ר"ן ראש השנה כב

בר"ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון. יש לשאול למה אדם נידון בר"ה יותר מבשאר ימי' דבשלמא שאר דברים דהיינו תבואה ופירות האילן ומים כל אחד בזמנו נדון כדאמרי' בגמרא אבל אדם למה נדון יותר בר"ה מבשאר ימים. ותירוץ דבר זה למדנו מדגרסי' בפסיקתא בשם ר' אלעזר בפ' דרשו את ה' בהמצאו בעשרים וחמשה באלול נברא העולם. ולפי"ז הא דאמרי' בגמרא דר' אליעזר ס"ל בתשרי נברא העולם על גמר בריאתו קאמרינן דאדם הראשון שבו נגמר העולם נברא ביום ששי דהיינו באחד בתשרי. וגרסינן תו התם בפסיקתא נמצאת אומר בר"ה נברא אדם הראשון ראשונה עלה במחשבה בשניה נתיעץ עם מלאכי השרת בשלישית כנס עפרו ברביעית גבלו בחמישית רקמו בשבי' עשאו גולם בשביעית זרק בו נשמה בשמינית הכניסו לגן עדן בתשיעית נצטוה בעשירית סרח באחת עשרה נדון בשתים עשרה יצא בדימוס א"ל הקב"ה לאדה"ר זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין ביום זה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך להיות עומדין לפני ביום הזה ויוצאין בדימוס וכ"ז אימתי בחדש השביעי באחד לחדש ומכאן סמך למה אדם נידון בר"ה יותר מבשאר ימים. ואף בשמים יש אות שמזל החדש הזה מאזנים כי בו פלס ומאזני משפט לשם. ולפי"ז הא דאמרת בפ' ראוהו ב"ד כמאן מנינן האידנא זה היום תחלת מעשיך כמאן כר' אליעזר על יצירת אדם קאמר אבל תחלת בריאת העולם בכ"ה באלול היה. ולפיכך נהגו בברצלונה ובכל גלילותיה להשכים באשמורת הבקר בכ"ה באלול. ומיהו הנ"מ כר' אליעזר אתיין דאלו לר' יהושע דאמר בניסן נברא העולם אין לזה ענין כלל ואע"ג דתניא לעיל דחכמי ישראל מונין למבול כר"א ולתקופה כר' יהושע ומדמונין לתקופה כר' יהושע אלמא ס"ל דבניסן נברא העולם. איכא למימר דכי מונין לתקופה כר' יהושע לאו משום דס"ל כותיה במאי דאמר בניסן נברא העולם אלא לפי שבו התחלת צמיחת האילנות והפירות שכל זה נמשך החר מהלך החמה התחילו למנות ממנו. ומיהו אכתי תמיהא לי דתינח לר"א אבל לר' יהושע דאמר בניסן נברא העולם אכתי הדרא קושיין לדוכתא למה נדון בר"ה יותר מבשאר ימים. ונ"ל שרצה המקום לזכות את ישראל בדינם ורצה לדון אותם בזמן שהוקבעו לכפר' וסליחה שלפי שנתרצה הקב"ה לישראל ביוה"כ הוקבע יום סליחה לדורות ולפיכך גזר השם שיהא אדם נידון בר"ה שצדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים ובינונים הרי גזר דין שלהם אינו נחתם אלא עד יוה"כ שהוא יום סליחה וכפרה והרי נתנה להם תורה זמן כדי שבו יפשפשו במעשיהם וישובו אל השם. ואפשר עוד שמר"ה ועד יוה"כ התחיל השם להתרצות למשה וביוה"כ נתרצה לו לגמרי ולפיכך רצה השי"ת לדון בריותיו בזמן שהוקבע לכפרה וסליחה. ובהכי אתי שפיר טפי דנקטינן כר' יהושע דקיי"ל כוותיה לגבי ר"א. ועוד דההיא דתניא ולתקופה כר' יהושע אתיא הכי כפשוטה דסבירא לן דבניסן נברא העולם. והא דאמרינן בפ' ראוהו ב"ד כמאן מצלינן האידנא זה היום תחילת מעשיך אכתוב עליה במקומה בס"ד. ולפי"ז אין מקום לקום באשמורת בכ"ה באלול ולפיכך נהגו בגירונה וגלילותי' שלא לקום עד ר"ה. ומיהו יש מקומות שמקדימין באחד באלול ויש סמך למנהגם לפי שבו התחילו ארבעים יום האחרונים שבהם נתרצה הקב"ה למשה:

גמרא הכל נדונין בר"ה וגזר דין שלהם נחתם ביוה"כ דברי ר' מאיר. מסתברא דאליבא דר"מ אתי' הא דתניא בפ' מי שמתו דמעשה בחסיד א' שהקניטתו אשתו בער"ה והלך ולן בבית הקברות ושמע שהיו אומר' שכל הזורע ברביעה ראשונה ברד מלקה אותה דאלמא אף על הרביעה דנין בר"ה:

כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי כמאן כר' יוסי. וא"ת ולרבנן מי לא מצלינן רפאנו וברכת השנים. י"ל אין הכי נמי והיינו טעמא לפי שגזר דין דצבור נקרע כדאמרינן לקמן וכי אמרי' בגמ' כמאן מצלינן אקצירי ואמריעי ביחיד פרטי קאמרינן דגזר דין שלו אינו נקרע. ובהכי אתי שפיר הא דתניא בפ"ק דשבת דר' יהודא כשהיה מבקר את החולה בשבת הי' אומר לו המקום ירחם עליך ועל חולי עמו ישראל אע"ג דר' יהוד' ס"ל דאדם נידון בר"ה וגזר דין שלו נחתם ביוה"כ משום דכיון דאמר ליה ועל כל חולי עמו ישראל הו"ל גז"ד דצבו' דנקרע וא"צ לדחוק ולומר דבשבת שבין ר"ה ויום הכיפו' דוקא עסקינן:

למה תוקעין בשופר של איל. וא"ת ומנא לן דבעינן שופר של איל דקאמר למה תוקעין בו. י"ל דאין ה"נ דבשום דוכתא לא תנן הכי אלא מנהגם היה לתקוע בשל איל ומשו"ה קאמר למה נהגו כן. ודכוותי