ר"ן ראש השנה כא

לן למימר בסיפא דפטורה מן הביעור וחייבת במעשר דבתר שנת לקיטה שדינן לה הא לא הוה קשיא לי דהוה אמינא דספוקי מספקא לך לענין שביעית אי בתר חנטה אזלינן אי בתר לקיטה אזלינן והכא לחומרא והכא לחומר' ומשום הכי בת ששית הנכנסת לשביעית מספקא חייבת בביעור דדילמא בתר לקיטה אזלינן וכיון דחייבת בביעור ממילא פטור' מן המעשר דהפקר פטור מן המעש' וסיפא דהיינו בת שביעית הנכנסת לשמינית חייבת ג"כ בביעור דדילמא בתר חנטה אזלינן וכיון דחייבת בביעור ממילא פטורה מן המעשר דאפילו לרבן גמליאל דאמר אתרוג לענין מעשר בתר לקיטה אזלינן ביה הני מילי לענין שניה הנכנסת לשלישית אבל הכא כיון דמחייבינן לה בביעור והוי הפקר ע"כ הפקר פטור מן המעשר הלכך אלו לא הוה אמרת ברישא פטורה מן הביעור לא הוה קשיא לי דהוה אמינא ספוקי מספקא ובתרוויהו מחייבת בביעור ופטורה מן המעשר אבל השתא דאמרת ברישא פטורה מן הביעור הוא דקשיא לי אמאי פטורה מן המעשר דכיון דפטרת לה מן הביעור אלמא פשיטא לך דבתר חנטה אזלינן וסיפא ודאי ניחא אבל מאי דאמר' ברישא פטורה מן המעשר קשיא דכיון דבתר חנטה אזלינן תחייב במעשר אפילו לרבן גמליאל דאזיל בתר לקיטה דכי אזיל בתר לקיטה הני מילי בשניה נכנסת לשלישית אבל הכא לא לפי שלא פטרה תורה פירות שביעית ממעשר משום שביעית לא מתורת הפקר נגעה בהן כדדרשינן ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השד' מה חיה אוכלת ופטורה מן המעשר אף אביוני עמך אוכלין ופטורין וזו כיון שפטורה מן הביעור מחויבת במעשר. ומשני דאין ה"נ דמדינא חייבת אלא מיהו כיון דיד הכל ממשמשין בה לפי שכל השדות הפקר בשביעית אע"פ שאתרוג זה מה"ד אינו הפקר ס"ל לרבא דאפילו כי האי גוונא כהפקר דמו לפטרו מן המעשר:

אינהו דאמר כאבטולמס דאמר אתרוג אחר לקיטה למעשר ואחר חנטה לשביעית. והלכך כיון דבתר חנטה אזלינן לשביעית בת שביעית הנכנסת לשמינית פטורה מן המעשר וחייבת בביעור מדינא ובהא שוו רבה ורב המנונא. אבל בבת ששית הנכנסת לשביעית פליגי רבה ורב המנונא אליבא דאבטולמס דרב המנונא סבר כיון דבתר חנטה אזלינן לשביעית וזו פטורה היא מן הביעור ממילא מחייבה במעשר ואע"ג דלענין מעשר אבטולמס בתר לקיטה אזיל הני מילי בשניה הנכנסת לשלישית אבל הכא לא לפי שלא פטרה תורה פירות שביעית ממעשר משום שביעית לא מתורת הפקר נגעה בהן וכמו שכתבתי למעלה וזו כיון שפטורה מן הביעור חייבת במעשר ואי משום דיד הכל ממשמשין בה גזל הוי ולא הפקר. ורבה סבר דממילא הוי הפקר ואע"פ שהוא הפקר שלא מדעת אפי' הכי פטור מן המעשר וכאבטולמ':

דאמר בתר לקיטה למעשר אפי' בבת ששית שנכנסת לשביעית הוא ומשום דיד הכל ממשמשין בה. ורבותי' נמנו באושה ואמרו אתרוג אחר לקיטה בין למעשר בין לשביעית ור' שמעון פליג בין לדרבותי' בין בדאבטולמס ומחלוקת ג' הוא דס"ל דלא מחייב בביעור אלא א"כ גדל בשביעית ונלקט בשביעית ומשו"ה קאמר דבת שביעית הנכנסת לשמינית פטורה מן הביעור. ומיהו קשיא לי אמאי קאמר דפטורה מן המעשר דהא כיון דס"ל דפטור' מן הביעור הו"ל לחייבו במעשר ואפי' ס"ל כר"ג דאזיל בתר לקיטה למעשר לפי שאין פירות שביעית פטורין מן המעשר אלא מתורת הפקר וזו כיון שאינה חייבת בביעור הוה לן לחייבה במעשר. וניחא לי דכיון דבשביעי' היתה הפקר כשנכנסה שמינית בעליה מהפקירא קא זכו בה ומשו"ה פטורה מן המעשר:

דף טז ע"א מתני' בארבעה פרקים העולם נידון. תמהני בשלמא אדם נידון בר"ה מדברי קבלה למדו דכתיב מראשית השנה ועד אחרית השנה מר"ה נידון מה יהא בסופה וילפינן דתשרי הוא מדכתי' בחודש שופר בכסא ליום חגנו איזהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר שזה ר"ה וכתיב כי חק לישראל הוא אלא הני שלשה פרקים אחרינא מבעי לי מנא להו לרבנן ומסתברא לי דילפי להו מדאמרה תורה הביאו לפני עומר בפסח ושתי הלחם בעצרת ונסכו לפני מים בחג אלמא בזמנים הללוהעולם נידון בדברים אלו ולפיכך צוה הקב"ה להביאן כדי שיתברכו ותו קשיא לי כיון דאדם נידון בר"ה ודאי על כל המאורעות שלו דנין אותו על תבואתו ופירותיו ושאר עסקיו וכיון שכן הכל נידון בר"ה. וניחא לי דשלשה דברים הללו לכלל העולם נידון בג' פרקים השנויים במשנתינו כיון שאנו רואין שצותה תורה לצבור להביא בזמנים הללו דברים שמראין עליהם אחד אחד בזמנו אבל בר"ה כל באי עולם עוברין לפניו א' א' וגוזרין עליו חלקו מדברים הללו: