ר"ן ראש השנה כ

שכבר עלה השרף באילנות. ומשמע דס"ל ז"ל דחנטה באילן כשליש בתבואה שכשם שהתבואה עיקר גדילתה כשהביאה שליש כך פירות האילן עיקר גדילתן כשהן חונטין לפי שכל גדילת הפירות על ידי שרף שעלה באילן לפני חנטה וכן כתב בההיא ברייתא דלעיל דתניא ר' יוסי הגלילי אומר באספך מגרנך ומיקבך וכו' שמשם סמכו חכמים לילך באילן אחר חנטה שהחנטה באילן כשליש בתבואה. וקשיא לי ולהוי נמי הכי אכתי אמאי ראש השנה שלו שבט דכי היכי דאזלינן בתבואה בתר שליש ואפי"ה אין ר"ה שלה בזמן שהיא מביאה שליש אלא ר"ה שלה תשרי אילן נמי ניזל בתר חנטה ולהוי ר"ה שלו תשרי דנימא דאין תורמין ומעשרין מפירות שחנטו קודם תשרי לפירות שחנטו לאחר תשרי וכי תימא היינו טעמא משום דגלי רחמנא דאילן ר"ה שלו שבט כדדרשינן לעיל אמר קרא ובשנה הרביעית ובשנה החמישית הא כיצד פעמים שברביעית ועדיין אסורין משום ערלה כו' וכיון שכן ע"כ אין תשרי ר"ה דאם איתא היכי משכחת לה דברביעית יהו אסורין משו' ערלה אלא ודאי אחר תשרי ר"ה שלו ולפיכך כיון שאחר תשרי הוא אמרו חכמים דודאי ר"ה שלו שבט הואיל ויצאו רוב גשמי שנה. אכתי לא נהיר' דאי הכי תיקשי לך זתים אמאי לא אזלינן בהו בתר חנטה ונימא דר"ה שלהם שבט ובודאי דליתא דכי אמרי' דשבט ר"ה לאילן הני מילי לאילן שמעשר שלו מדבריהם אבל זתים דמעשר דידהו מדאורייתא לאו בתר חנטה אזלינן בהו ור"ה שלהם תשרי וכדאמרי' לעיל אמר רבא אמור רבנן אילן בתר חנטה תבואה וזתים בתר שליש. ונ"ל דהיינו טעמא דמלתא דלא מצינן למגמר מדרשא דבשנה הרביעי' דלהוי אחד בשבט ר"ה לאילן מדאורייתא כי היכי דנימא דבזתי' נמי ניזל בתר שבט וחנטה משום דגבי ערלה גופא אע"ג דגלי לן קרא שאיסור נטיעה נמשך עד ט"ו בשבט אפי' הכי לענין ר"ה לא אזיל בה בתר שבט אלא ר"ה שלה תשרי כדגמרינן לעיל ומיהו בההוא איסורא דאסר פירות נטיעה זו עד ט"ו בשבט גלי לן שיש התחלה אחרת לצמיחת פירות האילן בר מתשרי ומסברא היינו שבט שהוא התחלת חנטת אילנות ולפי שלענין ערלה שהי' אסור אינו בדין שתהא מקצת שנה של התחלת שנה זו אסורה ומקצתה מותרת אמרה תורה שיהא איסורה נמשך עד ט"ו בשבט אבל למעשר כיון שאינו ענין של איסור אלא של חיוב לעשר פעם אחת בשנה אין לאיסור זה של שבט ענין בו אלא ר"ה של אילן מדאוריית' תשרי כערלה גופ' שר"ה שלהן כן ומשו"ה זתים דמעשר דידהו דאורייתא הלכו בהם בתר שליש ור"ה שלה תשרי. אבל בפירות האילן שחיובן מדבריהם לא הלכו חכמים אחר לקיט' נפי שקודם לקיטתן הן נגמרים שאף הם גדלין על רוב מים ולא הלכו בהן ג"כ אחר שליש שרוב האילנות אין פירות אחד מהן מביאין שליש כאחד ולפיכך הלכו בהן אחר חנטה שהיא ידועה ועוד דכיון דגלי לן קרא מדרשא דבשנה הרביעית ששבט התחלה לפירות האילן אף למעש' פירותיו שהיא מדבריהם קבעו לו אותה התחלה עצמה כנ"ל:

דף יד ע"ב אתרוג שוה לאילן בשלשה דרכים ולירק בדרך א' פי' דרכים דאזלינן ביה בתר חנטה ודאזלינן ביה בתר לקיטה קא מני דליכא למימר דכלהו גווני שהוא שוה לאילן קא מני דאי הכי בר מהני איכא דשוה לאילן דחייב בפאה כאילן ואינו כלאים בכרם כאילן אלא ודאי כדאמרן:

ולשביעית כלומר דבתר שנת חנטתו שדינן ליה ובת ששית הנכנסת לשביעית אינו חייב בביעור ואי הוי כירק מחייב דאזלינן ביה בתר לקיט' וא"ת ואי נמי הוי כירק מי מחייב והא אנן תנן כל הספיחין מותרין חוץ מספיחי כרוב והיינו ספיחין הנכנסין מששית לשביעית. י"ל דהתם בשנגמר לגמרי בששית ומשו"ה שדינן להו בתר גמר פרי דהא דאזלינן בירק בתר לקיטה עיקר טעמא הוא משום דמסתמא בשעת לקיטתו נגמר הפרי והיינו נמי דשמואל דאמר לעיל גבי פול המצרי הכל הולך אחר גמר פרי ולומר דאזלינן ביה בתר לקיטה כירק אבל הכא באתרוג שלא נגמר בששית ומשום דדיינינן ביה כאילן שדינין ליה בתר ששית שאלו היה כירק בתר שביעית שדינן לי' כיון שלא נגמר בששית. דף טו ע"א אתרוג בת ששית הנכנסת לשביעית פטורה מן המעשר ופטורה מן הביעור בת שביעית הנכנסת לשמינית פטורה מן המעשר וחייבת בביעור. כך היא עיקר הגרסא ואקשי' בשלמא סיפא לחומרא פי' בשלמא אי לא הוה אמרת ברישא פטורה מן הביעור אלא פטורה מן המעשר בלחוד הוי אמינ' דבביעו' מחייבית לה ואע"ג דהוה משמע דבתר לקיטה אזלינן מדקא פטרה לה מן המעשר ואי הכי הוה