ר"ן ראש השנה יט

דיהיב בכל חד וחד שיעור' בריש מס' מעשרות לא קשי' דכיון דמעשר דידהו מדרבנן בעלמ' הוא חכמים נתנו לכל או"א אותו זמן שנראה להם אבל ענבים דמעש' דידהו מדאוריית' קשי'. וי"ל דהבאשה בענבים כהבאת שליש בתבואה דמי וראוין הן מאותה שעה וכשהביאו שליש אין חשיבותן ניכר יותר כל כך כמו שהוא ניכר בתבואה שנכרת הבאת שליש שלה שראויה להצמיח אם יזרענה משם ואילך:

משיביאו שליש מפורש בירושלמי שנשקלין מהן ג' גרעינן כנגד גרעין א' שהוא מבושל כ"צ. מנא הני מילי. פירש"י ז"ל דאתבואה וזתים בעינן דמעשר דידהו דאוריית' דאילו ירק דאזול בה רבנן בתר לקיטה ואילן דאזול בתר חנטה מעשר דידהו מדרבנן ולא מיבעי לן בהו מנלן ולקמן מפרש בהו טעמא. אינן מפני שגדל על מים של שנה שחונטין בה ע"י שרף כו' דעלמא ס"ל ז"ל דמאי דאזלינן באילן בתר חנטה מדרבנן הוא. וכן נמי משמע מדבריו בההיא דתני ר' יוסי הגלילי בסמוך באספך מגרנך ומיקבך כו'. וק"ל דמאי דאזלינן באילן בתר חנטה מדאורייתא הוא מדאמרי' לעיל ופירו' נטיעה זו אסורין עד ט"ו בשבט כו'. ומוכחינן לה מקראי דעלמא דמאי דאזלינן בתר חנטה באילן מדאוריית' הוא. ועוד אכתוב בזה בסמוך בס"ד:

וקים להו לרבנן בין שליש לפחות משליש. פי' שאע"פ שאפשר לכוין ע"י משקל וכמו שכתבתי הני מילי בתלושה אבל הכא במחוברת קא מתמהינן היאך אפשר לכוין שכל תבואה הנקצרת בחג שבידוע שהביאה שליש לפני ר"ה:

מהיכן הקריבוהו וא"ת דלמא מעבר הירדן מחלק בני גד ובני ראובן שנטלו בראש. י"ל דעומר מצותו להביאו מיהודה ואינו נראה לומר שעומר ראשון היה שלא כמצותו:

ממחרת הפסח אכול מעיקר לא אכול דקריבו עומר והדר אכול הקשו בתוס' בשם ר' אברהם בן עזרא ז"ל והא מחרת הפסח מחרת שחיטת הפסח משמע דהיינו יום ט"ו בניסן כדכתיב בפ' אלה מסעי ממחרת הפסח יצאו בנ"י ביד רמה ובודאי שבט"ו בניסן יצאו. ותירץ לו ר"ת ז"ל דקרא תרתי קאמר ויאכלו מעבור הארץ דהיינו תבואה ישנה ממחרת הפסח דהיינו ט"ו שהוא מחרת שחיטת הפסח. ומצות וקלוי דהיינו תבוא' חדשה אכלו בעצם היום הזה דהיינו ט"ז וכדכתיב ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה. ואחרים פירשו בלשון מחרת הפסח תרתי משמע משמע מחרת שחיטת הפסח ומשמע מחרת אכילת הפסח וההוא דבפ' אלה מסעי היינו מחרת שחיטת הפסח והאי דהכא היינו מחרת אכילת הפסח ופלוגת' היא בירושלמי בפ"ב דחלה:

הואיל ונעשין פרכין פרכין. וא"ת אכתי ניזל בהו בתר לקיטה דהא שאר ירקות נמי עשויין ללקטן מעט מעט ואפילו הכי אזלינן בהו בתר לקיטה וליכא למיחש לשמא יתרום מן החדש על הישן לפי שכל הנלקטין מתשרי לתשרי תורמין ומעשרין מזה על זה דהא תשרי ר"ה היא לירקות ובהכי נמי אעפ"י שעושין פרכין פרכין למה נחוש להם יותר משאר ירקות. י"ל דהכי שנו לפי שעשויין פרכין פרכין ומצניעין אותן ואיכא למיחש שמא יתרום מהנלקט קודם ר"ה על הנלקט לאחר ר"ה משא"כ בשאר ירקות שדרכן לאכלן על יד על יד וליכא למיחש להכי הלכך כיון דמעשר קטניות מדרבנן ויש יכולת ביד חכמים לקבוע להם איזה זמן שירצו קבעו להן השרש' כדי שלא יבא לעשר מן החדש על הישן וא"ת תינח מעשר דרבנן שביעית דאוריית' מאי איכ' למימר. י"ל בשביעית בזמן הזה דרבנן ואליבא דר' דאית ליה הכי כדאיתא בפ' השולח:

ר"ש שזורי קאמרת ר"ש שזורי סבר יש בילה ורבנן סברי אין בילה וא"ת כיון דס"ל לרש"ז דיש בילה תקשי לדידיה אמאי אזלינן בהו בתר השרשה ניזל בתר לקיטה כירק ויצבור גרנו לתוכו ותירץ הר"ז הלוי ז"ל לדבריהם דרבנן קאמר להו לדידי בתר לקיטה אזלינא דהיינו גמר פרי והלכך פול המצרי שמקצתו השריש לפני ר"ה ומקצתו השריש לאחר ר"ה כיון שכולו נלקט בשנה אחת תורמין מזה על זה וכן נמי היכא שנלקט מקצתו לפני ר"ה ומקצתו לאחר ר"ה וצבר גרנו לתוכו אלא לדידכו דאזליתו בתר השרשה ואמריתו שאפי' השרישו מקצתו לפני ר"ה ומקצתו לאחר ר"ה שאין תורמין מזה על זה ואמאי לא והלא יש להם תקנה בצבירת גרנו לתוכו ובהאי פירושא ניחא הא דאמר שמואל הכל הולך אחר גמר פרי דאיהו דאמר כרש"ז אבל אם איתא דר"ש שזורי גופא סביר' ליה דאזלי' בתר השרשה כרבנן ק' דשמואל דאמר כמאן:

הואיל ויצאו רוב גשמי שנה. פירש"י ז"ל מפני