ר"ן ראש השנה יח

תנא דרבנן. מדתנא ירקות משום מעשר דרבנן ולא תנא פירות האילן משמע דמעשר פירות האילן דאורייתא וה"נ משמע בריש מס' מעשרות בירושלמי דדריש להו לכלהו מקרא בר מירקות ומסיק התם דמעשר ירקות מדבריהם. וה"נ אתיא בירושלמי בסוף חלה. ומיהו אי אפשר דבפ' כיצד מברכין אמרי' גבי צלף דמעשר פירות האילן מדרבנן וה"נ אמרי' לקמן קאמינא לך מעשר חרובין דרבנן ובפ"ק דביצה נמי אמרי' דתרומת ליטרא קציעות מדרבנן. ובדוכתי אחרינא נמי מוכח דפירות האילן מדרבנן בעלמא הוא דמחייבי. לפיכך נראה דהנהו סוגיי דירושלמי דמפקי פירות האילן למעשר מקראי אסמכתא בעלמא נינהו ומשום דלירקות לא אשכחן אסמכתא כלל מסיק התם דמעשרות לירקות מדבריהם ומשו"ה נמי קתני הכא ירקות במעשר דרבנן משום דירקו' דלית להו אסמכתא כלל מקראי חביבי ליה טפי. ואע"ג דבתורת כהנים בפ' אם בחקותי תניא זרע הארץ לרבות שום ושחליים וגרגיר מניין לרבות הירקות ת"ל וכל מעש' דעלמא ירקות נמי אית להו אסמכתא מקראי ההיא לא חשבינן אסמכתא גמורה. אי נמי משום דבריית' בן עקביא פליגי עלה בירושלמי דתני דמעשר ירקות מדבריהם כלומר דליכא בהו אסמכתא כלל מדאורייתא:

ולתני מעשר. פירש"י ז"ל דברייתא פריך והכי קאמר אמאי תני מעשרות לשון רבים ליתני מעשר ומשני א' מעשר דגן וא' מעשר בהמה כלו' כדי שיהו בכלל שני מעשרות הללו. ולפי"ז אתיא ברייתא כר' בר"ש דס"ל דבא' בתשרי ר"ה למעשר בהמה. והקשו בתוס' א"כ למה לן לאוקמא כיחידאה ודלא כהלכת' לישני לי א' מעשר ראשון וא' מע"ש וא' מעשר עני. וכדתנן בריש מעשרות כלל אמרו במעשרות. ובבריתא נמי דלעיל קתני מעשרות גבי בל תאחר והיינו מעשר ראשון ושני ועני דהא בתר הכי קתני בכור ומעשר. לפיכך פירשו דאמתניתן קא מהדר והכי פריך אמאי תנא ירקות דהיינו מעשר דרבנן בלחוד ליתני מעשר שהוא כולל הכל בין דאורייתא בין דרבנן. ומשני א' מעשר דגן וא' מעשר בהמה כלו' אי תנא הכי הוי אמינא דכל מעשר קאמ' ואפי' למעשר בהמה ודלא כסתמא קמא. והדר אקשי בין אמתני' בין אברייתא אמאי תני ירקות בלשון רבים לתני ירק. ואע"ג דקתני שמיטין ויובלות לשון רבים ולא פרכי' אפי"ה כיון דהכי איכא טעמא פרכי' לגלויי ההו' טעמא אבל בשמיטין ויובלות דליכא טעמא לא פרכי' משום דלאו פרכא גמורה היא ומשנינן תרי גווני ירק. כלומר דתנא ירקות בל' רבים לאשמועי' דאע"ג דלעו' המעשרות איכא תרי גווני ירק דירק הנאגד משיאגד ראוי לעשרו ואסור לאכול ממנו עראי ושאינו נאגד עונת מעשרו' שלו משימלא את הכלי אפי"ה לענין ר"ה אין חילוק בין ירק לירק שכל הירקות ר"ה שלהן תשרי:

ע"ב בנדרים הלך אחר לשון בני אדם. כדכתי' לבטא בשפתים. ותנא דמתני' דלא קתני לנדרים משום דבתחילה קא מיירי בהפסקה לא קא מיירי:

דף יג ע"א משתצמח לזרעים. פירש"י ז"ל משיצמח הזרע בתוכ' אבל בירושלמי משמע דהכי קאמר משתצמח כל כך שתהא ראויה לזריעה שאם זורעין אותה תהא צומחת דהכי גרסי' התם בפר"ק דמעשרו' עלה דהא מתני' מתניתא כדי שתזרע ותצמח כיצד בודק ר' יונתן נוטל מלא קומצא ומניח לתוך ספל של מים שקע רובה חייבת ואם לאו פטורה ר' יונה בנו מעסה מה ששקע יהא חייב ושלא שקע פטור אלא ברוב כל פרידה. ומהאי טעמא נמי אזלינן בתבואה בתר שליש משום דמכיון שהביאה שליש היא נזרעת ומצמחת וה"נ איתא התם בירושלמי אמר ר' זעירא כתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך דבר זורע וצומח פרט לפחות משליש שאינו צומח. והיינו טעמא דאמרי' לקמן אמרו רבנן אילן בתר חנטה תבואה וזתים בתר שליש ירק בתר לקיטה הני כמאן שווינהו רבנן. ואיכא למידק אמאי לא אמרי' בתלתא נמי כמאן שוינהו רבנן אלא ודאי כדאמרן דמשתצמח לזרעים היינו לומר שיהו זורעין אותו וצומח וכתבואה שוינהו רבנן שמה שהלכו בה אחר שליש מהאי טעמא נמי הוא. וכי תימא א"כ אמאי לא תני בתלתן הבאת שליש כמו ששנה בתבוא' וזתים. איכא למימר שאין הבאת שליש ניכרת בה כ"כ:

התבואה פירש"י ז"ל דדגן ותירוש קרויין תבואה כדכתיב וכתבואת יקב. והקשו בתוספ' דבעצים בתר הבאשה אזלינן כדתנן בפ"ק דמעשרו' הענבי' והאובשים משיבאישו. לכך פירשו דכי קתני תבואה מדגן לחודיה קאמר וכי תימא אמאי לא אזלינן נמי בענבי' בתר שליש כדאזלינן בתבואה וזתים ואמאי לא אזלי' בהו בתר הבאשה שהיא קודם שליש בשלמ' בתר אילנות