ר"ן ראש השנה יז

בסופה דמדאורייתא יכולה לטבול בשביעי ביום אלא שחכמים אסרו לעשות כן שמא תבא לידי הספק כלו' שמא תראה ותסתור ויתבאר תירוץ קושיא זו במס' נדה בס"ד:

ע"ב לדברי האומר ל' יום צריך ל' ול' פירש"י ז"ל ל' לקליטה ול' לתוספת דס"ל ז"ל דבעי' שלא יהא נקלט בתוך ל' של תוספת דתוספ' כשביעית והקשה עליו ר"ת ז"ל דא"כ מאי ק"ל נימא נמי דברייתא דלעיל ל' ול' קאמר אי נמי יום א' ושלשים דלא חשיב בברייתא אלא ל' דקליטה כדלא חשיב בהא בריית' ולעולם ההיא בריית' או ר' אלעזר או ר' מאיר. ותו קשי' לי טובא דלפי דברי רש"י ז"ל במסקנא נמי כי מוקמי' לה כר' מאיר ואמרינן דכי קאמר ל' לקלוטה על כרחין לענין שביעית ברייתא ל' ול' קתני דאי לא היכי קתני דל' לפני ר"ה מותר לקיימה בשביעית והא הויא קליטה בתוספת שביעית אלא ע"כ לענין מותר לקיימה בשביעי' ל' ול' בעי' וכיון שכן הוי מתוקמא בהכי מהשתא דמוקמית לה ברייתא שפיר טפי אליבא דר' אליעזר דנימא דבין לענין ערלה בין לענין שביעית ל' ול' קתני והוה ניחא טפי בהכי מהשתא דמוקמינן לה כר"מ וצריכינן למספקא בסכינא חריפא דלענין ערלה בל' סגי דיום ל' עולה לכאן ולכאן ולענין שביעית בעי' ל' ול'.. לפיכך נראין דברי ר"ת ז"ל שפי' דקליטה ונטיעה בתוס' שביעית לא מתסרי משום דאין תוספת שביעית אסורה אלא בחרישה כדכתיב בחריש ובקציר אבל בנטיעה לא. וטעמא דמלתא משום דכל חור' ערב שביעית מועיל בחרישתו אפי' בשביעית אבל נוטע כל שהשריש לפני ר"ה סגי דאי משום דהולך וגדול אף בשביעית כל האילנות נמי מגדל גדל וא"כ לעולם יהא אסור ליטע אלא ודאי נטיעה בתוס' שביעית שריא והיינו נמי דלקמן גבי אורז ודוחן ופרגין ושומשמין מפלגי בין השרשה לפני ר"ה להשרשה לאחר ר"ה לענין שביעית דעלמא השרשה בתוס' שביעית משרא שריא וכי אמר הכי לדברי האומר ל' צריך ל' ול' הכי פירושא שלדברי האומ' ל' לקליטה בשביעית צריך ל' ול' לענין ערלה אבל לא חיישי' שלא תקלוט בשביעית עצמה.. ומ"מ לפי מה שפרשתי אני למעלה הא מלתא השתא הוא דמחדשינן לה דמדאמרינן דכי קתני ל' לקליטה ממילא פשיטא לן דלא קפדינן אקליטה דתוספה שביעית דאי קפדינן היכי קתני דנוטע ל' יום לפני ר"ה מותר לקיימה בשביעית והרי היא נקלטת בתוס' שביעית אלא ודאי במה דאמרי' דאי קתני ל' לקליטה מגלינן דאקליטה דתוס' שביעית לא קפדינן אבל מעיקרא אי אמרינן לימא דלא כר' אליעזר הוי ס"ל דקליטה בתוס' שביעית אסירא אלא שלאלתר היא נקלטת וכמו שפרשתי למעלה:

אלא דקאי אתשרי וקאמר ליה בניסן. ה"ק דרישא אר' יהושע אתיא דאינון דס"ל דבניסן נברא העולם היינו דכתיב אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת דקאי בתשרי וקרי ניסן שנה אחרת אבל לר"א דאמר בתשרי נברא העולם אי קאי בתשרי היכי קרי לניסן שנה אחרת אלא ע"כ ר"א ס"ל דבניסן קאי וקאמר ליה דבמועד אחר שכיוצא בזה בשנה האחרת תלד שרה והכי תניא במכלתין בט"ו בניסן כשדבר הקב"ה עם אברהם בט"ו בניסן באו מלאכי השרת לבשרו בט"ו בניסן נולד יצחק. והיינו דאמרינן בהגדה למועד הזה סרטו לו סריט' בכותל ואמר לו כשתגיע חמה למקום הזה לשנה אחרת תלד לך שרה. וכן תרגם אונקלס כעת חיה כעדן דאתון קיימין. ובבראשית רבה נמי אמרי' לושי ועשי עוגו' הדה אמרה שפסח היה:

דף יא ע"ב ר"א אומר אותו היום י"ז במרחשון היה יום שמזל כימה שוקע ומעינות מתמעטין. כך היא הגרסא. דכיון דבמרחשון עקרב עולה בתחילת היום נמצא כימה שהוא זנב טלה שקוע כל היום ועולה בתחלת הלילה. ובזיו שמזל שור עולה בתחלת היום נמצא כימה שהוא זנב טלה ותחלת שור עולה כל היום. ורש"י ז"ל שינה הגרסה ודבריו תמוהין. ואע"ג דמרחשון זמן רביעית הוא אעפ"כ המעיינות מתמעטין לפי שנפשרו כל השלגין בימות הקיץ. וכדאמרינן בעלמא דאבוה דשמואל הוה עביד לבנתיה מקוואות ביומי ניסן ומפצי ביומא תשרי לפי שלא היה חושש בתשרי שמא ירבה נוטפין על הזוחלין שכבר כלו כל הנוטפין בקיץ:

דף יב ע"א תנא לירקות וא"ת כי היכי דבעי' בכל חד מהנך דמתני' דר"ה שלו תשרי מנ"ל אמאי לא בעינן נמי מנ"ל דמעשר ר"ה שלו תשרי. ואפשר דסמכינן אמאי דאמרי' לעיל גבי שמיטין מנ"ל ומסקינן דגמר שנה שנה מתשרי ובמעשר נמי כתיב שנה דכתיב עשר תעשר כו' שנה שנה הלכך פשיטא ליה דגמרי' ביה שנה שנה מתשרי כי היכי דגמרי' בשמיטין ומשו"ה לא חש לפרושי: