ר"ן ראש השנה טז

לא נהגה ערלה בחו"ל בהברכה ובהרכבה כלל זהו דעת הרמב"ן ז"ל. ואפשר שמפני כך נהגו להבריך בגפני' ואין חוששין עליה:

ולענין רבעי אינו נוהג בחוצה לארץ אלא בכרם אבל בשאר אילנות לא דהא איכא דתני נטע רבעי ואיכא דתני כרם וקיי"ל כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל וכן כתבו התוס' וכן דעת הר"א הלוי ז"ל. וכתב הרב הגאון רב אחא משבחא ז"ל דלמאן דתני כרם רבעי ומייתי לה בג"ש דתבואת הכרם כדאיתא התם אין רבעי נוהג אלא בכרם שלם אבל בגפן יחידית לא. והר"ם ב"ן ז"ל הקשה עליו דהא גבי כלאים נמי לא בעי' נמי כרם שלם דכל שזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד חייב אלא ודאי לא בא הכתוב אלא להוציא שאר אילנות אבל במין דכרם אפי' גפן יחידית בכלל דהא מאן דמייתי כרם רבעי מהלולים ודאי אפילו בגפן יחידית נוהג רבעי דהא לא כתיב ביה כרם וא"כ הוא הדין נמי למאן דנפק' ליה מגז"ש דתבואת הכרם דהא לא אשכחן דפליגי במידי ותרוויהו כרם רבעי תנו. אבל הר"ם במז"ל כתב בפ"י מהלכות מאכלות אסורות שאין רבעי נוהג בחו"ל כלל ואפילו בכרם אלא אוכל פירות שנה רביעית בלא פדיון ולמד הרב ז"ל דבר זה בק"ו מסוריא שאעפ"י שמעשר ושביעי' נוהגין בה מדבריהן אין רבעי נוהג בה וכ"ש בחו"ל וסוגית הירושלמי בפ"ה ממעשר שני מוכחת כדבריו:

דף י ע"א ופירות נטיעה זו אסורין עד ט"ו בשבט איכא מאן דאמר דדוקא נטיעה זו שהקלנו עליה בתחלתה שעלו לה ל' יום לשנה שלימה ולפיכך מחמירין עליה בסופה להמשיך שנתה עד ט"ו בשבט שהוא ר"ה לאילן. והיינו דאמרי' פירות נטיע' זו דוקא והיינו נמי דאמרי' פעמים שבשביעית ועדיין אסורין משום ערלה דאלמא לא בכולן אמרו שהיא אסורה עד ט"ו בשבט אלא פעמים כלומר בנטיעה שהקלנו עליה מתחלתה וכן דעת הרמב"ם בפ"ט מהלכות מע"ש ונטע רבעי אבל הר"א הלוי ז"ל כתב שכך הדין בכל נטיע' ואפי' באותה שלא הקלנו עליה מתחלתה ודקאמר ופירות נטיע' היינו לומר שהנטיעה שגורמת לה איסור ערלה היא מושכת עד ט"ו בשבט.. ודקאמר פעמים היינו משום דאילנות שחונטין קודם ט"ו בשבט מיעוטא נינהו ופלוגתא היא בירושלמי דגרסי' התם ר' בא בר ממל קומי ר' זעירא נראין הדברים בשנטען ל' יום לפני ר"ה כלו' דהא דקתני אסורין עד ט"ו בשבט דוקא בנטיעה שהקלת עליה בתחילתה והיינו בשנטעה ל' יום לפני ר"ה שעלו לה שלשים יום בשנה שלמה אבל נטען פחות משלשים יום לפני ר"ה את חמי שנה שלימה לא עלתה לו ותימר הכין כלומר שיהא נוהג איסורו עד ט"ו בשבט. אמר ליה כן היא אפילו נטען פחות מל' יום לפני ר"ה אסור מאי רבנן אמר ר' מונא מכיון שעומד בתוך שנתו של אילן הוא משלים שנתו. והכי נמי מסתברא משום דהא מלתא בטעמא תליא ולאו משום חומרא בעלמא והיינו טעמא דמלתא דכיון דאילן גדל על רוב מים של שנה שעברה וכל שהוא חונט בין תשרי לט"ו בשבט היינו מחמ' יניקת מים שלפני ר"ה ומאותה יניקה חנטו פירות הללו ולפיכך הרי הם כאלו חנטו קודם תשרי דחנטה זו משרף שלפני תשרי הוא וכיון דהיינו טעמא דמלתא ליכא לאפלוגי בין נטעה ל' יום לפני ר"ה או שנטעה פחות מכן. וכ"ת אי הכי דכולהו נטיעות אסורות עד ט"ו בשבט למאי תו אמרינן דר"ה של נטיעה תשרי. י"ל דנפקא מינ' שאם עשו לה ט"ו בשבט ר"ה היינו אומרים שאלו נטעה ל' יום קודם ט"ו בשבט עלתה לה שנה:

לימא דלא כר' מאיר דאי ר"מ הא אמר יום א' בשנה חשוב שנה נ"ל דהכי פי' דקס"ד השתא שכל נטיעה שסופה לחיות לאלתר היא נקלטה ול' יום דקתני בברייתא משום חשיבו' שנה נינהו ולא לקליטה והוה ס"ל הכי משום דקס"ד השתא דקליטה בתוספת שביעית אסירה וכיון שכן ע"כ אנו צריכין לומר שכל אילן שסופו לחיות לאלתר הוא נקלט דאי לא היכי קתני דל' יום לפני ר"ה מותר לקיימו בשביעי' והרי זמן קליטתו בתוספת שביעית אלא ודאי לאלתר הו' נקלט וכיון שכן ל' דקתני לענין חשיבות שנה הוא דקתני להו ולא לענין קליטה ותמה לה ברייתא דלא כר"מ וכר' אליעזר ובמסקנה הדרינן מהך סברא וסבירא לן דקליט' בתוספת שביעית שריא ול' דקתני לקליטה ומשו"ה לענין ערלה עלתה לו שנה דיום ל' עולה לכאן ולכאן כדמסקי' ומותר לקיימו בשביעית משום דלא קפדינן אקליט' דתוס' שביעית אלא כל שאינו נקלט בשביעית שרי ובהכי אתיא שפיר שמעתא כנ"ל. ודאמרינן הכא דיום אחד בשנה חשוב שנה לר"מ או ל' יום לר' אליעזר הני מילי בכל שנה שנאמרה בתורה אבל בשטרות לא אמרינן הכי:

ק"ו ומה נדה וכו' הקשו בתוס' זבה תוכיח שאין סוף היום עולה לה בתחלתה ותחלת היום עולה לה