ר"ן ראש השנה טו

ומסקינן מדכתיב שבתכם כל מקום שנאמר שבות מוסיפין מחול על הקדש. וא"ת מאי קא מבע"ל הא אמרינן בריש מסכת משקין דקראי לר' עקיבא והלכתא לר' ישמעאל דעשר נטיעות ערבה ונסוך המים הלכה למשה מסיני כלומר שעשר נטיעות חורשין כל בית סאה בשבילן עד ר"ה ומדאצטרך למשרי ילדה ממילא זקינה אסירא. תירץ ר"ת ז"ל דהכא לתוספת שלאחריו דשבתכם אמערב עד ערב קאי דמניה מרבינן לאחריו והלכתא לתוספת שלפני שביעית. ואינו מחוור אצלי דאי הכי בשבתות וימים טובים נמי לית לן תוספת לפניה' דתשבתו ושבתכם דמפקי' נמי שבתות ויו"ט אמערב עד ערב קאי. לפיכך נ"ל דכי בעי' ור' ישמעאל דמוסיפין מחול על הקדש מנ"ל לאו בשביעית בעינן אלא שבתות ויו"ט אי נמי אפילו בשביעית ולענין תוספת שלאחריה והכי קאמר בשלמא לר' עקיבא דמפיק תוס' שביעית מקרא יליף נמי תוספת בשבתות ויו"ט מק"ו דאי בשביעי' דקיל' מוסיפין מחול על הקדש בהני דחמירי לא כ"ש אבל לר' ישמעאל דמוסיפין מחול על הקדש בשבתות ויו"ט מנ"ל תינח בשביעית דיליף לה מהלכתא אבל בהני מאי איכא למימר וכי תימא אתי נמי בק"ו משביעית ליתא דהא תניא ומייתי לה בפ' ר' אליעזר דמילה שאין דנין ק"ו מהלכה. ומהדרינן דנפקא ליה מדתניא ועניתם את נפשותיכם כלומר דמיניה ילפינן תוספת לשבתות ויו"ט ואי לאו הלכתא דשביעית לא הוי משתמעא מיני' שביעית כלל משום דלא דמיא לשבתות אבל כיון דגליא לן הלכתא בשביעית בכלל תוספות היא לפניה נהי דלית לן הלכתא לאחריה מפקינן לה מדכתיב שבתכם והיינו דכיילינן ואמרינן כל מקום שנאמר שבת מוסיפין מחול על הקדש ושביעית בכלל אי נמי דכיון דבכלהו ימי קדשה איכא תוספת לפניהם ולאחריהם ואתאי הלכתא דלשביעית נמי איכא תוספת מדאצטרך למשרא ילדה ממילא אית לה תוספות לשביעית לפניה ולאחריה אי נמי תוספת לאחריה לר' ישמעאל לית ליה ובשבתות ויו"ט בלחוד הוא דבעי' כנ"ל. כאלו התענה תשיעי ועשירי פי' כאלו נצטוה בה והתענה אבל ודאי אסור להתענות בה כדאמרי' בפסחים בפ' ואלו דברים דמר בריה דרבינא כולו שתא הוי יתיב בתעניתא בר מפוריא ועצרת' ומעלי יומי דכפורי ע"ב לפי שאפשר לעולם בלא שילוח עבדים הקשה הרשב"א ז"ל תינח שלא שלחו שלא שמטו מאי איכא למימר דהא אי אפשר לר' יוחנן דאמר האחין שחלקו מחזירין זה לזה ביובל דאי אפשר דהוו כולי עלמ' חד בר חד וי"ל דמשום הא נמי הוא דקאמר וזו מסורה לב"ד וחדא מנייהו נקט:

אחד הנוטע וא' המבריך וא' המרכיב וכו' אם לערלה ערלה אם לרבעי רבעי. וא"ת ומי נהגו ערלה בהברכה והרכבה והא תניא בספרא ונטעתם כל עץ מאכל פרט למבריך ומרכיב. י"ל דהברכ' אהברכה ל"ק דההיא דספרי בשלא נפסקה מן האב והיא יונקת ממנו והא דהכא בשנפסק' אי נמי לא נפסקה אלא שאינה יונקת ממנו וכל כי האי גוונא נוהגת בה ערלה ומונין לה משעה שיונקת מעצמה ולא מן האב והכי מוכח בירושלמי ואמרינן התם מאן מוכח ומהדרינן מאן דאכל דלאו דיליה בהיל לאסתכולי ביה כלו' שכשהיא יונקת מן האב היא הופכת העלה שלא יעמדו כנגד העלין של האב. ומרכיב אמרכיב נמי ל"ק דההיא במרכיב באילן הנטועה למאכל ומשו"ה לא נהגה ערלה בהרכבה דקיי"ל דילדה שסבכה בזקנה בטלה כדאיתא בפ' משוח מלחמ' ואפילו ילדה בילדה נמי לכי מטו שלש לילדה ראשונה שניה נמי שריא והכי מוכח התם. והא דהכא בשנטעה לראשונה לסייג ולקירות לפי שאין בראשונה משום ערלה כלל ומשו"ה אין זו בטלה לגבה ומשכחת לה נמי בשהרכי' בתוך אילן סרק ואעפ"י שאינו רשאי משום כלאים והכי איתא בירושלמי דתני גוי שהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק אעפ"י שאין ישראל רשאי לעשותן יש בו משום ערלה מאימתי מונין לה משעת נטיעתה:

ואנן השתא לא נהגינן ערלה בהברכה ובהרכבה וכ' הר"מ במז"ל דטעמא דמלתא מדאמרינן בפ' משוח מלחמה גבי הא דאמרינן התם ולא חללו פרט למבריך ומרכיב כלומר שאינו חוזר מעורכי המלחמ' דאמרינן התם לאו מי א"ר אליעזר ב"י כרם כמשמעו ה"נ נטע כמשמעו נטוע אין מבריך ומרכיב לא הלכך ה"נ ונטעתם כמשמעו ולא מבריך ומרכיב ומשו"ה נמי הוא שאינו חוזר עליה מעורכי המלחמה לר' אליעזר בן יעקב משום דלא נהגה בהו ערלה. והכי ודאי מסתברא דאי ס"ל לר"א בן יעקב דונטעתם לאו דוקא דאפי' מבריך ומרכיב נמי אמאי תו לימא גבי עורכי המלחמה נטע דוקא אלא ודאי כדכתיבנ' וכיון דקיי"ל כל המקל בארץ הלכה כמותו בחוצה לארץ