ר"ן ראש השנה יד

שאין חירות מתחיל לעבדים עד י' בתשרי אכתי מר"ה מתחיל יובל לענין איסור מלאכה שבשדה דודאי כי אמרי' במתני' דתשרי ר"ה ליובלות לענין עבודת קרקע הוא דאמרינן שהוא דבר שאיסורו נוהג שנה אחת וקמ"ל שאותה שנה מתחלת מתשרי דאי לענין שלוח עבדים קאמרינן היכי שייך למתני ביה ר"ה הרי בין שתאמר דמר"ה מתחיל או ביוה"כ מ"מ אין לו המשך מיוה"כ ואילך וכל כי האי גונא לא מקרי ר"ה דא"כ נימא דיום ראשון של סוכות ר"ה לנטילת לולב ושל פסח לאכילת מצה ומ"מ עבודת קרקע לא נפקא מכללא ומאי קשיא לן. וניחא לי דאפילו הכי לא הו"ל למפסק ולמתני דא' בתשרי ר"ה ליובלות כיון שאין מתחילין עד י' בתשרי למקצת דיני יובלות עד י' בתשרי ודקאמר בי' הוא דמשמע מקמי הכי לא לפי שעיקר שמו של יובל על שם שלוח עבדים הוא אי משום שופר דמקרי יובל או מפני שהעבד רשאי לצאת ולבא כענין שנאמר יובילוה רגליה מרחוק לגור וכדאמרינן בסמוך ומוביל סחורה לכל מדינה. ומשנינן דהא מני ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה היא וכיון דאית ליה דמר"ה הוא דחייל יובל שפיר מצי למתני דבא' בתשרי ר"ה ליובלות כיון שכל דיני יובל מתחילין בו ומיהו עיקר ר"ה משום עבודת קרקע שהוא דבר שיש לו המשך שנה אחת. אי נמי אפשר דאפילו לשלוח עבדים נמי יש לו המשך שעבד הינמכר בשנת היובל בל עצמה אינו מכור וכדשמואל דאמ' הכי גבי המוכר שדהו בשנת היובל עצמ' כדאיתא בפ' בתרא דערכין:

מכאן א"ר ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא קשיא לי והיכי יליף לה מהכא דלמא קרא לאיסור עבודת קרקע מר"ה הוא דאצטריך ולא לענין שלוח עבדים. וניחא לי דלהא לא אצטריך דנהי דכתי' ביום הכפורים תעבירו שופר אמאי נימא שלא תהא אסורה בעבודת קרקע מתחלתה הא קרא דתעבירו שופר לצורך שלוח עבדים הוא דכתיב ומשו"ה משמע לן דקרא דוקדשתם את שנת החמישים לענין שלוח עבדים הוא דאצטריך. אי נמי דמדכתיב יובל היא שנת החמשים שנה ודרשי' לה באידך ברייתא בסמוך לומר שאינה מתקדשת בסופה אעפ"י שמתקדשת בתחילתה שמשמע לן דלגבי שלוח עבדים כתיב שאותו פטור שעבוד שיש להם מר"ה ועד יוה"כ הוי כעין תוספ' שהרי עיקר חירות שלהם ביוה"כ הוא ומשו"ה איצטריך מיעוטא דיובל היא שנת החמשים שנה לומר שאע"פ שמוסיפין לה בתחלתה אין מוסיפין לה בסופה אבל אי נימא דקרא דוקדשתם את שנת החמשים שנה לאוסרה בעבודת קרקע מתחלתה הוא בא א"כ אין כאן תוספת בתחלתה כלל דליצטרך מיעוטא לומר שאין עושין לה תוספת בסופה. ומ"מ לא מסתפקא לן כלל ממאי דתשרי ר"ה ליובלות דלמא ניסן ר"ה ועבדי' אוכלין ושותין ושמחין מניסן עד יוה"כ דכיון דפשטי' מקראי דתשרי ר"ה לשמיטין ממילא פשיטא לן דבתר שבעה שמיטין מקדשין יובל:

דף מ' לאפוקי מדר' יהודה דאמר שנת החמשי' עילה לכאן ולכאן. לענין הלכה כתב ר"ת ז"ל דקיימ"ל משום דסתם מתני' דהכא כר' ישמעאל דפליג אדרבנן דאמרי דפליגי עליה דר' יהוד' וקיימ"ל בכלו תלמודא שמקדשין חדשים ודלא כרבנן דפליגי עליה דר' ישמעאל. ור' יוסי דנמוקו עמו קאי כר' ישמעאל בפ"ק דקידושין דאית ליה התם דיובל מתחלתו משמט. ובערכין בסוף פ' אין מקדשין מוכח דמאן דאית ליה מתחלתו משמט סבר לה כר' ישמעאל דאמר מר"ה חייל יובל. והיינו נמי דאמרי' בפ"ק דע"ז ונשקל מכל מאה תרתי וכמ"ש שם בס"ד:

ר' עקיבא אמר אצ"ל חרש וקציר של שביעית שהרי כבר נאמר שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. וא"ת והא איפלגו בפ"ק דמשקין חורש בשביעית אי קאי בלאו או בעשה ולמאן דאמר בעשה מפיק ליה מהאי קרא דכתיב בחרש ובקציר תשבות. י"ל דעיקר דרשה מבקציר נפקא דבקציר לא אצטריך דהא בהדיא כתיב לא תקצור ומדקציר לתוספת חריש נמי לתוספת וממילא ילפינן אסורה בשביעית גופה דכיון דתוספת שלה מתסר בחרישה כש"כ שביעית עצמה:

וקציר של שביעית שיוצא ונכנס למוצאי שביעית. פירש"י ז"ל שהביא שליש בשביעית ולא נהירא דא"ה מאי איריא משום תוספת שביעי' מדינא נמי אסוכה דכל תבואה בתר שנה שהביאה שליש שדינן לה כדדרשינן מועשת את התבואה לשלש השנים אל תקרי לשלש אלא לשלש. וי"ל דהכי קאמר רחמנא בקציר היוצא משביעית לשמינית שבות בה שלא תעדר ולא תנכש בשדה מחמתו והיינו תוספת שביעית בסופו:

ור' ישמעאל דמוסיפין מחול על הקדש מנא לי'