ר"ן ראש השנה יא

דכתיב בהאי קרא חטאות ואשמות תו לית לן דמין וערכין ואינך וכיון דחזינן דמכי דרוש ידרשנו נפקי חטאות ואשמות פש לן לה' אלקיך לדמין וערכין. ודאמרי' בהאי ברייתא מה להלן נדבה עמו אף כאן נדבה עמו אע"ג דבאידך קרא כתיבה נדבה בהדיא כדאמרינן לקמן נדבה כמשמע' תרוויהו צריכי חד לאמר ולא אפרשיה וחד לאפרשיה ולא אקרביה:

כגון שהומם בתוך הרגל מיהא שמעינן דכוליה רגל בעי' וחצי רגל בין בתחילתו בין בסופו אינו כרגל לעבור עליו אפילו לדידן מדר"מ נשמע לרבנן. ומיהו לרבנן גם הקדישו בתוך חג המצות בחציו לכשיגיע חג המצות אחר בחציו עובר עליו דחצאין מצטרפין וראיה לדבר מדאמרינן לקמן גבי הא דתניא רגלים בלא שנה שנה בלא רגלים ואמרינן דשנה בלא רגלים לא משכחת לה אלא למאן דאמר דבעינן רגלים כסדרן ואם איתא דחצאין אינן מצטרפין אפילו לתנא קמא דלא בעי כסדרן ואפילו לר"א בר"ש דלא בעי אלא חג הסוכות משכחת לה וכגון דאקדשיה באמצע חג הסוכות דכי מטי חצי חג הסוכות שנה איכא רגלים ליכא אלא ש"מ דחצאין מצטרפין:

יכול יהא בכור שעברה שנתו כפסולי המוקדשין ויפסול. פירש"י ז"ל שהרי אין שנה בלא רגלים ברוב שנים. ולא היה רש"י ז"ל צריך לומר כן דכיון דאחרים היינו ר"מ ואיהו רגל אחד קאמר לא היה רש"י ז"ל צ"ל דאין שנה בלא רגלים ברוב שנים דבכל שנים נמי אי אפשר בלא חד רגל אלא לרוחא דמלתא אליבא דאידך תנאי פי' הכי:

מה מעשר אינו נפסל משנה לחברתה. פי' דכתי' מקץ שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך. ואף ע"ג דפירש"י לעיל דההוא בדלא אפרשיה מ"מ אע"ג דקרא דביעור לא אצטריך אלא לדלא אפרשיה אפי' הכי אפרשיה לא נפיק מכללא דקרא בכלהו קאמר אלא דלא אצטריך עקריה אלא משום דלא אפרשי':

דף ו ע"א תשמור זו מצות לא תעשה. פי' כדר' אבין דאמר כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה. וא"ת דבפ' בתרא דיומא אמרינן דאי הוי כתיב השמר במצות ענוי כיון דעל עשה הוה כתיב עשה הוי משום דהשמר דעשה עשה והשמר דלאו לאו והאי השמר נמי דקאי אעשה דמוצא שפתיך עשה הוא. י"ל דהכא השמר דלאו הוא דאלא תאחר דלעיל מניה קאי:

בפיך זו צדקה כדכתיב יצא מפי צדקה. דברת אלו קדשי בדק הבית כדכתיב בעזרא וישמחו העם על פי הדבר. ריב"ן ז"ל. וקשיא לי אמאי לא מנינן בהך ברייתא מעשרות ובכור ומעשר ופסח ולקט שכחה ופאה כדמנינן להו בברייתא דלעיל בשלמא דמין וערכין וחרמין והקדשות בכלל קדשי בדק הבית נינהו אלא אינך צריכי טעמא ונ"ל דהיינו טעמא משום דהני כולהו לא שייך בהו אמר ולא אפרשיה דבכור ומעשר ופסח מופרשין הן ולקט שכחה ופאה לא משכחת להו אלא בשלקטן לעצמו וכמו שכתבתי למעלה ומעשרות נמי אע"ג דמשכחינן בהו דלא אפרשינהו כבר כתבתי למעלה דלהכי אתא מקץ שלש שנים הלכך כיון דהני תרי קראי אצטרכי לאמר ולא אפרשיה ולאפרשיה ולא אקרביה ובהני לא משכחי' בהו אלא חד גוונא לא מני להו בהך ברייתא:

יקריב אותו מלמד שכופין אותו. הוא הדין לכל מצות עשה כדאיתא בפרק הכותב בכתובות אלא דהכא אצטריך רבויא משום דכתיב לרצונו דסד"א דלא כייפינן ליה:

ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך. וא"ת הא דתנן בערכין פרק האומר משקלי עלי חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן חייבי עולות ושלמים ממשכנין אותן. היכי דמי אי בשעבר על בל תאחר אפי' חטאות ואשמות נמי דהא חטאות ואשמות מהאי קרא נפקי ואכולהו כתיב ועשית. ואי קודם שיעבור על בל תאחר אפילו עולות ושלמים נמי לא. ותרצו בתוס' בשלא עבר עדיין אלא שאנו רואין אותו מתעצל בהבאתו:

ע"ב אחד בכור ואחד כל הקדשים משום דעקר קרא דשנה שנה כתיב בבכור פריט ליה באפי נפשיה ושאר קדשים מפיק להו בספרי מרבויא דכל הבכו' כיון שעברה עליהן שנה בלא רגלים רגלים בלא שנה עובר בבל תאחר. קשיא לי דרבנן דפליגי עליה דר' מאיר סבירא להו דקרא דובאת שמה והבאתם שמה עשה הוא דאתי ולא אמרי דכיון דאמר רחמנא איתי ולא איתי ממילא קם ליה בבל תאחר כדסבירא ליה לר"מ וכיון שכן מנא להו דכיון שעברה עליהם שנה בלא רגלים עובר בבל תאחר אי משום קרא דכתיב לפני ה' אלקיך תאכלנו שנה בשנה נימא לעשה אחרינא הוא דאתי' דכיון שעברה עליו