ר"ן מגילה ט

עליהן מצו' מגל' אעפ"י שהיא מצות עשה שהזמן גרמא [אבל קטן דליתא במצות] הכא נמי לא מחייבינן ליה אעפ"י שהיה באותו הנס. כתב בעל העיטור כי היכי דנשים מזמנות ואין מצטרפות לברכת זימון ה"נ אין מצטרפות לעשרה לכתחלה:

ולשנותה ביום. זכר לנס שהיו צועקים בימי צרתם ביום ובלילה:

אלהי אקרא יומם וגו'. במזמור אילת השחר הוא שנאמר על אסתר כדאמרינן במס' יומא למה נמשלה אסתר לאילת:

אקרא יומם. מקרא מגילה ואעפ"י שכבר לילה לא דומיה לי. אומר ר"ת דאעפ"י שבירך בלילה זמן חוזר ומברך אותו ביום שהרי עיקר קריא' המגילה הוי יותר ביום מבלילה דהכי משמע לישנא דקרא ולילה לא דומיה לי כלומר אף על פי שעתיד לקרותה ביום יקראנה בלילה עיקר פרסומי ניסא ביממא הוא. ותנן לקמן כל היום כשר לקרות את המגילה דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים וקתני נמי אין קורין את המגיל' ולא מוהלין ולא טובלין אלא ביום ומפרש בגמ' מנ"ל דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים בימים אין בלילה לא לימא תהוי תיובתא דר' יהושע בן לוי וכו' ומשני כי קתני איום מיהו מדקתני מקרא מגילה בהדיהו ש"מ דעיקר קריאתה ביממא. ועוד אמרי' לקמן מאי מברך מנ"ח ולא קאמרינן דבלילה מברך מנ"ח וביום מקרא מגיל' ושעשה נסים ולא שהחינו כדאמרי' גבי נר חנוכה יומא קמא מברך וכו' אלמא משמע דלעולם מברך מנ"ח ביום ובלילה ע"כ. וכן נראה. ולא כמו שכתב הרב רבינו משה ע"ה פ"א בהלכות מגיל' ביום אינו חוזר ומברך שהחיינו:

פורים. לבני כרכים:

שחל להיות בשבת שואלין ודורשין וכו'. אבל יום י"ד האידנ' לעולם אינו חל בשבת. כתב רב אחא דכי חל פורים בשבת דהוי התענית בע"ש דתענית נדחה לחמישי לפי שאין רשאי לכנס בשבת כשהוא מעונה מפני טורח השב' ואעפ"י דאמרי' בתענית בשלהי פרק סדר תעניות כיצד הלכה מתענה ומשלים וקאי אערב שבת דקא תני במתניתין הא לא קשיא דמ"מ לכתחלה אסור אלא אם התחיל. א"נ התם תענית של צורך הוא כגון תענית גשמים או תענית חלום שהוא תענית הצריך אבל באידך תענית אין מתענה:

ויעבירו ד' אמות ברשות הרבים. והאי דנקט יעבירו ולא נקט יוציאנו ה"ק אפילו העברה לחודה משכחת בה לא מבעיא הוצאה דשכיחא בה שבבית יקראנה אלא אפי' העברה לחודה איכא וכגון שהמגילה עומדת ברשות הרבים אע"ג דלאו אורחא הכי איכא למיגזר. ויש שמקשים במילה נמי אמאי לא גזרינן שמא יעביר הקטן ד' אמות לפי שאין הכל בקיאין בה ואמאי דחי שבת דדרשינן ביום השמיני ואפילו בשבת. וי"ל דשני שופר ולולב ומגילה משום הכי גזרינן בהו דהכל חייבין בהן ואין הכל בקיאים בהן וכולם טרודים ללמוד ולצאת ידי חובתן אבל מילה אין הכל טרודין בה אלא אבי הבן בלבד ואם יעבירנו ימחו בידו הכל שאינן טרודין. והזאה דפסח דגזרינן בה שמא יעבירנו אע"ג דלא טריד בה אלא הטמא מ"מ הכל טרודין בפסח ואם יעבירנו הטמא לצלוחית החטאת כדי להזאת לא ימחו בידו. והזאה דתרומה כיון דלית לה זמן קבוע ואינה שעה עוברת לא דחיא שבת. גרסי' במס' סוכה מפני מה אין לולב דוחה שבת בי"ט הראשון ולא מצותו מן התורה אפילו בגבולין. ואוקימנא משום דלא ידעינן בקיבועא דירחא ומספיקא לא דחינן שבת והיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דמגילה. כתב הר"ז ז"ל אלו הן דברי הרב והן בשגגה שלא נאמר והיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דמגילה אלא לענין גזרה דרבה דכי היכי דגזרינן גבי שאר ימים דלולב דליתנהו מה"ת בגבולין משום גזרה דרבה הם הכי נמי גזרינן בשופר ומגילה שאף מצות שופר מעורבת היא מדרבנן ומדאורייתא אי למאן דאמר שלש תרועות בר"ה שתים מדברי תורה ואחת מדברי סופרים ומשום תרועה דאוריתא דאית בה אמרו דתידחי שבת במקום שיש בו ב"ד. ומשום תרועה דרבנן דאית בה גזרו שלא תדחי שבת בשאר מקומות. וכן מגילה שהיא מדבריהם אבל לענין ספיקא דקיבועא דירחא אין בזה