ר"ן מגילה י

טעם לשופר ולמגל' שאפי' במקום שלא הי' להם שום ספק בקיבועא דירחא לא דחו את השבת כדתנן גבי שופר במקדש היו תוקעים אבל לא במדינה ומגילה מעולם לא דחתה שבת בשום מקום דבכל מקום דרבנן היא וספיקא דקיבועא דירחא לא הוזכר בגמ' אלא לענין לולב בלבד לגבי י"ט ראשון דאיתי' מן התורה בגבולין והי' מן הדין לדחות את השבת אלא שאין אנו יודעים בקיבועא דירחא ע"כ. וי"ל דברי הרב ז"ל דמה שאמר גבי שופר משום דלא ידעי' בקיבועא דירחא שאפי' כשהיה בית המקדש קיים לא היו יודעים בקיבועו של חודש לפי שהוא חג שהחודש מתכסה בו ואפי' בזמן שהעדים באין בשחרית במקדש היו יודעים. בגבולין לא היו יודעים בודאי בקיבועו של חודש ולפיכך לא היו תוקעים אלא במקדש לבד דמספיקא לא דחינן שבתא מיהו במקדש שהם זריזים א"נ לאחר תקנת ר' יוחנן בן זכאי שהתקין כל מקום שיש בו ב"ד ובפני ב"ד והם מתירין בהם לא גזרו משום גזרה דרבה. ומה שאמר הרב ז"ל והיינו טעמי' דמגילה ידוע הוא שכלפי שאמר והלא מצותו מן התורה אפי' בגבולין ואמר משו' דלא ידעינן בקיבועא דירחא ולא דחי שבתא אלא ודאי דדברי תורה לפי' אמר והיינו טעמא דמגיל' כלומר שאינה דבר תורה. [דף ה' ע"א] שלא בזמנה. כגון שחל י"ד בשבת לבני עיירות כי בימי חכמי התלמוד לא היו נזהרין מבד"ו פסח ומאד"ו ר"ה עד דורות האחרונים. או שחל יום ט"ו לבני כרכים אבל בי"א וי"ב וי"ג ליכא למקרי כלל דהא בטלי להו. א"נ שלא בזמנה מי שנאנס ולא קראה בי"ד או בני כרכים היוצאים לדרך. ותניא בתוס' יוצאין בשיירה ומפרשין בספינה קורין בי"ד והאי דק"ת קורין בי"ד ה"ה בני עיירות שלא קראוה בי"ד קורין בט"ו. וכתב בה"ג יוצאין בשיירה ומפרשים בספינה קורין מי"א עד ט"ו. ורש"י ז"ל פי' שלא בזמנה שהקדים ליום הכניסה ואיכא למימר אע"ג דבימי רב ליתא לתקנתא ואין קורין אותה אלא בזמנה פלוגתא דבזמנה קורין אותה ביחיד אתא לאשמעינן. ואע"ג דחש להא דרב אסי וכו'. כתב הר"ז לדידן לא מכרעא דר' יוחנן כרב דעד כאן לא קאמר רב. אסי אלא שמצותה לכתחלה לקרותה בעשרה משום פרסומי ניסא אבל אם קראה ביחיד דברי הכל יצא בין בזמנה בין שלא בזמנה שלא אמרו הדבר אלא להדור מצוה ולפרסומי ניסא דהכין אמרי' קורין אותה בעשרה ולא אמרינן אין קורין אותה אלא בעשרה שמעת מינה דמצו לכתחלה למעבד הכי ולהדורי אבי עשרה ואי עביר וקראה ביחיד יצא אי נמי היכא דלא אשכח בי עשרה קרי ליה ביחיד אפי' לכתחלה תדע דהא לא תנינן לה במתניתין דתנן אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה וכו' מכדי במסכת מגילה קיימינן אמאי לא חשיב מקרא מגילה ואמאי לא מותבינן מנה לרב אסי וכתב רבי' ש"צ מפני שזהו טעמו של רב אסי דאמר בין בזמנה בין שלא בזמנה בעשרה דקא סבר דבכלל תורה ונביא הוא. ואין קורין בהן בפחות מעשרה ואין זה צריך לפנים ועיקרן של דברים כדברי הרב אלפסי שאלמנא לא היה רב אסי מחמיר אלא למצוה להדורי אבי עשרה על מה חש לה לדרב אסי כיון דלא סבירא לי' כותיה אלא ודאי לדברי רב אסי דיעבד נמי לא יצא ומשום הכי חש לה רב להחמיר ואלמלא כן הוו אמרינן בגמרא מצותה בעשרה א"נ הוו מפרשי בהדיא לא מצא י' קורין אותה ביחיד הילכך אדחיא לה להא דרב אסי לגמרי מסוגיין דלקמן כדברי רבינו וכן כ' ר"ח. ובעל העיטור כתב מסתברא כל היכא דאשכחן חש לכתחלה קאמר ואי לא אפשר שרי ומדרב דהוא בר פלוגתייהו חייש ש"מ איתא לדרב אסי היכא דאפשר כן הא לא אפשר קורין אותה ביחיד וכן הילכתא והא דאמרינן לא אמרן אלא בצבור בבית הכנסת קאמר שהוא מקום צבור ובעיא פירסומי ניסא ולמעוטי ביחיד שבעשרה שלא בבית הכנסת דיצא דהא לא קאמר לא אמרן אלא בעשרה וה"ק לא אמרן אלא להוציא צבור אבל להוציא יחיד יצא וקורא בה בי' קאמר. ועוד רב אסי למצוה קאמר דאטו יחיד דלא משכח עשרה מי לא קרי. והא דאמרינן מביאין לו שופר ותוקע מגילה וקורא בה בעשרה