ר"ן מגילה ח

ולאחותו מה תלמוד לומר הרי שהיה כהן גדול ונזיר והולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו שמילת זכריו ועבדיו מעכבין את פסחו כדכתיב המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו ולהכי תני להו גבי הדדי יכול יטמא ולא יקריב את פסחו שאין פסח דוחה את הטומאה הא אמרת לאחותו לא יטמא אבל למ"מ מטמ' ולא יקרי' את פסחו אלמא מת מצוה חמור מכולהו:

גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה. כדגרסינן בבבא מציעא כתוב א' אומר לא תוכל להתעלם וכתוב א' אומר והתעלמת מהם פעמי' שאתה מתעלם ופעמים שאין אתה מתעלם זקן ואינה לפי כבודו והתעלמת אלמא מפני כבודו מתעלם כפירש"י. ואית דמקשו עליה מהא דאמרינן פרק מי שמתו על מי שיש לו כלאים בבגדו דמלאו דלא תסור קאמר שהוא מדרבנן אבל לאו שבתורה לא אמרינן גביה גדול כבוד הבריות ולאו קושיא היא דהא משום כבוד הבריות משמע נמי התם דדחי לא תעשה שבתורה היכא דהוה שב ואל תעשה כדמשני גבי שחיטת פסח וכי לא שני התם נמי גבי זקן ואינה לפי כבודו שב ואל תעשה שאני משום דאית ליה פירוקא אחרינא אסורא מממונא לא גמרי' הילכך לאו שהוא שב ואל תעשה כבוד הבריות דחי ליה אעפ"י שהוא מן התורה. וכי אוקמא ללאו דלא תסור מלאו שהוא בקום עשה קאמר דלא מידחי אלא א"כ הוא מדרבנן אבל לאו של שב ואל תעשה אפילו הוא מדאוריתא דחי ליה כבוד הבריות הילכך מקרא מגילה נמי שב ואל תעשה הוא ולאו דאבדה נמי וכבוד הבריות דחי להו. [דף ד' ע"א] נשים חייבות במקרא מגילה. מכאן משמע שנשים מוציאות אחרים אם קוראות מגילה דמקרא משמע שקוראות אותה לאחרים. ואמרי' בריש ערכין הכל כשרין לקרות את המגילה הכל לאתויי נשים משמע שהנשים מוציאות את האנשים יד"ח. וכן פירש"י וה"ג פסקו שהנשים אינן חייבות [אלא] בשמיעה אבל קריאתן לא הוציא את הרבים ידי חובתן שחייבין בקריאה עד שישמעו מפי אנשים המחויבין כמותן ואין שמיעתן מנשים חשובות כאלו הן עצמן קורין ומביא בה"ג ראיה מן התוספת' דקתני הכל חייבין ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן. אנדרוגינוס מוציא את מינו ואינו מוציא שאיו מינו. טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו. נשים ועבדים וקטנים פטורים ממקרא מגילה עד כאן לשון התוספת' ובה"ג:

הוסיף אח"כ אלא שחייבין במשמע. וי"ל שמעת' קמייתא דערכין לפי דברי בה"ג והתוס' דהאי דקאמר הכל כשרים לאו שיוציאו אנשי' בקריאת' אלא נשים בלבד דסד"א שלא יוציאו גם נשים שלא תהא קריאתן חשובה אפי' להוציא נשים כיון שאין קריאתן חשובה להוציא אנשים וצריכות שמיעה מן המחויבין קמ"ל דמוציאות נשים אעפ"י שאין מוציאות אנשים ולא כפירוש רש"י שפירש בערכין:

שאף הן היו כאותד הגם. פירש רש"י בערבי פסחים בשם רבינו יצחק הלוי לפי שעיקר הנס נעשה על ידם על ידי אסתר והכי נמי אמרינן בחנוכה שנשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס שנעשית ע"י יהודית. והכי נמי אמר שנשים חייבות בד' כוסות של פסח שאף הן היו באותן הנס דאמרינן בעלמא בשכר נשים צדקניות שבאותו הדור נגאלו ישראל ממצרים. מיהו לישנא לא אתי שפיר דלא הוה ליה למימר שאף דמשמע שהם טפלות והיה ליה למימר שהיו. ועוד דבירושלמי לא משמע הכי דאמרי' התם ר' יונה אבוה דר' מונא היה מתכוין לקרותה בפני הנשים שבביתו שהכל היו בספק פי' ספק להשמיד להרוג ולאבד. ולפי פירוש רש"י היה לו לומר לפי שהם עיקר הנס. על כן נראה פירוש הירושלמי עיקר וכן בנר חנוכה וד' כוסות חייבות לפי שאף הן הוו משועבדות במצרים והיו בסכנה כשצרו עליהם מלכי יון. וא"ת אפי' קטני' לתחייבו דהא כתיב טף ונשים ביום א' ואע"ג דבירושלמי תני בר קפרא צריך לקרות לפני נשים ולפני קטנים שאף הם היו בספק מ"מ לר' יהושע לא אמר אלא נשים דמשמע דפליג אהאי ירושלמי. י"ל דנשים כיון דאיתניהו במצות כגון במצות לא תעשה ובמצות עשה שלא הזמן גרמא הטילו