ר"ן מגילה ז

וגרסי' בירושלמי תני במקום שהן מסכנין קורין אותה בארבעה עשר ר' יוסי בעי אם במקום שהן מסכנין לא יקראו כל עיקר. [דף ב' ע"ב] כרכין המוקפים חומה מימות יהושע בן נון וכו' מנ"ל. דבקרא לא אזלינן אלא דשאינו מוקפין קורין בי"ד אבל במוקפין לא חזינן מידי דכתיב על כן היהודים וכו'. אמרי' בגמרא חזקי' קריה בטבריא בארביסר ובחמיסר מספיקא כלומר מספקת ליה אי מוקפת חומה מימות יהושע או לא. וקשיא לן א"כ האידנא דמספקא לן טובא אמאי לא קרינן בי"ד ובט"ו דהא מספקא לן. והגאונים מתרצים כי חזקיה לא הוה מספקא ליה אם היתה נבנית בימות יהושע בן נון אלא (לאו) דפשיטא ליה דבימות יהושע היתה נבנית אלא ספיקא דאית ליה אי מוקפת חומה מימות יהושע או לאו. אבל אנן דמספקא כולה מילתא אם היתה נבנית מימות יהושע או לאו לא קרינן בתרוויהו. ומ"מ אכתי מבעי' לן בהי מנייהו קרינן כיון דספק' נינהו. אך יש לתרץ דהיינו טעמא דלא קרינן בט"ו משום דאין שם עשרה בטלנין וכל כרך שאין בו עשרה בטלנין נידון ככפר ואפי' הוי מוקף מימו' יהושע וכ"ש בהני דידן דספיקי נינהו. ובטבריא היו עשרה בטלנין:

וכל הסמוך לו. אמרינן בגמ' סמוך אעפ"י שאינו נראה נראה אעפ"י שאינו סמוך. נראה כגון דיתבא בריש טורא והעומד חוץ לעיר נראה שהוא מן העיר. סמוך דיושבת העיר בנחל נידון ככרך וקורין בט"ו. עד כמה קרינן ליה סמוך. [דף ג' ע"ב] שישב ולבסוף הוקף שנתיישב תחלה בבתים ולבסוף הוקף חומה. בית מושב עיר חומה מושב של עיר חומה בית שנתיישב בתוך עיר חומה ולא שהי' בית מושב ואח"כ עיר חומה אינו נידון כבתי ערי חומה. וצ"ע מאין ידעו בימי יהושע העיירו' המוקפים שמצאו שם אם הוקפו ולבסוף ישבו או ישבו ולבסוף הוקפו. י"ל על פי הדיבור ידעו אי נמי מהני לאותן עיירות שבנו ישראל בימי יהושע לדקדק להם בין ישבו ולבסוף הוקפו בין הוקפו ולבסוף ישבו דלאו דוקא מימות יהושע אותן שנמצאו בנויות דומיא דששים עיר כל חבל ארגוב דהוא הדין אותן עיירות שנבנו בימות יהושע נקראין בתי ערי חומה:

כרך שאין בו עשרה בטלנין נידון ככפר פי' כרך מוקף חומה מימות יהושע אף על פי שהוא מוקף בעי עשרה בטלנין מפני שכל כרך שאין בו עשרה בטלנין אין ת"ח רשאי לעמוד בתוכו משום שכשהקב"ה בא לבית הכנסת ולא מצא שם עשרה מיד כועס שנאמר מדוע באתי ואין איש וגו' כך פירש רש"י. ופי' רב אחא משבחא ז"ל בטלנין ממלאכתן וכולן נחלקים לצורך העיר. ג' מהן דינין ושמש ב"ד וגבאי צדקה שנים ואחד המחלק עמהם וסופר וחזן ומלמד תינוקת שהן יושבין כל היום בבהכנ"ס וכשהוא שעת התפלה מזומנים להתפלל. ובירושלמי בטלין שאין עושין כלום אלא עומדין בבית הכנסת להתפלל מהר בשעה הראויה:

ואע"ג דאתו מעלמא. דקבועין בעינן:

ישראל במעמדן. עומדין היו על תמידי צבור בשעת הקרבתן במס' תענית:

אשר לו חומה. אשר לא כתיב בא' ומסורת לו בו' ללמד אעפ"י שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן הרי הוא כבתי ערי חומה אלמא אעפ"י שחרב נידון כבתי ערי חומה:

תלמוד תורה ומת מצוה מת מצוה עדיף. לאו דוקא נקט הכא מת מצוה דה"ה אפי' לא הוי מת מצוה דמבטלין תורה להוצאת המת קאמרינן דהיינו לכל מתים שבעולם ואיידי דנקט מת מצוה [במגיל'] דכול' מלת' בעי' ופשט' משום הך בעיא נקט לה:

עבודה ומת מצוה. מת מצוה מת שאין קוברין:

מולאחותו. דתניא בספרי ולאחותו מה ת"ל דכתיב גבי נזיר לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא להם וקא פריש הכי לאביו מה תלמוד לומר והלא כבר נאמר על כל נפשות מת לא יבוא אלא לאביו הוא דלא יטמא אבל למת מצוה מטמא ולאמו מה תלמוד הרי שהיה כהן הדיוט ונזיר אף על פי שאינו מטמא לאביו ולאמו מטמא הוא למ"מ ולאחיו מה תלמוד הרי שהיה כהן גדול ונזיר מטמא הוא למת מצוה ואינו מטמא לקרובים