ר"ן מגילה ו

במגלה ליכא אגודות כיון דליכא פלוגתא כדפרישית:

כיצד חל להיות בשבת. כולהו בזמן שקובעין על פי הראיה איתנהו ולפי ראות הלבנה הן קובעין אבל אנן דידעינן בקיבועא דירחא אי אפשר לפורים בשבת או בשני או בד' משום דבכל הני הוי בד"ו פסח וא"א להיות כדאיתא בראש השנה משום יום הכפורים. ובירושלמי גרסי' א"ר יוסי לית כאן חל בשני חל בשבת וברביעי דאם חל י"ד בשני צומא רבא באחד בשבת ואם חל בשב' צומא רבא בערובתא חל להיות בשבת כפרים ועיירות מקדימין ליום הכניסה. וק"ל אמאי לא אמרינן נמי הכי כי חל מוקפין בשבת דנדחו ליום הכניסה ואנן אמרינן קורין בערבי שבת דהא כי חל י"ד בערב שבת מוקפין בשבת וקאמר דמוקפין ועיירות קורין בו ביום ולא מדחו מוקפין ליום הכניסה. הא לא קשיא כיון דמשכחי זמן המפורש בהדיא נדחה אההוא זמן דקדים מה שאין כן כי חל ארביסר בשבת דליכא מקמיה זמן קבוע ומפורש הילכך נדחו ליום הכניסה. גמרא היכא רמיזה הקדמה זו שעושין בני הכפרים:

בזמניהם זמנים הרבה תקנו להם חכמים. לרבות י"א וי"ב אבל לי"ג אמרי' בגמרא דלא צריך קרא דיום י"ג זמן קהלה לכל היא. ופירש רש"י זמן מלחמה לכך לא צריך קראי. וקשיא ליה לרבינו יעקב דה"לל זמן מלחמה לכל היא. ונ"ל דהכי פירושו זמן קהל' לכל היא שהרי מתאספי' יחד לתענית אסתר דהוה ביום י"ג ומתאספים שם בני עיירות וכפרים והילכך לא צריך קרא וכן נמצא בשאלתות דרב אחאי וביום י"ג עשו תענית בימי מרדכי ואסתר לפי שבו נקהלו לעמוד על נפשם והיו צריכין רחמים. וכן מצינו במשה שעשה תענית כשנלחם בעמלק דדרשי' במס' תענית מדכתיב ומשה אהרן וחור מכאן לתענית שצריך ג'. ומכאן נרא' לרבינו יעקב שיש סעד לתעני' אסתר שאנו עושין בי"ג לחודש כמו שעשו היהודים כשעמדו להקהל ולעמוד על נפשם בי"ג לחודש אדר ובכל התלמוד לא מצינו לו סעד. ומה שאנו מקדימין התענית ליום חמישי כשחל פורים ביום א' ולא עבדינן ליה ערב שבת דבר זה נמצא בתשובת הגאונים לפי שרגילין בתעניות לומר סליחות ותחנונים ודבר זה אי אפשר לעשות בערב שבת שלא יוכל לטרוח בצורכי שבת ובמסכת סופרים נמצא שרבותינו שבמערב מתענין באדר שלש תעניות דאסתר ואעפ"י שאותן היו בניסן לא רצו להתענות בניסן לפי שבו נגאלו אבותינו ממצרי':

הואיל ועיניהם של עניים נשואו' למקרא מגלה. כדי לחלק להם מעות פורים:

אין קורין אותה אלא בזמנה. בי"ד ובט"ו. וקשיא לן על הדין פירושא. הא דאמרינן לקמן בגמרא הואיל ואמרו כפרים מקדימין ליום הכניסה גובין בו ביום ומחלקין בו ביום מפני שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגלה. וראיתי להרב רבינו אפרים שפי' לפרק קושיא זו בזמן הזה שישראל מיוסרין בדקדוקי עניות אי יהבו להו מתנות בי"א ובי"ב ובי"ג אזלי ואכלי להו בההוא יומא ושמחת פורים אינה נוהגת אלא בזמנה ובטלה לה שמח'. וא"ת ליקרו בי"ב ולא ליתיב להו מידי עד י"ד וט"ו כיון דחזו עניים דקרו מגלה ולא יהבי להו מידי מייאשי ואזלי להו לדוכתא אחריתי וקא בטלה מהם מצות מעות פורים מהני דקרו בי"א ובי"ב. ורש"י פי' בזמן הזה שאין השנים כתקונן ואין שלוחי ב"ד יכולין לצאת כדרכן וישראל אינן שרוים על אדמתם אלא הן מפוזרי' בכל פאה ואין השלוחין מגיעין לרוב המקומות והן נוהגין לומר מפוריא לפסחא ל' יום. ואי קרינן בי"א בי"ב ובי"ג אתי למימנה מנייהו תלתין יומין עד פסחא ומקדמי ליה לפסחא ואתו למיכל חמץ בימים האחרונים של פסח> גירסא אחרינא הואיל ומסתכנין בה כלומר בזמן הזה שגוזרים שמדין על ישראל שאין השנים כתקונן אין קורין אותה אלא בזמנה דאי קרו הני בי"א והני בי"ב או בי"ג אושא מילתא ושמעו אומות העולם וגזרי שמדא הילכך מקיימין דתותינו בצנעא אבל בזמן שישראל שרוים על אדמתם לא איכפת להו מידי. והכי תניא בתוספת' הואיל ומסתכנין בה לא יסתכנו בה אלא בזמנה.