ר"ן מגילה כג

הכי נמי מרבים ליחיד א"כ היכי משכחת לה בספרים דתיפוק ליה מקדושתיה הא לא קשיא דהאי אמרו לו דרבנן לא באו לחלוק על ר"מ אלא להוסיף על דבריו וה"ק א"כ שהודית לנו דמרבים ליחיד גרע קדושתיה ה"נ מגדולה לקטנה דגרע מקדושתיה ואין יכולין למכור דרבנן מכולהו סבירא להו דהוי גריעה קדושה וכן כתב הראב"ד בתשוב' שאלה. גמרא זו דברי ר' מנחם בר' יוסי סתימתאה בהדיא תניא בתוס' דמגלה דהוא אמרה:

בתעניות ובמעמדות. כדתנן במסכת תענית מוציאין את התיבה לרחובה של עיר:

אקראי בעלמא. אינו תדיר. פיסקא בית הכנסת לוקחין תיבה לא שנו. שיכולין בני העיר למכור בהכנ"ס:

אלא של כפרים אבל של כרכים. הויא ליה דרבים והכל בעליה ואין בני העיר לבדם בעליה ולא מצו מזבני לה:

לא שאנו. שאין מורידין הדמים מקדושתן ולוקחין בדמיו בית הכנסת ולא דבר של חול:

אלא שלא מכרו ז' טובי העיר וכו'. אלא שהודיעו להם ומכרו על דעתם אבל מכרו ו' טובי העיר במעמד אנשי העיר. מותרין הדמים:

למשתי בהו שכרא. דפקעא ליה קדושתיה לגמרי ויצא לחולין. [דף כ"ו ע"ב] רבינא הוה ליה ההוא תילא וכו'. כתב הר"א נראה לי כי רבינא היה חושש שמא יפשעו בדמים מלקנות בהם דבר קדושה לפיכך א"ל רב אשי זבניה מז' טובי העיר. ויש מי שרוצה לומר שאין מותר ללוקח להשתמש בו עד שיקנו בדמים דבר המקודש:

[לא לסתור אינש בי כנישתא כו'. גרסינן בב"ב ד"ג ע"ב. והג"מ דלא חזי בה תיוהא אבל חזא בה תיוהא סתר ובני לה כי הא דרב אשי חזא בה תיוהא בבי כנישתא דמתא מחסיא סתרה ובניה ולא] אפקיה לפוריה מיניה עד דתקין שופכי. אע"ג דתנן לקמן אין אוכלין בהן ואין שותין בהם ואין נוהגין בה קלות ראש. איכא למימר דהכא מיירי בבית שהיה סמוך לאותו בהכנ"ס וכן י"ל בפרק ערבי פסחים גבי אותן בני אדם שקדשו בבית הכנסת דלאו דוקא בבית הכנסת אלא בית הסמוך לבית הכנסת אבל ליכא למימר שבתי כנסיות של בבל על תנאי היו עשויות כדאמרינן לקמן דהא כל זמן שהן בקדושתן לא שייך בהו על תנאי הן עשויין כדאשכחינן לקמן שלא היו רוצים ליכנס בה מפני המטר אי לא משום שמעתא בעיא צלותא:

חלופא וזבונא שרי. שחלה הקדושה [על החילוף או על הדמים] ומותר לישתמש בו:

לבני. לבנים של בית הכנסת:

בחדתי. לבנים חדשות שנעשו לבית הכנסת ואפי' למאן דאסר תכריכי המת בהזמנה ה"מ כגון אורג בגד למת דמכיון שהוא ארוג מיד הוא ראוי לפרשו על המת אבל לבנים מחוסרין עשייה ותיקון ולבנותן בחומה הילכך כשהלבנים מוכנים לבית הכנסת הוה ליה כטווה פשתן לארוג למת דליכא מאן דאמר בהא הזמנה מילתא היא:

מתנה. פירש הר"ב ז"ל מז' טובי העיר במעמד אנשי העיר דבאנפא אחרינא לא משכחת מתנה בבית הכנסת דקא הויא לה מתנה כמכירה למשתי שכרא. ומאן דאסר. לאו משום דלית להו רשותא לז' טובי העיר ליתן בית הכנסת במתנה אסר דהא אמרינן לעיל דז' טובי העיר במעמד אנשי העיר בכל מידי אית להו רשותא אלא משום הכי אסר דלא אפשר ליה למקבל מתנה לאשתמושי ביה:

דאמאי תפקע קדושתיה ומאן דשרי אי לא וכו' הדר הויא ליה מתנה כזביני. ומותר להשתמש בו:

כורסיא. בימה של עץ שקורין אלמיברי:

תשמיש דתשמיש הוא. שפורס מפה עליה ואח"כ נותן ס"ת עליה. תיבותא דאירפט. ארון שנתקלקל וחבירו מנעל המרופט. מלמד ששפתי זקנים מתרפטות:

זבולי. סביב הספר עושים מסגרת עור בגובה הספר כדי לשמור הספר ענין מדור כמו יזבלני אישי:

קומטרי. ארגזי:

אפילו שונה הלכות. שלא שימש ת"ח:

מבי כנישתא לבי רבנן. לעשות מבית הכנסת בית המדרש. גרסינן בב"ב פרק השותפים די"ג ע"ב תניא מדבק אדם תורה נביאים וכתובים כא' דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר תורה בפני עצמן נביאים בפני עצמן וכתובים בפני עצמם. וחכמים אומרים כל א' וא' בפני עצמן ואמר