ר"ן מגילה כב

קלון שאם היה יודע דבר של קלון של אביו ואמו דמשמע אבל עריות יגלה ולהכי נקט אביו ואמו דבהני הכירו חכמים שהיו דורשים אותו בכך:

האומר מזרעך וכו'. שאומר בישראל הבא על הגויה והוליד ממנה בן לע"ז הכתוב מדבר ומחייב כרת בבא על הגויה:

מעשה עגל ראשון. בגמר' מפרש:

ברכת כהנים. בגמר' מפרש טעמא:

במרכבה:

דיחזקאל:

[דף כ"ה ע"ב] גמרא קללות וברכות נקראים ומתורגמים. ולא חיישינן דלמא פייגא דעתייהו דצבורא:

מעשה פילגש בגבעה וכו'. ולא חיישינן לכבודן דבני בנימין:

אלא אחרון. ויהיו בני יעקב שנים עשר המקרא הזה נפסק בהפסק פרשה לכך קוראי אחרון כאלו הוא פסוק בפני עצמו:

מעשה עגל השני נקרא ולא מיתרגם. פירש הרב ז"ל משום כבודו דאהרן ובגמר' משמע טעמא דשמא יטעו שומעים ויאמרו ממש היה בעגל כיון שיצא מאליו:

ברכת כהנים נקראים (ולא) ומתרגמין. הדא בריתא בהדיא פליגא אמתניתין לגרסת הרב ז"ל דבמתניתין תנן ברכת כהנים נקראים ולא מתרגמין ותמהני על הרב ז"ל שהביא בהלכותיו המשנה והבריתא ולא נשמר במה שחולקת הבריתא על המשנה. [בתוספתא] המתרגם פסוק כצורתו:

דכתיב ויראו את אלהי ישראל. ויתרגם אותו כצורתו והוא מחרף ומגדף אלא תרגומו וחזו ית יקר אלהא דישראל פירוש כצורתו וחזו ית אלהא דישראל:

בדאי הוא דכתיב כי לא יראני האדם וחי:

והמוסיף עליו וחזו ית מלאכא דיי אלהא דישראל ותחות כורסי יקריה הרי זה מחרף שמשוה כבוד עבד לכבוד קונו סליק פרק שלישי. פרק בני העיר בני העיר שמכרו רחובה של עיר. יש בו קדושה כדמפרש בגמר'. [דף כ"ו ע"א] לוקחים ספרים. נביאי' וכתובי' אבל אם מכרו כו'. שמעלין בקדש ולא מורידין:

וכן במותריהן. מכרו ספרים ולקחו ממקצת הדמים תורה לא יקחו מן המותר דבר שקדושתו פחותה. כתב הרב אפרים הא מתניתין קשיא רישא אסיפא דכולה רישא שמעינן מינה היכא דלא מעלי ליה אסור. וסיפא דקתני ספרים לא יקחו מטפחות שמעינן מינה דלא בעי' עלוי דבשלמא מתורה לא יקחו ספרים דשמעת מינה הא תורה בתורה שפיר דמי ליכא למשמע מידי דאיכא למימר כיון דליכא לעלויי שפיר דמי אלא מספרים לא יקחו מטפחות דשמעת מינה הא ספרים בספרים שפיר דמי ואע"ג דאיכא לעלויי ש"מ דלא בעי' עלויי וכיון דקשיא רישא וסיפא ליכא למשמע מינה אי מעלין דוקא או אין מורידין דוקא אלא מדאמרינן לקמן בענין ס"ת כיון דלא מעלי ליה אסור אלמא מעלין דוקא ואיידי דתנא רישא ספרים לוקחים תורה דדוקא תורה ולא ספרים תנא סיפא נמי ספרים לא יקחו מטפחות ולעולם אפילו ספרים לא יקחו בדמיהם ספרים אלא תורה מיהו קשיא לן ההיא דאין מוכרים של רבים ליחיד הא של רבים לרבים מוכרים ואע"פ שאין מעלין הדמים דאי מעלין הדמים הא ודאי אפילו של רבים ליחיד מצו מזבני משום דעלוי עדיף כדמוכח בגמר'. ותירץ הר"ז ז"ל דכל דבר שעומד בקדושתו לא בעינן עילוי כגון של רבים לרבים כיון דקאי בקדושתיה לא בעינן עלוי ורישא דמתניתין דבעי עלוי התם בדבר שאינו עומד בקדושתו איירי. וספרים לוקחים ס"ת דאמרינן דבעיא עלוי התם אותם ספרים לא קיימי בקדושתייהו דשל רבים ליחוד נינהו. ובגמר' נמי דקא בעי עלוי גבי מהו למכור ס"ת ישן התם שמוכרו מרבים ליחיד וכי תימא הניחא לר"מ דקא חשיב פחיתת קדושה מרבים ליחיד אבל לרבנן דאמרי ליה אף לא מעיר גדולה לקטנה בתמיה דכי היכי דמעיר גדולה לעיר קטנה לא נפקא מקדושתיה הם