ר"ן מגילה כא

בר נחמני א"ר יוחנן ספר תורה שחסר יריעה אחת אין קורין בו לא דמי התם מחסר במילתיה הכא לא מיחסר במילתיה. ואם לא מפני כבוד הצבור היינו קורין בו אבל בחומשים שלנו פשיטא שאין קורין שהרי אינן עשויין כתיקון החכמים שאינן נגללין ואינן נתפרין בגידים הילכך אין הרבים יוצאים בהן ידי חובתן והלואי שהיחיד הקורא לעצמו יהא רשאי לקרות ולברך לפניה. ירושלמי במס' ברכות אמר ר' שמואל בר אבדימי לא למדנו ברכת התורה מברכת המזון אלא לרבים ואם לרבים אפילו בינו לבין עצמו אינו מברך. א"ר אבא מרי אחוי דר' יוסי עשאוה כשאר כל המצות מה שאר כל המצות טעונות ברכה אף זו טעונה ברכה ופירושו ברור שלא למדו ברכה לתורה מן המזון דהיינו לאחריה אלא לרבים והקשו ואם לרבים וכי אפילו בינו לבין עצמו שמא [אינו] מברך כלו' לפניה וכיון שמברך לפניה לאחריה נמי יברך ק"ו מן המזון ותירץ בינו לבין עצמו עשאוה כשאר כל המצות מה הן טעונות ברכה לפניהם ולא לאחריהם אף זו לפניה בלבד:

ואין מדלגין מנביא לנביא. (שאין) [שיש] כאן טירוף יותר מדאי. מתניתין והמפטיר בנביא. מי שרגיל להפטיר בנביא לו תקון חכימם שיהא פורס על שמע. על ידו. בשבילו:

אבל אינו פורס וכו'. שכל מי שאינו מחויב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתן:

ואינו נושא כפיו. אם הוא כהן שאין כבוד צבור להיות כפופים לברכתו:

פוחח. מי שבגדיו קרועים פורס על שמע. דמחויב בדבר הוא. אבל אינו קורא בתורה. משום כבוד תורה:

ואינו עובר וכו'. משום כבוד צבור. גמרא משום כבוד. כיון שהוא ממציא את עצמו לדבר שאינו כבודו תקנו לו את זו לכבוד:

משום אינצויי. דאי עובר לפני התיבה אחר א"ל האי זה עובר לפני התיבה ומקבל שכר ואני מפטיר בחנם ואתי לאינצויי. בגמרא אמרינן איכא ביניהו דקא עביד בחנם. שהעובר לפני התיבה אינו מקבל שכר למ"ד משום אינצויי ליכא משום כבוד איכא. [דף כ"ד ע"ב] מתניתין הכי גרסינן כהן שיש בו מומין. ובגמר' אמרינן מומין שאמרו פניו ידיו ורגליו שהנושא את כפיו צריך לחלוץ מנעליו:

מפני שהעם מסתכלים בו. וק"ל במסכת חגיגה ג' אין מסתכלין בהן וכו' ובאותו זמן קא מיירי שהיו מברכין בשם המפורש. אבל בזמן הזה מותר להסתכל:

אף בלבנים לא יעבור. לקמן מפרש טעמא:

העושה תפילין בראשו עגולה סכנה. שלא יכנס בראשו:

ואין בהן מצוה. דמרובעים בעינן:

נתנה. של ראש:

על מצחו ושל יד על פס ידו. הרי זה דרך המינות. הבוזין את המדרש והולכין אחר משמע. ובמנחות יליף טעמא:

על בית אנקלי. על בית יד חלוקו ומבחוץ כנגד הקבורת ולא על בשרו ממש:

הרי זה דרך החיצון. קרוב למין הוא אבל מין גמור לא הוי דהא לא עקר ג"ש שהרי מניחה במקום קיבורת אלא שמניחן למעלה מחלוקו וק"ל והיה לך לאות ולא לאחרים לאות. וצפה זהב. נמי בעי' תורת יי בפיך שיהא הכל מן הבהמה:

בהקניות:

לנטייושי"ש בלעז:

עקומות. שנתעקמה ידו אחורנית:

עקושות. שאינו יכול לחלק אצבעותיו חיפני ובשני. כהן שהוא מאנשי חיפה ומאנשי בית שאן:

זבלגם. עיניו זולגות דמעה:

דש בעירו. רגיל בעירו. מתניתין האומר יברכוך טובים. יש שפירשו טובים שבעים. לשון ונשבע לחם ונהיה טובים:

הרי זה דרך המינות. דרבותינו דרשו עד כזית עד כביצה. ע"א יברכוך על טובים כלומר על הטוב ולא על הרע ותנן חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה:

האומר על קן צפור יגיעו רחמיך. אנשים שהיו מראים עצמן כמתכוונים להעמיק בלשון תחנונים ואומר רחום וחנון אתה ועל קן צפור יגיעו רחמיך שאמרת לשלח את האם או שאמר:

על טוב יזכר שמך. דמשמע על הטובה חייב אדם לברך ולא על הרעה:

המכנה בעריות. מפרש בגמר' קלון אביו ואמו פי' הפסוק ערות אביך וערות אמך לא תגלה אומר הוא לא עריות ממש אלא