ר"ן מגילה כ

מעשרה. ושמעתי בשם הראב"ד כי קדושה של יוצר אור לא צריכה עשרה משום דאופנים הוא דקאמרי לה ואינו אלא ספור דברים. אבל שאר קדושות צריכות עשרה:

ואין אבלים מן המנין. שהרי הוא אומר ברכה למנחמים בפני עצמן ולאבלים בפני עצמן. מתניתין יותר מפסוק א'. שלא יטעה התורגמן. [דף כ"ד ע"א] ובנביא נ'. אם ירצה ולא איכפת לן אם יטעה דלא נפקי מנייהו הוראה:

ואם היו שלשתן. וכו' בגמרא מפרש:

מדלגין בנביא. מפרשה לפרשה:

ואין מדלגין בתורה. שהקופץ ממקום למקום אין לבו מיושב עליו לשמוע:

ועד כמה הוא מדלג. הנביא:

בכדי שלא יפסיק התורגמן. שלא יהא הדלוג רחוק ממקום שהוא קורא אלא כדי שיוכל הקורא לגלול הספר ולקרות במקום הדלוג בטרם יגמור התורגמן תרגום המקרא. גמרא אם היו שלשה פסוקים בהפטרה שכל אחד פרשה בפני עצמה. לא יקרא לתורגמן אלא א' א' בפני עצמו כגון כי כה אמר יי וגומר. דהיינו ג' פסוקים בהפטרה סמיכי אהדדי וכל חד מנייהו פרשה חדא דבין כל פסוק ופסוק איכא הפרשה. מסוף הספר לתחלתו. למפרע אפי' בנביא א':

[גרסינן בגיטין דף מ"ט ע"ב] אמר אביי נקטינן אין שם כהן נתפרדה החבילה. י"א אינו קורא לוי כלל ואית דמפרשי נתפרדה חבילה נפסק הסדר שאין סדר לדבר להקדים לוי לישראל אלא קורא לפי מעלתו ג' או ד' ומיהו קשיא מדתוספתא פ"ב דקאמר התם מוחזקני בזה שהוא כהן שקרא אחריו לוי. ואי אמרת אין שם כהן לוי יכול לקרות א"כ היאך ידענו שהוא כהן משום שקרא אחריו לוי דילמא ישראל הוה. י"ל שאותו לוי היה חשוב יותר מן הראשון ואם לא היה הראשון כהן הי' קודם:

ואמר אביי נקטינן. מסורת מאבותינו:

אין שם לוי קורא כהן. ודוקא אותו כהן שקרא ראשון תימא לפי מנהגם שהיו נוהגים שלא היו מברכים כל א' וא' ברכה לפניה ולאחריה אלא הראשון מברך ברכה לפני' ולא לאחריה והאחרון לאחריה ולא לפניה א"כ היאך ניכר שקורין במקום לוי בשלמא לפי מנהגינו שאנו נוהגין שכל א' וא' מברך לפניה ולאחריה כשיברך ברכ' אחרונה ויחזור ויברך ניכר שבשביל לוי הוא קורא. ויש לומר שע"י שיחזור למקומו וחוזר ועומד היה ניכר כדאמרינן בתוספתא אם אין שם אלא אחד שיודע לקרות קורא ויושב ועומד וקורא:

אמר ר' יוחנן כהן אחר כהן לא יקרא משום כבודו של ראשון לוי אחר לוי לא יקרא משום פגם שניהם ומוקי לה בגמרא במוחזק באבוה דהאי דכהן הוא הילכך בראשון הוא דאיכא פגימה דאמרי אבוה נסיב גרושה וחלוצה ואחליה ומתחרטים כשקראוהו ומשום הכי עולה זה השני וממנו יתחילו לקרות ז' אבל לשני ליכא פגמא הואיל ובלוי קרא דאם איתא דאבוה אחליה למה יקרא במקום לוי הילכך על כרחין כיון דאבוה כהן אין זה חלל ואין כאן פגם משפחה אלא לראשון. ופריך בגמרא ולמאן. כלומר מי פגמו:

אי ליושבים. שם עד שיגלל ס"ת:

הא קא חזו ליה. להאי כהן ראשון דסליק למנין ז':

אלא ליוצאים. שלא ימתינו עד שיגלל הספר. לוי אחר לוי איכא פגם שניהם ואף על פי דמוחזק לן באבוה דהאי דלוי הוא ובאבוה דהאי דלוי הוא דלא ידעו אינשי הי מנייהו מן המנין דאמרי ראשון אביו נשא ממזרת ונתינה ואחליה מקדושת לויה ולפיכך חזר וקרא לוי אחר. א"נ שני נתחלל מלויה ואינו לוי אלא ישראל ובמקום ישראל קרא:

אחריהן. דכהן ולוי:

מי קוראין. כלומר תקנו שום סדר בשבתות משום דרכי שלום:

הראוים למנות. כדאמרינן במסכת שבת פרק כל כתבי הקדש איזהו ת"ח שראוי למנותו פרנס על הצבור כל ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומרה:

אין קורין בחומשין. היו רגילים לכתוב חומשים כל חומש וחומש בפני עצמו וכל ספריהם היו כמגלה כס"ת שלנו. ואפי' היה עשוי החומש כתיקון ס"ת בעורות עבודין לשמה ונתפר בגידים אין קורין בו:

מפני כבוד הצבור. ואם לא היה מפני כבוד הצבור היינו קורין בחומשים [ואע"ג] דא"ר שמואל