ר"ן מגילה יט

אלא תרי הא ליתא לפי שאין הכל בקיאין כמה אנשי' עולי' וסברי שמא אחד עלה וקרא החמש' אבל משום יוצאין ודאי איכא שהרי משיירין בפרשה פחות מג' פסוקים ואיכא גזרה דיוצאים. הא לא קשיא דבשני דרב מיעל עיילי מיפק לא נפקי הילכך לא גזרינן ליוצאים וקורא אותן שנים שנשארו עם דליגת פסוק ששי והאחרון קורא וביום השבת ובראשי חדשיכם:

והילכתא אמצעי דולג. רש"י ז"ל פירש דאמעמדות קאי ולא אראש חדש שאין בראש חדש קורא שיהא ראוי לקרותו אמצעי אלא אמעמדו' קאי שקורין ג'. וקשיא לן אטו הילכתא למשיחא אתא לאשמעינן דהא ליכא תעניות ומעמדות אלא אראש חדש קאי שקורין ד'. [דף כ"ב ע"ב] זה הכלל כל שיש ביטול מלאכה. במה שהם מאחרין בבית הכנסת כגון תענית צבור שהוא מותר במלאכה חוץ משל גשמים אמצעיות ואחרונות אבל רוב תענית צבור מותר במלאכה וט' באב נמי מותר במלאכה אלא במקום שנהגו. ראשי חדשים אין בו ביטול מלאכה כ"כ שאין הנשים עושות מלאכה ושמעתי שנתנה להם מצוה זאת בשביל שלא פירקו נזמיהן לעגל ומקרא מסייעו אשר נסתרת שם ביום המעש' ות"י ביומא דחולא והתם גבי ר"ח הוא דקאמר מחר חדש וקרי לערב ר"ח יום המעשה. ומועד נמי אין בו משום ביטול מלאכה באחורן לבית הכנסת כ"כ כיום חול לפי שאין עושין מלאכה אלא בדבר האבד. [דף כ"ג ע"א] דמצלי אצלויי. על צדדיהן לפי שאין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו. פיס' זה הכלל כו'. גמרא סימנא בעלמא. ולא לרבויי מידי אתא. (לקמן דף ל' ע"א. ר"ח אדר שחל להיות בואתה תצוה אמר אביי קרו שיתא [מואתה תצוה עד ועשית וחד תני וקרי מכי תשא עד ועשית] שאם יקראו מואתה תצוה עד כי תשא והז' מכי תשא עד ועשית יחשבו השומעים כי סדר היום הוא שמשלים לשם בכל שנה ושנה ואין כאן סימן לפרשת שקלים):

כנגד ז'. ג' לכל אחד ואחד. [דף כ"ג ע"ב] אבל במקום שיש תורגמן פוסק. מפני טורח צבור. מתניתין אין פורסין על שמע. יש מפרשים אין מברכין. תרגום והוא יברך הזבח והוא יפרוס על דבחא אלמא פורס מברך הוא. ע"א לשון פרוסה והיינו כשאדם בא לבית הכנסת לאחר שקראו צבור את שמע ועומד אחד ואומר קדיש וברכו וברכה ראשונה שלפני ק"ש מפני הקדושה. אין פורסין בפחות מי' כתב רבינו יעקב שאם יש כאן ששה שלא שמעו קדיש וברכו אעפ"י שהשאר שמעו יכולין הן לפרוס על שמע והביא ראיה מהא דאמרינן במסכת סופרים אין אומרים קדיש וברכו בפחות מעשרה. רבותינו שבמערב אומרים אותו בשבעה ונותנין טעם לדבריהם בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו יי כמנין התיבות וי"א אפילו ששה שברכו ששי הוא פירוש אם יש ששה שלא שמעו והשאר שמעו אבל בשם רש"י פירשו תלמידיו שאפילו בשביל א' פורסין על שמע ואפילו קרא את שמע יכול לחזור ולפרוס על השמע בעמדו לפני התיבה ועוד כתיב במסכת סופרים ובמקום שיש ט' או עשרה ששמעו בין ברכו בין קדיש ולאחר תפלה עמד א' בפני אלו ואמר קדיש וברכו וענו אלו אחריו יצא ידי חובתו:

אין עוברין לפני התיבה. ש"צ:

ואין נושאים כפיהם. כהנים:

ואין קורים בתורה. בצבור. בספר הישר בעי אמאי צריך למתני אין פורסין ואין עוברים [לפני התיבה] (בתור') ואמאי צריך אין מפטירין כיון דאמר אין קורין. וי"ל דאיצטריך למיגרס הכי משום הא דגרסינן בירושלמי התחילו בי' והלכו להם מקצתם וגמר את שמע אפילו הכי לא יעבור לפני התיב' לומר שמנה עשרה דמילת' אחריתי היא. וכן אין קורין ואין מפטירין:

ואין עושין מעמד ומושב. למת:

והקרקעות של הקדש. הבא לפדותן צריך שם עשרה ואחד מהם כהן ובגמ' מפרש טעמא:

ואדם כיוצא בהן. באומר דמי עלי דעשרה פעמים כהן כתיב בפרשת ערכין ור"ל כהן ולא ישראל ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות הילכך בט' ישראל וא' כהן סגיא. כל דבר שבקדושה לא יהא פחות