ר"ן מגילה יח

להשמיע הנשים ועמי הארץ שאינם מבינים לשון הקדש והתרגום הוא לעז של בבלים. ובתרגום של תורה צריכין אנו שיהו מבינים כדי שידעו המצות אבל בשל נביאים לא קפדינן כולי האי:

ועשרח מתרגמים. לא גרסינן לפי שאין תרגום בכתובים:

מקום שנהגו וכו' עובר לעשייתן. ולהכי לא קאמר קודם דקודם משמע אפילו לא יעשה המצוה מכאן ואילך עד זמן מרובה אבל עובר משמע עכשיו עברה הברכה שעושה המצוה תיכף:

מנ"ח. מקרא מגלה ושעשה נסים ושהחינו. ומנהגנו לברך מנ"ח בין ביום בין בלילה כיון דעיקר חובת קריאתה ביום דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים מברכין זמן ביום ולא נפטר לי' בזמן דלילה דכל חדא וחדא מצוה באפי נפשא היא. ומנהגא ברוך האל הרב את ריבנו והדן את דיננו וכו' ברוך הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם רבא אמר האל המושיע הילכך נימרינהו לכולהו. במתיבתא לא אמרי האל הרב את ריבנו. דהא אמרינן אלהינו אלא הרב את ריבנו. מיהו הר"מ במז"ל כתב ביום אינו חוזר ומברך שהחינו. וכתוב בנוסח הברכה של אחריה האל הרב וכו' ובמסכת שבת איבעיא לן מהו להזכיר של חנוכה בברכת המזון ואסיקנ' אמר רב סחורא אינו מזכיר. ואם בא להזכיר מזכיר בהודאה וה"ה בפורים. ותניא ימים שאין בהם קרבן מוסף כגון שני וחמישי של תעניות ומעמדות ערבית שחרית ומנחה מתפלל י"ח ואומר מעין המאורע בשומע תפלה ואם לא אמר אין מחזירין אותו ואין בהם קדושה על הכוס ולא הזכרה בברכת המזון ש"מ שאין צריך להזכיר לא חנוכה ולא פורים בברכת המזון ואם בא להזכיר מזכיר ואפילו בתפלה טעה ולא הזכיר אין מחזירין אותו אלא ביום שיש בו מוסף וכן הילכתא והכי תניא כל שיש בו קרבן מוסף כגון ר"ח וחולו של מופד צריך להזכיר מעין המאורע ושאין בו קרבן מוסף כגון חנוכה ופורים צריך להזכיר ואם לא הזכיר אין מחזירין אותו. ירושלמי אמר ר' ירמיה בשם רב כל דבר שהוא להבא אומר בעבודה וכל דבר שהוא לשעבר אומר בהודאה ומתניתין אמרה כן נותן הודאה לשעבר וצועק לעתיד לבא ותימא לי בט' באב דנהיגין בבונה ירושלים. ובירושלמי איתא בט' באב אומרו בהודיה [ונראה] שאין לשנות המנהג מיהו מסתברא אם לא הזכיר בבונה ירושלים אומרו בהודיה כבני מערבא:

הקופות. של תרומת הלשכה:

משום הנכנסים. שמא יכנס אדם לב"ה ויראה שלא יברך הקורא לאחריה יאמר אין ברכה בתורה. והוא לא ידע שעתיד אחר לקרא אחריו. מתניתין ואין מוסיפין עליהן. וכו' שלא להטריח את הצבור דר"ח אין בהם איסור מלאכה ומועד נמי מלאכת דבר האבד מותרת בו. גמרא אין משיירין בפרשה פחות מג' פסוקים. גזרה משום היוצאים שלא יאמרו העתיד לקרא ישלים הפרשה. [דף כ"ב ע"א] ואין מתחילין. נמי משום הנכנסים שלא יהו סבורים שלא קרא זה אלא מתחלת הפרשה:

אמצעי דולג. פי' הרי"ף אמצעי היינו הב' וכגון דקרי הראשון ג' והב' שנים עם דליגת פסוק של ראשון וג' שנשארים מפרשת צו קורא א' וביום השבת וברחשי חדשיכם קורא אחר. ולהאי פירושא צריכין אנו לומר מאן דעייל מישאל שאיל דאי לאו הכי שני היכי דולג וכיון שכן קשיא לן דהא הילכתא כי"א בין בשיור כין בהתחלה אלמא חיישינן לנכנסים והא לא קשיא דהיכא דאפשר למקרי טפי מן הפרשה בלא דלוג קרינן ולא מדלגינן משום נכנסים דסמכינן אהא דמשאל שאיל. מיהו איכא לעיוני כיון דלא חיישינן לנכנסים בלא דלוג נמי מצי עביד וכגון דקרו תרי פרשת צו ד' ד' פסוקים והג' יקרא ביום השבת דהוו תרי פסוקי וחד פסוקא או תרי מובראשי חדשיכם דהא מתחילים בפרש' בפחות מג' דלא חיישינן לנכנסים והשאר יקרא האחרון ונמצאו ארבעתן בלא דלוג. וי"א אמצעי דולג היינו הג' וכגון דקרו תרי ו פסוקי' מפרש' צו ג' ג' פסוקים והג' דולג פסוק ו' וקורא אותן שנים שנשארו ומשום נכנסים ליכא דשמא תאמר משנים הראשונים חד מנייהו קו קרא