ר"ן מגילה יז

הספר עד מקום תפירת הגיד הראשון כממנו עד הגיד הב' ומן הב' לג' כמשלישי לסוף היריע' הכתובה בין הכתובים. ספרים שבימי רבותינו היו עשויין נגללין כס"ת שלנו לא יצא דבעינן אגרת לעצמה דמפורסם ניסא טפי וכי כתובה בין הכתובים נראה כעוסק במקרא. ומחו לה אמוחא לאחרי שאמרה מחה על קדקדה וסתרו מקצתה לא אמרו אלא בצבור. כתב הר"ז לכתחלה אין קורין אותה במגלה הכתובה בין הכתובים בצבור מפני כבוד הצבור אבל דיעבד יצא והיינו דמחו לה אמוחא. וביחיד אפילו לכתחלה ואי מיחסרא או מיתרא יריעות המגלה משאר היריעות אפילו בצבור ואפילו לכתחלה. [דף י"ט ע"ב] מתניתין הכל כשרין לקרות את המגלה חוץ מחרש שוטה וקטן. אסיקנא בגמרא הא כדאיתא והא כדאיתא חרש לכתחלה הוא דלא דיעבד שפיר דמי ושוטה וקטן אפי' דיעבד נמי לא וחסורי מיחסרא וה"ק הכל כשרים לקרות את המגלה חוץ מחרש שוטה וקטן חרש לכתחלה הוא דלא הא דיעבד שפיר דאמי שוטה וקטן אפילו דיעבד נמי לא במד"א דקטן נמי אפילו דיעבד נמי לא בקטן שלא הגיע לחינוך אבל קטן שהגיע לחינוך אפילו לכתחלה כשר דברי ר' יהודה שר' יהודה מכשיר בקטן שהגיע לחינוך אפילו לכתחלה. בהלכות גדולות לית הילכתא כותיה דר' יהודה דכיון דלאו בר חיובא ניהו לא מפיק אחריני ומסתברא בקטן שהגיע לחינוך פליגי כדפרישית והילכתא כר' יהודה דאתי דרבנן ומפיק דרבנן. ואשכחן דמנהגא כר' יהודה כדאיתא בתוספתא מעשה בר' מאיר שקראה מיושב והיו כל בני הכנסת יושבים וכיון שגמרה נתנה לאחר ובירך עליה והכל חייבין בקריאת המגלה כהנים לוים וישראלים ועבדים משוחררים חללים נתינים ממזרים סריס אדם סריס חמה פצוע דכא וכרות שפכה כולן חייבין בקריאת מגלה ומוציאין את הרבים ידי חובתם. טומטום ואנדרוגינוס חייבין ואין מוציאין אנדרוגינוס מוציא את מינו ואינו מוציא את שאינו מינו. נשים ועבדים וקטנים פטורים ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן. אמר ר' יהושע קטן הייתי וקראתיה לפני ר' טרפון בלוד ואמר ר' יהודה קטן הייתי וקראתיה לפני ר' והיו שם זקנים ולא אמר א' מהם דבר מכאן ואילך הנהיגו שיהו הקטנים קורים לרבים ש"מ מנהג כר' יהודה ומה שאמרו נשים פטורות קשיא לן דהא אמרי' נשים חייבות במקרא מגלה ומסתברא חייבות לשמוע מקרא מגלה ומבטלות מעבודתן אבל לקרו' אינן חייבין וכן כתוב בה"ג חייבו' במשמע מקרא מגלה כל זה לשון בעל העיטור ז"ל. סליק פרק שני. פרק הקורא את המגלה [דף כ"א ע"א] עומד ויושב. אם רצה עומד אם רצה יושב. קראוה שנים יחד יצאו ולא אמרינן תרי קלי לא משתמעי. [דף כ"א ע"ב] דכיון דחביבה להו יהבי דעתיהו. פי' יהבי דעתיהו ושמעי אחד מן הקולות וסגיא להו. ולזה הפי' אסור לאדם לומר על פה עם החזן הקורא את המגלה דלמא שמע מאן דשמע לההוא קלא דהוא על פה ולא שמע קל חזנא שהוא בכתב ולא נפיק ידי חובתיה ואית דמפרשי יהבי דעתיהו ושמעי החזן א"נ יהבי דעתיהו ושמעי תרתי קלי:

לא יברך. א"צ לברך:

בב' ובה'. עזרא תיקן שיהו קוראים והכא אשמעינן דג' הן כהן לוי ישראל:

ואין מוסיפים עליהם. שלא יקשה לצבור מפני שהן ימי המלאכה. ושבת במנחה נמי סמוך לחשיכה הוא שהרי כל היום היו רגילים לדרוש ואין מפטירים מהאי טעמא גופיה:

הפותח והחותם. וכו' בגמרא מפרש לה:

מה שאין כן בתורה. [שאין קורין בתורה] בצבור מיושב:

ובלבד שלא יהא אחד קורא ושנים מתרגמים. דבתורה אפילו בתרגום קפדינן שהתרגום הוא