ר"ן מגילה טז

פרוז וכו'. כתב הרי"ף בן עיר שהלך לכרך. אמר רבא לא שנו אלא שעתיד לחזור בלילי י"ד ונתעכב ולא חזר וכו' ולא נתברר לנו דבריו בזה מאי עתיד ומאי נתעכב אם חזר חזר אם לא חזר לא חזר. ועיכוב זה מאן דכר שמיה אלא הכי נקטינן פירושא דמימרא דרבא אבן כרך שהלך לעיר קאי שאם עתיד לחזור למקומו בליל י"ד קודם שיאיר המזרח אינו קורא עמהם בליל י"ד ואעפ"י שעודנו שם אלא קורא כמקומו בחמשה עשר כיון שלא נשתהא שם עד שיאיר מזרח שהוא זמן קריאת המגלה ביום אבל אם אין עתיד לחזור למקומו בליל י"ד ונשתהא שם עד שיאיר מזרח הרי הוא פרוז בן יומו וקורא עמהם בי"ד והאי דנקטה רבא לשמעתיה על בן כרך שהלך לעיר [משום קרא] דכתיב בהדיא על פרוז בן יומו שנקרא פרוז ומדיוקא דפרוז בן יומו נפקא לן נמי מוקף שאפילו בן יומו נקרא מוקף הילכך בן עיר שהלך לכרך אם עתיד לצאת מן הכרך לחזור למקומו בליל ט"ו קורא כמקומו בי"ד ואם לאו שאין עתיד לחזור בליל ט"ו אלא שיש בלבו לשהות שם עמהם עד שיאיר מזרח קורא עמהם בט"ו שהמוקף בן יומו נקרא מוקף כל זה לשון הר"ז וכן פירש רש"י. וכתב רבינו ש"צ על הר"ז אפשר שלא נתבררו לו דבריו אבל דברים נכונים הם וכן פירושא באמת דאבן כרך שהלך לעיר קאי שאם עתיד לחזור למקומו בלילי י"ד אע"פ שנתעכב קורא כמקומו בלילה וביום שאין זה נקרא פרוז מאחר שלא נתעכב לדעת אבל אם אין דעתו לחזור למקומו בליל י"ד [אלא ביום י"ד] נעשה פרוז בן יומו וקורא עמהם מאחר שנתעכב שם אף יום ט"ו שאלו חזר ויצא לו נעשה מוקף ביום ט"ו והיה קורא כאן וכאן והכי אמרינן בירושלמי והכא לא אמרינן אלא קורא עמהם ולא כמקומו אלמא כשנתעכב כאן עסקינן. וכן מצינו בכל מקום שאין נותנין עליו חומרי מקום שהוא שם אלא בשאין דעתו לחזור ואפילו עמד שם כמה שלא לדעת לא עלתה לו. ומה שכתב רבינו בן עיר שהלך לכרך פיסקא דמתניתין היא. וכלשון הזה פי' רחז"ל אמר רבא לא שנו בן כרך שהלך לעיר קורא כמקומו אלא שעתיד לחזור בלילי י"ד ונזדמן ונתעכב ולא חזר קורא בט"ו כבני מקומו אבל אם אינו עתיד לחזור בלילי י"ד קורא עמהם ירושלמי ניחא בן כרך שהלך לעיר שזמנו מאוחר בן עיר שהלך לכרך שזמנו קודם למה שנינו אם עתיד לחזור אם חזר הרי חזר ואם לאו נעשה מוקף. אמר ר' יודן לית כאן בן עיר שהלך לכרך. אמר ר' יוסי אית כאן בעתיד להשתקע וכו' ונתברר הפירוש שבידינו זה לשון רחז"ל ואין הדבר מוכרע מן הירושלמי הזה כמו שאמר אבל כתבתיו [מפני] שהוא מעיד על דברי ריז"ל ופי' הירושלמי ניחא בן כרך שהלך לעיר שאם אינו עתיד לחזור למקומו [בזמן קריאתם דהיינו] ליל י"ד [קודם שהאיר המזרח] יקרא עמהם שהרי נעשה כאן פרוץ לדעת ואם עמד כאן יום ט"ו נפטר שכבר יצא מכלל מוקף אבל בן עיר שהלך לכרך ולא זמנו מוקדם והרי קודם שנעשה מוקף חל עליו חיוב מקומו ויקרא עמהם אמר [ר' יוסי] בשעתיד להשתקע כלומר אם נתן דעתו מתחלה ביום י"ד להשתקע כאן עד יום ט"ו יצא מכלל פרוז מעתה. וראיתי עוד בירושלמי ר' יודן בעי [נתן] דעתו לעקור דירתו ליל ט"ו ולא מתניתין היא בן עיר שהלך לכרך מתניתא כשהיה [בכרך] מה צריכ' לי' כשהי' בעיר. מכאן נתברר לי דאבן כרך קיימא הא דרבא אבל בן עיר בלילי חמשה עשר תליא מילתא. מתניתין היכן קורא אדם את המגלה ויוצא בה ידי חובתו ר' מאיר אומר כולה דכתיב ותכתוב אסתר בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל תוקף ר' מאיר סבר תקפו של אחשורוש ור' יהודה אומר מאיש יהודי קא סבר תקפו של מרדכי ור' יוסי סבר תקפו של המן דהיינו אחר הדברים האלה. ובבריתא יש תנא אחר דאמר מבלילה ההוא נדדה שנת המלך דקא סבר תקפו של נס:

נקראת ספר. ונכתב בספר:

ונקראת אגרת. את אגרת הפורים הזאת השנית:

פסולה. דאיכא מאן דאמר ספר תורה שתפרו בפשתן פסולה:

שיהו משולשין. שלשה בראש הדף וג' באמצע הדף וג' בסוף הדף ושיהא מראש