ר"ן מגילה טו

שכשר לשאר ספרים לכל כשר ואפי' במגלה. לא תטעה בזה שאפי' לרשב"ג כיון שכל הספרים אינן נכתבים אלא בלשון יונית [דכתיב יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם] לא כתב רחמנא גבי מגלה ככתבם וכלשונם למעוטי לשונות שאין התורה נכתבת בהן דלהא לא אתא קרא. אלא ככתבם דמגלה דומיא דוהיו דתפילין ומזוזות למעוטי יונית אתו (לכל). ועוד דאי ודאי ככתבם וכלשונם למעוטי אתא כל לשון ממעיט מניה אלא שקורין אותה ללעוזות בלעז דהאי הוא משמעותיה דקרא אלא דרב ושמואל לא דרשי ליה למעוטי כלל אלא לומר שקורין אותה ללעוזות בלעז דהיינו בכתב כל עם ועם כלשונו. ואנן השתא כיון דאשכחן לרבנן בתראי ולסוגיא דשמעתא דמשמע להו ככתבם וכלשונם למעוטי כל לשון עלייהו סמכינן זהו דעת רבינו הגדול ז"ל וכן כתב ר"ח ז"ל וק"ל כמתניתין וכפירושא דבריתא:

ואינהו דאמור כרשב"ג. דיוני' לרשב"ג כאשורית לת"ק. מתניתין קראה סירוגין וכו'. היה כותבה דורשה ומגיהה. מכאן מוכח הר' אפרים שמותר לעשות מלאכה בפורים דמלאכה לא קבילו עלייהו וקשיא למאן דאמר אסור. ואפשר לומר לבני הכפרים שמקדימין ליום הכניסה והתם ליכא איסור מלאכה דהא ליכא שמחה ומלאכה ושמחה גבי הדדי נינהו כתיב וא"ת אמאי לא מוכח נמי מהכא מצות צריכות כונה כמו בריש פרק היה קורא דהא אמר אם כיון לבו דהא לא קשיא דהכא לא שייך לאקשויי דפשיטא הכא דבקורא להגיה מיירי שאומר התבות שבורות:

ובדיו. ומותר להטיל קנקנתום לתוך הדיו ועיקרא במס' שוטה. [דף י"ח ע"ב] אם שהה כדי לגמור את כולה. פרישנא בגמרא מרישא ועד סיפא. פיסקא הי' כותבה וכו'. גמרא דאפי' למאן דאמר וכו'. כלומר ליכא לאוקמה בדכתיב פסוקא פסוקא וקרי ליה דאפילו למאן דאמר מאיש יהודי צריכה שתהא כתובה כונה:

תפילין אין צריכין שרטוט. דתפילין היינו טעמא שאין צריכין שרטוט [דשרטוט] אינו אלא לנוי שתהא הכתיבה נאה והתפילין אינן בכלל שאין נראין לפיכך אין צריכין שרטוט אבל ס"ת הרי נראית וצריכה נוי ומזוזה נמי נבדקת פעמים בשבוע ורואין אותה וצריכה שרטוט. [די"ו ע"ב] מגלה צריכה שרטוט כאמתה של תורה. והיינו מזוזה שהיא אמתה של תורה דכתיב בה שמע ישראל יי אלהינו יי אחד:

דברי שלום ואמת. לרבות שרטוט שפעמים שאדם עושה שרטוט באיגרות ולהכי רבייה אבל לתגין לא רבייה שלא מצינו תגין אלא לס"ת שהקב"ה קושר קשר לאותיות. כדאיתא בשבת בפ' ר"ע. ויראים שאמרו צריך זיינין לא דייק ועכשיו נהגו שלא לקרות אלא בעפיץ. וכתבו הגאונים שהעבוד שלנו כשר אפי' לס"ת ומנהג שלהם היה לעבד בעפצים. הרב הגדול רבינו משה כתב פ"ב דהלכות מגלה וצריכה שרטוט כתורה עצמה. ואין העור שלה צריכה עבודא לשמה. היתה כתובה על הנייר או על העור שאינה מעובד או שכתבה גוי או מין פסולה ע"כ. ירושלמי בלולב הגזול הכל מודים בלולב שפסול ומה בין שופר ללולב לולב בגופו הוא יוצא ברם הכא בקולו הוא יוצא וכי קול אסור בהנאה ומסתברא במגלה גזולה יצא מאותו טעם. גרסינן בגיטין בפ"ק בני אדם העומדין עלי. לחרף ולגדף. ובידי למוסרן למלכות. כח בידי להשליך עליהם המלכות:

בעוד רשע לנגדי. מריבני ומקניטני:

א"ר יצחק שתים כותבים. עיין בסוף הספר באות אל"ף. [דף י"ט ע"א] נייר מחוק. כאגרת בעל' דגוילא וקלף בעי כס"ת. מתניתין בן עיר. שזמנו בי"ד שהלך לכרך שזמנו בט"ו. אם עתיד לחזור למקומו. מפרש בגמרא:

קורא כמקומו. כחובת מקומו. גמרא הכי איתא שמעתא דרבא בגמרא. אמר רבא לא שאנו אלא שדעתו לחזור בלילי י"ד אבל אין דעתו לחזור בלילי י"ד קורא עמהם. אמר רבא מנא אמינא לה דכתיב על כן היהודים וכו' הא תינח פרוז מוקף ס"ל סברא הוא מדפרוז בן יומו נקרא