ר"ן בבא מציעא ט

אחזקה כדמוכח' האי דינאי מלך בפ' האומר בקדושי' אבל כל ספקא תפס תובע מפקי' מיני' ומיהו ה"מ דתפוס שלא ברשות אבל תפוס ברשות אפי' כה"ג לא מפקי' מיני' וראי' מדאמרי' בסוף פרק השואל כור בל' סאה בסלע אני מוכר לך ראשון ראשון קנה כלומר אע"ג דאיכא לספוקי משום לשון ראשון שאמר כור בל' שלא הי' דעתו שיקנה אלא לאחר שימשוך כל הכור ולא ראשון ראשון כיון דמספקא מלתא משום לשון אחרון שאמ' סאה בסלע אמרי' דראשון ראשון קנה וטעמא דמלתא משום דברשות תפוס וזהו שפי' שם בגמ' התם טעמא מאי משום דתפוס ה"נ הא תפיס כלומר שתפס ברשות והיינו נמי דגרסי' בפ' השוכר את האומני' השוכר את הספינה וטבעה לו בחצי הדרך ר' נתן אמר אם נתן לא יטול ואם לא נתן לא יתן אלמא אע"ג דמספקא לן מילת' אמרי' אוקי ממונא בחזקת מארי' ולא מהני בי' תפיסה דשלא ברשות אם אם נתן ברצונו אין מוציאי' מידו ומיהו כי אמרי' דבספיקא דממונא תפיסה ברשות מהני ה"מ במטלטלי אבל במקרקעי אפי' ברה"י לא מהני וראיי' מדקיי"ל כר' נחמן דאמר בס"פ השואל בפלוגתייהו דשוכר ומשכיר בחודש העבור דאפי' בא בסוף החודש כלו למשכיר משום דקרקע בחזקת בעלי' עומדת והא התם ברשות תפוס דהתם נמי מדמינן לי' בגמ' לכור בל' סאה בסלע שהוא תופס ברשות וכדכתבי' ואפ"ה אמרי' דקרקע בחזקת בעלי' עומדת ולא מהני תפיסה ובזה יפה כח קרקעות מכח מטלטלי' אבל לענין תפיסה שלא ברשות כי היכי דלא מהני בקרקעות לא מהני במטלטלי' ומיהו היכי דספקא דממונא איתא מחמת טענותיהן של בעלי דבר שהן מכחישין זה את זה ולא נתברר לנו האמת בכה"ג אי תפיס שלא בעדים מהני' לי' תפיסתו במגו דאי בעי אמר להד"מ אבל היכא שהספק הוא מחמת הדין בעצמו לא מהני לי' תפיסתו אפי' שלא בעדים דהא ליכא למימר מגו ובכל הני גוונא דאמרי' דלא מהני תפיסה ה"מ בספקא דממונא שדינו לקולא לנתבע דאיכא למימר אוקי ממונא בחזקת מארי' אבל תיקו שדינו שיחלוקו שאין א' מהם יותר מוחזק בה מחבירו אי תפס א' מהם אין מוציאי' מידו וכ"כ הרי"ף ז"ל בהנך בעיא דר"פ המפקיד שעלו בתיקו ופסק בהן הרב דחולקים משום דקי"ל בכל ממון המוטל בספק דליכא לאוקמי אחזקת מארי' קמא חולקי' דאי קדים חד מינייהו ותפס לא מפקי' מיניה

דף ז' ע"א הא יכול להוציאו קדוש כו' והאמר ר' יוחנן כו' מכאן נ"ל ברור שאין אדם יכול להקדיש מלוה בשטר שיש לו אצל חבירו דהא ליתא ברשותו ומחוסר גוביינא ומיהו מטלטלי' דפקדון יכול להקדישה דבכל דוכתא ברשותא דידי' נינהו כמ"ש הרי"ף ז"ל וכדמוכח עובדא דההוא גברא דאיתיי' קרי דפ' הספינה: מחווי ר' אבהו ובשבועה פי' הראב"ד ז"ל דעל עד מקום שידו מגעת מחוייב שעל השאר מאי קמ"ל מתני' היא דקתני חולקים בשבועה ומ"ל תפסי בכרכשתא מ"ל אדוקי' בה אבל בה"ג כתב מחוי ר' אבהו ובשבועה חולקי' את השאר וכן כתב הרמב"ם פ"ט מהלכות טוען ונטען

האי סודרא כיון דתפיס כו' כמאן דפסיק דמי איכא מאן דדייק מהכא דאי בעי מקנה למפסק ולמשקל שומעים לו מדאמרי' כמאן דפסיק דמי וליתא כלל דה"ק כמאן דפסק ע"מ להחזיר דמי דקני ע"מ להקנות הוא וכדאמרינן בנדרי' פרק השותפים ורבי נחמן אמר קני על מנת להקנות קני דהא סודרא קנה ע"מ להקנות הוא וקנה ואע"ג דא"ל רב אשי מאן לימא לן דהאי סודרא אי תפיס בי' לא מתפיס רב אשי ספוקי מספקא ליה ולא שבקי' מאי דפשיטא לי' לר' נחמן במאי דמספקא ליה לרב אשי ועוד דקיי"ל קני ע"מ להקנות קני ואמרי' נמי ריש פ' דקדושין גבי הילך מנה ע"מ שתחזירהו לי בכלהו קני לבר מאשה דלא לימרו אשה נקנית בחליפי' אלמא חליפי' קנה ע"מ שתחזירהו לי הוא וכתב הרמב"ם דהיכא דלא נקיט בידי' ג' על ג' אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו שפיר, דמי נראה שלמדו מר' חסדא דאמר גט בידה ומשיחה בידו אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו אינה מגורשת וליתא דהתם הא אסיקנא טעמא משום דכריתות בעי' וליכא אבל הכא נתינת כלי בעי' והא איכא

ע"כ בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה וא"ת כיון שבזמן שאין הבעל מודה לא יחזיר אלמא חיישי' לפרעון בזמן שהבעל מודה נמי ניחוש לקנוני' כ' הרמב"ן ז"ל דברייתא בכתובת אשה שאין בה אחריות ואליבא דר"מ דאמר לקמן אחריות לאו טעות סופר הוא א"נ י"ל דאפי' כרבנן אתא וכגון שכתוב בה מפורש חוץ מן האחריות

רבינא אמר לעולם איפוך כתב ר"ח ז"ל דמסקנא דשמעת' כרבינא ומפכי' לה לבריית' דר"י חייש לפרעון ורבנן לא חיישי' ולענין פסק הלכה אע"ג דר' יוסי יחידאי הוא לגבי רבנן קיי"ל כוותייהו דהכי מוכחי סוגי' דלקמן דלפרעון חיישי' ומיהו אע"ג דר' יוסי חייש לפרעון בעודה תחת בעלה לא חייש וכדקאמר איהו גופיה עודה תחת בעלה יחזיר לאשה וטעמ' דמלת' דכיון דלא נתונה כתובה לגבות מחיים לא חיישי' לפרעון כלל ואע"ג דנפל ואתרע לי' דאע"ג דלקמן משמע דמוצא שטר חוב בשוק אעפ"י שלא הגיעו זמנו לא יחזיר למלוה דאלמ' אפי' תוך זמנו חיישי' לפרעון כיון דנפל הכא שאני משום דשטר חוב כיון דוודאי לפרעון עומד זמנין דמקדים לי' זוזי ופרע בגו זמני' הילכך חיישינן אבל בכתובה דזמני' דאיהי מתה ברישא ולא לפרעון קיימא לעולם לא מקדים בעל למיהב לה זוזי הלכך אע"ג דנפל ואתרעאי לא חיישי' לה לפרעון ומ"ה אמר ר' יוסי דעודה נמי תחת בעלה לא חיישי' לפרעון ולא לצררי דאלו רבנן בשום דוכתא לא חיישי' לפרעון ואלו ר' יוסי בעודה תחת בעלה מודה דלא חיישי' לפרעון וא"ת א"כ היכי תנן הנפרעת שלא בפניו והנפרעת מן היתומים לא תפרע אלא בשבועה משום דחיישי' לצררי והא מסקי' הכא דבעודה תחת בעלה ליכא מאן דחייש לא לפרעון ולא לצררי י"ל נפרעת מן היתומי' שאני דאע"ג דמחיים לא עביד אינש דמתפיס צררי סמוך למיתה עביד איניש דמתפיס לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד וכ"ת קפצה עליו מיתה מא"ל לא פלוג רבנן: ונפרעת שלא בפניו נמי מהאי טעמא גופי' הוא שמי שמניח ביתו והולך לו עביד דמתפיס צררי וביוצא שלא לדעת נמי לא פלוג רבנן אבל בלאו הנך גוונא בעודה תחת בעלה ליכא מאן דחייש לפרעון וכן דעת הרי"ף ז"ל בתשובה שנשאל לפניו מי שגירש את אשתו ותובעתו כתובה ואמר לה פרעתי או אתפסתיך צררי אם יש לו להשביעה על כך והשיב ז"ל דטענה זו שטען דאתפסי צררי לכתובתה קודם גירושין אינה טענה לפי שלא נתנה כתובה לגבות מחיים וכן אמרו הקובע זמן לחבירו ואמר לי' פרעתי בתוך זמנו אינו נאמן אלא נותן לה ויחרים סתם ומיהו אע"ג דקיי"ל עודה תחת בעלה לא חיישי' משום דר' יוסי גופי' דחייש לפרעון בעודה תחת בעלה מודה לענין דינו דר' יוסי דאמר יחזיר לא קיי"ל כוותיה דכיון דרבנן דפליגי עלה חיישי' לב' כתובות נקטי' כותייהו דרבי' נינהו ועוד דחזינן לי' לרבא דאמר בסוף פרקין אי משום שטר כתובה חיישי' לב' כתובות

מחלוקת בשניהם אדוקי' בטופס כו' פרש"י ז"ל מאי לשון מחלוקת לשון חלוקה וכיוצא בו בפ' בית כור בטלה מחלוקת ופי' הוא ז"ל שהתורף הוא מקום הלוה והמלוה והערב והמעות והזמן והוא בראש השטר וטופס נקרא מה שהוא חוזר למטה שמחזיר הכל חוץ מן הזמן ולא בשיטה אחרונה שהרי אין למדין ממנה ועל זה שנינו כתוב בו מלמעלה מנה ומלמטה מאתים הכל הולך אחר התחתון ועיקר השטר הוא התורף דאי משום חתימת העדים שהיה בטופס הא אית לי' לרשב"ג דמודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו והא נמי מודה הוא: וזה תורף פירושו: ולפי פירושו הא דאקשינא טופס למה לי מלוה בלחוד מקשינן וה"ק אם הלוה אדוק בתופס מאי מהני לי' והרי מלוה יתבע חובו משלם בתורף שבידו אבל אמלוה לא קשה לן מידי שהרי הוא יכול לתבוע חובו בטופס שבידו מבני חרי ומפרקינן לדמי כלומר אין אומ' שיטול ממש זה תורף וזה טופס אלא כיון ששניהם שוי' בתפיסת השטר חוץ מן הזמן שזה תופס בו ולא זה חולקים דמי השטר שאין בו זמן ודמי הזמן שניטל יותר על מחצה שלו מי שהתורף בידו בין מלוה בין לוה ומהו במ"ש רש"י ואי משום עדים הא אית לי' לרשב"ג דמודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו איכא למידק משום דלא אמר רשב"ג כך אלא בשטר שעדי' חתומי' עליו דכיון דעדות חתימתם מלתא דעבידא לאגלוי היא לא מהימנינן לי' ללוה במאי דאמר פרעתי מגו דאי בעי אמר מזויף הוא דמירתת שמא יבאו עדים ויעידו אבל כי ליכא עדי' כלל לא אמרי' ועוד דר' אליעזר לר' נמי קאמר דאיהו נמי אית לי' יחלוקו לאחר שיתקיים השטר בחותמיו וכותי' קיי"ל ומ"ט אמרה לשמעתי' כרשב"ג אלא כדראוי לומר שאעפ"י שאין עדים בתורף כיון שהדבר ברור לפנינו שהוא של שטר גמור ואינו מזויף הרי אנו עליו כעדי מסירה או כב"ד שנמחק שטר לפניהם והרי אנו קיומן וגובה בתורף שבידו מן הדין

דאי לא תימא הכי הא דתנן כו' וא"ת מאי קא מייתי ממתני' טפי מבריית' דהא מברייתא גופה מצו למידק הכי דקתני יחלוקו ואי שגופו של שטר למה לי' למלוה לחלוק וכי לצור עפ"י צלוחיתו הוא צריך ועוד אי לגופו של שטר במאי קא מפלגי תנאי' אי צריך לקיימו או לא הרי אתה קורעו וחולקו ומפסיד מלוה לגמרי תי' הרמב"ן ז"ל דנהי דפשיטא לן דחלוקה דברייתא לדמי הוא וכדכתי' לא מצי למיפשט מיני' להיכא דא' אדיק בתופס וא' אדוק בתורף שלא תהא חלוקותי' בגופי' של שטר עצמו משום דאיכא למימר היכי שתפיסתם שוה דומי' דברייתא דין הוא שיהא חולקי' לדמי שאם אתה אומר יחלוקו בשטר עצמו לא תהא חלוקתן דומי' דתפיסתן שהרי תפיסת' שוה ואלו בחלוקת' לוה נוטל הכל ומלוה נפסד לגמרי הילכך פשיטא לן דבכה"ג חלוקתן לדמי הי' אבל בא' אדוק בתופס וא' בתורף איכא למימר דחולקי' בשטר עצמו שאע"פי שלוה שנטל תופס לא יטול כלום מ"מ הרי חלוקת' כפי תפיסתן שמתוך שהיתה תפיסתו גרוע אף חלקו בחלוקת' גרועה להכי דייקי' ממתני' דהתם נמי אי פלגו לה לבהמה הוי חלוקת' כפי תפיסת' וא"ה ליכא למימר הכי דאי פלגו לה אפסדוה אלא לדמי' חולקי' ה"נ בזה נוטל תופס וזה נוטל תורף אע"ג דאיפלוגי' לה לשטרא הוי חלוקת' דומי' דתפיסת' אין חולקי' אלא בדמים: דף ח ע"א ואלו שותפים שגנבו חייבי' פיר"שי ז"ל אם הוציאה הא' מרשות בעלים לדעת חבירו כדאמרי' בקמא פי' לפי' מדאמרי' בפ' מרובה דשותף שמכר לדעת חבירו שניהם חייבי' וליתא דהתם רחמנא רביה לשליח מוטבחו או מכרו כדאיתא התם אבל במוציא מרשות בעלים לדעת חבירו לא אשכחן אלא ה"פ תדע דאע"ג דלא זכי לחברי' כשאינו זוכה לעצמו היכי דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' שהרי האומר לשלוחו צא וגנוב לי פטור דלא זכי לי' ואלו שניהם שנעשה שותפי' וגנבו והוציאוה שניהם מרשות בעלים חייבי' ולא אמרי' כיון שאין אדם זוכה לחבירו בגניבה תעשה זו כמו שמונחת ע"ג קרקע וזו כמו שמונחת ע"ג קרקע ולא יקנה לא זה ולא זה אלא ש"מ מגו דזכי לנפשי' כו':