ר"ן בבא מציעא י

אלא אימא מתוך שלא קנה פקח לא קנה חרש פי' כי אמרי' דלא קנו דוקא דביני וביני אבל מה שתפוס בידן קנו כדאמרי' לקמן זה קנה בית פני' וזה קנה מה שתפוס בידו והשאר לא קנה לא זה ולא זה וא"ת היכי מסקי' שמעתי' דרבא ה"ק השתא דאמרי' מיגו מתוך שלא קנה פקח לא קנה חרש דהא אפי' לרמי בר חמא דאית לי' מגביה מציאה לחבירו קנה חבירו ולית לי' מיגו אית ליה נמי דכל היכא דלא קנה פקח לא קנה חרש וכדאמרי' בסמוך את"ל המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו ה"מ כו' הכא אדעתא דידי' קא מגבי' לי' איהו לא קני לאחריני מקני י"ל דכי קאמר רבא השתא דאמרי' מיגו לאפוקי מדרמי בר חמא אתי אלא ה"ק, השתא דמודינא לי' לרמי בר חמא שקנייתו של כ"א וא' תלוי בקנייתו של חבירו אלא דאנא מוסירנא במלתי' דטעמא משום מיגו מתוך שלא קנה פקח לא קנה חרש בין לדידי בין לרמי בר חמא דאילו הוי טעמא דמתני' משום דכל חד וחד זוכה בהגבהתו בלבד ואין הגבהת חבירו גורמת לו לקנות הוי זכי פקח מדינא וחרש נמי מפני דרכי שלום

התם האי קאמר אנא אגבהת' פי"רשי דהשתא קס"ד דטעמא דחולק' משום דלא ידעי' הי מינייהו משקר וה"ל ממון המוטל בספק וחולקי' בשבועה כדי שלא יהא כ"א וא' הולך ותוקף כו' כדר' יוחנן וא"ת והיכי ס"ד למימר הכי והא ע"כ טעמא דמתני' משום דאמרי' תרווייהו בהדי הדדי אגבוה דאל"כ לא מתוקמא מתני' לא כבן ננס ולא כר"י ולא כרבנן וכדפרכי' לעיל בגמ' דלאוקמא אליבא דחד מהנך צריכי' לטעמא דתרוויהו בהדי הדדי אגבוה לפי' פי' הרמב"ן ז"ל דרמי בר חמא הכי דייק כיון דתנן יחלוקו וטעמא דחלוקה משום דאמרי' תרווייהו בהדי הדדי אגבוהו ש"מ דמגביהה מציאה לחבירו קנה חבירו שאל"כ לא קנה לא לזה ולא לזה וכל הרוצה ליטול יבוא ויטול ומ"ה דחי' מי דמי האי קאמר אגבהת כו' כלומר לאחד מן השוק אין לו עסק בה דלפי טענותיהם או כולה דמר או כולה דמר ואנן הוא דאמרינן דדלמא ליכא וודאי רמאי דתרוויוהו בהדי אהדדי אגבוהה וזה וזה לא קנה אלא שכיון שממון הפקר הוא ומתוך טענותיהן אין אחר רשאי לזכות בה חולקים אותה בין שניהם שהרי ע"כ לכך עומדות וא"ת מ"מ חד מנייהו דאמר שבועה שיש לו בה משתבע לשקרא דהא כולה דמר או כולה דמר ואי לאו הכי אלא דתרווייהו בהדדי הדדי אגבוהו ליתא לא דמר ולא דמר אף בזו י"ל כיון שזו ממון הפקר הוא מתוך טענותיהם א"א לאחר לזכות בה כי קמשתבע בקושטא קמשתבע שהרי שניהם אוחזים בה דהם יזכו בה ולא אחר ואם תרצה תפרש דס"ל השתא דוודאי חד מהן שקרא משתבע ולא מדחייא מתני' בהכי אלא אדבן ננס אבל כר"י ורבנן אליבא דהילכת' מתקומו שפיר: אלא לאו במציאה וש"מ כו' פי' רש"י דרבא דייק מינה דאמרי' מיגו דזכי' לנפשי' כו' וא"ת ולמה לי' לרבא האי ממשנה יתירה מב' שגנבו מצי למידק י"ל דמשם לא מוכח רק היכי דאתני הכי בהדי' שכ"א הגביה לצרכו ולצורך חבירו דומי' דשותפין שגנבו אבל בשנים שהגביהו מציאה שכל אחד לעצמו הוא מגביהו ולא לצורך חבירו הו"א דלא קני קמ"ל הך ממשנה יתירא: ע"כ אי איכא למימר דלא קני רכוב הוא דאי"ל פי' דמנהיג ליכא למימר דמשיכה גמורה היא וא"ת היכי פשיט לי' דמשיכה בבהמה ליכא למימר דלא קני דהא איכא מ"ד בקידושין בהמה גסה אינה נקנית אלא בהגבהה ותנן נמי בהמה גסה נקנית במסירה ופירש"י במסירה ולא במשיכה י"ל דהכי קאמר כיון דחד מנייהו קני מכלל דפשיטא לי' דמשיכה קנה דרכוב נמי ליכא למימר קניא אלא כיון שבהמה מגרשת שאדם רכוב עליה אזלא מחמת' והויא לה כמשיכה וכיון דפשיטא לי' דמשיכה קנה מנהיג ליכא למימר דלא קני דהא משיכה גמורה היא

אלא רכוב במקום מנהיג מאי פי' פשיטא לן דרכוב ומנהיג כ"א וא' באפי נפשיה קני אלא דקא מבעיא לן כי איתנהו תרווייהו הי מינייהו עדיף מי אמרי' דרכוב עדיף דכיון דאזלא מחמתי' מנהיג הוא ועדיף מיני' דקא תפיס בי' או דלמא אע"ג דרכוב באנפי נפשי' קני התם היינו טעמי' דאזלא מחמתי' ולא מחמת אחר אבל היכא דאיכא מנהיג בהדי' לא אזלא מכח רכוב כלל אלא מכח מנהיג לחוד וא"ת למאי דס"ל השתא דחד קני וחד לא קני היכי מפרשי' מתני' דקתני או שהי' אחד רכוב וא' מנהיג וקתני יחלוקו י"ל דס"ל דהאי דפלגי לה לאו משום דתרווייהו בהדי הדדי קנאוה זה ברכיבה וזה בהנהגה דבכה"ג ודאי איכא חד מניהו דלא קני אלא משום דרכוב אומר כולה שלי שאני רכבתי בה תחילה ואח"כ בא מנהיג ומנהיג אומר אני נהגתי תחילה ואח"כ בא רוכב וכיון שלפי טענת כ"א וא' כולה שלו ואנו רואי' כ"א וא' מחזיק בדבר שיש בו כדי לקנותה חולקי' דאפשר דליכא ודאי רמאי דשמא תרווייהו בהדי הדדי אגביה': ומדאפיך ותני שמואל וכו': ש"מ וכו' פי' דאי אמרת רוכב קני שמפני שהבהמה הולכה מכוחו הו"ל כמשיכה אף ביושב בקרון הו"ל לחיובי' שאף כשהבהמה מרגשת שהקרון טעון הולכות ביותר אלא לאו ש"מ דאע"ג דהכי הוא גרמא בעלמא הוי ולא הוי כמושך וא"ת ולמאי דפשיט השתא דרוכב לחודי' ל"ק אלמא כי אמר שמואל ברוכב ומנהיג דחד מנייהו ל"ק בכל חד וחד באנפי' נפשי' אמרה וכיון שכן הדרה קושי' לדוכתי' מאי קא מסתפק לי' לרב יהודה דאי איכא למימר דחד מנייהו גרידא לא קנו רכוב הוא דאיכא למימר וי"ל דודאי שמואל ברכוב במקום מנהיג אמרה דרכוב לא קנה וה"ה דברכוב לחודא נמי הוה אמר הכי כדפשטי' אלא דע"י מעשה דרכוב ומנהיג אמרה א"נ עלה דמתני' הוה קאי ור"י הוא דלא קאי אדעתי' דרבי' ומסתפקא לי' בהי מינייהו אמר דקתני דדלמא ס"ל לרבי' דבכל אחד ואחד מינייהו באפי נפשי' קני והיכא דאיתנהו לתרווייהו בהדי אהדדי איכא לספוקי הי מינייהו עדיף

מאן מסר לי' דלקני לאו למימרא דמחבירו בעי' דלמסר לי' מיד ליד אלא כל דא"ל לך חזק וקני דאזיל ותפיס במסיר' קני כדאיתא פ' הספינה דאמרי' התם אי דא"ל לך חזק וקני ה"נ הב"ע דא"ל לך ומשוך וקני והכא ה"ק מחבירו קני דהא מסר לי' מדעתו וא"ל קני וזה שלא כדעת קצת מפרשים שדקדקו מכאן שצריך למסור לו מיד ליד וליתא

מני אילימא ר"מ השתא יושב קני כו' וא"ת מאי קמ"ל לעולם ר"מ הוא וקמ"ל דרכוב במקום מנהיג קני אלא משום שכיון שלדברי כ"א וא' כלה שלו וליכא ודאי רמאי וכדפרשי' לעיל בשמעתין פלגי לה בנייהו הלכך לא שמעי' ממתני' אלא דרכוב לחודי' קני דאי לא קני למה נוטל חלק בה והרי אין תפיסת' מוכחת עליו שקנאה כלל ולא שמעי' אלא דרכוב קני ולר"מ לא אצטריך דהשתא רוכב קני יושב מבעי' אלא לאו רבנן

דף ט' ע"א א"ה לערבינהו וליתנינהו פרש"י דלת"ק איפכא קני אמאי נקט משיכה בגמל ואין מחוור דמעיקרא נמי ס"ל דלת"ק אפי' איפכא קני אלא ה"פ א"ה דמושך ומנהיג לא תני אלא לאפוקי מדר"י לערבי' ולתנינהו ומפקא מדר"י מדלא ערבי' ותנינהו ש"מ מלישנא יתירא דהא דקתני או שיה' אחד מושך ואחד מנהיג למעוטי נמי רכוב אתי'

איכא בנייהו חד צד כו' הרמב"ם פסק פי"ז מהל' גזילה ואביד' כלישנא בתרא ואחרי' סוברי' דספוקי מספקא לי' הי מנייהו חד צד דלא הילכך הנהגה בגמל ומשיכה בחמור ספקא וכ"ד הראב"ד ז"ל בהשגות

וזה קנה מסיר' ש"מ רכוב קני פירש"י רכוב קני שלא במקום מנהיג וכיון דשלא במקום מנהיג קני כולה במקום מנהיג פלגי ואינו מחוור דהא פרכי' לעיל דרב יהודה מספקא לי' אפי' את"ל דרכוב לחודי' קני במקום מנהיג אי קני או לא אלא ה"פ ש"מ רכוב קני וק' לרב יהודה דפשיט לי' דרכוב לחודי' לא קני

ה"ג דקמא קני וכו' כלומר דודאי פשיט' לן דלא קני דיכול לנתקו לא אמרי' ומ"מ משמע דאי נתקו מהני דאעפ"י שלא הגביהו אדרבה השפילו כשהביאו אצלו מ"מ כיון שמחמתו הוגבה ג' טפחי' מן הקרקע קנה וא"ת הא אמרי' בגיטין דעני המנקף בראש הזית דאין כאן גזל אלא מפני דרכי שלום ואעפ"י שהוגבהו מחמתו ג' טפחים מן הקרקע וכן נמי אמרי' בפרק הגוזל גבי זורק מטבע חבירו כו' דאי אדיי' אודויי לא קני לי' אעפ"י שהוגבה מכוחו י"ל בהנהו שאני דלא תפוס בהו כלל אבל הכא דתפיס בטלית והרי הוגבה מכוחו מהני וא"ת והא פ' שלוח הקן מוכח דהיכא דהוגבה מכוחו אע"ג דלא תפוס בי' קני דאמר התם זיל טרוף אקן כי היכי דלגביהינהו י"ל התם בהגבהה שהיא דרך עליה דכיון דהגבהה חשובה היא אע"ג דלא תפיס כלל מהניא אבל הגבהה שהיא דרך ירידה כגון הא דשמעתין ודעני המנקף ודאדיי' אדויי' אי תפיס בהו מהניא ואי לא לא: א"ה רוכב בעיר וכו' אא"ב לא במנהיג ברגליו עסקי' אלא ברוכב לחודא בשדה מ"ה קנה לפי שהבהמה הולכת מחמת רכיבתו עליה וה"ל כמשיך אבל בעיר דדחי לה רבים לא אזלא מחמת' כלל הלכך לאו כלום הוא אלא אי אמרת במנהיג ברגליו אפי' בעיר מחמתי' אזלא ומשיכ' מעליתא היא

אלא מעתה הגביה ארנקי בשבת כו' דקדקו מכאן בתוס' דהא דאיתא פרק מי שהחשיך גבי מוליכה פחות פחות מד' אמות דוקא כיסו אבל מציאה לא דלאו מלהוליכה פחות פחות מד' אמות דוקא היא דקא ממעט לה למציאה: אלא אפי' להגביה אעפ"י שהוא מתירא שמא יקחנו אחר אסור דאי לא תימא הכי היכא מדמי מצא ארנקי לרכוב בעיר דרכיבה אין דרכה של בני אדם לרכוב בעיר אפי' במציאה אבל דרך בני אדם להגביה ארנקי בשבת במציאה אלא לאו ש"מ שאף זו לא התירו בה חכמים

ולענין פסק הלכה ברוכב י"א דכיון דרב יהודה פשיט דרכוב לחודא לא קני נקטי' כוותי' ואע"ג דבמתני' משמע דברכוב קני הא אוקמינא לה במנהיג ברגליו אבל הרי"ף שכתב משנתינו סתם והשמיט כל שקלא וטרי' משמע דס"ל דרכוב לחודי' קני ורכוב במקום מנהיג נמי יחלקו כסתמא דמתני' וכ"נ מדברי הרמב"ם פי"ו הל' גזלה ואבדה

ע"ב לקנות מי קא"ל קני מכאן משמע דהאומר לחבירו משוך חפץ זה לקנותו לא קנה עד דא"ל קני דהכי משמע משוך לקנותו אבל אני איני מקנהו לך: ואחרים מחלקין דדווקא באומר משוך בהמה זו לקנות כלים שעליה אמרי' דלא קני דכיון שעיקר הדבר שהוא מושך אינו נקנה לו אף בכלים שעליה אמרי' דלא נתכוין להקנותם לו אבל באומר משוך חפץ זה לקנותו קנה ואינו מחוור: מי מהני משיכה לבהמה לאקנויי' כלים ליכא לפרש דמספקא לי' אי מהני' משיכה לכלים משום דלא קני לה לבהמה והוי לי' משיכה