ר"ן בבא מציעא ז

מנה לי בידך נ' אית לי' עלייהו חתם ידך ונ' ע"פ והלא מודה בחתם ידו וכופר בנ' אחריני דמחייב שבועה דאורייתא ואע"ג דלא מצי כפר באותו נ' שבשטר כגון שכתוב בו נאמנות כיון דלאו שעבוד קרקעות היא ולא מסייע לי' שטרא ואין צ"ל כשאין כתוב בו נאמנות שהרי יכול לכפור באותה נ' שבשטר זה דיכול לומר פרעתי לדעת הגאונים אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ד מטוען ונטען שאין מודה מקצת חייב עד שיודה בדבר שיכול לכפור בו ולפי דבריו י"ל דהא דאצטריכי' להכא לטעמא דמסייע שטרא אי נמי משום שעבוד קרקעות לר' חייא אצטרי' דכיון דס"ל הילך חייב ה"ה במודה בדבר שאינו יכול לכפור דאע"ג דכהילך דמי חייב אבל לר' ששת דאמר הילך פטור וקיי"ל כוותיה כל דבר שאינו יכול לכפור בו נמי כהילך דמי ופטר והיינו נמי דאמרי' לעיל והאי שטר דקא מודו בי' כהילך דמי ש"מ הילך פטור לאו משום שעבוד קרקעות קאמר דהוי הילך כדפירש"י אלא משום דאינו יכול לכפור ואין זה מחוור

טעמא דכלים וקרקעות דקרקע לאו בת שבועה הוא הא כלי' וכלי' כו' ומשני הא קמ"ל הודה מקצת כלי' חייב אף על הקרקעו' כו' קשיא לי ולישני' ליה משום רישא נקט לה בכלים וקרקעות דהודה בכלים אעפ"י שאבדו אותן כלים שהודה בהן דלאו הילך הוא אפ"ה כפר בקרקעות פטור ואלו כלים וכלים כה"ג וודאי חייב ולמה ליה למימר דמשום זוקקי' נקט ליה והכא עיקר והתם אגב גררא נסבה הא בלא"ה אשמועי' בכלים וקרקעות משא"כ בכלים וכלים וניחא ליה דמסיפא קא דייק ומקשה דמדקתני הודה מקצת הטענה קרקעות פטור הודה מקצת כלים חייב משמע דהא אתא לאשמועי' דטעמא דקרקעות משום דקרקע לאו בת שבועה היא אבל הודה מקצת כלים דכוות' דומיא דקרקעות אע"ג דהילך היא חייב והיינו דתני הודה במקצת כלים חייב כלומר אפי' דומיא דקרקעות שאלת"ה אלא כי קתני מקצת כלים חייב כגון דלאו הילך עסקי' מאי קמ"ל וכי מודה מקצת אתי לאשמועי' הא תני לי' ולמה סמכו ענין לקרקעות ומשני ה"ה דאפי' כלים וכלים נמי פטור וכי אמרי' מקצת כלים חייב היכי דלאו הילך הוא עסקי' וכ"ת מאי קמ"ל הא קמ"ל דהודה מקצת כלים חייב אף על הקרקעות ולפיכך סמכו ענין לקרקעות והיינו דמקשה מאי קמ"ל זוקקי' תנינא דאלמא דעיקר פירכא לומר דאל"ה מאי קמ"ל ומשני דהכא עיקר והתם אגב גררא נסבה וזוקקי' אתי לאשמועי'

דף ה' ע"א כי אצטריך קרא למעוטי היכי דחפר בה בורות שיחין ומערות מהכא משמע דכל תביעה שהיא באה מחמת קרקע אעפ"י שעכשיו דמי' הוא תובע ולא קרקע הרי הוא כתביעות קרקע ואינו נשבעי' עלי' וכן דעת הרמב"ם ז"ל פ"ה מהל' טוען ונטען אבל הראב"ד ז"ל כתב דהא דחשבי' הכא קרקע כשחפר בה בורות שיחי' דוקא כגון שתובעו למלאות החפירות אבל תובעו דמים נשבע ואינו מחוור דכיון דמ"מ בדמים הוא נפטור תביעות דמי' הוא וכל הך לישנא דהך פירכא דלמ"ד הילך פטור וכו' ממר ר' יהודאי גאון ז"ל נקטי' לי' ולאו עיקר דגמ' הוא ובודאי דפרכי' אמאי איצטר' קרא למעוטי קרקעות לאו פירכא גמורה הוא דאיכא לאוקמי' מיעוט דקרא כשעד א' מעידו והלא כופר בכל אלא דניחא לי' לפרושי מיעוטא דקרא אפי' כשמודה מקצת ועוד דעיקר מיעוטא דקרא גבי מודה מקצת הוא דכתיב

ארבעה שומרים צריכי' כפירה במקצת כו' וא"ת למה לי דכתב רחמנא שבועה גבי שומרים תיפוק ליה משום דהוי מודה במקצת ונשבע אף על אותה שטוען נאנסה ע"י גלגול דהא קיי"ל בקדושין דמגלגלי' אפי' שמא על שמא כ"ש שמא על בריא תי' הראב"ד ז"ל דנפקא מינה היכא דמחל לי' על ההיא דכפירה דנשבע על אותה שטוען נאנסה ואלו משום גלגול לא היה נשבע שהרי מחל לו על אותה תביעה ולא קיי"ל כרמי בר חמא דלא בעי הודאה וכפירה כלל אלא אפי' בטוען טענות נאנסה בלחוד חייב והכי מוכח בפ' המוכר את הבית

לאו דא"ל הילך כלומר כיון דפקדון הוא אפי' קיימא הך פרה דהודאה באגם הילך הוא וכמו שכתבנו למעלה וא"ת הא דתנן בפ' הדייני' אין נשבעי' אלא על דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין כיצד בית מלא מסרתי לך והלה אומר אינו יודע אלא מה שהנחת אתה נוטל פטור משמע הא דבר שבמדה כגון זה אומר עד הזיז וזה אומר עד החלון אעפ"י שלא נאבדו אלא דא"ל מה שהנחת אתה נוטל חייב ואמאי הילך הוא וי"ל דבנתעפשו הפירות עסקי' דבעי לשלומי לי' דמי קלקולן ומ"מ לא נפחתה ומ"ה קתני דבמה שהנחת אתה נוטל פטור לפי שאינו דבר שבמדה אבל בזה אמר עד הזיז וזה אומר עד החלון חייב דלאו הילך הוא וכבר כתבתי שם בס"ד

ר' חייא תנא הוא ופליג לענין פסק הלכה פסקי רבוותא כר' חייא קמייתא דהא ק"ו קאמר ושקלינן וטרינן עליה טובא ולא אשכחן עלי' פירכא ואבוה דר' אפטורוקי דפליג עליה אתוקם כר"ג ור' חייא כרבנן דקיי"ל כוותייהו הילכך איתא לדר' חייא ואע"ג דאמרי' בסמוך אי איתא לדר' חייא קמייתא לאו למימרא דמספקי' להו אי איכא אי ליתא דדכוות' אשכחן במידי דקיי"ל הכי בכתובות פרק המדיר אי איתא לדר' הונא דאמר יכולה אשה שתאמר נבעלה איני נזונת ואיני עושה ואפסיקי' הלכתא כוותיה בפ' שני דייני גזירות וכן דעת הרי"ף ז"ל והרמב"ם פ"ד מהל' טוען ונטען דאיתא לדר' חייא קמייתא אבל דר' חייא בתרייתא ליתא דקיי"ל הילך פטור וכמו שכתב הרי"ף ז"ל

ע"ב ולדבריכם שבועה שיש לי בה ואין לי בה פחות מחציה פי' ואע"ג דאמר כלה שלי ולדבריכם כו' ולא מצי למימר ולדבריכם חציה שלי דאכתי מרעי' לי' לדבורי' דמשמע חצי ולא יותר ויש לתמוה על הרי"ף ז"ל שלא כתבו בהלכותיו שבועה שיש לי בה וכן הרמב"ם פ"ט מהל' טוען ונטען כ"א משניהם נשבע בנק"ח שאין לו בזה הדבר פחות מחציו והוא מן התימא

מגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא לא אמרי' וא"ת א"כ גזלן יהא נאמן בשבועתו וכ"ת הכי נמי והא לעיל אקשי' לישתבע גזלן הוא ותנן נמי בפ' כל הנשבעי' היה אחד משחק בקובי' ומלוה ברבית ומפריחי יוני' וסוחרי שביעית שכנגדו נשבע ונוטל דאלמא מאן דחשיד אממונא חשיד אשבועתא תי' ר"ת ז"ל דוודאי מי שגזל א' חשיד על שבועתא מאותו גזילה ואילך לפי שמחמת שבועה זו שבאה עליו לא ישיב מה שגזל דקשה גזל הנאכל וכיון דלא ישיב גזל הראשון אף מגזל זה לא ימנע שלא יעשה תשובה לחצאי' אבל מי שלא גזל עדיין אלא עכשיו בא לגזול אע"ג דחשיד לן על ממונא דלמא גזל כי רמינן עליו שבועה כיון דאיכא תרי חומר' פריש דהא אפשר לי' למפרש מכולה מלתא דאסורא

והא דאמר רמי בר חמא ד' שומרי' צריכי כפירה במקצת והודאה במקצת פיר"י דהא לא מותיב משבועת שומרי' גופא ואיצטר' לדאמרי משום דההיא דטוען עלי נאנסה דלמא לאשתמוטי' הוא דקא עבד דלמא פשע בה וסבר עד דהוי לי זוזי ופרענא לי' אבל בדומי' דכפר ממש לאו לאשתמוטא הוא דעביד אלא כופר ומשקרי פי' לפי' דאע"ג דס"ד דמקשה דבטוען נאנסה איכא למימר לאשתמוטי הוא דעבד בההיא דכפר ממש לא הוי ס"ד דנימא הכא דאי איתא דמשום אשתמוטי הוא וכגון שמתה בפשיעה ומשתמוט עד דהוי לי' ופרע לי' הו"ל למימר נאנסה שאינה כפירה גמורה ולא יצטרך להעיז פניו במי שיודע האמת כמוהו אלא וודאי מדכפר לה לגמרי לאו לאשתמוטי' הוא דעביד ופר"י דאפי' בכה"ג אשתמוטי הא דקא משתמיט דמשום דסבר בחישנ' לי' ומיתינא לי' לא אמר נאנסה

דף ז ע"א והא דאמר ר' נחמן וכו' נימא מגו דחשיד אממונא כו' פר"שי ז"ל דכיון דהעיז פניו לכפור הכל לאו לאשתמוטי הוא דעבד וא"ת דהא אמרי' בשבועות אהא דאמר ר' נחמן ומשבעי' אותו, שבועות היסת מ"ט חזקה אין אדם תובע אא"כ יש לו אדרבה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו אשתמוטי אשתמיט לה אלמא אפי' בכופר בכל אמרי' אשתמוטי משתמיט דמהאי טעמא אמרי' נמי לעיל בכופר במלוה כשר לעדות תירצו בתוס' דוודאי כופר בכל במלוה לאשתמוטי קא עביד ואפי' בפקדון דליתי' בידי ומ"ה להו לעיל והאי דמקשי' מדר"נ משו' דהא דר"כ אפי' בפקדון דאית' בידי' היא דליכ' אשתמוטי ואע"ג דהתם בשבועות עלה דההיא דר' נחמן מפרשי' טעמי' דמשום דמשתמוט היא לא באנו לומר אלא דעיקר תקנתו של ר' נחמן משום אשתמוטי' נתקנה מיהו כיון דתיקון רבנן לא פלוג אפי' דליכא השמטה כגון פקדון דאיתא בידי' ומהאי גוונא מקשי' הכא היכא משתבע דהא וודאי אי לאו קושטא קאמר חשיד אממונא וכיון דחשיד אממונא חשיד אשבועתא ובדין הוא דלקשי' לי' ממודה מקצת של תורה בפקדון דאיתי' בידי' דליכא למימר לאשתמוטי קא עביד אלא דה"מ א"ל דלא חייבו תורה מודה במקצת כי האי אבל דר' נחמן קים להו דבכל ענין איתא וזה דעת הרמ"בן ז"ל

חיישי' שמא מלוה ישינה יש לו עליו י"מ דאביי לא אתי לאפלוגי אטעמי' דר' יוחנן דלא חיישי' להולך ותוקף בגזלה שלא כדין דלא עבידא אינשא דעברי הכי אלא משום מלוה ישינה הוא דתקיף אבל מודה אביי דלא אמרי' מגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא כו' אבל רש"י ז"ל פירש דאביי סבר דאמרי' מגו דחשיד אממונא כו' ומ"ה קאמר דאי חיישינן להולך ותוקף לא הוי רמי רבנן שבועה עלי' דאמרי' מגו אלא וודאי לא חיישי' להכא אלא דחיישי' דלמא מודה ותפוס משום מלוה ישינה ואי רמית עלי' שבועה פריש וכן נראה דעת הרי"ף ז"ל שכתב ולימא מגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא

אמר אביי חיישינן שמא מלוה ישינה יש לו עליו וא"ת והיכי ס"ל לאביי דאמרי' מגו דחשיד כו' דא"כ לקשי' ליה הא דר' נחמן והא דתני ר' חייא דילפינן מנייהו לעיל מגו דחשיד כו' לא אמרי' י"ל דמתרץ להו נמי משום מלוה ישינה וא"ת א"כ כופר בפקדון למה הוא פסול לעדות לימא דשמא משום מלוה ישינה שיש לו עליו כפר בו וי"ל דשאני התם שפסולו ודאי שהרי נתברר לנו שכפר וכיון שכן אין ספק טענות של מלוה ישינה מוציא מידי וודאי אבל זה שאינו אלא חשד בעלמא אנו תולין שמא משום מלוה ישנה הוא כופר ואי רמי עלה שבועה פריש וא"ת מאי איכא בין אביי לר' יוחנן דבכולה: טענתי' איכא למימר שמא מלוה ישנה כו' ולא יהא חשוד לעולם אממונא דנימא לר' יוחנן אוסרים לו שבועה ולאביי אין מוסרין וא"ת כגון שנחשוד בפעם אחרת בוודאי ככופר בפקדון וכיוצא בו בכה"ג אפי' לר' יוחנן חשיד אשבועתא וכדאמרי'