ר"ן בבא מציעא ו

שהם אותם המעות בעצמם או מעות אחרי' דכמי שנתנם לו כבר דמי ובפקדון כל היכא דמודה לי' אעפ"י שאינו מזומן בידו אלא עומד באגם ה"ל הילך משום דפקדון כל היכא דאיתא ברשותא דמארי' איתא וראיי' לדבר מדמקשינן בסוגי' מדתני רמי בר חמא ד' שומרי' צריכי' כפירה במקצת והודאה במקצת ה"ד לאו דא"ל הילך ואי איתא דבפקדון נמי לא מקרי הילך אלא בזמן שהוא בידו ומזומן להחזירו מאי קא מקשה לאו דא"ל הילך ומאן א"ל דרמי בר חמא מיירי בכה"ג ולמה לי' לשנוי' ואידך מתה בפשיעה ובעינא לשלומי לך דלאו הילך הוא לוקמי כפשטי וכגון דקיימי באגם דכיון שאין הפקדון בידו ואינו מזומן להחזירו לאו הילך הוא אלא וודאי ש"מ דפקדון כל היכא דקא מודה בה בין שהוא מזומן להחזירו בין שאינו מזומן להחזירו כהילך דמי דכל היכא דאיתי' ברשותא דמארי איתא אבל במלוה לא מקרי הילך אלא כשהמעות בידו ומזומן לפורען

ולענין מי שמוד' במקצת הלואה ורוצה ליתן משכון למלוה באותו מקצת לדעת ב"ה הוי כהילך אבל הר"ר יוסף הלוי ז"ל כתב דלא הוי הילך מדאמרי' פ"ק דקדושין אמר רבא אמר ר' נחמן התקדשי לי במנה והניח משכון עליהם אינה מקודשת מנה אין כאן משכון אין כאן בני ר' חייא זבין ההיא אמתא בפריטי אותבי' נסכא עלי כו' פריטי אין כאן משכון אין כאן: אף כאן מנה אין כאן משכון אין כאן ואחרי' דחו דאין הנידון דמי לראיי' דהתם דלא נתחייב במנה אף המשכון אינו כלום דכיון דאין כאן חוב מנה במאי יהא נתפס משכון זה אבל כאן שכבר נתחייב לו והניח משכון עליו משכון יש כאן וקנה לי' ולפי דעתי יפה אמר הר"ר יוסף הלוי ז"ל ואלו שדחו סברתו לא ירדו לסוף דעתו דכיון דקיי"ל דמלוה אינו קונה כדאמרי' בפ' האיש מקדש ושוין במכר שזה קנאו ואי מלוה להוצאה ניתנה במאי קנאו נמצא שהמשכון זה אינו נקנה באותו מלוה דכי אמרי' דב"ח קונה משכון ה"מ במשכנו בשעת הלואתו משום דקני לי' מעותיו וכדמוכחא ההוא דאמרי' פרק השולח גבי מלוה על משכון דאינו משמט משום דקני לי' כדר' יצחק דאמר ב"ח קונה משכון אפי' משכנו בשעת הלואתו וטעמא דמלת' משום דמעותיו קונות לו משכון אי נמי משכנו שלא בשעת הלואתו קני' לי' משום דבגוביינא דבי דינא אתאי לידי' וגזירת הכתוב הוא דקני לי' כדר' יצחק דהו"ל כאלו הגביהו לו ב"ד ומ"ה אמרי' פרק המקבל דאם מת אינו נעשה מטלטלים אצל בניו אבל כשנתן לוה למלוה משכון שלא בשעת הלואתו כיון שהמלוה אינו קונה במאי קנאו מלוה שמא תאמר אע"פי שהמלוה אינו קונה לו קנאו במשיכה שכשם שאלו הקנהו לוה למלוה לגמרי נקנה לו במשיכה כך שתקניהו לו בתורת משכון משיכה קני לו זו היא שלמד ה"ר יוסף הלוי ז"ל מההוא דקדושין שאין המטלטלים נקנים במשיכה למשכון בעלמא כיון שאין כח במעות הראשונות לקנות הילכך משכון לאו הילך הוא

שם ע"א והא הכא כיון דתפיס אנן סהדי פירש"י ז"ל דקס"ד דאיתא לדרבי חייא קמייתא ומשום דאנן סהדי דמחייבו ואע"ג דהילך הוא. ולא ס"ד דמתניתין תקנת חכמים היא עד דאוקמי רב ששת בהכי ולפי דבריו כי אמרי' אלא כי אתמר ותנא תונא אאידך דר' חייא אתמר דאלמלא דליכא מינה ראי' לדר' חייא קמייתא כלל אמסקנא סמכי' דמסקנא תקנת חכמים היא:

אבל למאי דס"ד מעיקרא ליכא למימר תנא תונא על אידך דר"ח ולאו אקמייתא ומסקי' ור"ח אמר לך אין תקנת חכמים היא מיהו אא"ב הילך חייב מדאורייתא ה"ל שבועה זו כעין דאורייתא שכשם שבשבועת התורה כל התובע נוטל מקצת תביעתו והנתבע נשבע על מה שכופר אף במשנתינו כיון שהתוב' נוטל מקצת תביעתו כעין מוד' במקצת הוא ותקינו רבנן להנתבע שבועה להנתבע כעין דאורייתא על מה שכופר אא"א דהילך מדאורייתא פטור א"כ אף בדאורייתא כה"ג כנוטל תובע מקצת תביעתו אין הנתבע נשבע על מה שכפר היכא דא"ל הילך דומיא דמתני' וא"כ היכי תקינו רבנן במתני' שבועה דלאו כעין דאורייתא שאפילו בשבועה דאורייתא ממש כל שהוא כעין משנתינו אינו נשבע והשתא לא אתינן עלה משום דר' חייא קמייתא דתנא תונא אברייתא איתמר ולאו אקמייתא כלל וזה נ"ל לפי פירש"י ז"ל אבל הר"ז ז"ל פירש דבין למאי דס"ד מעיקרא בין למאי דמסקינן לבסוף לאו משום ר' חייא קמייתא אתינן עלה כלל אלא ה"ק הילך נמי כמודה במקצת הטענה דמי כלומר שאין אומרים שכיון שהוא מזומן לפרוע הרי הוא כאילו פרע כבר ונמצא שאין כאן הודאה במקצת כלל דלא אמרי' הכי דודאי מי שהוא מזומן לתת אינו כאילו נתן כבר ומייתי סייעתא ממתניתין דשנים אוחזין בטלית והא הכא כיון דתפוס אנן סהדי דמאי דתפיס הילך הוא כלומר דודאי אנן סהדי שהטלית זו מזומנת היא לחלוק ואפ"ה לא אמרי' שהרי הוא כאילו נחלקה כבר שאילו היינו אומרים כן למה הם נשבעים עלי' דודאי אי פלגוה מקמי דאתא לקמן לא מחייבי' להו שבועה אלא ע"כ אע"פ שהם מזומנים לחלוק אינו כחלוק ומ"ה נשבעים א"נ אע"פ שהוא מזומן לפרוע אין דנין אותו כאילו הוא פרוע ומ"ה נשבע ואמרי' ולר' ששת ' ממתני' א"ל ר"ש מתניתין תקנת חכמים הוא כרבי יוחנן כלומר מי שמזומן לפרוע הרי הוא כאילו פרוע הלכך פטור ולא תקשי לך מתני' דמתני' תקנת חכמים הוא ואע"פ שהוא כאילו נחלקה כבר כל שלא חלקה ממש נשבעים עליה מתקנ' חכמים אבל לעולם אימא לך דהילך פטור לר' חייא מהדר ואמר דודאי מתניתין אה"נ דתקנת חכמים היא ומיהו א"א לך לומר שתהא שבועה דרבנן חלה על מה שלא חלה שבועה דאורייתא כיוצא בה דאם איתא דהילך פטור משום דכיון שהוא מזומן לפרוע הרי הוא כאילו פרע כ"ש שאין לנו לתקן במשנתינו שבועה של דבריהם שכיון שהם מזומנים לחלוק הרי הוא כאילו נחלק אלא ודאי העומד לחלוק אינו כחלוק ואף כאן העומד לפרוע אינו כפרוע הלכך הילך חייב ול"נ לאומרה בל"א וה"ק ותנא תונא שנים אוחזין בטלית וקס"ד בשבועה זו של משנתינו שבועה דמודה מקצת הוא לפי שזה אומר כולה שלי הרי הוא כאילו תובע מנה לחבירו וזה שמשיב לו לא כי אלא כולה שלי אע"פ שהוא כופר בכולה מ"מ אינו ככופר הכל דעלמא דכופר בכל נשאר ברשות כל מה שכופר בו וזה ע"כ נותן להתובע חצי תביעתו נמצא שסופו של דין זה כמודה במקצת דעלמא ולפיכך אנו רואי' כופר בכל זה כאילו הודה במקצת מן הטעם שאמרנו ומ"ה אמרי' אע"פ שהוא כמודה במקצת מ"מ הילך הוא אלא לאו ש"מ דהילך חייב וא"ת דהיכי ס"ל דשבועת זו שבועה של מודה במקצת הוא מפני שסוף של טלית זה ליחלק ה"ל כאילו הודה במקצת דא"כ אף תביעתו של זה שתובע כלה אינו תביעה דאנן סהדי שסוף טלית זה לחלוק וא"כ אין כאן לא טענה ולא כפירה וכי היכי דבר"ח קמייתא מקשי' כי היכי דאנן סהדי להאי אנן סהדי להאי ה"נ הו"ל לאקשוי' השתא היכי ס"ד דשבועה זו של מודה במקצת הוא והא כי היכי דאנן סהדי דאין כפירתו אלא כפירה בחציו ה"נ אנן סהדי דאין תביעתו תביעה י"ל דודאי כופר בכל שאינו נשאר ברשותו כל מה שהוא כופר אינו ככופר בכל דעלמא דהתם נשאר אצלו כל מה שהוא כופר עליו מהכא ע"כ נותן חציי' והרי הוא כמודה מקצת וברשותי' בעלמא היא דקאי מחוי ולפיכך ראוי שישבע כמודה מקצת גמור אבל תובע זה אעפ"י שאינו משיג כל תביעתו לא נשתנה כלל משאר כל התובעים שאף הם אינם נוטלין אלא אותי מקצת שנתבע מודה עליו וזה ברור ופשוט אעפ"י שנעלם מעיני כל הראשונים ז"ל:

ומ"ה הוה ס"ד השתא דשבועה זו של משנתינו שבועה של מודה במקצת הוא ואמרי' ולר' ששת קשי' מתני' ומהדרי' א"ר ששת מתני' תקנת חכמי' הוא כלומר אפי' כפי דבריך שאתה בא לדון כופר זה כמודה במקצת א"א לומר לך בשבועה זו שבועה של תורה היא אלא תקנת חכמי' הוא בעלמא שכיון שהודאתו אינה מתבררת מתוך דבריו דאררבה בכל הוא כופר ואינה הודאה אלא מתוך דין בעצמו שהוא כך נמצא שקדמה הודאה לתביעה דמכיון שבאו לפנינו ובין שניהם אוחזי' בטלית אנו רואי' כאלו כ"א הודה לחבירו בחציה וכל שקדמה הודאה לתביעה אפי' במודה מקצת גמור אין שבועת התורה חלה עליו מדאוריית' מדאמרי בפ' שבועות הדייני' טענו חטים וקדם והודה לו בשעורי' חייב ואם במתכוין פטור וכבר כתבנוה שם בע"ה וכיון דע"כ שבועה זו תקנת חכמי' הוא אין לך ראי' דהילך חייב דהכא מן התקנה בלבד הוא נשבע ומהדר לי' ר' חייא אין ת"ח כדאמרת אלא מיהו א"א בשלמא הילך מדאורייתא חייב הו"ל שבועה של דבריהם כעין מודה במקצת של תורה אא"א דהילך מדאוריית' פטור היכי תקינו רבנן שבועה דלאו כעין דאוריית' כלל כנ"ל

ע"ב ר"ע אומר אינו אלא כמשיב אבידה ופטור וא"ת למה פטור יותר מכל מודה מקצת בעלמא י"ל משום דמסייע' לי' שטרא וכדאמרי' בעלמא אבל היכי דאיכא עדי' דמסייעו לה מעיזה ומעיזה ואע"ג דבמסקנא אוקימנא טעמי' דר"ע משום דמסייע לה שטרא לאו למימ' דמעיקרא לא הוה ס"ד הכי אלא דמעיקרא הוה ס"ד סיועא בעלמא הוא דמסייע' לי' אבל סהדותא מעליא לא הוי ובמסקנא אמרי' דסהדותא מעליא הוא ואפי' למיפטר שתים משבועה ואיכא מ"ד דכיון דאסיקנא דעדות מעלי' הוא לאפטורה משבועה שאפילו היסת אינו נשבע דה"ל כאלו עדי' מעידי' כדברי' של לוה: ואיכא מאן דפליג דאע"ג דסמכינן אסיוע דשטרא למפטר' משבועה דאורייתא אפ"ה לא מיפטר מהיסת לפי שאינו כעדות גמור וראיי' מדאמרי' בפ' המקבל בההוא שטרא דהוי כתי' בי' שנין סתמא מלוה אמר ג' ולוה אומר ב' ואסיקנא דאם קדם מלוה ואכל פירות של שנה ג' אין מוציאי' מידו דפירות בחזקת אוכליהון הם עומדין ואם איתא דעדות מעליא הוא למה אין מוציאי' מידו אלא וודאי לאו עדות מעלי' היא ולא מיפטר מהיסת וכן דעת הרמב"ן ז"ל ואפשר לדחות דשאני התם דכיון שהניחן לוה למלוה לאכול פירות של שנה ג' איתרע לי' סהדותא דשטרא

אי נמי דהוי שטר של שעבוד קרקעות ואין נשבעין וכו' וא"ת היכי אמרי' הכא לר' עקיבא דאיהו דריש כל התורה בריבה ומיעוט כדאיתא בפרק שבועת בתרא ומאן דדריש רבוי ומיעוט' לא מעוט אלא שטרו כדמוכח בריש שבועות לענין פדיון בכור ומשמע דה"ה לשבועה וי"ל דכיון לענין כפל אמעיטו להו קרקעות ואפי' למאן דדריש רבוי ומיעוט משום דמיעוטי טובא כתובא על חמור על שה על שלמה ודרש להו בריש פרק מרובה חד למעוטי קרקעות וחד למעוטי עבדים וחד למעוטי שטרות והני מיעוטי נמי גבי שבועה דמודה מקצת כתיבי דהיינו אשר יאמר כי הוא זה כי היכי דממעטי' להו מכפל ממעטי' להו משבועה ואפילו למאן דדריש ריבוי ומיעוטי וזה שלא כדברי קצת המפרשים ז"ל שמפני דוחק הקושיא החליפו והגהו ר' יעקב וליתא דר' עקיבא גרסי' וכדפרי' הלכך לענין פסק הלכה קי"ל דאינו אלא כמשיב אבידה ופטור דקי"ל הלכה כר' עקיבא מחבירו וכן פסק הרי"ף ז"ל וכן הרמב"ם פ"ד מהלכות טוען ונטען ומדשנינן דטעמא דב' פטור משום דמסייע ליה שטרא א"נ משום דהוי שטר שעבוד קרקעות שמעי' שמודה מקצת חייב אע"פ שאותו דבר שהוא מודה בו אינו יכול לכפור עליו ולא אמרי' כיון דאינו יכול לכפור לאו מודה במקצת הוא דהא שתים דהכא אין יכול לכפור עליו ואפ"ה אצטריכי' לטעמא דמסייע לי' שטרא א"נ משום דהוי שטר שעבוד קרקעות הילכך היכא דטעין אינש