ר"ן בבא מציעא נט

מקום שנהגו לעשות כתובה מלוה גובה מלוה פי' רבינו האי גאון ז"ל בתשובה מן הדין לא נתנה כתובה לגבות מחיים אבל מקום שכותבין אותה בלשון מלוה דרש בה ר"י לשון הדיוט ואמר כי מגבית כאשר תגבה מלוה ולא נהירא דא"כ לכפול גובה מחצה אינו ענין עם גובה מלוה אבל הנכון כפרש"י ז"ל דה"ק כמו שנהגו לגבות לאשה כשתבא לגבות גובה חתן מחמיו: והרא"ה ז"ל פירש מקום שנהגו לעשות כתובה מלוה כלומר שכותבין הכתובה והתוספת כאחת גובה מלוה לפי שעל דעת כן כתבו כך שתגבה האשה הכל אבל מקום שנהגו לכפול כלומר שכותבין נדוניא בפני עצמה ואח"כ כותבין והוסיף לה מדיליה אין האשה גובה אלא מחצה והיינו דורש לשון הדיוט שכיון שנהגו לכתוב נדוניא לבדו והתוספת לבדו על דעת כן עשו כדי שלא תגבה אלא עיקר אלא א"כ קנו מן החתן: ומיהו במקום שנהגו שלא להגבות אפי' היכא דקנו מיניה הכל כמנהג המדינה ולפי זה הפירוש כי אמרינן רבינא משכח וכתב ליה לבנתי' ואמר ליה לקנו מניה דמר מן החתן קאמר דמרבינא ליכא למימר דהא לא איירינן בדידי' כלל

שם ל"ש אמר בכתובה ול"ש אמר לכתובה והא דשני לן בסוף פרק נערה שנתפתתה בין אמ' למזונות או במזונות דאי אמ' במזונות קצץ לה מזונות ואי אמר למזונות ריבה לה מזונות לא קשי' דשאני הכא שלא הי' צריך לומר אלא הב לה סתמא וכיון שהזכיר כלל ענין כתובה לא בא לומר אלא שכתובתה יהא ארבע מאה

התם לא גזום הכא גזום ולאו למימרא דכל היכא דלא גזום לא הוי אסמכתא דהא קיי"ל כל דאי לא קני אלא הכי קאמר התם לא גזום וכיון שכן עבדי רבנן תקנתא אבל הכא דגזום לא תיקון אבל ודאי מדינא אע"ג דלא גזים ובידו אסמכתא היא והכי דיינינן בעלמא וכן דעת הגאון ז"ל וכבר כתבתי זה בסוף פרק איזהו נשך וכתב הרי"ף ז"ל בהלכות דנהי דלא משלם כל מאי דאתני כיון דאמר מלתא יתירא מאי דאפסיד מיהא משלם

שם עבדא חיטי בשומשמי ואסיקנא תכחוש ארעא ולא תכחוש מרה: האי עובדא בקבלנותא הוי מדאמרינן עבדא חיטי בשומשמי ואי בחכירות מאי איכפת לן וכך נמי מאי דמסקינן תכחוש ארעא ולא לכחוש מרה כתב הרמב"ן ז"ל דדוקא בקבלנות משום דכיון שלא הי' לו לזה ליזרע אלא שומשמין ושנה ידו על התחתונה אבל בחוכר מנכה לו מן חכירו דמי כחשא דארעא וראיי' לדבר מדתני' בתוספתא המקבל שדה מן חבירו נרה ולא זרעה נותן לו חכירו ואעפ"י כן שמין לו שאינו דומה מניחה נרה למניחה שלף והיינו נמי דאמר רב פפא דאיתי' בקבלנותא ליכא בחכרנותא וכיון דקבלנות תנן שמין אותה כמה הי' ראוי לעשות ונותן לו אלמא דבחכרנות לא יהיב לי' חכירותי' אלא מנכה לו: ולאו משום לישנא בעלמא קאמרינן דליתא בחכרינותא אלא משום דינא גופיה דקבלנות כיון דקיבל עליה אם אוביר ולא אעבד אשלם לא מנכה לי' ויש שחלקו עליו דאם איתא דבחכירות מנכה לי' היכא תנן לקמן חיטים וזרעה שעורים דההיא בחכירות היא וכיון דמנכה לי' האיך הוא יכול לשנות מחיטים לשעורים בעל כרחו א"ו אינו מנכה והך תוספתא אפשר דמשבשתא היא

והא דתנן שמין אותה כמה היא ראוי לעשות נהי דבקבלנותא היא ואמר רב פפא דאיתי' בקבלנותא ליתא בחכרנותא משום לישנא אמר הכי אבל לדינא אין ה"נ דשייך בחכרנותא ובודאי דאיתא נמי בקבלנותא וכל דכן הוא אלא לומר הוא דמשום חכירות אצריכא דבקבלנותא פשיטא הכא משום לישנא הוא דקאמר הכי וכ"ד הרשב"א והרא"ה ז"ל

שם האי עסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון וא"ת היכי פסיק ואומר דלעולם פלגא מלוה ופלגא פקדון תינח היכא דיהיב ליה אגריה כפועל אבל היכא דלא יהיב ליה הא אמרינן לעיל בפ' איזהו נשך אי פלגא באגר תרי תילתי בהפסד אי פלגא בהפסד תרי תלתי באגר והיכא דשקל בעל הבית תרי תילתי בהפסד ודאי לא הוי אלא תילתא מלוה שאי אפשר שתקרא מלוה אלא כמה שחייב נפקד באחריותן וכיון דלא שקל בהפסד אלא בתילתא ליכא מלוה אלא תילתא י"ל דודאי הכי הוא דלעולם בפלגא מלוה ופלגא פקדון דאי יהיב לי' אגרי' כפועל פשיטא דהכי היא ואי לא יהיב ליה הכי דיינינן דשקיל נפקד פלגא בהפסד משום פלגא מלוה ותרי תילתא באגר מלוה ומשום אגרי' דפקדון דכיון דעסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון שקיל נפקד בהפסד פלגא משום פלגא דמלוה ומשום אגרי', דפקדון כי היכא דלא להוי רבית שקיל טפי מפלגא באגר דהיינו תרי תילתא: וההיא דאמר רבא גופי' בפרק איזהו נשך גבי בני עיליש הכי כתיב בי' אי פלגא באגר תרי תילתא בהפסד ואי פלגא בהפסד תרי תילתא באגר התם הוא משום דכיון דבשטרא כתיב בי' פלגא באגר ובהפסד משמע דאו האי או האי קאמר אבל בסתמא לא הוי אלא פלגא בהפסד ותרי תילתא באגר דבהכי הוי פלגא מלוה ופלגא בפקדון ומ"ה אמרינן בפרק המוכר את הבית בשטר כיס היוצא על היתומים דנשבע וגובה מחצה ואם איתא דסתמא שקול בעל הבית תרי תילתא בהפסד לא הוי לן למגבי אלא תילתא ובשארא נטעון ליה נאנסו זהו דעת הרמב"ן ז"ל

אבל הראב"ד ז"ל כתב בתשובות דיני העסק דהא דאמר רבא עסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון דוקא דיהיב ליה שכרו כפועל אבל בסתמא לא אלא או פלגא באגר ותילתא בהפסד או פלגא בהפסד ותרין תילתא באגר ויד בעל הבית על העליונה דאי חזי בה רווחא מצי אמר תרי תלתי בהפסד בעינא והשתא אשקילנא פלגא ברווחא ואי חזאי בי' פסידא אמר תרי תלתי באגר יהיבנא והשתא לא שקילנא אלא פלגא בהפסד: וההיא דשטר כיס היוצא על היתומים משום דיד בעל הבית על העליונה דמצי למימר פלגא בהפסד בעינא: ולא נהירא דהא דרבא סתמא איתמר ולא איירי דוקא בדיהיב ליה שכרו כפועל דסתמא עסקינון מיניה וביה שקיל וכמימרא דרבא דבסמוך חד עסקי ותרי שטרי' פסידא דמלוה

שם להכי קרו ליה עסקא שאם מת אינו נעשה מטלטלין אצל בניו וכתב רבינו האי גאון ז"ל דכל היכא דאיתא לעסקא בעינא גבי לי' מיתמי בלא שבועה והא דאמרי' בפרק המוכר את הבית בשטר כיס היוצא על היתומים דנשבע וגובה מחצה כגון דליתיה בעיניה ומסתברא נמי שאין ב"ח של מקבל גובה ממנו

ק"ה ע"א וטרח ומלייה ולא אודעיה לא מצי אמר לי' וא"ת ואפי' אודעי' כל כמיניה דלימא לי' נפלוג רווחא ופסידא כל חד באנפי' נפשי' והא אמרי' בסמוך רווחא לקרנא משתעבד כלומר דאי איכא פסידא בתר הכי ממלינן ליה מיניה י"ל דשאני הכא דאכתי ליתא לרווחא ומ"ה איבעי מצי אמר ליה לא בעינא לעסוקי ביה אלא א"כ פלגינין כל חד וחד בדיניה דאפי' אתנו מעקרא וקבעו זמן לא גרע מפועל דקי"ל יכול לחזור בו אפי' בחצי היום אבל ההיא דבסמוך דאיתי לרווחא אשתעבד ליה לקרנא דניהי דמצי מהדר ביה דלא לאסוקי ביה אפ"ה לאו כל כמיני' למפלגי' לרווחא מקמי זמניה דלקרנא משתעבד

ואמר ליה לחבריה תא נפלוג דינא הוא דמעכב עלוהי פירוש כגון דידיעא מלתא בההוא עסקא, שיש לו זמן ידוע למכרו כי ההיא דפרק כל הגט דבג' פרקים מוכרין את היין וכמו שכתב הריא"ף ז"ל בהילכותיו א"נ כשהתנו וקבע זמן אבל לא התנו ולא ידיע נמי בסתמא זימני' דההוא עיסקא לא מצי מעכב

דאמר לי' בזרא כיון דנפל נפל איכא מ"ד דאע"ג דאידחי ליה טעמא דחיטי מארעא בעינא ה"מ לומר משום דמתניתן לאו משום האי טעמא היא דתנן הכי אלא משום דבזרא כיון דנפל נפל ומפני שאותו הטעם כולל אבל ודאי טעמא דחיטי מארעא בעינא קושטא הוא ומצי מעכב אפי' בחכירות ולא מצי למימר ליה זבנינא לך חיטי משוקאי וראי' לדבר מדתנן לקמן במתניתין המקבל שדה מחבירו בעשרה סאין חטין והיינו חכירות וקתני נותן לו מתוכה

ואני איני אומר כן דהכי ודאי כל היכא דאיכא חיטי בארעא מצי אמר ליה חיטי מארעאי קא בעינא אפ"ה לאו כל כמיני' שיכוף אותו להטפל בקרקע כדי שיתן לו בחכירות חיטי מארעא שכל שאין החוכר רוצה להטפל בו הרשות בידו וזבין לי' משוקא וראיי' לדבר מדתנן המקבל שדה מחבירו ולא עשתה אם יש בה כדי להעמיד כרי חייב לטפל בה הא ההוא בקבלנותא היא וכך פרשוהו כל המפרשים מכלל דבחכרותא כל שאינו רוצה לטפל בה אינו יכול לכופו דזבין ליה חיטי מעליתא משוקא

איבעי' להו מהאי גיסא או מהאי גיסא: פירוש אי בעי שיעמוד בו הרחב מצד החד או מצד הרחב לפי שאם תעמוד מצד החד צריך שיהי' החיטין בכרי יותר מפני שצד הרחב שלמעלה מכביד ופשטי' כל שאין כונס שלו רואה פני החמה דהיינו הצד הרחב ורש"י ז"ל לא פירש כן

מאי פריצי זתים אמר רב הונא אלו רשעי זתים פירש"י ז"ל שהם בוסר שאין מתבשלין כל צרכן ומפני שאין ראוין לאכילה ב"ה מטהרין ובעינן וכמה פריצי זתים כלומר כמה שמן יוצא מהן שעדיין יהי' פריצין ר' אלעזר אומר ארבעה קבין לקורה באתרא דמעייל כורא באוללי' כלומר מכיון שאינו יוצא מכור אלא ד' קבין שמן פריצין הם ור"ח ז"ל פי' פריצי זתים הם הזתים שמחמת קושין נשארים שלמים ואינן מתמעכין עם אחרים בבית הבד ואמרי' בכמה פריצים כלומר כמה ישארו מהם שלמים שנאמר שמחמת קושין אירע להם ארבעה קבין לקורה שכיון שנשארו שם יותר מכן אינם פריצים שהרי אפשר שמחמת שלא הכבידה הקורה עליהן הוא שלא נסחטו ולכשיעשו בד בפני עצמה יסחטו: והכי משמע מדאמרינן בילמדינו: והוא נשאר מיתר הרפאים מן הגבורים שהרג אמרפל וחביריו שנאמר ויבא הפליט זה עוג וכן הוא עושה אותו שירים שנאמר נשאר מיתר הרפאים אלמא פריצי זתים הן הזתים שנשארים שלמים בבית הבד

ע"ב היכא דמי מכת מדינה אמר רב יוסף כגון דאשתדף רובה דבאגא עולא אמר שנשתדפו ד' שדות מארבע רוחותיה קיי"ל כר' יוסף דסוגיין כוותיה וכן פסק הריא"ף ז"ל והא דאמר, עולא בעי במערבא נשדף תלם אחד על פני כולה ואינך בעיי' אליבא דידי' שייכי ולא לרב יוסף כלל: וכן נמי הא דבעי איפסיק זרע אחד מהו לדידי' דוקא שייכא ולענין הפסקה דאלו לרב יוסף כל היכא דאישתדיף רובא דבאגא אפי' ממין אחר ודאי אמרינן מכת מדינה הוא: וראיי' לדבר מדאמרינן בסמוך א"ל זרעה חיטי ואזל וזרעה שעורין ואישתדף רובא דבאגא מאי מצי אמר ליה אי זרעתי' חיטי נמי הוה אשתדיף וההיא ודאי בבאגא של שעורים מדקאמר ליה אי זרעתי' חיטי הוי מתקיים ביה ותגזר אומר ויקם לך כלומר דאפשר דלא הוי משתדפי אלא שעורים והיינו ותגזור אומר ויקום לך כלומר שהוא הי' רוצה לזרוע מה שלא זרעו האחרים דאם איתא דאף הבאגא היתה זרוע חיטים הוה ליה למימר אי זרעתי' חיטים וכו' הוי ליה למימר הוה מתקיים בי כי לא יבושו בעת רעה כדלקמן וכיון דבבאגא זרוע שעורין איירינן שמעינן מיניה דלרב יוסף אמרי' מכת מדינה מזרע לזרע דאי היכי מצי אמר לי' אי זרעתי' חטים הוה נמי משתדפא אלא ודאי כדאמרן: