ר"ן בבא מציעא נז

מכירה הוא: והכי מוכח בירושלמי דגרסינן התם המשכיר בית לחבירו ובקש למכרו ר' אמי אמר לא עלה על דעת שימות זה ברעב ר' זעירא ור' אילא תרוייהו אמרין מכל מקום מכור הוא אלא אמר ליה שבק' עד דאיתמלי' אטולסוס דידי' כלומר הזמן שלו אתא עובדא קומו ר' נסא ולא קיבל מני' ופליג פי' בתמי' והא מסתבר טעמייהו דר' זעירא ור' אילא והיכי פליג עליהון ומשני לא אימור ברתי' ממשכנתא גבי חד מרומאי ולא הו"ל למפרקה ובגין כך אורי' כר' אמי ע"כ ומשמע דקיי"ל כר' זעירא ור' אילא חדא דרבים נינהו ועוד דמתמהינן אר' נסא דס"ד דפליג עליהון

קב ע"א איפשר בגובתא דקניא כתב רש"י ז"ל ז"ל ותולה אותה ולא א מיחוור דהא אמרינן בפרק הקומץ רבה תלאן במקל סכנה ואין כאן מצוה אלא ה"ק אפשר בגובתא דקני' וקבע ליה בסיפא א"ה אימא סיפא יצא לו שם מציאה בעיר פי' אא"ב בחצר המשתמרת עסקינן וליתא לדר' יוסי מ"ה ברישא לא אמר כלום דשלא מדעתו וסיפא כיון דיצא לו שם מציאה בעיר הוי מדעתו ומ"ה דבריו קיימין אלא לדידך דמוקמת לה בשאינה משתמרת כי יצא לו שם מציאה שם בעיר מאי הוי

שם ואם איתא להא דר"י בר חנינא קולט מאויר אמאי הרי אלו שלו פי' דאא"ב ליתא לדר"י בר חנינא דחצירו של אדם אינו קונה לו אלא מדעתו מ"ה קולט מאויר הרי אלו שלו דאין דעתו של בע"ה על הנקלט מאויר אא"א דאיתא להא דאמר ר"י בר חנינא אמאי הרי אלו שלו

אי הכי אמאי אסור משום גזל פרש"י ז"ל אי ס"ד איתא לדר"י בר חנינא והכא בדאדיקה בגופה עסקינן אמאי יש בהן משו' גזל כלל אפי' מפני דרכי שלום והא פרח לה ואזלא ושריא לה בדוכת' אחרינא וכי היכי דאמרין אין בהן משום גזל ה"נ בביצה ופריך אאמן כלומ' דאפי' אאמן יש בה משום גזל ואי בעית אימא לעול' אבצים בלחוד משום דכיון דנפקא רובא דעתי' עלוי' אבל אאמן אין בהן משום גזל מפני דרכי שלום ואין זה מיחוור ואחרי' פי' דלעולם ס"ל דאאמן יש בהן גזל משום דרכי שלום והכא ה"ק א"ה אמאי אסורות משום גזל דקס"ד דכי קתני אסורו' משום גזל קאי בין אבצים בין אאמן ומ"ה מקשינן בשלמא אאמן איכא מפני דרכי שלום דסמכה דעתי' דהדרה לכולבה לערב אבל ביצה דנפקא לי' הכא רובא לא סמכה דעתי' עילויה כלל דחייש דלמא אזלה לה לדוכתא אחריתא ושדיא לה התם ומשני אאמן כלומר אבל אביצים לא ואי בעית אימא לעולם אף אביצים וכיון דנפקא לי רובא דעתי' עילוי' דהכא שדיא לה

ע"ב מעשה לסתור פי' לסתור לאו דוקא שהרי מפורש במשנתינו דלא דמי מעשה דסיפא לרישא אלא משום דלאו אורחא דתנא לאחוז מעשה אלא דומיא דדינא דתני מעיקרא והכא תני מעיקרא או כולי' לשומר או כולי' למשכיר ובתר הכי תני מעשה דיחלוקו משום הכי פריך ואמר מעשה לסתור כן נראה מדברי רש"י ז"ל: וכיוצא בו במסכת נדרים פרק השותפין ומעשה בבית חורין ואקשי' בגמרא מעשה לסתור ובכה"ג היא דוק ותשכח

שם ושמואל אמר בבא באמצע החודש עסקינן אבל בא בתחילת אשה החודש כולו למשכיר כלומר דכיון דמספקא לן אי תפסי' לשון ראשון או אחרון בא בתחלת החדש לא מפקינן ממשכיר הילכך יהבי' לי' כולו וא"ת היכי פסיק ואמר כולו למשכיר דמשמע אפי' בשלא פרע השכירות אמאי דהא כי היכי דמשכיר מוחזק בקרקע שלו שוכר מוחזק נמי בשכירתו והיכי מפקי' מיני' י"ל דלא דמי חיובו של שוכר לחיובו של משכיר דשוכר חיובו ברור שהוא חייב ליתן לו י"ב זהובי' לשנה שאפי' את"ל דחרש העיבור דשוכר הוי מ"מ אם ירצה משכיר שידור בתוכו י"ב חודש אי אפשר לו שיפטור מחיובו דהיינו י"ב זהובי' הלכך עיקר חיובו דשמא אין חודש העבור בכלל הילכך כיון דבא בתחילת החדש מחייבי' את השוכר לפרוע שחיובו ברור ולא מפקי' ארעא מחזקת משכיר מספק וא"ת והני אמוראי רב ורב נחמן היכי פליגי אמתניתין דבמתני' תנן יחלוקו ואינהו אמרי כולה למשכיר לרב משום טעמא דתפוס לשון אחרון ולר"נ משום דקרקע בחזקת בעלי' עומדת בשלמא לשמואל אמר לך אנא דאמרי כתנא דמתני' דלתנא דמתניתין גופא מספקא לי' אי תפסי' לשון ראשון או לשון אחרון ובבא באמצע החודש עסקי' אבל לרב ולר' נחמן קשיא וי"ל רב אמר לך אנא דאמרי כבן ננס דס"ל בפרק בית כור תפיס לשון אחרון ורב נחמן אמר לך אנא דאמרי סתמא דמתניתין דמספקא אי תפיס לשון ראשון או לשון אחרון מיהו מתניתי' מני סומכוס הוא דאמר ממון המוטל בספק חולקי' ואנא דאמרי כרבנן דאמרי אוקי ממונא בחזקת מאריה ולענין פסק הלכה לא קיי"ל כרב דאמר תפיס לשון אחרון אלא כשמואל ור"נ דאמרי דספיקא הוי מיהו בקרקעות קיי"ל כר' נחמן בבא בתחלת החדש כולו למשכיר בא בסוף החדש כולו לשוכר באמצע החדש חולקי' אבל בקרקעות אפי' בסוף החדש כולו למשכיר דקרקע בחזקת בעלי' עומדת וה"מ במלתא דלא עבידא לאיגלוי' אבל במילתא דעבידא לאיגלוי' לא דאטרוחא בי דינא תרי זימנא לא מטרחי וכדאיתא לקמן בפרק המקבל

קג ע"א האי מאן דאגר ביתא לחברי' לעשר שנין וכתב לי' שטרא ואמר לי' נקיטת דחמש שנין מהימן כך הגירסא בספרי' וה"פ דהמשכיר כתב שטר לשוכר דאגר לי' ביתא לעשר שנין וליכא זמן בשטרא ולבסוף אמר משכיר לשוכר נקיטת ביתא הא חמש שנין מהימן דאמר לי' האי דכתב לך שטרא כי היכי דלא תחזיק עלי' שכל שטר יש לו קול כך פירש"י ז"ל וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' שכירות: ומיהו ה"מ דאיכא סהדי דבשכירות ירד בה הא בלא"ה. שוכר מהימן מגו דאי בעי כביש לי' לשטרא ואמר לקוחה היא בידי ומדברי הראב"ד ז"ל בפירושיו נראה שהוא גורם וא"ל נקיטת אגרא חמש שנין מהימן ופירש שהשוכר כתב שטר למשכיר על שכרו ואח"כ א"ל פרעתי דחמש שנין וקאמרינן דמהימן דא"ל האי דכתבי לך שטרא כי היכי דלא אחזיק עלך הוא ואין גרסא זו כתבוה בספרים והא דאסיקנא לעיל דעביד איניש דפרע ביומא דמשלם זמני' כתב הרב הנזכר בפירושיו דדוקא היכא דטעין איהו אבל ליתמי דידי' לא טענינין להו ויש לו קצת סמך בריש בבא בתרא כדכתיב בפירושיו

אמר רב נחמן שואל אדם בטובו לעולם פירש"י ז"ל שאם א"ל השאילני כלי זה בטוב הרי הוא שואל לעולם דלשון בטובו משמע כל זמן שיהא טוב וראוי למלאכה הילכך כל היכא דקנו אפי' החזירו לו חוזר ונוטלו לכשיצטרך אבל הריא"ף ז"ל פי' בשם גאון שאם א"ל בלשון ?? השאילני כלי זה בטובתך כלומר כפי טובתך ורוח נדיבה שלך ?? בו עד שיכלה הברזל כיון דקנו מיני' ומהדר לי' קתי' וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' שאלה ופקדון ונסתפק הראב"ד ז"ל אם יכול המשאיל להשתמש בה בעוד שאין השואל משתמש בה דאיכא למימר דיכול משאיל לומר לו לא השאלתי לך אלא למלאכתך ועכשיו כיון שאינה צריכה לך תנה לי ואשתמש בה או אפשר שיכול שואל לומר כיון שהשאלתה לי לכל תשמישי אני יכול לעכב על ידיך שאם תשתמש בו יפחת או אפשר שישבר בידך ונ"מ עוד לענין תשלומין אינסי' דוודאי אעפ"י שהוא שואל לו לעולם אם נאנס או נגנב חייב שאינו מקבל מתנה אלא שואל וא"כ כשת"ל שאין המשאיל יכול להשתמש בה כלל אפי' בשעה שאין השואל צריך לו אם נאנס אינו חייב לשלם אלא דמי שברים בלבד שהרי אין למשאיל בו זכות בעודו שלם ואם המשאיל יכול להשתמש בו ונגנב או נאנס משלם לו לפי זכותו מדאמרינן מהדר לי' קתי' משמע שאעפ"י שנשבר מתקנו עד שיכלה ברזל שלו וכך הם דברי הריא"ף ז"ל והיינו דאמרינן מהדר לי' קתי' ולא אמרינן מהדר לי' תברי'

שם פרדסי רפיק ואזיל כל פרדיסא דאית לי' כך היא הגירסא ש במקצת ספרי' וא"ת האמרינן בפר' המוכר את הבית גבי נכסי' דבי בר חייא דסתם נכסי תרתי משמע ה"נ לימא דפרידסא תרתי משמע וי"ל דהתם היינו טעמא משום דהממע"ה ה"נ כיון דהא תפיס מרא רפיק ואזיל כל פרדיסי דאית לי' דפרדיסי משמע תרתי ומשמע טובא וה"ל אידך המע"ה ויש גורסי' פרדסי רפיק בי' תרי פרדיסי פרדיסי רפיק בי' כל פרדיסי דאית לי'

היכי דמי אי דאמר לי' בית זה נפל כו' ומיהו נותן לו שכירות אותו זמן שדר בו וכדאמרי' בפ' השוכר את האומני' דהשוכר את החמור ומתה בחצי הדרך אע"ג דלא קא משתרשי לי' נותן לו שכרו של חצי הדרך משום דא"ל אי הות בעית למיתב: ולא דמי להשוכ' את הספינה וטבעה לה בחצי הדרך דאמרי' התם דבספינה זו ויין סתם מצי א"ל הכי ספינתא דאנא מייתינא חמרא דהתם ה"ט משום דלא מצי א"ל אלו בעית למיתב עד הכא אגרא בעית למיתב שהרי טבעה היא וכל מה שבתוכה: ומיהו אע"ג דשוכר בית לשוכר חמור מדמינן לה ה"מ לעניין שחייב ליתן שכרו של חצי הזמן אבל לאו לגמרי דמי דאלו הכא בבית אמרי נפל אזדא ולעיל בחמור אמרי' אם יש בדמיו ליקח יקח וכתיבנא טעמא דמילתא בפרק האומנין בס"ד

סליק פרקא בס"ד

שם פרק המקבל כשם שחולקין בתבואה כך חולקין בתבן ובקש פי' הך דינא נמי במנהגא תלי' מלתא שאלו נהגו שלא לחלק אין חולקין וכדמוכחא בגמר' דאמרינן אמר ר' יוסף בבבל נהוג דלא יהיב תבנא לאריסי וכו' אלא לפיכ' פסק התנא דין זה ולא תלאו במנהג כדתנן מקום שנהגו לקצור משום דהנך קמאי בעיר חדשה לא דיינינן בהו מידי ובתבן ובקש במקום שאין שם מנהג ידוע חולקין

ע"ב היכי דמי אי דיבש נהרי רבה אמאי אינו מנכה לו מן חכירו נימא לי' מכת מדינה היא: כתב הרמב"ן ז"ל דאשכירות בלחוד מקשי דמתניתן בין בחכרנותא בין בקבלנותא וכדאמר רב פפא בסמוך דאלו בקבלנותא אינו מנכה לו חכירו דהא מתניתן דמכת מדינה דמקשי' מינה בחכרנוחא הוא וכדקתני בהדיא מנכה לו מן חכירו הילכך ליתא בקבלנותא וכן כתב רש"י ז"ל. וכן הדין דבחכירות שהוא נותן לו דבר ידוע אינו בדין שיפסיד חוכר לגמרי ובעל קרקע לא יפסיד כלום כיון שמכת מדינה הוא אבל בקבלנותא שניהם מפסידי' ומה שימצא יחלוקו ואין כן דעת הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ח מהלכות שכירות השוכר או המקבל שדה מחבירו ואכלו חגב או נשדף וכו' מנכה לו מן חכירו ולא נתחוורו דבריו

לא צריכא דיבש מעינא זוטא כלומר שאעפ"י שיבשו בכל העיר או ברובה לא דיינין לי' במכת מדינה דכיון דאפשר לאתויי בזולא וטרחא עלי' דאריס רמיא מזלי' גרים לי' ואינו מנכה כיון דאמר לי' בית השלחין סתם אבל סיפא דבית השלחין זו אפי' בנהרא זוטא מנכה ליה שהרי פירש כדקיימא השתא: ומיהו דוקא דיבש כולו אבל יבש מקצתו לא כיון שעדיין אפשר לדלות ממנו בטורח והכי איתא בירושלמי א"ר יצחק בשיבש המעיין כולו אבל אי הוי עמוק תרתין קומיו ואת עביד תלת קומיו יכול הוא מימר לי' ב' לעי' בי' והוי סגי: וגרסינן נמי התם גבי נקצץ האילן דמנכה לו מן חכירו א"ר יצחק בשקצץ האילן כולו אבל אם נשתייר בו ממטה עשרה לבית סאה יכול הוא מימר ליה בקדמיותא אינן כחשין ולא עבדין סגין ברם הכא אינן דלולין ועבדין סגיין

קד ע"א אמר רב פפא תרתי מתניתין קמיית' איתנהו בין בחכרנותא בין בקבלנותא פי' תלתא גוונא איכא בקבלנות שדה