ר"ן בבא מציעא נו

אבל לאחר שלש הכל של בעל הקרקע פי' כל הפירות של בעל הקרקע ומיהו יהיב לי' לבעל הזיתים דמי זיתים כמו שהי' שווים מתחילה כששטפן נהר אבל מה שהשביחו דבעל קרקע הוי דשבחא דאילנות אפילו תוך שלש הרי הוא כפירות דלאחר שלש דמצי אומר לו אי אנא נטעי כולי שבחא דידי הוי

ומהא שמעינן דמי שירד לחורבתו של חבירו ובנאה לא מצי אמר כיון דמשום בנינא דידי חזיא למידר אדור בתוכה ואשתמש בה אלא אינו יכול לדור בה כלל דאמר לי' מארי דארעא אי אנא בנינא מי לא הוי דיירנא הילכך נותן לו הוצאתו ומסתלק ואם כבר דר בה אי מעיקרא לא הוי קיימא לאגרא כלל אין צריך להעלות לו שכר דא"ל מאי אפסדתיך ואי הוי קיימא לאגרא מעיקרא ואפילו לשכר מועט צריך להעלות לו שכר כדמי' של עכשיו: וראיה לדבר מהא דאמרינן בפרק כיצד הרגל ההוא גברא דבנה אפדנא אקיקלתא דיתמי גבייה רב נחמן לאפדניה מיניה ואקשינן לימא קסבר רב נחמן הדר בחצר חבירו שלא מדעתו צריך להעלות לו שכר כלומר ואפילו בחצר דלא קיימא לאגרא ודחינן לה מעיקרא קרמונאי הוי דיירי התם ומסקינן להו ליתמא דבר מועט ואמר לי' רב נחמן זיל פייסינהו והדר קאמר' אגבייה לאפדניה מיניה משמע דבמה דמתגר השתא יהיב לי' כיון דמעיקרא הוה קאי לאגרא ואפילו בדבר מועט: ואם השכירו בונה לאחרים שלא כדין אי חצר דלא קיימא לאגרא היא השוכר פטור ואי קיימא לאגרא מעלה שכר לבעל הקרקע וראייה לדבר מדאמרינן בפרק כיצד הרגל הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אין צריך להעלות לו שכר והשוכר בית מבני העיר ונמצאו לו בעלים מעלה שכר לבעלים ואקשי' תרתי לא קשיא הא דקיימא לאגרא והא דלא קיימא לאגרא אלמא היכא דקיימא לאגרא מעלה שכר לבעלים: והיכא דיהבי' למשכיר מפיק מיניה דהא בעלים עליה דשוכר אזלי ובדלא קיימא לאגרא נמי דאין צריך להעלות לו שכר לבעלים אי יהבינן למשכיר מפיק מיניה דהא ארעאי לאו דידי' הוא ואיהו אפילו למארי ארעא לא מחייב הילכך כה"ג דעיקרא דמילתא מחילה בטעות היא לא הוי מחילה מיסוד הרשב"א ז"ל

קא ע"א תנן התם ר' יודא אומר המקבל וכו' מתני' הוא במס' דמאי בפרק המקבל והכי איתא המקבל שדה מישראל מן העובדי כוכבים ומן הכותי' חולק לפניהם החוכר שדה מן העובדי כוכבים מעשר ונותן לו ר' יודא אומר אף המקבל שדה מן אבותיו העובדי כוכבים מעשר ונותן לו ואמרי' הכי בגמ' סברוה מאי שדה אבותיו שדה ארץ ישראל וכו' וקסבר אין קנין לעובדי כוכבים בא"י להפקיע מיד מעשר ומקבל כחוכר דמי פי' ותרווייהו צריכי דאי יש קנין אפילו תימא מקבל כחוכר דמי פטור דהכי אמרינן בפרק השולח האריסין והחכורין ואריסי בתי אבות פטורין מן המעשר ואוקימנ' לה כמ"ד יש קנין וכן נמי אצטריך למימר מקבל כחוכר דמי דאי לאו כחוכר דמי אפילו כי אמרת אין קנין למה הוא צריך לעשר חלקו של עובדי כוכבים אלא ע"כ כי קאמר מעשר ונותן לו משום דכחוכר דמי ונמצא פורע חובו הילכך חייב לעשר כדאמר בפרק השולח הרי שאנסו בית המלך את גרנו אם בחובו חייב לעשר מאי ארייא מציק אפילו אין מציק נמי אלא יש קנין לעובדי כוכבים ומקבל לאו כחוכר דמי כלומר כי קתני מעשר משום קנסא הוא ולאו מדינא ומאי שדה אבותיו שדה אבותיו ממש כדמפרש ואזיל וא"ת וכיון דס"ל יש קנין למה לי' למימר מקבל לאו כחוכר דמי' אפי' תימא כחוכר דמי שדה אבותיו דוקא משום קנסא אבל בשדה אחריני פטור דלמאן דאמר יש קנין אפי' חוכר פטור מן המעשר לאו קושי' הוא דאפילו כי אמרת יש קנין הכא במציק עסקינן דאין לו קנין דארעא אינה נגזלת ואי מקבל כחוכר דמי מאי איריא שדה אבותיו אפילו שדה אחריני נמי מעשר ונותן לו להכי אצטריך למימר מקבל לאו כחוכר דמי וא"ת וכיון דע"כ צריכין למימר דמקבל לאו כחוכר דמי למה ליה יש קנין דאפילו כי נימא אין קנין אתי שפיר דוקא בשדה אבותיו ומשום קנסא וכדאוקי' הא בשדה אחרינא פטור דמקבל לאו כחוכר דמי וכ"ת להכי אצטריך למימר יש קנין דאי אין קנין ל"ל לתנא דנקט מציק דהא כל לוקח עובדי כוכבים כיון שאין לו קנין בה הרי הוא כמציק:

לאו מילתא היא דבמציק דוקא הוא דשייך קנסא כדי שתהא ברי בידו דכיון שגזלה מסתמא יתננה לו בפחות מכדי דמיה אבל בלוקח לא שייך האי קנסא כיון שאין הדבר מצוי שימכור אדם נכסיו ומ"ה נקיט מציק י"ל דכי קאמרינן יש קנין לאו בדוקא דקאמרי' הכי אלא לדחויי' לאוקמתא קמייתא דאוקי' דאין קנין וה"ק לעולם יש קנין כלומר דמצי למימר הכי אבל ה"ה דאתי שפיר האי אוקימתא אי אין קנין כן פרש"י ז"ל לעולם יש קנין וא"נ אין קנין מקבל לאו כחוכר דמי ולאו למימר דלמ"ד יש קנין מצי למימר דמקבל כחוכר דמי דהא אפי' אמרת יש קנין מציק אין לו קנין אלא דכיון דמקבל לאו כחוכר דמי מתניתן מתוקמא שפיר בין למ"ד יש קנין בין למ"ד אין קנין וא"ת אכתי למה לי' לפרושי טעמא משום קנסא לימא יש קנין ומקבל כחוכר דמי ומש"ה נקיט מציק דאלו מקבל מלוקח פטור כיון דיש קנין ומקבל ממציק חייב מדינא כיון דמקבל כחוכר דמי ומאי שדה אבותיו שדה אברהם ויצחק י"ל כיון דלדחוי לאוקימתא קמייתא אתיא מהפכי' לי לגמרי בתרוייהו ביש קנין ומקבל לאו כחוכר דמי ועוד דטפי משמע שדה אבותיו ממש משדה אברהם יצחק ויעקב

אמר רב שמין לו וידו על התחתונה פי' רש"י ז"ל שאם השבח יתר על ההוצאה נותן לו את ההוצאה ואם ההוצאה יתירה על השבח אין לו אלא הוצאה שיעור שבח: והכי איתא בתוספתא דכתובות בשדה העשויה ליטע דשמין כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו לנוטעה פי' רש"י ז"ל דנותן לו כשתילי העיר ומשמע אפילו יתר על ההוצאה וקשי' וכי מי עשתן אריס לי' שיטול בשבח כשתילי העיר למחצה לשליש ולרביע והרי"ף ז"ל הוסיף עוד תימה שפ' דנותן לו דמי הוצאתו עד גמירא כלומר אעפ"י שהיא יתירה על השבח וזה יותר קשה דהיאך יתן לו יותר ממה שהקנהו: והרא"ה ז"ל פירש ידו על התחתונה בפחות שבשכירות כלומר כמו שמזלזלים פועלים פחותין בשכירותן וידו על העליונה במעולה שבשכירות כלומר כאדם שאמר לפועל בקי בנה לי קרקע זה או נטע לי שדה זו ולא אצטריך אני לטרוח בדבר כלל דבכה"ג ודאי יהיב לי' שכירות מעולה והיינו דאמרינן רואים כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו לנטעה כלומר שלא' יצטרך הוא לעמוד ע"ג וקרוב לזה כתב רבינו האי גאון ז"ל בס' המקח בשער ה' דידו על התחתונה בפחות שישימו אותו שמאין הבקיאין

ואמר הלה עצים ואבנים. אני נוטל שומעין לו ואסיקנא דבבית שומעין לו: וכתב הריא"ף ז"ל דשדרו ממתיבתא דכי היכי דכי קאמר בעל בנין עצי' ואבני' אני נוטל שומעים ה"נ אם אמר ליה בעל הקרקע טול עציך ואבנים שומעין לו: והביא הרמב"ן ז"ל ראי' לדבר מהאי עובדא דההוא דאתי לקמי' דרב ואמר לי' זיל שלם לי' וכו' והכי פי' דבתחילה א"ל זיל שלם לי' סתמא משום דלא הוי ידע רב שדה זו אי עשויה ליטע או אין עשוייה ליטע וא"ל לא בעינא ורב קיבל מיניה דסביר דהכי קאמר ליה לא בעינא כלומר דשדה שאין עשויה ליטע הוי ומ"ה א"ל זיל שום ליה וידו על התחתונה וא"ל לא בעינא ושתיק לי' רב משמע דדינא קאמר והכי קאמר יטול נטיעותיו וילך לו ש"מ דמצי אמר הכי וה"נ משמע מדקאמרינן לסוף חזיי' דהוה גדר לה והוי מנטר לה א"ל גלית דעתיך דמינח ניחא לך ואם איתא דע"כ היה צרי' לפרוע השעורי' דידו על התחתונה אמאי גלי אדעתי דמינח ניחא וכיון שהוא צריך לפרוע ע"כ היאך יניחנה וילך לו אלא ע"כ ה"ק לי' גלית אדעתיך דכי אמרת לא בעינא כלומר ויטול נטיעותיו לדחוי' בעלמא הוא דאמרת לי' הכי דאי לא אמאי מנטרת לה וכיון דגלית אדעתיך דניחא לי' זיל שום ליה וכו' אלמא דמצי אמר לי' בעל הקרקע טול עציך ונטיעותיך ומיהו דוקא בשדה שאינה עשויה ליטע אבל בשדה העשוייה ליטע אין שומעין לו דסתמא הוה כמאן דגדר לה ומנטר לה וכי מסקינן נמי בגמרא דכי אמר עצים ואבני' אני נוטל דבבית שומעין לו איכא מ"ד דה"מ בחורבה שאינה עשויה לבנות אבל בחורבה העשויה לבנות אין שומעין לו דמיד זכה בעל הקרקע בבנין שמתחלה על דעת כן בנאה אבל בחורבה שאינה עשויה ליבנות דשמין לו וידו על התחתונה הוא שיכול לחזור בו שיכול לומר שמתחלה כשבנה על דעת ליטול כל הוצאתו נתכוון שכן כתב הרא"ה ז"ל אבל מדברי רשב"א ז' ל נראה דאפילו בחורבה העשויה ליבנות יכול לומר עצי ואבני אני נוטל כל זמן שלא קדם בעל הקרקע ואמר דמיהם אני נותן דבכה"ג כיון שעל דעת ליטול מבעל הבית בנה ה"ל כאומר לחבירו זכה לפלוני במנה זה אם ירצה דכיון שרצה הלה זכה זה (בשבילו והכי נמי כיון שנתרצה זכתה לו חצירו ושוב אין הלה יכול לחזור בו והביא ראייה מדאמרינן בפ"ק דב"ב גבי כותל חצר שנפל מחייבין אותו עד ד' אמות וכו' למעלה מד' אמות אין מחייבין אותו לבנותו סמך לו כותל אחר מגלגלין עליו את הכל בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן ואקשינן עלה בגמ' אימת אי לימא בזמנו אמאי בחזקת שלא נתן אלמא יכול הוא לומר פרעתי

ע"ב אמר רב יהודא צריך להודיעו קתני וה"ק כו' אלא א"כ הודיעו שלשים יום בימות החמה מעיקרא פרש"י ז"ל שצריך להודיעו בט"ו באלול ואם לא הודיעו בזמן הזה שוב אינו יכול להוציאו עד שיעברו ימות הגשמים וממילא שמעינן דבימות החמה גופייהו בעינן שלשי' להודעה כך כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות שכירות אבל הראב"ד ז"ל כתב דבימות החמה יכול להוציאו מיד בסוף החודש אעפ"י שלא הודיעו דהא שכיחי בתים והכא משום ימות הגשמים הוא דבעינן שלשים יום דבפרק ההוא הכל שוכרין בית לצורך הגשמים ולפיכך צריך להודיע שלשים יום מעיקרא כדי שיקדים וישכור ולזה הסכים הרשב"א ז"ל: וכי אמרי' דצריך להודיעו ה"מ בסתם כלומר שהשכיר לו בית לדינר בחודש ולא פירש לכמה חדשים אבל בשכרו לזמן ידוע כיון דזימנא קבוע לי' אין צריך להודיעו וכ"כ הרי"ף ז"ל בהלכותיו וכ"ד הר"ח ז"ל והיינו דאמרינן בגמ' המשכיר בית לחבירו סתם שלא כדברי רש"י ז"ל שכתב שכלו ימי השכירות בימות הגשמים ונראה מדבריו שאעפ"י שהשכירו דזמן ידוע צריך להודיע ירושלמי תני ללינה אין פחות מיום אחד לשביתה אין פחות משתי ימים לנשואין אין פחות משלשים יום: עוד שם בית הבד כל שעת בית הבד ובית הגת כל שעת בית הגת בית היצירה אין פחות מי"ב חודש אמר ר' יוסי בד"א באלו שעושין בעפר לבן אבל באלו שעושין בעפר שחור כונס גרנו ומסתלק

אמר ר' אסי אם נכנס יום אחד וכו' אע"ג דהא מתני' היא ר' אסי פירושא דמתניתין קמ"ל

כך שוכר צריך להודיעו פי' ואם לא הודיעו חייב ליתן שכרו מן החג ועד הפסח ומיהו היכא דזול בתי פוחת לו משבח גזולה דידהו כי היכא דאמרינן גבי משכיר דהיכא דלא הודיעו ואייקור בתי אם בא לרבות בדמים מרבה וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' שכירות ומיהו דוקא דאתני הכי קודם הזמן ואעפ"י שעבר זמן הודעתו הא אם עמדו בסתם מסתמא דעתם היה על השכר הראשון

חזינן אי הוה אפשר לי לאודועי איבעי ליה לאודועי ואי לא אמר ליה לא עדיפת ליה מינאי ומיהו ה"מ היכא שלא שכרו לזמן ידוע אלא ששכרו סתם ולא הודיעו ובא להוציאו אבל שכרו לזמן ידוע לאו כל כמינה לאפוקי בגו זמניה ואפילו לצורך עצמו דשכירות ליומי'