ר"ן בבא מציעא נה

שם או דילמא שאלה בשכירות מישך שייכא והקשה הראב"ד ז"ל היכא אמרינן הכא דמישך שייכא והו"ל כולה מילתא בבעלים והא אמרי' לעיל גבי בעי' דרמי בר חמא דאפי' שכירות ושכירות תרתי מילי נינהו ואתי' שכירות דבעלים ומפקא שכירות שלא בבעלים: תירוץ הוא ז"ל דהתם בשכירות אחר שכירות דבכה"ג תרתי מילי נינהו אבל הכא בשכרה ושאלה באחת דאמר לי' השאילה לי היום והשאיל לו עמה והשכיר לי למחר ולא תהי' במלאכתו ובמשיכה אחת קנאה לשתיהן ובכה"ג אמרי' דמישך שייכא

שם מתניתין השואל את הפרה ושלחה ביד בנו או ביד שלוחא של שואל ומתה פטור בפרק הגוזל קמא איפלגי בה רבה ורב חסדא בשליח שעשאו בעידים אי הוי שליח או לא דרבה סבר לא הוי שליח ורב חסדא סבר הוי שליח להכי טרח ואוקמיה בסהדי כי היכי דלוקמ' ברשותי' ופרכינן עלי' דרב חסדא ממתניתן דקתני פטור אלמא לא הוי שליחו אוקמא התם בשכירו וליקטו

ולענין פסק הלכה קיי"ל כוותי' דרב חסדא הילכך דוקא בשכירו ולקיטו פטור הא אלו הוי שליח ממש שעשאו בעידים חייב

שלחה לי ביד עבדך ביד שלוחך ושלחה לו ומתה חייב: וא"ת ובמה נתחייב דאפי' למ"ד שליח שעשאו בעידים הוי שליח ה"מ בעידים כדאמרינן דלהכי טרח ואוקמי' בסהדי כי היכי דלוקמי ברשותי' והכא ליכא סהדי אלא דאמר למשאיל לשדורי לי' בידיהו: וכי תימא כיון דאמר למשאיל כשליח שעשאן בעידים דמי תינח לר' חסדא דאמר הוי שליח לרבה דאמר לא הוי שליח מא"ל וי"ל דהכא לאו מדין שליחות הוא אלא מדין ערב שכיון שא"ל להוציא פרתו מרשותו ושלחה ביד עבדו נתחייב מדין ערב ככל מוציא ממון מרשותו של חבירו נתחייב לו חבירו כדין ערב והכי מוכח בפ"ק דקדושין וא"ת אמר לי' משאיל הריני משלחה ביד עבדי ביד שלוחי אמאי חייב דהא שאלה בבעלים הוא דכיון שהוא ביד העבד קמה לי' ברשות שואל וכשהוא מחמר אחריה עד בית של שואל הו"ל עבד זה במלאכתו של שואל בשליחותו של משאיל וא"כ רבינא דבעי מרב אשי האומר לשלוחו צא והשאיל עם פרתי מהו מי אמרינן שלוחו של אדם כמותו או לא לפשוט לי' ממתניתן דהכא דלא אמרינן דאי אמרינן אמאי חייב שאלה בבעלים הוא וי"ל דהא פרישנא דשואל זה כשהוא מתחייב עלי' כשהי' העבד לאו מדין שואל גמור הוא אלא מדין ערב הילכך ליכא שאלה בבעלים דכי מטי לידי' הוי לי' שואל גמור ולאו עמו במלאכתו הוא

בשעה שמחזירה: כלומר שאם החזירה שואל מעצמו חייב ואם אמר לו משאיל שלח פטור מיהו אסיקנא בפרק האומנין דכי אמרין שהם החזירה מעצמו חייב דוקא כשהחזירה בתוך ימי שאלתה אבל לאחר ימי שאלתה פטור משואל וחייב כשומר שכר דהואיל ונהנה מהנה הוי

צא ע"א באומר לו הכישה במקל והוא תבא פי' אליבא דרב מחייב בהא נמי מדין ערב דהו"ל כאומר לחבירו זרוק מנה לים ואתחייב אני לך דמחייב מדין ערב והכי מוכח בפ"ק דקדושין ולענין פסק הלכה הרי"ף ז"ל לא הביאה משמע דס"ל דליתא דשמואל פליג עליו וה"נ מסתברא מדחזינן לרב אשי דדחיק נפשי' בהך ברייתא דאייתינא לסיוע לרב כי היכי דלא לסייעי לי' ואי ס"ל כוותי' למה לי לדחוקי נפשי' כי היכי דלידחיי' לרב אלא וודאי משמע לי' דשמואל פליג עלי' וכן פסק הרמב"ם בפ"ג מהלכות שאלה דאמר לי' הכישה במקל פטור וכ"ת אמאי לחייב מדין ערב כאינך דמתניתין לא דמי דהני כיון דאזיל בהדי' פרה סמכא אדעתי' דעבד ושליח מנטרא לה ומחייב מדין ערב אבל אמר לו הכישה במקל לא סמכא אדעתי' ואע"ג דהתם בפ"ק דקדושין מוכח דהאומר לחבירו זרוק מנה לים חייב מדין ערב התם דוקא דאמר לי בהדי' ואתחייב אני לך אבל הכא דלא אמר לי' אלא הכישה במקל לחוד פטור עוד נראה לי דהכא אפי' אמר ואתחייב אני לך פטור דהתם בתנהו לכלב אי נמי זרוק לים ואתחייב אני לך היינו טעמא דמתחייב משום דבשעה שזרקו אזיל לאבוד ולאו כל כמיני' להחזירה אבל הכא שמשעה שהכישה יכול להחזירה אפי' אמר לו בהדי' ואתחייב אני לך פטור

שם כדרך שתקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרין: איכא מ"ד דכי מהניא משיכה בשומרין דוקא בשואל ובשוכר שכיון שהן משתמשין בגופו של כלי הוי לי' כמכירה ליומא ודין הוא שתקנו להן משיכתן שכיון שהן זוכין בגופו של דבר אבל שומר שכר ושומר חנם שאין להם זכי' בגופו של כלי ליכא למימר שתקנה להן משיכה שהיאך יתחייב בעל הבית בשכרו של שומר מפני משיכתו של שומר שמשך את הכלי אלא וודאי בשואל ובשוכר בלבד הדברים אמורים שהן קונין כלי לגופו ושייכא בהו משיכה ומיהו בשוכר כי היכי דמהני לי' משיכה שאין משכיר יכול לחזור בו הכי נמי שאין שוכר יכול לחזור בו דכיון דשכירות מילתא דמהני לתרוייהו הוא השוו בה חכמים מדתן שהקנה לשוכר ולמשכיר אבל בשואל מסתברא דנהי דמשמשך אין משאיל יכול לחזור בו שואל יכול לחזור בו דעיקר שאלה לצרכו כו של שואל וכדאמרינן לעיל דכל הנאה שלו הילכך אם בא לחזור הרשות בידו אבל הרא"ה ז"ל כתב שאף בשואל השוו מידותיהן ואינו יכול לחזור בו דאע"ג דאם רצה לחזור לרשות בעלים מחזיר דליכא למימר שיהא מחויב לשמור בע"כ מיהו אם חזר בו ונאנס בשעה שמחזירו חייב ולא אמרינן דלהני כמחזירה לאחר ימי שאילתה כיון שחזר בו ומ"מ בשומר חנם ובשומר שכר הכל מודים שאין משיכתן מועלת להן כלום שבשביל משיכתו של שומר שכר אינו מתחייב הבעל הבית בשכרו: ואני איני אומר כן אלא שומר שכר הרי הוא כפועל של בעל הבית ומשיכתו הכלי שהוא נעשה שומר עלי' הרי הוא כהתחלת מלאכה וכשם שהפועל זוכה בשכרו משעה שהוא מתחיל במלאכה ושוב אין בעל הבית יכול לחזור בו כמו שכתבתי למעלה בריש פרק האומנין כך הוא דינו של שומר שכר שהוא זוכה בשכרו משעת משיכתו של כלי שהוא התחלת מלאכה שלו

שם שכירות מאי עבידתייהו פרש"י ז"ל מאי עבידייתהו להקנות עד שימשוך. נראה מדבריו ז"ל דכי היכי דלענין מכירה מטלטלין אין נקנה בכסף משום גזרה דנשרפו חיטיך בעליי' הכי נמי לענין שכירות ולא מיחוור שאפי' במכר עצמו כל היכי דליכא למיחש לנשרפו חיטך בעלי' מעות קונות בו כדאמרי' בפרק הזהב כגון שהייתה עלי' שלו מושכרת ללוקח ובשכירות ליכא למיחש לנשרפו חיטך בעלי' דכיון דגוף הכלי שלו טורח ומציל לפיכך נראה דשכירות וודאי נקנה הוא בכסף והכא שטר הוא דקשי' לי' וכדאמרינן נמי בפרק מרובה עליה דהך ברייתא מאי שכירות אי שכירות מטלטלי בני שטרי נינהו אלא שכירות קרקע כלומר דמטלטלי מתוך שאין אדם יכול לציירן בכתב לא תקנו להן שיהו נקנין בשטר ומ"מ שטר ראי' יש בהן אם ציירן בסימן שלהם אבל הרשב"א ז"ל כתב דכי היכי דאין מעות קונות במטלטלין דמכירה הכי נמי אין קונין בהן לשכירות דשכירות מכירה היא: ע"ב מה שאין כן במזיק דלא משלם חומש דאמר מר ואיש כי יאכל פרט למזיק לאו למימרא דמחומש בלבד הוא דמפטר מדאורייתא אבל קרן חייב מדאורייתא וודאי אף מקרן פטור דבכולהו נזקין כתיב רעהו למעוטי הקדש אלא דרבנן הוא דתקון דלחייב מזיק בקרן כדי שלא יזלזלו בהקדשות ובחומש לא תקון מידי והכי מוכח בפרק הנזיקין

בשאר יומי מהדר לי' חומשא כתב הראב"ד ז"ל דווקא בששכרה ביומא דשוקא אבל שכרוה בשאר יומי לא משלמי אלא ארבעה כשעת הנזק

ק ע"א מתניתן הי' לו שני עבדים וכו' הלוקח אומר גדול לקחתי והלה אומר אינו יודע זכה בגדול פי' לרב הונא ורב יהודא דאמרי מנה לי בידך והלה אומר א"י חייב אתיא כפשטא ולרב נחמן דאמר פטור מתוקמא ע"כ בשיש עסק שבועה ביניהם כאידך דזה אומר שאולה וזה אומר שכורה

שם וליחזי ברשותא דמאן קיימא ולהוי אידך המע"ה פי' ואם איתא ברשות דחד מינייהו ואפי' דלוקח לוקמ' בחזקתא ולהוי מוכר המע"ה דאע"ג דקיי"ל בפרק ח"ה הגודרת אין להן חזקה ה"מ היכי דידעינן וודאי דהוי לראובן דאע"ג דהשתא ברשות שמעון נינהו אין לו בהן חזקה אבל הכא דוודאי האם קנויה ללוקח וולד נמי איפשר דדידי' הוי כיון דברשותא נינהו דינא הוא דלוקימנהו בחזקתי'

שם ה"מ סומכוס היא דאמר ממון המוטל בספק חולקין כך היא גרסת הספרים ולא גרסינן אלא ומסקנא דאמר סומכוס אפי' בריא ובריא איכא מאן דדאיק מדלא אמרינן אלא דאתרוצא קמא קא סמכינן דקיימא באגם וסימטא הא אי קיימי ברשותא דחד מינייהו אפי' סומכוס מודה דהוי אידך המע"ה. וא"ת והא לעיל גבי מתניתן דשואל מוקמי הך בבא דהלה אומר א"י כסומכס דאמר חולקין והא התם ממונא ברשות דשואל הוא י"ל דהתם כיון שהוא שמא ושמא אפי' מאן דתפיס ריעא חזקתי' אבל בברי' וברי' לא ריעא לא אמר סומכס אלא דקיימא באגם ובסימטא דוקא ואיכא נוסחי דגרסי' אלא ואמרי דהשתא דאוקמינ' לי' כסומכס לא צריכין לאוקמי' כלל באגם וסימטא אלא אפי' ברשותא דחד ואפי' בבריא חולקים ומייתי ראי' מדפרכינן בסמוך לרבה בר רב הונא מדקתני סיפא זה אומר גדול וזה אומר קטן ישבע המוכר ולרבה בר רב הונא דאמר אמר סומכס אפי' ברי' וברי' אמאי ישבע המוכר יחלוקו ואם איתא דמודה סומכס דכל היכא דאיתא ברשותי' דחד מנייהו דלא אמרינן יחלוקו מאי קושי' לוקמ' למתניתן בהכי דקיימי ברשותא דחד ומ"ה ישבע אלא ודאי לסומכס אפי' איתא ברשותא דחד מינייהו ואפי' בריא ובריא יחלוקו זהו דעת הרשב"א ז"ל ואי מהא לא ארי' דהאי דלא דחי ליה למתני' משום דמשמע להו דבכולהו גוונא קתני ישבע בין קיימי באגם ובין ברשות דחד מנייהו דומי' דסיפא דז"א א"י דמוקי כסומכס ומתוקמא בכלהו גוונא אפי' איכא ברשות דחד מינייהו דהא שמא ושמא הוא ומיהו כי אמר סומכס חולקין בין בברי ובין בשמא ה"מ היכא דאיכא דררא דממונא אבל היכא דליכא דררא דממונא לא כדאיתא בריש מכלתין

ע"ב אלא לעולם כר' אושעיא ודקא קשיא לך זוקקים וכו' א איצטרך הילכך מתניתין דקתני זה אומר גדול וזה אומר קטן ישבע ע"י גילגול היא וכן נמי מציעתא דלוקח אומר גדול לקחת והלה אומר אינו יודע זכה בגדול לר' נחמן דאמר מנה לי, בידך והלה אומר אינו יודע חייב בעסק שבועה דע"י גלגול מתוקמא כגון שטענו עבד גדול בכסותו ואודי לי' מוכר חד עבד וחד כסות ידעני אבל אינו יודע אי קטן אי גדול הוי דהו"ל אכסות מחוייב שבועה דמודה במקצת ואינו יכול לישבע ואעבד נמי מחוייב שבועה בגלגול ואינו יכול לישבע ומשאי"למ דאי לא מוקמת לה בכי האי גוונא אמאי זכה, בגדול ומיהא שמעינן דאמרי' במחוייב שבועה ע"י גלגול מתוך שאינו יכול לישבע משלם וכדכתיבנא לעיל: