ר"ן בבא מציעא נד

דכיון דמודה לי' בכסות קטן ואמר א"י אכסות גדול הוה בעיקר תביעה מחויב שבועה ואינו יכול נשבע אבל בעבד לא זכה כלל ליתא דמידי כסות קתני עבד קתני ואדרבה לא זכה אלא הפסיד שאין לו עבד כלל והיכי קתני הכא זכה משום כסות לחוד דאדרבה בסיפא דקתני אין לו אלא קטן זוכה ביותר שיש לו עבד קטן אלא ע"כ ברישא אף בעבד גדול הוא זוכה ש"מ דאפי' בגלגולין אמרינן משאי"למ וכיון שכן קשיא טובא למה לן לאוקמי' בתרתי ובתלת לוקמה מפני שהוא מחויב שבועה ע"י גלגול ואינו יכול לישבע. לפיכך נראה דע"כ מתניתן בדלא שייכין בי' גלגול עסקינן מדקתני סיפא שוכר אומר שכורה מתה והלה אומר אינו יודע פטור ואי שייך הכא גלגול אמאי פטור דהא גלגול אפי' בשמא הוא ואין לחלק בין שמא לשמא וכמו שכתבנו במשנתינו אלא ע"כ מדקתני פטור בדלא צריך לאשתבועי שמתה כדרכה עסקינן כגון שהדבר ברור שמתה ומקצת נוסחי נמי מוכחי הכי דגרסי' במתניתן השואל את הפר' וכו' שאל אחת ושכר אחת ומתה אלמא דלאו בהכי פליגי תובע ונתבע ומ"ה מקשינן אליב' דר' נחמן ברישא אמאי חייב ואצטרכינן לאוקמי בשיש עסק שבועה ביניהם וא"ת תינח לר' נחמן אבל לר' יודא דמוקי סיפא דישבע ע"י גלגול ואמאי פטור וי"ל דאע"ג דלר' יודא סיפא בגלגול במציעתא מודה דבדלא שייכא בי' גלגול עסקינן ולא תקשי לך היכי פסק תנא למלתי' במילי מילי איכא למימר דתנא כולהו דיני בעי למתני חייב ופטור וישבע ויחלוקו: ומ"מ קשה היכי תנא לי' סתמא ולא מפרש ומאי פסקא איכא למימר תהא במאמינו שמתה כדרכה ומסתמא משמע דרישא ומיצעתא במאמינו דהא לא מכחשי אהדדי אבל סיפא לא מהימן לי' הילכך צריך לאשתבועי דכדרכה מתה ומגו דמשתבעי דכדרכה מתה משתבעי נמי דשכורה מתה. וה"מ לר' יודא אבל לר' נחמן לא צריכין להכי דכיון דאוקי רישא בעסק שבועה סיפא נמי דכוותי' וסיפא דיחלוקו נמי איכא לאוקמי במאמינו דליכא גלגול דהא לא מכחשי אהדדי דאינו יודע קאמרי ומיהו אפי' בשאין מאמינו נמי חולקין וכ"ת אדרבה הוה לן למימר דכיון דמחויב שבועה ע"י גלגול ואינו יכול לשבע דהא אינו יודע קאמר דלישלם שכבר הוכחנו למעלה דאפי' בגלגול אמרינן משאי"למ ליתא דכי אמרינן הכי ה"מ בגלגול הבא בטענת ברי אבל בגלגול של שמא נהי דאית לן לאשתבועי עלי' אי אמר א"י לא הוי מחויב שבועה שאינו יכול לשבע דלשלם אלא משתבע שאינו יודע ופטור וכן הסכימו המפרשים ז"ל: ואמרינן עוד שהוא יכול להפטר מהם לגמרי אם רצה לשלם עיקר התביעה דכי אמרינן בירושלמי דשבועות או הב לי כל מה דתבע לך או אשתבע לי' על כל מה דמגלגל עליך ה"מ בטוענו בריא אבל בשמא משלם התביעה ופטור מן הגלגולין

ולרמי בר חמא דאמר ד' שומרים צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת רישא משכחת לה וכו' האי לישנא לאו מעיקר גמרא הוא אלא פירושא דמר ר' יהודאי גאון ז"ל: ואיכא למידק עלי' מהאי דס"ל לרמי ב"ח דלא אמרינן עירוב פרשיות כתיב כאן אלא כי זה דהיינו מודה במקצת אשומרים הוא דכתיב מנ"ל לגאון דפליג רמב"ח על רבא בשבועת מ"מ דלמא כי היכא דס"ל לרבא דחמישים ידענא וחמישים לא ידענא מחייב שבועה דמודה מקצת ה"נ לרמי ב"ח ואנן השתא לא איירינן בדינא דשומרין כלל אלא בשבועה דמודה מקצ' ומתרצא מתניתין לרמי ב"ח כי היכי דמתרצא לרישא ואע"ג דמשמע דגאון ז"ל מלישנא דרמי ב"ח קדייק דמדקאמרי' וכפירה במקצת ש"מ דכי היכי דבעינן הודאה גמורה הכי נמי בעינן כפירה גמורה דלא סגי באינו יודע לא מיחוור כיון דלא אשכחן דלפלוג רמי ב"ח בשום דוכתא בשבועה דמודה מקצת אלא בשומרין אית לן למימר דכי קאמר וכפירה במקצת לאו דוקא כפירה גמורה דה"ה לאינו יודע ולא אתא לאשמועינן אלא דבעינן מודה מקצת בשומרין ולא אמרינן עירוב פרשיות כתוב כאן אבל לעולם לענין מודה במקצת אי אמר חמשין ידענא וחמשין לא ידענא מחייב הילכך מתוקמא שפיר מתניתין לרמי כי היכי דמתוקמא לרבא וא"ת א"כ דלרמי דבהודאת מקצת סגי ולא בעינן כפירה גמורה היכי אמרינן בריש מכילתן לרמי דאמר לי' שלש פרות מסרתי לך ומתו כולן בפשיעה ואמר לי' אידך חדא לא הי' דברים מעולם ואידך מתה לה באונס ואידך מתה לה בפשיעה בשתי פרות סגי חדא דמתה לה בפשיעה ואידך נאנסה י"ל דלא דמי דנהי דאינו יודע מהני בכפירה נאנסה לא מהני שאעפ"י שהוא פוטר עצמו באחת מהן דטענת נאנסה לאו כפירה היא שהרי מודה הוא בכל מה שחבירו תובעו אלא שהוא פוטר עצמו מצד אחר ומ"מ מלישנא הגאון שמעינן דס"ל דאמרינן בגלגול משאיל"מ דהא לפום סברי' דגאון ז"ל לא מחייב אהך פרה דאמר אינו יודע אלא מדין גלגול דהא בלאו הך פרה איכא כפירה והודאה במקצת ועלה דהך פרה לא אפשר לחיוב דלפום סברו' הגאון ז"ל אינו יודע לא הוי כפירה וכי מחייב עלה מדין גלגול דהך דכפר עלה קא מחייב ואפ"ה אמרינן משאיל"מ ש"מ דאפי' בשבועות גלגול אמרינן הכי וכדאסקינן לעיל

ע"ב זה אומר שאולה וזה אומר שכורה ישבע השוכר אמאי מה שטענו לא הודה לו פי' לר' יהודא קפריך דאילו לרב נחמן דמוקי לה בשיש עסק שבועה ביניהם סיפא נמי משום עסק שבועה הוא נשבע' כגון שטענו שתי פרות והודה באחת מהן וכפר באחת אבל לר' יודא הוא דמקשינן אמאי ישבע דלא מבעי ברישא דליכא אלא חדא פרה דשאלה וחדא דשכירות והוא מודה לו בשכורה פטור שמה שטענו לא הודה לו שמה שהודה לו דהיינו הך דשכירות לא טענו עליו כלל ומה שטענו לא הודה לו כלום וא"ת מנ"ל דלא תבע לי' אידך אלא חדא דילמ' תרתי תבע והו"ל מודה במקצ' שמה שהודה לו טענו י"ל דאפ"ה לא מחייב מדין מודה במקצת דהילך הוא:

וא"ת ולוקמה כגון שמתה בפשיעה ומחייב לשלומי ולא הוי הילך וי"ל דכיון דמתני' קתני בשאולה מתה ולא קתני בשכורה ולא מידי משמע דשכורה כדקיימא קיימי ולפ"ז אם תבעו שניהן וזה מודה לו בשכורה שמתה בפשיעה מחייב מדין מודה מקצת בלא טענת גלגול אבל הראב"ד ז"ל כתב אפי' תבעו שתיהן ואודי בחדא וכפר באידך פטור דכיון דאפיך מיפך ואמר דהך דמתה שכורה ואידך שאולה שאלה ושכירות תרתי מילי נינהו ולא מצטרפין וראי' לדבר מדאוקי לעיל סיפא דמתני' בתלת דאי דשאלה ושכירות מצטרפין לוקמא בתרתי חדא דשאלה וחדא דשכירות וקא מודי לי' בהך דשכירות דמחייב לשלומי כגון שנגנבה או שאבדה דלא הוי הילך ואידך מתה כדרכה ולא ידענא אי בשאלה אי בשכירות והוה לי' מחויב שבועה שאינו יכול לשבע אלא ש"מ דבכה"ג לא הוי מודה מקצת משום דשאלה ושכירות תרתי מילי נינהו ולא מצטרפי' וכתב הוא ז"ל דה"ה למלוה ופקדון דלא מצטרפי שאם טענו לו שתיהן והודה לו באחד מהן פטור דאע"ג דקיי"ל טענו חיטין ושעורין והודה לו באחד מהן חייב שאני התם שאעפ"י שהמינין חלוקים מ"מ שניהם תביעה אחת אבל הכא שהן תביעות חלוקת מלוה ופקדון אי נמי שאלה ושכירות אין מצטרפין והרא"ה ז"ל הקשה דא"כ דשאלה ושכירות הן חלוקים יותר מחיטין ושעורין האומר לחבירו פרה שאולה יש לי בידך והלה אומר אינה אלא שכורה פטור אפי' ממה שהודה כדקיי"ל טענו חיטין והודה לו בשעורין פטור אף מדמי שעורין דכ"ש הוא דהשתא חיטין ושעורין דמצטרפי בתביעה אחת כשתבעו אחד והודה באחר פטור כ"ש שאלה ושכירות שאין מצטרפין אפי' בתביעה אחת דכי תבע לי' חד ואודי לי' באידך שהוא פטור וכ"ת ה"נ א"כ היכי אמרינן בגמ' אמר עולא ע"י גלגול דא"ל אשתבע לי' מיהת דכדרכה מתה ואמאי והרי הוא פטור עלי' כיון שטענה שאולה והודה לו בשכורה דה"ל ל טענו חיטין והודה לו בשעורין:

לפיכך כתב הרמב"ן ז"ל דשאלה ושכירות חד מילתא היא ובין שתבע שתיהן והודה לן באחת מהן בין שתבע אחד מהן והודה לו באחד חייב דחדא מילתא היא ממש ולא פליגי במידי תובע ונתבע אלא שהתובע אומר שקבל עליו שמירה מעולה בפרה זה להתחייב עלי' באונסין ונתבע אומר שלא קבל עליו שמירה אלא מגניבה ואבידה אבל מלוה ופקדון תביעות חלוקות הן ולענין שאם תבעו אחד מהן והודה לו בחבירו פטור דומי' דחיטין ושעורין ומיהו בשתבעו שתיהן והודה לו באחת מהן חייב כחיטין ושעורין דכי אמרי' טענו חיטין ושעורין והודה לו באחד מהן חייב לאו דווקא חיטין ושעורין דה"ה לכל שתי תביעות חלוקות:

וראי' לדבר דמלוה ופקדון חלוקים הם וכי תבע בחד מינייהו וחבירו מודה לו באידך פטור מדתנן בפרק המניח את הכד הי' הנזיקין שתים והמזיקין שתים אחד גדול ואחד קטן ניזק אומר גדול הזיק את הגדול וקטן את הקטן והמזיק אומר לא כי אלא גדול הזיק את הקטן והקטן את הגדול המע"ה ואמרי' עלה הא לא מייתא ראי' שקיל כדאמר מזיק לימא תיהוי תיובתא דרבה בר נתן דאמר טענו חיטין והודה לו בשעורין פטור והא הכא שהניזק תובע ואמר מנה יש לי בשורך הגדול שהזיק שור גדול שלי והלה אומר אין לך בו אלא חמשין שלא הזיק אלא הקטן ואפ"ה אע"פי שזה תובע מנה וזה מודה לו בחמשים כיון שאינו מודה בתביעה אחת אלא תובע מחמת נזקו של גדול וזה אומר בנזקו של קטן לא חשבי' לי' מודה מקצת מלוה ופקדון נמי אע"פי שזה תובע מנה וזה מודה בחמשין כיון שהתביעות חלוקת הן הו"ל כטענו חיטין והודה לו בשעורין

ראי' לדבר עוד מדתני' בספרא שבועה שאינה יודע לך עידות שיש לך ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה חייב על כל אחת ואחת יכול מפני שהן מיני תביעות מנין אפי' אומר לו בא והעידנו שיש לי ביד פלוני חיטין ושעורין וכוסמין שבועה שאינו יודע לך עידות וכו' אלמא שיותר הן חלוקות מיני תביעות של מלוה ופקדון מתביעת חיטין ושעורין ומיהו תבעו שתיהן והודה לו באחת מהן חייב ומ"מ שאלה ושכירות חדא מילתא היא וכדכתיבנא לעיל שאל"כ היכי אמרינן אשתבע לי' דכדרכה מתה והרי הוא פטור עליו. כטענו חיטין והודה לו בשעורין אלא ע"כ כדאמרן זה דעת הרמב"ן ז"ל אבל הרשב"א ז"ל כתב דשאלה ושכירות הרי הן כמלוה ופקדון וכל שתבעו אחד מהן והודה לו באידך פטור כטענו חיטין והודה לו בשעורין: וכ"ת א"כ היכי אמרינן גבי זה אומר שאולה וזה אומר שכורה אישתבע לי מיהת דכדרכה מתה והא לא מחייב עלי' כלל כטוענו חיטין והודה לו בשעורין תירץ הוא ז"ל דהכא בטוענו על פרה מסויימת עסקינן שהמשאיל אומר שהפרה שמתה שאולה היתה בידך ואתה חייב באונסין והלא אומר לא כי אלא פרה זו שכורה היתה בידי דבכה"ג כיון שהן טוענין על פרה מסויימת האי נמי הודה במה שתבעו ובכה"ג ליכא מאן דפליג ואפילו במלוה ופקדון כגון שזה טוענו מנה זה הלויתיך והלה אומר אין מנה שלך הוא ולא הלוית לי אלא של פקדון הוא שהפקדת בידי דבכה"ג וודאי הודאה גמורה היא: ואי קשי' לך האי דהוי הנזקין שנים שטוענו על שור מסויים שזה טוען בו במנה וזה מודה בו בחמשים וחשבינן לי' טענו חיטין והודה לו בשעורין לא דמי דהתם אינו תובע השור ממש שהרי לא נתחייב לו בדין עדיין ואינו תובע אלא ההיזק שהוא אומר שהזיק את הגדול והוא אומר את הקטן ולפיכך הו"ל כטוענו חיטין והודה לו בשעורין זהו דעת הרשב"א ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל סובר שאפי' טוענו מלוה והודה לו בפקדון חייב שכך כתב מנה לי אצלך הלואה להד"מ ולא לויתי ממך אבל חמשין דינרין של פקדון יש לך בידי או משום נזק וכיוצא בו הורו רבותי שזה מודה במקצת וישבע ולזה דעתי נוטה אלו דברי הרב: