ר"ן בבא מציעא נג

אייתי סהדי דלא שנית בה ואפטר פי' הראב"ד ז"ל שבמקום רואים הי' ולפיכך הצריכו לעדים ולא האמינו כאיסי בן יהודא דאמר האיש רואה יביא ראי' ויפטר וקיי"ל כוותי'. שם זיל שלים נרגא מעלי' לאו למימרא דהוי סביר' לי' שיתחייב על כרחו לשלם לו דמים ממש דהשתא אית לי' חברי' לדידי' יהיב לי' דאמר מר שוה כסף ככסף ואפי' סובין דידי' נמי לא מהדר לי' אלא ה"ק רב שאם נפחתו שברים משעת שבירה עד עכשיו לשואל נפחתו ורואין כמה שוה עכשיו ומוסיף לו עד כדי דמי נרגא מעלי' ואמרי' לי' רב כהנא ורב אסי ורב דינא הכי הוא שלא יפסדו הבעלים בפחת השברים והתנן תשלומי נזק מלמד שהבעלים מטפלים בנבילה ואוקמי לא נצרכא אלא לפחת נבילה דמי שפחתה משעת מיתה עד שעת העמדה בדין פוחתין לניזק משום דכיון דנבלה דידי' הוא לדידי' נפחתה ובשואל נמי אית לן למימר הכי דלא אוקמי' רחמנא ברשותא אלא לאונסין אבל פחתה או הותירה דבעלים הוא דכל היכא דאיתא ברשות' קיימי וכדאמרי' בפ"ק דב"ק אין שמין לא לגנב ולא לגזלן דכיון שהן קונין בשינוי לדידהו נפחתה אבל נזקין שמין דבהמה שלו הוא ולשואל נמי שמין מטעמא דכתיבנא ורב ס"ל אין שמין ורב כהנא ורב אסי ס"ל שמין וקיי"ל הכי וכדאפסיקא הלכתא בהדיא בפ"ק דב"ק ואיכא דנפקי נמי מפלוגתיייהו דרב ורב אסי דלרב דאמר זיל שלים דמי נרגא מעלי' בתחלה אומר לו ב"ד שישלם דמי כולה נרגא מיהו אם אמר לי' שואל דלשקול שברים דידי' בשווי' אית להו למשקלינהו דכל מילי אקרי ממון ואפי' סובין ומ"מ ב"ד דמים הם מחייבין אותו ולמ"ד אין שמין אין ב"ד אומר לו אלא שישלם דמים לתשלומין של שברים ונ"מ שאם אמר לי' שואל למשאיל טול שברים שלך ונאנסו לאחר מכאן לרב נאנסו לשואל ולר' כהנא נאנסו למשאיל

צז ע"א מיקרי דרדקי שתלא טבחא ואומנא כו' בעידן עבידתיהו כשאלה בבעלים דמי: וא"ת מאי קמ"ל פשיטא ומ"ש הני דנקט י"ל דקמ"ל דהכי שאפי' בשעה שהוא מתעסק במלאכת אחד מהן חשוב שאילה בבעלים עם כולהו בני מתא לפי שבעלי אומנות הללו נוטלין שכר כללו מבני העיר ולפיכך כשהוא מתעסק עם כל א' וא' מלאכת כולן הוא עושה וכתב הראב"ד דכי קאמר בעידן עבידתייהו לאו דוקא בשעה שעושין אלא בשעת המיוחדת למלאכה קאמר שכיון שלכך הן עומדין בעליו עמו קרינן בי' כדאמרינן בריש פרקין ובעלים באמירה

שם מתניתין שוכר אומר שכורה מתה והלוה אומר אינו יודע פטור מדקתני בהא פטור ובזה אומר שאולה ובזה אומר שכורה קתני ישבע השוכר אלמא דפטור דקאמר אפילו משבועה קאמר וטעמא דמילתא משום דמשאיל טעין שמא וא"ת והלא שבועות השומרין שמא היא וי"ל דשאני התם שעיקר טענתו של תובע ברורה שטוען ברי שהפקיד אצלו אלא שהנפקד פוטר עצמו מחמת טענה אחרת אבל הכא עיקר טענתו של תובע מסופקת היא שאינו יודע אם שאולה אם שכורה: ועוד דהתם רמא רחמנא שבועה עלי' כי היכי דלא לורי לנפשי' ולימא בדדמי שאם לא חייבתו תורה שבועה זימנין דפשע בה ואמר בדדמי דאונס הוא וכי האי דסוף פרק הפועלים דא"ל לר' פפא ידעת בי' בבר אחתך דמצי לעבורי חדא חדא ומשו' הכי רמא רחמנא שבועה עלי' כי היכי דליפרש מספיקא ולימא מילתא כצורתא וכן נמי שבועות השותפין שתקנו חכמים בשמא מהאי טעמא היא משום דמורי אנפשיהו ואמרי תורא מדישי' קא אכיל אבל בהא מילתא לא שייך בי' הוראה דמידע ידעי אי שאולה אי שכורה ולפיכך אין עליו שבועה לא מן התורה ולא מדבריהם ומיהו איכא למידק מכל מקום לישתבע על ידי גלגול דלימא לי' לישתבע מיהת דכדרכה מתה ומיגו דמשתבע דכדרכה מתה משתבע נמי דשכורה מתה דגלגול שבועה מדאורייתא היא אפי' בשמא על שמא וכדנפקא לן בפ"ק דקדושין מואמרה האשה אמן אמן אמן מאיש זה אמן מאיש אחר וכ"ת אין הכי נמי אלא דמתניתן פטור משבועה דנפשי' קאמר ולא איירינין בשבועה דגלגול כלל תינח לר' נחמן דמוקי' למתניתן בשיש עסק שבועה ביניהם וישבע דסיפא מדינא היא ולא ע"י גלגול אלא לר' יודא דמוקי עולא אליבי' סיפא דזה אומר שכורה וזה אומר שאולה ישבע ע"י גלגול הכא נמי לשתבע ע"י גלגול יש מי שתירץ דכי מגלגלין שמא ה"מ בכגון שבועות השותפין וכדתנן בפ' כל הנשבעין נפלה עלי' שבועה ממקום אחר מגלגלין עליו את הכל והתם היינו טעמא משום דודאי איפקד גבי' אבל משנתינו כיון שהוא מסופק בעיקר חיובא אין מגלגלין ול"מ היכא דא"ל איני יודע אם יום זה שאולה או שכורה דריע טענתי' אלא אפי' היכא דא"ל יודע אני שביום ראשון שכורה וביום שני שאולה אלא שא"י באיזה יום מתה אע"ג דלא ריעה טענתי' כיון שהוא מסופק בעיקר חיובו אינו תביעה כלל לישתבע עלי' אפי' ע"י גלגול וסוטה שאני דכיון שקינה לה ונסתרה טענתו טענה אף מאיש אחר: ולפ"ז האומר לחבירו אינו יודע אם הלויתך או הפקדתי אצלך אינה טענה לישתבע עלי' אפי' ע"י גלגול ואין זה מחוור אלא כל שמא שבעולם מגלגלין אפי' על שמא ומתניתן לא קשי' דבדלא שייך בי' גלגול עסקינן ויתפר' בגמ' בס"ד

ע"ב שמעת מינה מנה לי' בידך והלה אומר אינו יודע חייב לימ' תהוי תיובתא דר' נחמן וא"ת ומאי תיובתא דהאי מתניתן למנה לי בידך והלה אומר א"י אם החזרתי לך דמי' ובכה"ג אפי' רב נחמן מודה דחייב וכדתנן בפ"ב דב"ק וה"נ דכוותי' הוא שהוא מודה שנעשה שואל עלי' אלא שאינו יודע אם נפטר ממנה מחמת שמתה בשעת שכירות לאו קושי' היא דהכא נמי כאינו יודע אם נתחייבתי לך הוא ול"מ בשאל אחת דלא אתחזקה ההיא פרה בשאלה מעולם אלא אפי' ברישא בשאלה חצי יו' ושכרה חצי היום הו"ל כאינו יודע אם נתחייבתי לך דכיון דסתמא קתני משמע אפי' היכא דפלגא דיומא קמא בשכירות ופלגא בתרא בשאלה עסקינן אלא שהוא מסופק אם מתה בחציו ראשון או בחציו אחרון ובכה"ג כיון דלא אתחזקה בשאלה הו"ל כמנה לי בידך והלה אומר אינו יודע: ולפ"ז אם הי' חציו ראשון בשאלה כל שאומר א"י אם מתה בחציו ראשון או בחציו אחרון אפי' לר' נחמן חייב דהוי לי' כתנה נתחייב לך ואינו יודע אם פרעתיך וכדכתיבנא

אבל הרמב"ן ז"ל תירץ דאפי' היכא דחציו ראשון הוא בשאלה לא דמי לא"י אם פרעתיך לפי שחיוב אונסין אינו חל בשעת שאלה אלא בשעה שאירע האונס וכיון דבההיא שעתא א"י אם שאולה אם שכורה הוה לי' כאיני יודע אם נתחייבתי לך והבי' ראי' לדבר מדאמרינן בפ' אלו נערות אמר רבא הניח להן אביהן פרה שאולה משתמשין בה כל ימי שאלתה מתה איך מחייבים באונסין טבחוה ואכלוה כסבורין של אביהן היא משלמי' דמי בשר בזול ואם הניח להן אביהן אחריות נכסים חייבי' לשלם איכ' דמתני' לה ארישא ואיכא דמתני לה אסיפא איכא דמתני ליה ארישא ופליגי אדר' פפא ואיכא דמתני לה אסיפא והינו דר' פפא פי' איכא דמתני להאי בבא דואם הניח להן אביהן אחריות נכסים חייבים לשלם ארישא דמתניתן לומר שאפי' נאנסת כיון שהניח להן אביהם אחריות נכסים חייבים לשלם משום דמשעת משיכה אחייב באונסי' ופליג על ר"פ דס"ל דאחייב רק במזונתיה אבל לא באונסין עד שעת שבירה ומתה דלדידי' כיון שלא מתה בחיי אביהן לא נשתעבדו נכסים מעולם ופטורים: ואיכא דמתני לה אסיפא דטבחוה ואכלוה אבל ארישא דנאנסה אפי' בשהניח להן אביהן אחריות נכסים פטורין וכדרב פפא אלמא לרב פפא אין חיובו של שואל בשעת שאלה אלא בשעת שבירה ומתה והכא אליבי' פרכינן דמשמע דהלכא כוותי' דכיון דלישנא בתרא קאי מסתברא דהכי קיי"ל טפי כי היכי דלא נשוו פלוגתא בין רבה ורב פפא הילכך אפי' בשידוע שחציו ראשון בשאלה וחציו שני בשכירות וא"י באיזה מהן מתה הל"ל כמנה לי בידך והלה אומר אינו יודע אבל הרמ"בם פסק כלישנא קמ' דפליגי אדר' פפא ולפ"ז עיקר תיובתא דרנ"נ אי מסיפא דקתני שאל אחת ושכר אחת דלת אתחזקה האי פרה בשאלה אי מרישא שאלה חצי יום ושכרה חצי יום משום דסתמא קתני אפילו היכא שחציו הראשון שכורה וכמו שכתבתי למעלה

שם היכי דמי עסק שבועה כדרבא דאמר רבא מנה לי בידך וכו' מתוך שאינו יכול לשבע משלם. וא"ת והא רב נחמן לא ס"ל הכי דהא דרבא אתי' כר"מ ולדייני א"י דאמרי בפרק כל הנשבעין חזרה שבועה למחוייב לה ומתוך שאינו יכול לישבע משלם ורב נחמן לא ס"ל כוותייהו אלא כרב יוסי ובדייני גולה דאמרי חזרה שבועה לסיני ואינו נשבע ואינו משלם דהא אמרי' התם בפרק כל הנשבעין דעבד רב נחמן עובדא בששניהן חשודין על השבועה דיחלוקו וי"ל דאמר לך ר' נחמן מתניתי' דהכא כר"מ היא דסתמא דמתני' כוותי' ולטעמי' דר"מ קאמר ולי' לא סבירא לי' וכבר הארכתי בפרק כ"ה בסייעתא דשמיא

צח ע"א משכחת לה רישא בתרתי וכו' וא"ל שואל חדא אי בעידן שאילה מתה וא"ת למה לי' למימר דהך דשאלה, מתה לימא לי' בעינא הוא ומהדרינ' לך כבר כתב רש"י ז"ל דא"כ הוי לי' הילך ואיכא מ"ד הילך פטור ומהאי טעמא גופא אצטרכינן לאוקמי' סיפא בתלת דלא מצי לאוקמי' סיפא בתרתי דלימא לי' שתי פרות נתתי לך אחת שאולה ואחת שכורה ומתה הך דשאולה החזיר לי שתיהן וזה אומר אחת יש לך בידי ואידך לא ידענא אי דשאלה מתה והך דשכירות קיימי וההדרינא לך דא"כ הוי לי' הילך: וא"ת אכתי לוקמי בתרתי וכגון דא"ל הך דשכירות מתה בפשיעה ובעינא לשלומי לך ואידך לא ידענא אי שאולה היא או שכורה י"ל מדתני לי' למתניתן תרוייהו דשאלה ושכירות דלא איירי אלא בשאולה משמע דשכורה כדקיימא קיימא ומ"ה אצטריך לאוקמי בתלת: ומ"מ איכא למידק למה לי' לאוקמי בתרתי ובתלת בלאו הכי נמי משכחת לה דאמר לי' אשתבע לי מיהא דכדרכה מתה ומגו דמשתבע דכדרכה מתם אית לי' לי' לאשבועי ע"י גלגול דשכורה מתה וכיון שאין יל"מ: תירצו הראב"ד והרא"ה ז"ל דלא אמרינן מחויב שבועה ואי"למ אלא בעיקר תבועה אבל בגלגולין לא ומהכא שמעינן עוד כתב הראב"ד ז"ל שהרוצה לשבע שבועה חמורה על הגלגולין יאמר עליהן אינו יודע ויפטר והא וודאי ליתא שאפי' אם ת"ל דלא אמרינן בגלגולין מחויב שבועה ואי"למ ת"מ צריך הוא לישבע עליהן שבועה חמורה ע"י גלגול שאינו יודע ואף עיקר הדין שלהם אינו נראה דוודאי אפי' בגלגול כל שאינו יכול לשבע משלם וראי' וראי' לדבר מדתנן בפרקין שני עבדים אחד קטן ואחד גדול כו' לוקח אומר גדול לקחתי והלה אומר אינו יודע זכה בגדול והא וודאי לר' נחמן דאמר מנה לי בידך והלה אומר אינו יודע פטור מתניתין בשיש עסק שבועה ביניהן איירי וכדרבא והיכי משכחת לה עסק שבועה אעבדים גופייהו לא אפשר דהא אין נשבעין עליהם אלא ע"כ כגון שטענו עבד בכסותו ושדה בעומרים וכדאוקי רב אושעי' בבא דסיפא לקמן וכיון, דמודה לי' בחד עבד וחד כסות אלא דלא ידע או קטן אי גדול מחייב שבועה אכסות ואעבד נמי ע"י גלגול ומתוך שאין יכול לשבע דהא א"י משלם ומה שדחה הרב בעל המאור דמאי זכה בגדול בכסות