ר"ן בבא מציעא נב

צד ע"א שאני הכא דמעיקרא לא שיעבד נפשו' פי' דלא מיקרי מתנה ע"מ שכתב בתורה אלא כגון ע"מ שאין לך שאר כסות ועונה דכיון דאיקדשה לה מיחייב לה ממילא בשאר כסות ועונה וכי מתנה עליהם לבטלינהו הוי לי' מתנה ע"מ שכתב בתורה וכן נמי בע"מ שלא תשמיטנו דמדאורייתא כל הלואה משמטת אבל שומר חנם שהתנה שיהי' פטו' מלשלם אינו שומר לפי שזה לא נעשה שומר שלו כלל והוי' לי' כאלו אמר לו הנח לפניך

שם ור' יוחנן אמר אפילו תימא בשלא קנו מידו וקיי"ל הכי וכבר כתבתי למעלה בפרק הזהב דהיינו טעמא דהכא מהני' אע"פי שלא קנו מידו וההוא דהתם מוקמינן לה בשקנו מידו משום דהכא כבר הוא בדין השומרין אלא שהוא מתנה להתחייב יותר אבל ההוא דלעיל שאינו בדין שומר כלל בעינן קנין

סליק פרקא בס"ד

ע"ב פרק השואל פרה במשיכה ובעלים באמירה פירוש לאו למימרא דבעלים משתעבדי באמירה שלא יוכלו לחזור בהם כי היכי דמקניא פרה במשיכה דהא אעפ"י שהתחילו במלאכה יכולין לחזור בהן כדאיתא בפרק האומנין אלא הכי קאמר ובעלים באמירה דאמירה דידהו כתחלת מלאכה היא ובאמירה בעלמא חשיב נשאל דכתיב שארית ישראל לא יעשו עולה וכל שקבל עליו לעשות מלאכתו בעליו עמו קרינן בי' שאין כאן ענין לקנין אחר

תדע דהא שואל כל הנאה שלו ואינו משלם אלא קרן: וא"ת אי מספקא לן אי קרנא עדיף אי כפילא עדיף היכי מוכח משואל והרי מטעמא דקרנא בלא שבועה עדיפא הוא דקי"ל לקמן דשואל משלם קרן בגנבה ואבידה דאי כפילא עדיפא הוה פטרינן ליה מקרא דגניבה כי היכי דליחייב כפל י"ל דהשתא סמכינן אההו' טעמא בתרא דנפקא לן חיוב קרן בשואל משום דליסטים מזויין גזלן הוא כדאיתא בסוגין דלקמן אי נמי מוכי ישאל ו' מוסיף על ענין ראשון

צה ע"א עד שיפרוט לך הכתוב וא"ת ולר' יאשיה דמשמע ליה שניהם כאחד יחדיו לגבי כלאים למה לי י"ל יחדיו דבגדולים לאשמועינן דבעינן שתי תכיפת דהתוכף תכיפה אחת אינו חבור: יחדיו דבהמות לאשמועינן דבעינן קשירה

מה לשומר שכר שכן משלם תשלומי כפל בטוען טענת ליסטים מזוין כלומר תאמר בשואל דלא וא"ת למאי דמספקי' השתא אי מחייב שואל בגניבה ואבידה או לא קס"ד דליסטים מזוין גנב הוא היכי פשיט לן דשואל לא ישלם בי' כפל והא אי מיפטר שואל בגניבה ואבידה משלם כפל בטוען טענת ליסטים מזוין דקס"ד השתא דגנב הוא י"ל דאפי' ת"ל דליסטים מזוין גנב הוא ושואל פוטר בגניבה ואבידה בליסטים מזוין חייב דהא אי אפשר למטרח ואתוי' כיון דליסטים מזוין והו"ל כשבורה ומתה

קרנא בלא שבועה עדיפא מכפילא בשבוע' וכו' וא"ת דמשמע דמאן דפריך ס"ל דכפילא עדיפא וא"כ היכי קאמר מה לש"ש שכן משלם תשלומי כפל וכיון שכן דין הוא שיהי' חייב בגניבה ואבידה דאדרבה לפום סבר' דמקשי' איפכ' הוי"ל למימ' דש"ש דחמי' דמשל' תשלומי כפל בטוען טענת ליסטים מזוין דין הוא שנחמיר עליו שיפטר בקרן דגניבה כדי שיתחייב בכפל דחמיר מיני' ושואל דקיל דין הוא שיתחייב בקרן דגניבה כדי שיפטור מכפל ותו קשי' דאי מאן דפריך סבר דכפילא עדיף למה לי' למפרך משומר שכר תקשי לי' בגופי' היכי דיינינן לשואל משום דאשכחן בי' חומרא שחייב בשבורה ומתה לאחמירי עלי' ולחיובי' בגניבה ואבידה דהא לאו חומרא היא גבי' אלא קולא ודין בא לומר שיהא נפטר מכפל דחמיר טפי י"ל דוודאי אפי' מאן דפריך ס"ל דקרנא עדיפא ואפ"ה פריך דמ"מ אשכחן בשומר שכר חומרא זו של כפל שאינה בשואל ובק"ו כל דהו פרכינן: שאפילו יש באחד מהן כמה חומרות חמורות ובאחת יש חומרא אחת קולא מיני' פרכינן

ומפרקינן קרנא בלא שבועה עדיפא כלומר דהך פירכא אפי' בכל דהו לא חשיבא דכי פרכינן הכי ה"מ כשחומרות חלוקות שאפשר להיותן בבת אחת אבל הכא שאי אפשר לקיים שניהם לאו קולא הוא לגבי' שואל כשאינו משלם כפל דקים לי' בדרבה מיני' שהרי הוא משלם קרן ואי אפשר לחייב קרן וכפל כאחת

פשיעה בבעלים פליגי בה רב אחא ורבינא: לענין פסק הלכה קיי"ל כמאן דאמר פטור דכל היכא דפליגי ר"א ורבינא קיי"ל כמאן דמיקל כדאיתא בפרק ג"ה ובפרק תמיד נשחט וקולא דממונא היינו לאוקמי בחזקת מארי' וכן פסק הרי"ף ז"ל

ע"ב אביי סבר לה כר' יאשי' ומתרץ להו לקראי כר' יאשי' בעליו אין עמו וכו' טעמא דליתא לתרווייהו כו' אם בעליו עמו כו' טעמא דאיתא לתרוייהו כו' ה"ג ולא גרסי' דתניא ותני' אידך אלא אביי קראי קא דריש ומשמע לי' בעליו אין עמו לפטור' ואם בעליו עמו לחיובא וכר' יאשיה ורבה משמע לי' איפכא בעליו עמו לפטור ובעליו אין עמו לחיובא וכדר' יונתן ומשמע דהנך ברייתא דלעיל ועוד תניא ותניא אידך בהך פלוגתא גופא פליגי דברייתא בתרייתא דקא דריש לפטורא אם בעליו עמו לא ישלם ע"כ כר' יונתן אתא וברייתא קמייתא דמשמע לכאורה דקרא דאין בעליו עמו דרשינן לפטורא כר' יאשי' אתיא ואע"ג דאיכא למימר דברייתא קמייתא נמי בעליו אין עמו שלם ישלם לחיובא קדריש לי' ואסיפא דמלתא דברייתא קאי הי' עמו בשעחת שבורה ומתה צריך להיות עמו בשעת שאלה וכר' יונתן פשטא דברייתא כר' יאשיה אתיא דקתני אינו יודע שאם בעליו אין עמו שלם ישלם לומר לך הי' עמו בשעת שאלה אין צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה אלמא לפטורא קאי דריש לי' וכר' יאשי' והך ברייתא אחריתא דתני' אידך כר' יונתן ובהא קמיפלגי וזה שלא כדברי רש"י ז"ל שכתב ותניא אידך היא היא אלא מר דריש מהאי משמעותא ומר דריש מהאי משמעותא ולענין פסק הלכה בפלוגתייהו דר' יאשי' ור' יונתן קיי"ל כר' יונתן דמשמע שניהם כאחד ומשמע אחד אחד בפני עצמו דכיון דפליגי אביי ורבא בפלוגתייהו ורבא סבר לה ומתרץ לקראי כר' יונתן נקטינן כוותי' דכל אביי ורבא הלכתא כרבא בר מיע"ל קג"ם וכך ראיתי ברשב"א ז"ל בתשובה ומתניתי' נמי כר' יונתן דווקא דקא נקיט אם בעליו עמו לא ישלם לפטורא ובעליו אין עמו שלם ישלם לחיובא

צו ע"א השותפין ששאלו ונשאל לא' מהן מאי כבר כתבתי בפרק המפקיד דמהכא איכא למידק לשניים שלוה מאחד אע"ג דקיי"ל דאעפ"י שלא כתבו אחראין וערבאין זה לזה אחראין וערבאין זה לזה כדאיתא בירושלמי לא דלחייב כל חד מנייהו בכולי' ממונ' אלא פלגא כדין בעל חוב ובאידך פלגא כדין ערב וכמו שכתבתי שם

שאל מן האשה ונשאל לו בעלה אע"ג דנקיט מן האשה לאו למימר' שתהא אשה רשאה להשאיל נכסי מלוג שלה שהרי הבעל אוכל פירות אלא לפי שאין הבעל יכול להשאיל בלא רשותה כדמוכח פרק האשה שנפלו לה נכסים דאמרי' התם בעל שמכר קרקע לפירות לא עשה ולא כלום אי משום ריוח ביתא אי משום דחיישינן שמא תכסיף וכ"ש בשאלה דאיתנייהו בתרוייהו מ"ה נקיט מן האשה

צו ע"א שליח פלוגתא דר' יאשי' ורבנן דאיתמר האומר לאפטרופוס וא"ת מאי טעמא דר"י מ"ש מכל התורה כולה דקיי"ל שליח ש"א כמותו ושפיר קאמר לי' ר' יונתן איכא למימר מפני ששינה עליו הכתוב לעכב איש ואשה וה"נ גבי שומרין בעליו עמו בעליו אין עמו: ולענין פסק הלכה פסק הר"ח ז"ל כר' יאשי' משום דקראי דייקי כוותי' ולא מחוור כיון דלא איתמר בהדי' בגמ' לית לן למימר הכי מסברא דנפשין: והרי"ף ז"ל ג"כ פסק כר' יאשי' מדאמר לי' רבא לר' עילוש מסתבר' דעבד כיד רבו דמי הא משום שליחות לא מהני אלמא לא אמרינן בהא שלוחו של אדם כמותו ואי מהא לא ארי' דאפשר דרבא אפי' בהא ס"ל שליח של אדם כמותו כר' יונתן אלא כיון דרב עילוש בעי מיני' אפי' למ"ד שלוחו של אדם אינו כמותו פשיט לי' לפום בעיא דידי' דבעבדא מיהא מהני משום דכיד רבו הוא מיהו כיון דליכא אכרעות' במילתא נקטינן לחומרא וגבי נדרים לא מצי מיפר ע"י שליח דבשל תורה הלך אחר המחמיר וכן פסק הרמב"ן ז"ל בה' נדרים שלו וגבי שאילה בבעלים פטור דכיון דספיקא הוא המוציא מחבירו ס עליו הראיה

ושמעתי מאדמ"ו הרב הגאון מלתא דתמי' בענין זה בפסקא דש"ע יו"ד סי' ר"ל א"י לעשות שליח לא להקמה ולא להפרה: וכ"כ הטור וכ' הב"י עלה פלוגתא דר"י ור"י פ' נערה ופסק שם הרא"ש שהלכה כר' יאשי' דמחמיר. והוא תמוה דהתינח לענין הפרה אבל לענין הקמה הו"ל למפסק לחומר' כר' יונתן להחמיר דהוי הקמה: גם הר"ן כאן כ' כיון דליכא הכרעה במלתא קיי"ל לחומרא ולענין נדרים א"י להפר ע"י שליח ולענין שאילה בבעלים פטור דהממ"עה והכי פסק הרמ"א חוה"מ שמ"ט סמ"ו. בהג"ה א"כ ממילא לענין הקמה יש לפסוק דע"י שליח הוי קיום וצע"ג)

ע"ב אמר רבא לפום חורפא שבישתא אי שואל הוי שאלה בבעלי' הוא וכו' ואם תאמר בנפלה לה נכסים בעודה ישנה או שאינה עסוקה במלאכתו דלא הוי שאלה בבעלים: ליתא דאשה לעולם היא במלאכת בעלים דכיון שאינה פטורה מלשמשו אעפ"י שאינה עיסוק' במלאכתו ממש שאלה בבעלים קרי' בי' כדאמרי' בריש פרקן דבעלים באמירה מיקני אלמא מכיון שקבל עלי' לעשות מלאכתו אעפ"י שאינה עוסק במלאכה הוי שאלה בבעלים והא דאמרי' לקמן מקרי דרדקי ושתלא כו' כולהו בעידן עבידתיהו ההיא בשיש להן שעות ידועות עסקינן אבל האיש לעולם לא חשבינן לי' במלאכת אשתו אלא בשעה שהוא מתעסק במלאכתה דוקא אבל כל שאינו עוסק במלאכתה אם שאלה ממנו כלי ונאנס בידה חייבת והכי מוכח בירושלמי פרק הכותב דגרסי' התם האשה ששברה כלים בתוך הבית פטורה שאל"כ אין לך שלום בבית אלמא דוקא מפני התקנה היא פטורה אבל מדינא חייבת ולא חשבינן לה פשיעה בבעלים ומשכחת לה כגון שאין הבעל מתעסק במלאכתה באותה שעה וכ"ד הרמב"ם ז"ל שכתב שהאשה ששברה כלים שהיא פטורה משום שלום הבית ואעפ"י שהראב"ד ז"ל השיב עליו ואמר שלא מן השם הוא זה אלא מפני שהיא פשיעה בבעלים דברי הרמב"ם ז"ל נראין עיקר שבירושלמי מוכיח עליהם וכמו שכתבנו

ע"ב בעל לא לוקח הוי ולא שוכר הוי אלא לוקח ראשון הוי הכא בלוקח סתמא סגי ולא הוי צריך למימר ראשון אלא דנקטי' משום דר' יוסי בר חנינא וה"פ דבעל יש לו כח וזכות להשתמש בכל מה ששאלה אשתו אבל אין עליו חיוב בדין שומר כלל שלא קבל עליו להיות שומר מעולם והו"ל כאותה שאמרו הניח להן אביהן פרה שאולה דמשתמשין בה כל ימי שאילתה מתה אין חייבין באונסין דאמר אב אני יורש שמירתו אינו יורש והכא נמי דכוותי' וכ"ד הרמב"ם ז"ל דפטור לגמרי אפי' מפשיעה וכן עיקר אעפ"י שלא אמרו כן בתוס'

שם אלא אפי' מתה בשעת מלאכה פטור דאמר לי' לאו לאוקמי' בכילתי' שאילתי' וטעמא דמילתא שאע"פ שהשואל חייב באונסין אינו חייב בפשיעתו של משאיל וכאן כיון שמתה מחמת מלאכה משאיל פשעה בה שהשכירה והרי התירה למיתה: