ר"ן בבא מציעא מט

דמצי למימר דכ"ע אית להו דשמואל ולא' אמר ש"מ דסברא דתלמודא הוא דליתא לדשמואל ומ"ה דחי לה מכלהו הילכך לא קיי"ל כוותייהו אבל בתוס' פסקו כשמואל והביאו ראיי' לדבריהם מדאוקמינן בפרק הזהב הא דא"ר יוחנן ערבון כנגד כלו הוא קונה: כת"ק דשמיטה דאמר דהמלוה את חבירו על המשכון אעפ"י שאינו שוה אלא פלג חובו אינו משמט והתם בפרק כל הנשבעין נמי מוקמי' דשמואל כההוא תנא אלמא כולהו בחד טעמא שייכי וכיון שכן כיון שקי"ל בערבון כר' יוחנן בהא נמי קיי"ל כשמואל ולאו ראיי' הוא דאע"ג דכולהו בחד טעמא שייכי מיהו דשמואל עדיפא מכולהו דע"כ לשמואל כת"ק דשמיטה ס"ל דכיון דאמר שמואל דקתא דמגלא שקל אינש לגוביינא דאלפא זוזי פשיטא ודאי דאינו משמט אבל תנא דשמיטה בדר' יוחנן סגי לי' אע"ג דלא ס"ל דשמואל דכי היכי דאמר ר' יוחנן דערבון כנגד כולה הוא קונה ואעפ"י שחייב הלוקח להוסיף דמים כנגד מקחו הכא נמי משכון שהמלוה תופש אעפ"י שאינו שוה אלא פלג חובו כנגד כולו הוא תופשו: ומיהו אם אבד חייב לוה להשלים עד כדי חובו כי היכי דהתם בערבון חייב הלוקח להשלים עד כדי מקחו כן כתב הרמב"ן ז"ל להעמיד דברי הגאונים ז"ל שפסקו דהא דשמואל ליתא ומיהו אע"ג דליתא בכנגד משכונו מיהו אבד מלוה במאי דשוה ומשנה שלימה שנינו בפרק שבועת הדיינין המלוה את חבירו על המשכון ואמר לו סלע הלויתיך עליו ושקל הי' שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו שלשה דינרים הי' שוה חייב אלמא מאי דשוה מיהו אבד וסתם אבד לאו בפשיעה משמע אלא כדין שומר שכר

שם מניין לב"ח שקונה משכון פירש"י ז"ל אפי' להתחייב באונסין ש ולא מיחוור דהא אוקמא מתניתין דהמלוה על המשכון שומר שכר כר' עקיבא והשתא מפרשים טעמא דר"ע מדר' יצחק ואם איתא דר' יצחק אפי' להתחייב באונסין קאמר קמה לה מתניתין דלא כר' עקיבא ודלא כר' אליעזר אלא וודאי כי קאמר קונה משכון דוקא למיהוי עלי' שומר שכר אבל באונסין פטור שאינו קונה אותו קנין גמור שאעפ"י שיכול לקדש בו את האשה ואם מת אינו נעשה מטלטלין אצל בניו ואין שביעית משמטתו כדאיתא בפרק המקבל אפ"ה לא מחייב באונסין דלא דמי לשואל דאלו שואל כל הנאה שלו והאי לא מצו לאישתמושי בה ולא עוד אלא זימנין דלוה משתמש בה שהרי צריך להחזיר לו כסות יום ביום וכסות לילה בלילה וכן דעת הר"ח ז"ל דלא קני לי' אלא למהוי עלי' שומר שכר אבל להתחייב באונסין לא

שם ותסברא אימור דאמר ר' יצחק משכנו שלא בשעת הלוואתו אבל בשעת הלוואתו מי אמר אע"ג דהכא אמרינן מי אמר מיהו קושטא דמילתא הוא דר' יצחק בכל ענין קאמר וראי' לדבר מדאמרי' בגיטין בפ' השולח גבי הא דתנן המלוה על המשכון והמוסר שטרותיו לב"ד אינו משמט דטעמא דמלוה על המשכון משום דקני לי' כדר' יצחק והא מלוה על המשכון בשעת הלוואתו משמע ובפ' כל שעה נמי אמרינן גבי ישראל שהלוה את העובדי כוכבים על חמצו לאחר הפסח אסיר בהנאה דהיינו טעמא משום דקני לי' מדר' יצחק והא הלוה על חמצו בשעת הלואה משמע אלא הכא בדרך דחוי בעלמא הוא דאמר משום דקרא שלא בשעת הלואה עסוק ולא שמעינן לי' לר' יצחק בהדיא דלימא אפילו בשעת הלואתו אבל בעלמא כי איצטרך לן למימר דר' יצחק אפי' בשעת הלוואתו, אמרי אמרי' הכי ויש לנו כיוצא בו דמתמה תלמודא ולאו דוקא דאמרינן בבבא בתרא אימור דשמעת לי' לר' מאיר דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ה"מ לדבר שישנו בעולם לדבר שאינו בעולם מי שמעת לי' ואפ"ה אשכחן לר' נחמן דאמר בקידושין לכשתלד קנה ואליבא דר' מאיר אלא דאקשי' הכא דאע"ג דאיפשר דהכי ס"ל מ"מ לא שמעינן לי' בהדי' והכא נמי כי מתמהינן בשעת הלואתו מי אמר בכה"ג הוא

ע"ב במלוה צריך למשכון קמיפלגי פירש"י ז"ל במלוה צריך ק משכון להשתמש בו ולהיות פוחת והולך מר סבר אעפ"י שצריך לו מצוה עביד ומר סבר כיון דצריך לו לאו מצוה קא עביד ולא מחוור דא"כ היכי אסיקנא לעיל דמתניתן דלא כר' אליעזר הא שפיר מתוקמא כדברי הכל בפשטא בשאין מלוה צריך משכון דבכה"ג כ"ע מודה דמצוה קעביד ושומר שכר הוי לפיכך. נראה כפיר"ח ז"ל דהכי קאמר במלוה צריך למשכון קמיפלגי כלומר נטילת משכון אי הי' צרכו של מלוה בלבד ולא צורך מצוה או לא דמר סבר כיון שאינו בטוח בחובו אלא במשכון מצוה קעביד בנטילתו דכיון דאי לאו משכון לא הי' מלוה לו נמצאת בנטילת משכון גורמת ההלואה ומצוה קעביד והוי שומר שכר ומר סבר דאפ"ה אין נטילת משכון מצוה אלא ההלואה בלבד ושומר חנם הוא דהוי

למימרא דסבר ר' מאיר נתקל לאו פושע הוא לאו בדוקא נקט האי לישנא דהא לא סגי' דס"ל דנתקל לאו פושע הוא אלא אפי' אנוס נמי חשיב לי' למאי דסבירא לן השתא דהא אפילו שומר שכר פטר לי' ר' מאיר אלא משום דבעי למפרך אברייתא דשמע מיני' דנתקל פושע הוא נקט האי לישנא ואתא ר' יודא למימר שומר חנם ישבע נושא שכר ישלם האי כדינו והאי כדינו פי' דס"ל לר' יודא נתקל לאו פושע הוא והכי נמי אמרינן בפרק המניח את הכד דחכמים דפליגי עלי' דר"מ בנשברה כדו ולא סילקה ר' יהודא הוא ומ"ה אמר פטור מדיני אדם ומיהו נושא שכר ישלם דאע"ג דלאו פושע הוא אנוס מיהו לא הוי: וא"ת דכיון דלאו אנוס הוא היכי פטר ר' יודא גבי נזיקין י"ל דנהי שומר שכר מתחייב לגבי נזקין פטור דלא מבעי' לאחר נפילה דהו"ל בור והתורה מיעטה בשמירתו שאינו צריך אלא שמירה פחותה כשומר חנם אלא אפי' בשעת נפילה דמחייב משום אשו אינו צריך שמירה מעולה כשומר שכר אלא מכי נטר כדנטרי אינשי פטור: וא"ת נשברה כדו בשעת נפילה אפי' חשבת לי' כאונס גמור חייב דהא קיי"ל אדם מועד לעולם בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון ובוודאי דכי אמרינן בין באונס אפילו באונס גדול הוא חייב דהא אמרי' היתה אבן מונחת לו בחיקו ולא הכיר בו מעולם אי נמי נפל מן הגג ברוח שאינו מצויה והזיק חייב י"ל דה"מ היכי שההיזק בה מכחו כי הנהו דהתם אבל נשברה כדו אין ההיזק מכחו אלא מחמת התקלה נשברה כדו והזיקה וממונו הוא שהזיק ולא הוא עצמו

פג ע"א היכי משתבע אמ' רבא שבועה שלא בכוונ' שברתי' מדאמרי' הכי ולא משכחינן גוונא אחרינא דמצי לאשתבועי עלה שמעינן מינה לר' מאיר אפי' שונה בהעברתה של חביות כגון שרץ יותר מדאי או שהלך במקום רעוע ונתקל פטור דהא נמי פשיעה הוא וכל נתקל פשיעה הוא אלא שפטרוהו מפני התקנה והיינו דלא אשכחינן גוונא אחרינא דמצי לאשתבועי עלה אלא שבועה שלא בכוונה שברתיה

ולענין פסק הלכה משמע לכאורה דסתם מתניתין ר"מ היא ונתקל פושע הוא אלא שפטרוהו גבי מעביר חביתו מפני התקנה אבל לגבי נזקין חייב וליתא לדר' יודא לא בנזיקין ולא במעביר חביות אבל הרי"ף כתב דלא קיי"ל כר"מ דקאמר דנתקל פושע דמתניתין לאו כר' מאיר בלחוד קאתי' אלא ר' יודא נמי היא דאמר נתקל לאו פושע היא וש"ח פטר מדינא וש"ש מן התקנה ולפי זה כל ששינה בהעברתה ופשע בה כגון שהלך במקום צר ונתקל חייב שהרי לא תקנו כלום אלא נתקל דלאו פושע הוא וגבי נזקין קיי"ל כר"י דאמר פטור דנתקל לאו פושע הוא והביא הרב ז"ל ראי' מדאמרינן בסמוך בעובדא דרסתקא דמחוזא אייתי' ראי' דלא פשעת בי' ואפטר ואי כר' מאיר אפי' פשע בה פטור וכדפירשו לעיל אלא וודאי כרבנן וכל היכא דפשע בה חייב דבפושע לא תקנו כלום

זיל אייתי' ראי' דמעיקרא חמרא מעלי' הוא: מיהא שמעינן דלאו דווקא בשבועת השומרין אמרי' אלא אפי' בעלמא כי הכא או אתרא דשכיחא בי' סהדי הוא לא מיפטר בשבועה אלא בעדים

סליק פרק בס"ד

ע"ב פרק השוכר את הפועלים פועל בכניסתו משלו פרש"י ז"ל בכניסתו בערב מן השדה לעיר צריך הוא להמתין עד בלילה כדי שיכנס בזמן שלו דהיינו בלילה ואיכא למידק מדאמרי' לקמן בפרק המקבל ועד אימת אמר ר' פפא עד דאתו אריסי מדברא וקיימא כימה ארישייהו ופרש"י ז"ל דהיינו באדר דקיימא כימה באמצע הרקיע בשעה עשירית כי אתו אריסי מדברא אלמא מבעוד יום הם באים: לפיכך נראה דהתם ה"פ כי אתו אריסי מדברא דהיינו בחדש שבט וקיימא כימא ארישייהו בסוף י"ב שעות וה"נ משמע מדמוכח סימנא בהכי דאלו באדר ובשעה עשירית היכי מתחזות כימה ארישייהו דמתנא בי' סימנא והרי עדיין יום גדול אלא וודאי בשבט וכדאמרן: ונחזי מהיכא אתו מנקוטאי מיהא שמעי' דכל עיר חדשה אם נודע רוב אנשי' מהיכן באו הכל כמנהג אותו מקום שבאו משם: ירושלמי בני טברי' לא משכימין ולא מעריבין בני בית מעון משכימין ומעריבין בני טברי' שעלו לשכור מבית מעון ובני בית מעון שעלו לשכור מטברי' בני בית מעון שעלו לשכור מטברי' נשכרין כבני טברי' אבל אדם שעלו מטברי' לשכור פועלים מבית מעון יכול הוא מימר הן סלקת במחשבתכון דלא הוינא משכח מוגר פועלים מטבריא אלא בגין דשמעת עליכם שאתם משכימין ומעריבין בגין כן סלקית להכא

פה ע"ב כי מטא לאדכורי תחיית המתים איכא דקשי' לי' והלא כבר הזכיר זה בהתחלת הברכה י"ל עיקר הזכרות תחיית המתים אחר טל הוא שאין הקב"ה מחיה מתים אלא בו כדאמרי' בהגדה שעתיד הקב"ה להוריד טל ובו מחייה מתים שנאמר יחיה מתוך נבלתי יקומון כי טל אורות טליך וא"ת וכי ר' חיי' ובניו לא התפללו י"ח עד עכשיו ומאי שנא האידנא וי"ל יחיד על הציבור שאני שאין הקב"ה מואס בתפלתן של צבור שנאמר הן אל כביר לא ימאס

פז ע"א ע"י בעלה שואלין פי' שואלין לבעלה בשלום אשתו אבל לשלוח לה שלום אפילו ע"י בעלה אסור וכדאמרי' בפרק עשרה יוחסין דאין שואלין בשלום אשה כלל

משמנין בניהם פי' שנותן לו כשער בינוני וכן הדין במוכר אי דאמר לי' כדשיימי אינשי ואיכא תלתא דשיימי הכי ואיכא דשיימי הכי הולכין אחר שומא בינונית וכן הפוסק על שער שבשוק חייב להעמיד לו בשער בינוני והכי איתא בתוספתא הנותן מעות לחבירו ליתן לו פירות כגורן חייב להעמיד לו כשער בינוני איזהו שער בינוני הי' מהלכות משמנה מתשע ומעשר נותן לו מתשע והא דאמרינן התם דשור בשוורי אני מוכר לך מראהו כחוש ובית בבית אני מוכר לך מראהו עלייה משום דגריעא וכדמוכח בפרק המוכר את הירק ובפרק בתרא דמנחות שאני התם דאמר בשוורי אבל בשור סתם נותן לו בינוני הרא"ה ז"ל

ע"ב אתיא קמה קמה כתב רש"י ז"ל והמקשה הי' אומר גזירה שוה כדי להקשות ואיכא למידק כיון דהך ג"ש במסקנא לא קיימי דהא אסיקנא דבכל גדולי קרקע אוכל היאך היה מקשה זה דן ג"ש מעצמו והלא אין אדם דן ג"ש מעצמו אלא א"כ קבלה מרבו וי"ל דלאו ג"ש ממש הוא אלא גלוי מילתא בעלמא דכיון שנאמרה קמה סתם ומצינו בתורה קמה דמחייבינן בחלה אין לך אלא קמה דכוותיה דיד פועל על התחתונה א"נ י"ל דכ"ע מודים דג"ש דקמה קמה מסיני גמירי לה אלא