ר"ן בבא מציעא מו

בעל הבית מחייב להו לפועלין מיהו הכא לאו בכה"ג עסקינן דא"כ למ"ל לאפלוגי בין הלכו ללא הלכו אלא ודאי הכא כגון שלא היו יכולים מתחילה להשכיר עצמן עסקינן ומ"ה כל שחזר בו ב"ה קודם שלא הלכו אין להם עליו אלא תרעומת אבל משהלכו אע"ג דלא אפסידי להו ולא מידי שהרי מתחילה לא היו נשכרין א"ה כיון שהתחילו במלאכה נתחייב ליתן להם שכרם משלם כמו שקבל עליו שכשם ששאר דברים נקנים בקנין כך שכירות פועלין נקנית בהתחלת מלאכה: ובריתא כולה ה"פ אין להם זה על זה אלא תרעומת דכיון שלא התחילו במלאכה לא נתחייבו זה לזה בכלום והפסד ג"כ אין דב"ה לא אפסדנהו לפועלים במידי דאפי' מאמש לא היו יכולים להשכיר עצמם ופועלים נמי לא אפסיד לב"ה דלאו דבר האבד הוא בד"א שאין לפועלי' על ב"ה אלא תרעומת כשלא הלכו דהא לא התחילו במלאכה אבל הלכו חמרים התחלת מלאכה היא ונתחייב ב"ה בשכירותן ותו דקתני בד"א שלא התחילו במלאכה כו' פי' בד"א שאין לב"ה על פועלים אלא תרעומת בשלא עשו מקצת מלאכה אבל עשו מקצת מלאכה מחלוקת ר' דוסא וחכמים היא דלר' דוסא מפסידין הן ממון כל שהתחילו במלאכה אבל לא התחילו במלאכה בדבר שאינו אבד אין מפסידין כלום שאין פועלים חייבין לשלם מכיסן אלא שמחשבין להם במה שעשו ומ"ה לא קתני בחזרה דפועלים הלכו

שם נותן להם שכרם משלם אבל אינו דומה כו' פי' כגון שאין מוצאן עכשיו להשכיר עצמן אבל אם יכולים להשכיר עצמן אשר שחזרו מן השדה אומר להם השכירו לעצמיכם דומיא דפועלים דחוזרין בדבר האבד שאם יש שם פועלים לשכור אין לו עליהם אלא תרעומת הכי נמי אעפ"י שהתחילו במלאכה כל שיכולים לשכור עצמן לא יהיב להו: וראיה לדבר מדאמרינן לקמן בפרקין גבי השוכר את הספינה ופרקה בחצי הדרך דקתני אין לו עליו אלא תרעומת ופריך ה"ד אי דמשכח לאוגוריה אמאי אית לי תרעומת והא התם התחיל במלאכה שהרי פרקה בחצי הדרך ואפ"ה אמרינן דכל היכא דמשכחו לאוגורה אין לו עליו ולא כלום וה"נ תניא בתוספתא השוכר את הפועל וגמר חרושו בחצי יום והראה לו בשל חבירו יכול לומר לו או תן לי מלאכה בשלך או פרע לי כמה שעשית אלמא אפי' התחיל במלאכה כל שהוא מראה לו מלאכה בשל חבירו אינו יכול לתובעו אלא כמה שעשה ומתניתין נמי דיקא דקתני אי ב"ה חוזר בו ידו על התחתונה ופרש"י ז"ל שאם קבל עליו הפועל לעשות מלאכה במנה ועשה חציה וראוי ליטול ג' וחזר בו ב"ה מפני שהוזלה המלאכה ידו על התחתונה ויטול פועל כל מה שפסק לו הב"ה חוץ ממה שצריך ב"ה להוציא בהשלמתה ובודאי דמתניתין ב"ה נתחייב בכל שכרן שהרי נותן להם יותר ממה שעשו וכיון שכן למה אינו נותן להם שכרן משלם אלא ע"כ טעמא דמלתא לפי שמוצא הפועל מלאכה אחרת שיכול להשתכר בה שמחמת שהוזלה המלאכה לא ירויח בה כ"כ ולפיכך נוטל מב"ה כמה שבטל משכרו מחמת הזול ודיו והילכך האי דאמרינן לקמן בהאי דשלים עבידתא בפלגא דיומא דאי לית ליה מלאכה דכוותי' נותן להם שכרם משלם כגון שאינו מוצא להשתכר היא

שם בד"א בדבר שאינו אבד אבל בדבר האבד שוכר עליהם או מטען פי' אעפ"י שלא התחילו במלאכה ואעפ"י שלא באת חבילה לידו שאעפ"י שאין כאן אלא דברים חייבין לשלם עד כדי שכרן ואם באת חבילה לידו שוכר עליהם מדמי חבילה עד מ' ונ' זוז דקנה חבילה זו להשתלם ממנה שכירות עד כדי דמים הללו שדרכן של ב"ב לשכור כן בדבר האבד אבל יותר מזה לא שאין זו שכירות: ומיהו אם לא שכר עליהם אלא הפסיד בהמתנתם אינן משלמין שהרי לא קבלו עליהם אלא שאם רצה ב"ה שוכר עליהם ודוקא בדבר האבד אבל בדבר שאינו אבד אם הוקרו פועלים אפי' התחילו במלאכה אינו שוכר עליה' אלא שמחשבין במה שעשו וכר' דוסא אבל לשלם מכיסן לא: ומיהו אם נתן כלי אומנתו ביד ב"ה אפי' בדבר שאינו אבד ואפי' לא התחיל במלאכה שוכר עליהם מדמי החבילה דמשבאת חבילה לידו זכה ב"ה בשכירותו וכמו שכתבנו למעלה בפרק הזהב בשם ר"ת ז"ל גבי נתינה לספר דפרכינן והא בעי לממשך תספורת

שם אי סייריה לארעא מאורתא פסידא דפועלים פי' שכיון שידעו פועלים דאי אתי מטרא בלילה לא חזיא למרפק בה למחר ולא אתנו אינהו דאפסדו אנפשייהו ואעפ"י שב"ה ג"כ ידע זה ולא אתני אפ"ה כיון שהפועל בא להוציא מב"ה ידו על התחתונה לא סיירא לארעא מאורתא פסידא דב"ה דאיהו קים לי' בגויה ואנהו לא קים להו: הלכך נקטינן דכל מלתא שהיא פשיעותא דתרווייהו יד פועל על התחתונה וכן נמי היכא דלא הוי פשיעותא דחד מינייהו פסידא דפועל וראיה לדבר מדתניא לקמן השוכר את הפועל ולחצי יום שמע שמת לו מת אם שכיר הוא נותן לו שכרו ואם קבלן נותן לו קבלנותו כלומר כפי מה שעשה אבל במה שנשאר אינו נוטל כלום והא הכא דלא הוי פשיעותא דפועל וא"ה כיון שלא עשה הפסיד הלכך לא משכחת לה פסידא דב"ה אלא דאיהו פשע ולא פועל

עז ע"א האי מאן דאוגיר אגורי לדוולא ואתא מטרא פסידא דפועלים ק' לי' לרי"ף ז"ל מדאמר בפ' מי שאחזו ההוא גברא דאמר לאריסי' כ"ע דלי תלת דלוותא ושקלי רבעא את דלי ארבעה ושקול מילתא לסוף אתא מטרא אמר רב יוסף הא לא דלה רבה אמר הא לא איצטריך ואמרינן עלה בגמרא דקיי"ל כרבה והכא אמרינן פסידא דפועלים ותירץ ז"ל דהתם באריס דכמאן דאית לי' חולקא בארעא דמיא וה"ל כשותף לזכות בכל השבח שיגיע לקרקע אבל פועל דעלמא כיון שלא עשה פעולתו פסידא דידי' הויא וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות שכירות והראב"ד ז"ל כתב דלאו דוקא אריס דאפי' קבלן כך הוא דינו שאם קבל קמה לקצור וקצר חציה ובאו אחרי' וגמרוה או נמלים וקרסמוה זכה בשכירותו דדוקא בפועל הוא דאמרינן פסידא דידיה הוא לפי ששכרו אינו אלא כפי טרחו וכל שאינו טורח אינו נוטל אבל קבלן אין שכרו תלוי אלא בגמר מלאכה וכשנגמרה בין על ידו בין על ידי אחרים נוטל קבלנותו עוד כתוב הר"ם ז"ל בשם אחרים דאפי' פועל דינו כך כשהתחיל במלאכה שמאותה שעה זכה בשכירותו ואעפ"י שלא נעשית על ידו רווחא דידיה הוא וכי אמרינן הכא פסידא דפועלים דוקא בשלא התחילו במלאכה: וראייה לדבר מדאמרינן בסמוך במאן דאגר אגרי לעבידתא ושלים עבידתא בפלגא דיומא דאי לית ליה דכוותו נותן להם שכרם משלם כלומר של כל היום אלמא דאפי' פועל כל שהתחיל במלאכה אע"פי שלא טרח בה כפי מה שנשכר נוטל שכרו משלם: והרמב"ן ז"ל חולק בשניהם דבפועל כל שלא עשה שליחותו אע"פי שהתחיל במלאכה ונעשית מאיליה לא זכה בשכרו: וראייה לדבר מדאמרינן בפר' הגוזל בתרא גבי שטף נהר חמורו וחמור חבירו בעי' מיניה רב מר' ירד להציל ולא הציל מהו א"ל זו שאלה היא אין לו אלא שכרו איתיביה השוכר את הפועל להביא לו כרוב ודורמסקין לחולה ומצא שמת או שהבריא נותן לו שכרו משלם ושני ליה התם עבד שליח שליחותו הכא לא עביד אלמא טעמא דעבד שליח שליחותיה הא לאו הכי אעפ"י שנעשית המלאכה מאיליה כגון שבאו לו דורמסקין ממקום אחר הפסיד שכרו ואפי' בקבלן נמי הפסיד דמסתמא הך ברייתא דמצאו מת או שהבריא בקבלן הוא ואפ"ה טעמא דעבד שליח שליחותיה הל"ה אינו נותן לו שכרו וא"ת א"כ הך דאמר רבה בסמוך דאי לית לי' עובדא דכוותי נותן לו שכרם משלם ואמאי והא לא טרח לאו קושיא היא דהתם נמי עבד שליח שליחותי' דההיא ע"כ בששכרו למלאכה ידועה היא דאלת"ה במלאכה דקשיא מינה אמאי לא מפקד להו והא כיון ששכרו סתם אי בעי מסר לי' קשיא ברישא אלא ודאי בששכרו למלאכה ידועה היא וכיון שכן ב"ה דה"ד לאתנויה ולא אתני איהו דאפסיד אנפשיה דכולה פשיעותא דידיה הוא דאיהו הוא דידע אבל פועל דלא ידע ולא ה"ל לאתנויי

שם אתא נהרא פסידא דב"ה פי' ולא מפלגינן הכא אי הוה רגיל דאתא אי פועלים בני מתא הוי אי לא דאפילו רגיל דאתי ופועלים דההוא בני מתא פסידא דב"ה. דפועלים אע"ג דבני מתא נינהו לא ידעי אי מקרב ארעא לההוא נהריה או לא

קמ"ל דאמר להו וכו' איכא מ"ד דה"מ כשחזרו בהם הפועלים סתם אבל פרשו ואמרו אין רצונינו אלא בכך וכך ואזיל ב"ה ופייסינהו ודאי אדעתא למיתבה להו כמה דבעי מיניה פייסינהו אעפ"י שלא פי' וראיה לדבר מדתניא בתוספתא המוכר חפץ לחבירו זה אומר במנה וזה אומר במאתים והלך זה לביתו וזה לביתו ואח"כ תבעו זה את זה אם הלוקח תבע את המוכר יעשו דברי המוכר ואם המוכר תבע את הלוקח יעשו דברי הלוקח ה"נ כיון דהדור בהו פועלים ופירשו שלא יהו נשכרים אלא בכך וכך ואזיל ב"ה ופייסינהו יעשה כפירושן

ואחרים דוחין דהתם שאני דליכא קציצה אחרת הלכך כל מי שתבע זה את זה דעתו להשלים את דברי חברו אבל הכא שהיתה קציצה ביניהם מתחילה וכשהפועלים חוזרים יש לו לב"ה תרעומת עליהם אע"פי שפרשו שלא יהו נשכרין אלא בכך וכך ב"ה לא אדעתא דהכי פייסינהו אלא על דעת תנאי הראשון ולטפויי לה באכילה ושתייה

שם אמר רב הלכה כר' דוסא ואסיקנא דלא אמר רב הכי אלא בקבלן דידו על התחתונה אבל פועל ידו על העליונה דכתיב כי עבדי ולא עבדים לעבדים: נמצא עכשיו לענין חזרה דבעל הבית ופועל וקבלן שאם ב"ה חוזר בו כל שלא התחיל במלאכה אם הוא מוצא אצל מי שישתכר אין לו עליו אלא תרעומת ואם אינו מוצא להשתכר אלו היה מוצא להשתכר מאמש ועכשיו אינו מוצא נותן לו שכרו כפועל בטל אבל אם לא הי' מוצא מבערב להשתכר כיון שלא התחיל במלאכה פטור שהרי לא זכה בשכרו ולא אפסדי' נמי ולא מידי: אבל היכא שהתחיל במלאכה זכה בשכרו וכל שאינו מוצא להשתכר עכשיו אעפ"י שאמש ג"כ לא היה מוצא להשתכר נותן לו שכרו שזכה בו משהתחיל במלאכה. ולענין קבלן בדבר שאינו אבד אם חזר בו עד שלא התחיל במלאכה אין לו עליו אלא תרעומת ואם התחיל במלאכה כגון שקיבל עליו לארוג בגד בשני סלעים ארג חציו והניח חציו ונתיקרה המלאכה שמין מה שעתיד להעשות יפה ששה דינרין נותן לו שקל כדי שלא יוציא בעל הבית במלאכתו אלא כמו שפסק עמו ומיהו דוקא לפחות שכרו אבל לעולם אין מחייבין את הקבלן לפרוע מכיסו שאפי' הוקרה כ"כ שיצטרך ב"ה להוציא כמה שעתיד להעשות יותר מעל מה שפסק עמו בתחיל' אין קונסין אותו אלא לפחות משכירותו ואם נאנס קבלן כגון שאחזתו חמה או שמת לו מת ניטל כנגד מה שעשה ואין פוחתו לו כלום ואם לא נתייקרה מלאכה ורוצה קבלן לחזור בו רשאי כיון שאין לב"ה הפסד בחזרתו שהרי יכול הוא לגומרה ע"י אחר באותו סך שפסק מתחילה ובדבר האבד פועל וקבלן שוין

ע"ב ומהיכן מגביהו מן העידית פי' אתן לו מעות בלחוד קאי דאלו אתן לו קרקע כיון שהוא רוצה שיקנה כנגד מעותיו כדינו למה יטול מן העידית הרי דינו כדין לוקח חצי שדה דמסמנים ביניהם ונוטל הכחוש אלא אמעות קאי וכן נראה מפרש"י ז"ל שכתב מהיכן מגביהו חובו: