ר"ן בבא מציעא מד

תוספתא ישמעאל שהלו' מעות מישראל וישראל שלוה מעות מישמעאל ישראל נעשה לו ערב ואינו חושש משום רבית ומהא שמעינן שאף ישמעאל הלוה מישראל ישראל נעשה לו ערב והטעם משום דישראל זה עיקר תביעתו על הישמעאל הוא שהוא הלוה דדינא הכי הכי הוא דלא יתבע ערב תחילה הילכך ממונו של מלוה אצל הישמעאל הוא מתרבה ולא אצל הערב וכשהוא גובה מישראל מה שנתרבה על הישמעאל הוא גובה וה"נ איתא בירושלמי דכתובות גבי נפרעת שלא בפניו וכי נפרעים מן האדם שלא בפניו א"ר אבין תפתר כשהרבית אוכלת בהן וב"ד גובין רבית כשערב לו מן הישמעאל וע"כ כדקאמר כשערב לו מן הישמעאל היינו ישמעאל שלוה מישראל דליכא למימר ישראל שלוה מן הישמעאל ועושה ישראל ערב בשבילו חדא דא"כ לא הל"ל כשערב לו מן הישמעאל אלא כשערב לו לישמעאל ועוד דא"כ הערב בא לגבות מישראל הלוה וה"ד אי בשכבר פרעו הערב לישמעאל הרי אין רבית אוכלת בהן ואי בשלא פרעו עדיין א"כ לא נתחייב לוה כלום והאיך מקבלין שבועתו כדתנן לא יפרע אלא בשבועה והא לאו בעל דברים דידי' הוא כלל עד שיפרע את הישמעאל אלא ודאי בישמעאל שלוה מישראל וישראל נעשה לו ערב עסקינן וכשתבעו מלוה לישמעאל תחילה ועכשיו בא לפרע מן הערב ולפיכך נפרעים אפי' שלא בפניו שכל זמן שהחוב קיים הרבית מתרבה על הישמעאל וחיובו של ישראל שנעשה לו ערב מתרבה בכך ונמצא רבית אוכלת אלמא שרי לעשות לו ערב. ומיהו דוקא ערב גרידא אבל קבלן אסור שנמצא ממונו של מלוה מתרבה אצל הקבלן ואסור וי"א דכי היכי דאמרינן דישראל שרי שיהא נעשה ערב לישראל חבירו בשביל הישמעאל ה"נ שרי לישראל שימכור חוב שחייב לו ישמעאל לישראל ושיקבל עליו אחריות הקרן והרבית אם לא יפרענו הישמעאל דכיון שדינו של לוקח לתבוע את הישמעאל תחלה ה"ל מוכר זה כשמקבל עליו אחריות כערב הילכך שרי

שם הניחם ע"ג קרקע והפטר וא"ת למ"ל למנקט הניחם ע"ג קרקע נימא תנם לו והפטר דכיון דמיד שנתנם לו נפטר מן הישמעאל נמצא שאין ישראל נוטל רבית כלל י"ל אפ"ה כיון דלא מפטר ישראל ראשון אלא בהלואת רבית של חבירו אסור ומ"ה נקט הניחם ע"ג קרקע א"נ נשא ונתן ביד דאפסקא למלתא וא"ת והא לפי דיוקא דרבינא דאמר דזכיוה דרבנן מיהא אית לי' לא מפסק ולא מידי אלמא בכה"ג שרי י"ל דלרבינא נמי משכחת לה כגון דא"ל ישמעאל תנם לישראל חברך שיזכה בהם בשבילי והפטר ואח"כ יהיו הלואה אצלו ובכה"ג דוקא הוא דשרי וכה"ג נמי הוה מצי . רב הונא לפרוקי הכא כגון דא"ל תנם לו בתורת פיקדון והפטר ואח"כ יהיו הלואה אצלו אלא דלאו אורחא דמילתא בהכי

אלא אמר רב פפא כגון שנטל ונתן ביד פי' רישא דוקא הוא דמוקמינן בהכי אבל סיפא כדקיימא קיימא ולחומרא וכפירש"י ז"ל ור"ח דמסקנא דשמעתין דיש שליחות לישמעאל לחומרא אבל ר"ת ז"ל כתב דכיון דאסיקנא בשנשא ונתן ביד ישראל הוא דאסור הא לא"ה אע"פי שנתן הישמעאל בשליחתו מותר דאין שליחות לישמעאל כלל וכן מוכח בירושלמי כר"ת ז"ל אבל למעשה ראוי לחוש לראשונים ועוד דפשטא דסוגיא הכי מוכחא דיש שליחות לישמעאל לחומרא

שם מהו דתימא עובדי כוכבים גופיה אדעתא דישראל גמור ויהיב פירש"י ז"ל דסד"א דהוי עובדי כוכבים שלוחי ונחמיר בו כדאמרינן בסיפא נראה מדבריו דאי לאו משום דמחמרינן לומר יש שליחות אפי' את"ל דאדעתא דישראל קא גמיר ויהיב שרי כיון דאין שליחות לעובדי כוכבים ומזלות וק' דאקי' אין שליחות לעובדי כוכבים היכי שרי והא מ"מ אי מדעתא דישראל קא גמיר ויהיב הני זוזי דישראל נינהו ואסור למשקל רבית מניהו אלא ה"ק מ"ד עובדי כוכבים גופיה אדעתא דישראל קא עביד ואע"פ שישראל לא ע"ד כן נתנם לה אלא ע"ד פירעון סד"א. ליתסר כאלו נתנם לו ישראל ע"ד כן שאסור בין אם תמצא לומר יש שליחות או אין שליחות כיון דזוזי דישראל נינהו הלכך נקטינן דישראל שלוה מעות מן העובדי כוכבים ברבית אסור להלוותם לאחר אא"כ נשא העובדי כוכבים ונתן ביד שנפטר ממנו ישראל ראשון לגמרי וא"נ בשא"ל הניחם ע"ג קרקע והפטר אבל א"ל תנם לי והפטר אסור וכתב רבנא משה בן רבנא טודרוס הנשיא ז"ל בתשובה דשרי לישראל. שיאמר לישראל חבירו צא ולוה לי מעות מן העובדי כוכבים ברבית ואעפ"י שהעובדי כוכבים אין לו ודברים אלא עם ישראל זה השליח ואסמכתא עליה דידיה בלחוד היא א"ה שרי שהשליח יטול רבית מן המשלח והעובדי כוכבים מן השליח וא"ת א"כ ישראל מישראל שקיל ריבתא ליתא דכיון דשלוחו של אדם כמותו הרי הוא כאלו המשלח עצמו לוה מהעובדי כוכבים וכשנותן הרבית לשליח עדיין לא יצא מרשותו של ראשון עד שיגיע לרשותו של עובדי כוכבים דשלוחו כמותו וא"ת והלא מדין ערב אנו יכולים ללמוד איסור לדבר זה דכל היכא דאזיל עובדי כוכבים בתר ערבא אסור וה"נ כיון שאין לעובדי כוכבים תביעה עם הלוה אלא על השליח אסור י"ל דכי אסרינן ערב הנ"מ כשנעשה ערב מעצמו שלא בשליחותו של לוה אבל כל שעשאו לוה שליח שרי דשלוחו של אדם כמותו ואפי' את"ל דערב אסור אע"פי שעשאו שליח התם הוא משום דלוה לא מפטר מיניה דמלוה דהא אי לית ליה לערב תבע ללוה נמצא ששני שעבודים יש כאן אבל היכא דלא מצי תבע מלוה ללוה אין כאן אלא חד שעבוד דשלוחו כמותו הוא אלא דברי הנשיא ז"ל ואין דבריו מחוורין דמ"מ ישראל מישראל שקיל רבית שאפי' ששלוחו של אדם כמותו מ"מ נכסי שליח זה משועבדים לעובדי כוכבים וישראל חבירו משתעבד לו בין מדין שליח בין מדין לוה ממנו הילכך אסור אא"כ מכיר העובדי כוכבים הלוה ואחריותו אף עליו כשיקבל לדון בדיני ישראל כדין ערב וכדכוותי' אמרי' בר ישראל דיהיב כסא דכספא לחברא וא"ל לוה לי עליו מעות מעובדי כוכבים ברבית אי אחריותו דעובדי כוכבים אההוא כסא בלחוד ולא אשליח כלל שרי ואי מקבל עליו שליח אחריות אסור דכיון דהעובד כוכבים לא תבע אלא שליח ומיניה שקיל רביתא ושליח שקיל ממשולח אסור כדין ערב היכא דעובדי כוכבים אזיל בתר ערבא ועובדי כוכבים שאמר לישראל לוה לי מעות מישראל חברא ברבית ר"ג התיר דה"ל כישראל שא"ל לישראל הלוה מעותי לעובדי כוכבים ויש שליחות לישראל ומיהו ה"מ כשאין אחריות המלוה על זה השליח כגון שהודיעו שעובדי כוכבים פלוני הוא שלוה ממנו א"נ שהעמידו אצל העובדי כוכבים ונפטר השליח בכך אבל אם השליח חייב באחריות אסור שאפי' הוא יכול לתבוע את העובדי כוכבים כל שישראל זה הוא כערב קבלן אסור וכמ"ש למעלה וישראל שאמר לוי לוה לי מעות מישראל ברבית ומאי דיהבת בהו קרנא ורביתא עלי דבר זה נשאל לר"י בעל התוס' מי אמרינן כיון דאין שליחות לעובדי כוכבים הני זוזי דעובדי כוכבים נינהו ושרי או דלמא כיון דיש שליחות לעובדי כוכבים לחומרא אסור והשיב שזה מותר חדא דלא מחזקי' אינש ברשיע דנימא שליח שוויה אלא אמרינן דעתו היה שילוה העובדי כוכבים מישראל ויחזור וילום לו ואפי' איכא סהדי שא"ל בפירוש לוה בשבילי שרי ולא דמי לחומרא דברייתא משום דהתם שניהם יודעים בדבר ומתכוין ישראל ליטול רבית הבאה מכיסו של ישראל משא"כ הכא דלא ועוד התיר הרב היכא דיהיב לי' משכון לעובדי כוכבים ללות עליו ברבית מישראל משום דאמרינן אקנויי אקנייה ישראל ליה לעובדי כוכבים משכוניה ועובדי כוכבים במשכון דידיה הוא דיזוף

והרמב"ן ז"ל חלק בזה דלא מסתברא למימר דאקנויי אקנייה לי' מסתמא אלא אסור והיכא דיהב לי' משכון לעובדי כוכבים ללות עליו מעובדי כוכבים והלך ולוה מישראל אם נתברר הדבר בעדים אסור ליטול ממנו רבית ומיהו היכא שהשאיל ישראל כליו לעובדי כוכבי' שילוה עליו מישראל לצרכו של עובדי כוכבים ברבית שרי לישראל לאוזפי עליה ומשקל מיניה רביתא דהא קניא עובדי כוכבים בשאלה ואחריותו עליו ושרי נמי לישראל בת' הכי למפרק משכוני' ולמיהב לישראל חבריה רבית' דאחייב לי' ישמעאל שהרי רבית זה על הישמעאל נתרב' ולא על ישראל כלל ומשכנו של ישראל ביד ישמעאל ובא הישמעאל לישראל אחר וא"ל הלויני על משכון זה כמה שחברך חייב לי' ואני אעלה לך רבית כדרך שהוא מעלה לי אסור דכיון דאינו קונה משכון על משכונו של ישראל נתרבה רבית זה ומיניה דידי' קא שקיל ומשכונו של ישמעאל ביד ישראל י"א שאסו' לישראל להלות עליו ברבי' דהא ישראל מישמעאל קונה משכן ועוד שהוא באחריו' של ישראל לגמרי הלכך אסור אבל ר"ת ז"ל התיר כגון שא"ל אני מוכר לך כל זכותי שיש לי על משכון זה דמוכר חובו הוא ושרי והוא שלא יתחייב ישראל באחריותו וכתב עוד שמותר לזה ישראל הממשכן לפדותו קודם שיבוא הישמעאל לפי שהוא כחוזר ומוכרו לו עכשיו

עב ע"א שטר שיש בו רבית פירש"י ז"ל שהרבית מפורש ק' בק"ך וראיה לדבר מדאמרינן בסמוך אפי' תימא רבנן גזירה שמא יגבה מזמן ראשון ואי אין הרבית מפורש בשטר ה"ל ליגזור שמא יגבה את הרבית אלא ע"כ כדפרישית ולפיכך י"א דמאי אין גובין דקאמר ר"מ כלל וכלל לא ולרבנן גבי מבני חרי כשחייב מודה או ע"פ שני עדים אחרים שידעו בהלואה דשטר זה כמאן דליתי' דמי שהרי עדיו פסולין הם דהא תנן אלו עוברין בל"ת הלוה והמלוה והערב והעדים וקיי"ל דכל חייבי מלקות פסולים להעיד וכאביי דאמר לא רשע דחמס דכל היכא דאיכא מ' עליה בכתפיה פסול והביא עוד ראיה מדתניא בתוס' המוציא שטר שיש בו רבית יקרענו בא לב"ד יקרעוהו אלמא דכמאן דליתא דמי דאל"כ אמאי יקרעוהו וי"מ דאינו גובה ממשעבדי קאמר אבל מבני חרי גבי רבנן אבל ס"ל אפי' ממשעבדי גבי וכ"ת למה יקרעהו כיון שהבעלים גובין על פיו י"ל דכיון שהבעלים עצמן מצווין לקרעו אף ב"ד קורעין אותו אבל אם הוציא מלוה שלא בב"ד גובה, את הקרן ע"פ שטר זה וא"ת שכיון שהרבית מפורש בשטר הרי עדיו פסולים והכי גבי בי' כלל י"ל כיון דלא תשימון עליו נשך למלוה משמע להו לאינשי ולא לעדים אינם נפסלים בכך אבל הרמב"ן ז"ל פי' דהכא כשאין הרבית מפורש בשטר עסקינן וכגון שבאו שנים ואמרו כתב ידו הוא זה אבל רבית הי' בדבר ולא ידעו שאלו הי' רבית מפורש בשטר נגזור שמא יגבה את הרבית כדגזרינן שמא יגבה מזמן ראשון לא דמי דהתם אי גבי מזמן ראשון הרי הכל אסור שטרף מן הלקוחות שלא כדין כל הממון אבל כאן אפי' יגבה את הרבית בקרן הכתוב בשטר מיהא לא עביד אסורא ולא גזרינן התירא אטו אסורא

שם המוקדמין פסולים פירש"י ז"ל שאין טורף מן המשועבדים מכלל דמבני חרי גבי והכי מוכח הא דאמר בסמוך אלא הא דאמר ר' יוחנן גזירה שמא יגבה מזמן ראשון נימא לא ניתן לכתוב ובודאי משום טעמא דלא ניתן לכתוב לא פסלינן לי' אלא דלא גבי ממשעבדי אבל מבני חרי גבי דומיא דעובדא דפרדיסא דפשיטא לן דכמלוה ע"פ דמי וא"ת היכי גבי מבני חרי והעדים פסולים הם שהקדימו הזמן (נכתוב על הגליון הר"ן בשם הרב הגאון וז"ל