ר"ן בבא מציעא מג

מחלוקת אינו נוטל חצי מחצה בשל חבירו דכי תניא בברייתא מכאן ואילך נוטל מחצה שלו וחצי מחצה בשל חבירו ה"מ בשחלק בב"ד א"נ כשהתנה בפניהם הא לא חלק ולא התנה שע"מ ליטול שכרו הוא משביח השביח לאמצע כדאמרינן פרק מי שמת גבי יתומים שאם השביחו גדולים את הנכסים ולא אמרו בב"ד ראו מה שהניח לנו אבא דהשביחו לאמצע הלכך כל א' מהני טעמי מאן פלג לך ועוד מקום שנהגו לגדל הוי סגי לאפטרי אידך לגמרי וכ"ד הרמ"בם ז"ל אבל בתוס' אומר דטעמא קמא דמאן פלג לך לא סגי אלא לבטולי חלוקא אבל ודאי חצי מחצה נוטל בשל חבירו אע"פי שלא התנה וכדתניא בברייתא סתמא מכאן ואילך כו' הלכך הני תרי טעמי צריכי להדדי דקמא מבטל חלוקה ובתרא פטר לי' לב"ה לגמרי ומ"מ ה"מ במידי דצריך שומא אבל בזוזי דכמאן דפלגי דמי מצי למפלג מנפשי' ושקיל מחצה בשלו וחצי מחצה בשל חבירו והיינו דגרסינן בירושלמי חד בר נש דיהיב ק' דינרין לחברוי וארוחו כ' דינרין שקיל י' לגרמי' והנך אתעבידו קרן ברם בר נש לא עבדי כן נסבי ויהיבא נסבי ויהיבא ובתר כן כסופא פלגין פי' שאע"פי שהדין כן שאם בא לחלוק הריוח חולק אינו נוהגין כן אלא נושאין ונותנים ואין חולקי' הריוח רק לבסוף אבל אם בא לחלוק חולק

ע"ב כגון דא ודאי צריכו לאודועי איכא מאן דיליף מהכא דהא דאמרינן בפ' זה בורר שאם אמר כתבו לי מאיזה טעם דנתוני כותבים ונותנים לו דוקא בההוא גוונא דנקיט לה התם במי שכפאוהו לדון בעירו והוא היה רוצה לילך לבית הועד אבל אם מעצמו לדון לפני ב"ד שבעירו אינו יכול לומר כתבו לי ומ"ה אמר רב פפא כגון הא דאיכא חשדא צריך לאודועי משמע הא ליכא חשדא אין שומעין לו ואין זו ראיה דאפי' את"ל דבעלמא כותבין ה"מ אלו היה אומר כתבו לי אבל זה לא היה אומר כן אלא שהיה מלגלג על בית דינו של רב פפא וכל כה"ג אי לאו כגון דא דאיכא חשדא לא מודעי' לי' אדרבה משמתינן לי' כגברא דפקיד בבי דינא ועוד דכשכותבין לו אין כותבין לו מ"ט פלוני' ומראיה פלוני' כמו שעשה רב פפא אלא כותבין לו פלוני טען כך ופלוני השיב כך נזדכה פלוני וב"ד שבבית הוועד ידעו טעמו של דבר ורב פפא הוא דאמר כגון דא ודאי צריך לאודועי טעם הדבר אע"ג דבעלמא אין כותבים אלא טענותיהם הילכך אי מהא לא איריא אבל מ"מ הדין דין אמת שאין כותבין אלא כשכפאוהו לדון בעירו והיינו דלא נקיט לי' התם אלא בכה"ג וכן דעת הראב"ד ז"ל ור' תם ז"ל

שם רב חמא הוה מוגר זוזי בפשיטי ליומי' פירש"י ז"ל שהיה אומר בלשון שכירות וא"ת וכי לשון גורם א"כ בטלת תורת רבית לפיכך פירוש התוס' שלא תי' מחיוב המשכיר באונסין כלום שכל שלא הוציאם היו בידו כדין שוכר ופטר מן האונסין ועל אותה שעה היה נוטל שכרו וא"ה אסיקנא דכיון דלא הדרי בעיניהו ולא ידיע פחתייהו אסור פי' הא אי הוי ידיע פתחייהו אע"ג דלא הדרי בעיניהו שרי דלא הוי כאגר נטר לי' דמשום פחתא שקיל אגרא ואי הוי הדרי בעיניהו אע"ג דלא ידיע פחתייהו שרי דשכירת בעלמא היא והיינו דתניא בתוספת' משכיר אדם מעותיו לשולחני להתנאות בהן ולהתעטר בהן ולהתלמד בהן

שם הילך ד' זוזי וכו' ואוזפי' לפלוני' זוזי כתב הראב"ד ז"ל ודוקא בשלא דבר המלוה עם הלוה בשום רבית אבל דבר עמו וא"ל אני לא אתן לך רבית אבל פלוני אוהבי יתן לך משלו מפני אהבתי אסור דנעשה כשלוחו וכ"ש אם יפייס אותו שיתן לו אע"פי שאינו משלם ע"כ ואינו מחוור שאם הלוה אמר לישראל זה שיתנם הוא בשבילו והוא יפרעם והודאי אסור דשליחותי' קא קא עביד אפי' אינו פורע אח"כ אבל אם פייסו שיתן הוא משלו לאהבתו מה איסור יש בכאן הרי אין כאן רבית הבאה מלו' למלוה אלא ודאי משרי שרי ויש מי שהתיר עוד לומר כל הנותן אינו מפסיד כדשרינן גבי המדיר את אשתו לומר כל הזן אינו מפסיד כדאיתא פ' המדיר ובשבת גבי דליקה נמי כל המכבה אינו מפסיד וכדתנן בנדרים בנדרים המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל הולך אצל חנוני הרגיל אצלו ואומר לו פלוני מודר ממני ואין לו מה יאכל ואיני יודע מה אעשה לו הרי זה נותן לו ובא ונוטל מב"ה והרמ"בם ז"ל חולק דלא התירו אלא דוקא במדיר את אשתו לפי שאין לה מה תאכל וכן במודר הנאה מחבירו ולפי שאין לו מה יאכל והיינו דנקיט לה בלשון אין לו מה יאכל דהתם דוקא הוא דשרי הא בעלמא כשליח הוא ואסור והיינו דאמרינן התם פ' המדיר דבדליקה התירו לומר כל המכבה אינו מפסיד אבל לא בשארי אסורי שבת

אבא מר ברי' דרב פפא שקיל אוגני דקרא מקוראי ואסיקנא דשרי דשכר אמירה קא שקיל ודוקא בנו הגדול אבל בנו הקטן אסור דכגופיה דמיא וכדאמרינן בפ' האומנין גבי סריס דבנו הקטן כגופו דמי וחיישינן להערמה וכ"ש הכא דחמיר אסורא ולא גדול וקטן ממש אלא כל הסמוך על שולחן אביו קטן ושאינו סמוך גדול

שם ספינתא אגרא ופגרא פי' שהוא מקבל עליו אחריות אם תשבר לשלם הדמים של עכשיו אבל כל שהיא קיימת אינו חייב באחריות פחת דמיה ודכותיה בשם פרה לחבירו אע"פי שאם תמות מקבל עליו לשלם בדמים של עכשיו שהרי מעכשיו היא שומא אצלו וכדתניא הרי פרתי עשוי' עלי בל' דינרין אפ"ה כיון שאין מתחייב באחריות בעודה קיימת לענין אם הוזלה שרי וא"ת אפ"ה היכי שרי והא ההיא דודא דהוי בי' מר שמואל דאסרינן לקמן למשקל אגרא ופגרא אי לאו משום טעמא דמקבל עליו חוסרא דנחשא אע"ג דלא מחייב בזולא שהרי לא עשאה דמים י"ל דאה"נ הספינה ובהמה איכא דכותי' שהספינה מתקלקלת והבהמה מכחשת וכל זמן שהיא קיימ' פטור מפחת זה הלכך אעפ"י שאסמת חייבת לשלם הכל שרי והיינו דאמרינן נהגו בני כופרא בשעת משיכה פגרא בשעת שבירה כלומר לא ישלם פגרא אלא בדמים של שעת שבירה ואקשינן אטו במנהגא תליא מלתא דקס"ד דדינא, קאמר ואי דינא הכי לא משתרי לקבולי פגרא אלא בשעת שבירה מאי ונהגו אטו מלתא דאסורא במנהגא תליא ואמרינן משום דברייתא איפכא תניא ה"ג, וה"פ משום דברייתא שרי אפי' במקבל פגרא בשעת משיכה כדקאמר הרי פרתי עשויה עלי איצטריך למימר שזה היו עושין בני כופרא מנהגא בעלמא הוא שנהגו בני כופרא כן להחמיר על עצמן ולא מדינא

ע ע"א מעות של יתומים מותר להלוות קרוב לשכר ורחוק להפסד פי' בירושלמי דא"ל פסידא עלך וריוח דידי ודידך דכה"ג אבק רבית הוא דכיון דלא שקלי אגרא אלא מיניה וביה ואפשר דלא ה"ל רווחא לא הוי ריבית קצוצה והסכימו הגאונים ז"ל דה"ה לכל דרבנן רבית דשרי בדיתמי

שם אבל דבר המסויים לא דילמא פיקדון הוא ואתי מארי ויהיב סמנא כו' וא"ת וכי יהיב סמנא אמאי שקיל לי' נטעון דלקוח הוא בידו י"ל דחיישינן דלמא אפקדיה גבי' בסהדי ואית לי' עדי פיקדון ועדי פקדון בלא ראיה לא מהני מידי דהא איכא מיגו דהחזרתי הילכך אי לא יהיב סמני' ואמר לן דליפקי' לא מפקי' לשוויה ראה וכדאמר פ' ח"ה גבי רמאי דפומבדיתא אלא דכיון דיהיב סימנא וחזינן אנן דהנך סימנין איתא בהאי מנא הרי אנו עידי ראייה שא"א לכבוש עדותו וה"ל כאלו איכא עידי פקדון וראה דאפי' אחר דלאו אומן לא מהימן כדאיתא פ' חזקת הבתים והיינו דאמרינן פ' הכותב גבי ההוא גברא דאפקיד שב מרגניתא בי חסא חדא דידעינן בי' בחסא דלא אמיד ועוד הא קא יהיב סימנא ובכה"ג נמי היא כגון דה"ל עידי פקדון אבל לא ראה אלא דכיון דקא יהיב סמנא ואיכא שהרי שאותו כלי שיש בו סמנים אלו שהוא אומר שהוא עכשיו בלי הנפקד הוה לי' ראה וכיון דאיכא עידי פקדון וראה אין לו חזקה כלל והא דקאמר חדא דידעינן ביה בחסא דלא אמיד לאו עיקר טעמא הוא דהא האי גברא דיהבינן ליה זוזי דיתמי אמיד הוא דהא דהבא פריכא נמי אית ליה ואפ"ה מהימן אידך בסימנין ועוד דמקרא מלא הוא מתרושש והון רב אלא לאלומי טעמא הוא דאמר כעין רגלים לדבר וא"ת לדהבא פירכא נמי ליחוש דלמא אמר מדת משקלותי' ושקיל לי' וכדאמרינן לעיל גבי מציאה י"ל דמשקל לא הוי סימן אלא במציאה דלאו לאפוקי ממונא ממארי' הוא אבל היכא דהוי אפוקי ממונא ממר למיתב למר כי הכא משקל לא הוי סימן וא"ת ואפי' כי יהיב סימנין מאי הוי והא קיי"ל בפ' הגוזל בתרא דעשו תקנת השוק בגנב וגזלן אפי' לגבי משכנתא וזה ששלח יד בפיקדון ומשכנו אצל זה גזלן הוא ועשו בו תקנת השוק תירץ הראב"ד ז"ל דכי עשו תקנת השוק במשכנתא ה"מ היכא דאדעתא דמשכנתא בלחוד נחית אבל הכא עיקר אסמכתא לאו אמשכנתא הוא אלא אעסקא דהא לא מצי למשתיה בי' שכרא מתעסק ואם מת אינו נעשה מטלטלין אצל בניו כדאיתא בפ' המקבל ובכה"ג לא עשו ביה תקנות השוק כדאמרינן בפ' הגוזל גבי גנב ופרע בהקיפו דלא עשו בי' תקנת השוק משום דמעיקרא לאו אדעתי' דהכי נחית

ע"ב אין מקבלין צאן ברזל מישראל פירש"י ז"ל דמשנה יתירא היא דכיון דהא תנא לי' אין מושיבין חנוני למחצית שכר דאסור משום פלגא מלוה כ"ש הכא דאסור דכולה מלוה היא אבל איידי דבעי למתנא סיפא מקבלין צאן ברזל מעובדי כוכבים תני רישא נמי וא"ת סיפא נמי לא צריכא דמאי איריא צאן ברזל אפי' רבית קצוצה נמי שרי כדתנן ולווין מהם ומלוין אותם ברבית י"ל אורחיה דתנא בהכי וה"ק מקבלין צאן ברזל מהעובדי כוכבים ולא זו בלבד אלא אפי' רבית קצוצה נמי שרי א"נ י"ל דרישא גופא. צריכא לאשמועינן דאע"ג דבעיסקא דפלגא מלוה כי יהיב לי' שכרו כפועל שרי כדתנן אא"כ נותן לו שכרו כפועל בצאן ברזל דכולה מלוה אפי' כי יהיב ליה אגרא אסור

שם גמרא נכסי צאן ברזל קרית לי' פי' שאין נקרא נצ"ב אלא כשקבל עליו המקבל הכל וכדתניא בתוספתא אלו הן נכסי צ"ב כל שפחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו וכן צאן ברזלן האמורים בדין אשה מבעלה כך הוא שקבל עליו הבעל הכל וכ"כ הרי"ף ז"ל פ' אלמנה

ע"ב דאזיל בתר ערבא פירש"י ז"ל שאין תובעין אלא הערב פי' לפי' שהעובדי כוכבים בדיניהם אינו יכול לתבוע תחילה אלא לערב וכדמשמע פ' גט פשוט הילכך כיון דעיקר אסמכתא הוא על הערב וצריך הוא לתובעו תחילה ממונו של עובדי כוכבים על הערב נתרבה וממונו של ערב נתרבה אצל לוה שהוא חייב לפורעו ואשתכח דישראל מישראל שקיל רבית אבל היכא שהוא יכול לתבוע ללוה תחילה אע"פי שהוא יכול לתבוע גם לערב כגון שקבל עליו שיפרע מאיזה מהם שירצה מותר שהרי ממונו של עובדי ככובים אצל שניהם נתרבה וכשהעובדי כוכבים נפרע מן הערב באותה שעה הוא שחל שעבודו על הלוה ושרי שכבר נתחייב בכל מה שהוא פורע בשבילו וכן נהגו במקומות הללו שישראל נעשה ערב לעובדי כוכבים בשביל ישראל חבירו ואפי' ערב קבלן וכן דעת הרשב"א ז"ל: