ר"ן בבא מציעא מא

ס' ע"ב פ' איזהו נשך וכן השער ירושלמי א"ר אבא בר זמנא והוא השער היפה לעולם פחות מכאן וי לזבונה יותר מכאן וי לזיבונה

שם גמ' מעיקרא הוי קיימי ק' בדנקא פרש"י ז"ל ק' פרוטות במעה כסף שהוא שתות דינר וזה תימה שהרי אין בדינר אלא קצ"ב פרוטות נמצא שק' פרוטות הם יותר ממחציתו וא"כ האיך תפס לו התלמוד חשבון זה לשער ק' פרוטות בשתותו לכך פי' דדוקא האמור כאן היינו שתות בסלע דהיינו ד' כסף שהן ב' שלישי הדינר ויש בהן קכ"ח פרוטות ואע"פי שאף חשבון זה אינו מכוון למה שאמרו בגמ' מ"מ אינו רחוק כ"כ דהא אמרינן ולבסוף קמו להו ק"ך בדנקא נמצא שאין להדנקא יתר על זה לפי החשבון המכוון ח' פרוטות וכל כיוצא בזה דרך התלמוד לתפוס אותו שלא בדקדוק לפי שאין עיקר דיננו עתה בחשבון פרוטות והדינרי'

שם נשך איכא דקא נכית לי' פי' דקס"ד דבנשך אזלינן בתר מעיקרא שמשעה שמתחייב לוה לפרוע יותר ממה שלוה הרי הוא נשיך אבל התרבית אינו אלא ע"ש סופו שממונו של מלוה אינו מתרבה אלא בשעת פרעון ואסיקנא דליתא דהיכא דאוזיף ק' בק"ך אי בתר מעיקרא אזלינן הא איכא נשך ותרבית שאין הלוה נשיך אלא מחמת שמתחסר ממון וכיון שאתה אומר שנתחסר ממונו של לוה ע"כ ממונו של מלוה מתרבה ואי בתר סוף אזלינן ומש"ה אמרת דליתי' תרבית שלא נתרבה ממונו של מלוה אף לוה לא נתחסר וכי היכי דליכא תרבית נשך נמי ליכא

ולענין דינא קיי"ל דבתר מעיקרא אזלינן הילכך היכא דאוזפי' ק' בק"ך אע"ג דזול פרוטות וקמו ק"ך בדנקא אפ"ה איכא נשך ותרבית מדאוריי' דאזלינן בתר מעיקרא וכן סאתי' חיטי' בג' אע"פ שהוזלו ג' ועמדו בדמי ב' והיכא דאוזפי' ק' בק' אע"ג דאייקור בתר הכא מדאורייתא שרי והיינו טעמא דהלואת סאה בסאה אע"פי שהוקרו חטי' אינו אלא רבית דרבנן וכדאמרינן לקמן דבדמעיקרא משערינן

סא ע"א לטומן משקלותיו פי' רש"י ז"ל שמלח מכביד המשקל ולפי זה ללוקח אזהר רחמנא ופשטי' דקרא לא משמע הכי' דלכאורה למוכר הוא דאזהר לכך פי' ר"ת שהמלח שואב כח המשקל ומיקל אותו ולמוכר אזהר רחמנא והכי תניא בתוספתא לא יטמין משקלותיו במלח שהמלח שואב את המדה

קרקעות אין בהם משום רבית שאלו הלוה ג' גפנים טעונות בשש הרי זה מותר וראיה לדבר בפרק נערה שנתפתתה גבי מש"ר אינו חייב עד שישכור עדים ואפשר דנפקא לן מכלל ופרט וכלל לא תשיך כלל נשך כסף פרט נשך כל דבר חזר וכלל מה הפרט מפורש דבר אף כל דבר המטלטל לאפוקי קרקע וכדאמרינן לעיל גבי אונאה ומיהו הלוהו כסף ואמר לתת רבית קרקע אסור כדאמרינן לקמן גבי מתניתן דמכר לו את השדה בהדיא שלא ימדוד לזה בימות החמה כו' פיר"ח שהקרקע מתבקע ומתרחב בימות החמה ומתקצרת בימות הגשמים ודברי תימה הם ופירש"י ז"ל עיקר

ע"ב יכין רשע וילבש צדיק פי' אבל מכאן ואילך פי' באבק רבית אפי' רשע בעצמו ילבש דלכ"ע אבק רבית אינה יוצאה בדיינים וכן פירש הראב"ד ז"ל

שם רבית קצוצה יוצאה בדיינים כתב הרשב"א ז"ל דלאו למימרא שב"ד יורדין לנכסיו ומחזירין ללוה דנהי דחיובא איכא גבי' לאהדורי שעבוד נכסי' ליכא וראיה לדבר מדתניא הניח להם אביהם מעות של רבית אעפ"י שהן יודעין שהן של רבית אין חייבין להחזיר אלא בדבר המסוים מפני כבוד אביהם ואלו בגזל מחייב כל זמן שהגזילה קיימת או שהניח להם אביהם אחריות נכסים אלא וודאי ליכא הכא שעבודא כלל אלא עשה בעלמא דוחי אחיך עמך כדאמרי' בסמוך ויוצאה בדיינין דקאמרי' היינו בכפי' שב"ד כופין אותו להחזיר כשאר מצות עשה שב"ד כופין אותו עלי' כראמרי' מרי בהכותב א"ל ר"פ לרב הונא לדידך דקאמרת פריעות ב"ח מצוה אמר לא בעינא למיעבד מצוה מאי א א"ל תניתוהו בד"א במצות ל"ת אבל במצות עשה כגון סוכה איני עושה ב"ד מכין אותו עד שתצא נפשו וה"נ דכוותי'

שם ר' יוחנן אמר אפי' רבית קצוצה אינו יוצאה בדיינין איכא מ"ד דלאו דווקא בדייני' אלא אפי' בא לצאת ידי שמים אינו בהשבון כלל דאסורא דעבד עבד ולית לי' תקנתא בחזרה ודייני' דנקט משום דר' אלעזר דאמר אפי' בדייני' יוצאה והראיה מדמקשינן עלי' דר' יוחנן הגזלנין ומלוה ברבית אעפ"י שגבו מחזירין ואם איתא מאי קושי' לימא מאי מחזירין בבא לצאת ידי שמים וכן מדמקשי' עלי' מדתניא הניח להם אביהם כו' הא אביהם חייב להחזיר ואם איתא דר"י מודה דבבא לצי"ש חייב מאי קושי' לישני לי' דאינהו אין חייבי' להחזיר הא אביהם חייב להחזיר בבא לצי"ש נמי כי אמרי' תנאי הוא מדתני' ר' נחמי' ור"א בן יעקב פוטרין כו' לאו דאמרי' להו קומו אהדרו מכלל דת"ק סבר לאו בני אהדורי נינהו וכר"י ואם איתא דר"י מודה רבא לצי"ש חייב לאהדורי ת"ק דר' נחמי' דמוקמי' כוותי' אמאי מחייב את המלוה ואת הערב הא בני אהדורי נינהו לצי"ש אלא מכל הני משמע דלר"י אפילו בבא לצי"ש פטור ולאו בהישבון הוא כלל והיינו דדרשי' למיתה ניתן ולא להשבון ואמרי' נמי מה שופכי דמים לא ניתן להשבון אף מלוה ברבית לא נתנו להשבון דאלמא מא מלוי ברבית לאו בני השבון נינהו כלל כשופכי דמים וא"ת א"כ מאי האי דאקשינן אי בשעשה תשובה מאי בעי גביה הא אמרי' דלר"י אפילו בבא לצי"ש פטור לאו קושי' הוא דבדבר מסויים הוא דמתמהינן מאי בעי גביה דנהי דמדינא לא מחייב אם איתא דעשה תשובה היכי לא מיהדר לי' והא זולא ביה מילתא ואי איהו לא חייש ליקריה אמאי חיישי בניה טפי מיני' דקא מחייבית להו להחזיר מפני כבוד אביהם וי"א דר"י מודה דחייב בידי שמים ודאי וכדמקשי' בהדי' אי בשעשה תשובה מאי בעי גביה והאי דלא שני לי' הא אביהם חייב ולהחזיר בבא לצי"ש משום דסתם חיוב בדיני אדם משמע והא דלא משני לי' באידך דגזלנין ומלוי ברבית דמחזירין בבא לצי"ש קאמר משום דכיון דקרי להו גזלנין משמע לי' שכשם שהגזלנין מחזירי' בדייני' אף מלוי ברבית כן וכן נמי היינו טעמא דת"ק דמחייב גזלנין ומלוי ברבית משום דקסבר לאו בני אהדורי נינהו משום דא דאע"ג שבאים לצי"ש חייבי' לאו משום עשה דוחי אחיך עמך הוא משום דא"כ אפילו בדייני' יוצאה וכדכתבי הילכך אין זה לאו שניתק לעשה אבל לעולם בבא לצי"ש חייב והכי מוכח בתוספתא דתניא התם המלוה את חבירו ברבית ועשה תשובה חייב להחזיר וההיא ע"כ כר"י דאי לר"א אפי' לא עשה תשובה נמי חייב אלא ש"מ דאפילו ר"י מודה דכל שעשה תשובה חייב להחזיר ואפשר דההיא ברייתא לא מתנייא בו ר' חייא מדלא מקשי בגמ' לר"א ולא לר"י וכתב הרשב"א ז"ל דלענין הלכה לא נפקא לי' מידי מהאי פלוגתא דכר"א קיי"ל דאמר ריבית קצוצה יוצאה בדייני' וכדאמר ר' ספרא בסמוך כל שבדיניהם וכו' רבית קצוצה וכדר"א

ואני אומר דאע"ג דלגבי רבית קצוצה לא נפקא לן מידי לענין אבק ריבית נפקא לן דאבק רבי' לר"א כרבית קצוצה לר"י הילכך אי רבית קצוצה לר"י אינו מחזיר אפילו בא לצי"ש ה"נ באבק רבית לדידן

סב ע"א לא מאי קום ועשה לקרועי שטרא פירש"י ז"ל אם גבה ד"ה אינו מתוקן בחזרה פי' לפירושו לאו למימרא דהאי דדחי ס"ל לאו בני אהדורי נינהו כר' יוחנן דהא מעיקרא אקשי מברייתא דגזלנין ושנינין אליבי' דתנאי היא כלומר דאיכא תנא דס"ל כר' יוחנן וכיון שכן ע"כ בעי מאן דדחי למימר דר' יוחנן דלא כחד והיכי לימא דכולהו ס"ל כוותי' אלא וודאי דה"ק דלאו כדקס"ד דאי בני אהדורי נינהו מיתקין לאו דידהו בחזרה דליתא אלא נהי דכולי עלמא מודו דבני אהדורי נינהו משום עשה דוחי אחיך עמך ודלא כר' יוחנן אפ"ה כ"ע מודו דלאו דידהו לא מיתקין בהכי דלאו דרבית לאו משום חסרון הלוה בלחוד הוא דהא אף ללוה נמי אזהר רחמנא הלכך נהי דוחי אחיך עמך עשה הוא דחייבי' רחמנא למלוה לאהדורי אפ"ה לא מנתיק לאו בחזרה וכי פטרי ר' נחמיה וראב"י בשלא גבה ובקרועה שטרא דת"ק סבר דאיסורא דשומא דעבד עבד וא"א לתקוני ללאו דלא תשימון כי היכי דא"א לתקוני ללאו דלא תקח אלו גבה, ולר"נ וראב"י סברי דלאו דשימה מתלי תלי עד שעת גוביינא הילכך אי קרעי לשטרא אגלאי מלתא שלא היתה כאן שומא מעולם וכי קאמרינן מפני שיש בהם קום עשה לומר שבידם לבטל השומא ומחוייבים הם בכך כדי שלא יבואו לידי איסור

סב ע"ב וכי אין לו יין מאי הוי וכו' הא יצא השער פוסקין כו' פי' ומשמע לי' דמתניתן כשיצא השער ליון איירי דאי לא פשיטא דהא תנן אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער ומתרצינן אמר רבא מתניתן דבא לחוב בדמיהם עסקינן פרש"י ז"ל שלא נתן לו זה המוכר לזה הלוקח דמי החטים שחייב לו ויחזור ויקבלם ממנו בשביל היין אלא בא לעשות דמי החיטין חוב ולפסוק על היין ונהי דמעיקרא נמי הכי ס"ל דפשטא דמתניתן הכי משמע אפ"ה משום דס"ל למקשה דלא שני לן כלל בין פוסק בחובו לפוסק בהלואתו קאמר דמתניתן בבא לחוב בדמיהן בלחוד עסקינן דאי באיסרו בא לידו אפי' אין לו שרי ורבא דמתרץ לקמן מתניתן כר' אושעיא בדאוקימתי' דרבה שייכא ואתרצה לה קושיא דאביי דמאי איריא אין לו אפי' יש לו נמי דהא תני דבי ר' אושעיא מפליג בהו וכתב ז"ל דל"ג לקמן והא לקח קתני מאי לקח לקח בהלוואתו דרישא דלקח בדמים ממש מתוקמא דהא לא תני בה איסורא באין לו וכ"ת אי בלקח בדמים עסקינן מאי קמ"ל רישא הא תנן לה לקמן אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער הא יצא השער פוסקין ולא הי' לי' למתני אלא סיפא דיין ובלקח' בהלוואתו כברייתא דר' אושעיא י"ל דקמ"ל דאע"פי שמתחילה באיסורי בא לידו כיון שאח"כ הוא פוסק מפירות לפירות כפוסק במלוה דמי ויש לו מותר אין לו אסור זו שיטת רש"י ז"ל אבל בכל ספרים כתוב והא לקח קתני מאי לקח בהלוואתו וכן הגרסא בפר"ח ז"ל ובהרי"ף ושמעינן דכי אסרינן בשאין לו יין דוקא בשלקח מתחילה בהלואתו הוא דאסרינן אבל היכא שבא באיסורי בידו מתחילה מותר לפסוק פירות בפירות אפי' אין לו, לפיכך פי' דרבא דאוקמי' בבא לחוב בדמיהן ה"ק שכשבא לפסוק על היין לא העמיד החטים עליהם דאפ"ה שרי כיון שמתחלה באיסורי בא לידי אלא שהוא זקפן עלי במלוה ופסק בהם ומש"ה אין לו אסור שאע"פי שמתחלה בא באיסורי כיון דזקפן במלוה או פסק לי' איסר דמעיקרא ורבא אוקמי' למתניתין כר' אושעיא כלומר דכולה מתניתין כשלא בא באיסורי לידו אפי' מתחלה אלא בנושה בחבירו מנה ופסק בהם חטין ומתא לי' לאוקמי' בכה"ג מלאוקמי' רישא בלקח מעות וסיפא בזקפן עליו במלוה ולקח בהלוואתו ואקשינן לאוקימתיה דרבא דאוקמיה כולה בבא בהלואתו והא