ר"ן בבא מציעא ד

כ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי כאן שנים ואין דבריו של א' במקום שנים ומשני ל"ק כאן בבת אחת כאן בזה אחר זה נמצא אע"פ שהאמינה תורה עד אחד כל היכי דמכחיש ליה סהדא אחרינא בבת אחת אינו נאמן אף כאן אפילו נאמר שע"א קם לחייב שבועה אבל לא לפטור שבועת התורה כל שלא נתחייב בה אלא מכח עד אחד עד אחד פוטרו ולא מטעם שעד א' יש בו כח לפטור שבועת התורה אלא מפני שהוא מכחיש העד הא' ומשני לי' כמאן דליתי' ונמצא שאף בע"א עד אחד כיוצא בו פוטרו כמו שאתה אומר בב' עדים ואין כאן פירכא וא"ת א"ק דבפיו וע"א אין כיוצא בהן פוטרים שבועתם בזה אחר זה לפי שהעד המחייבו שבועה נאמן כב' ועד זה שמכחישו אינו נאמן כיון שהוא בזה אחר זה. משא"כ העדים דאפי' בזה אחר זה כיוצא בהן פוטרים אותו משבועה ליתא דכי אמרינן דבזה אחר זה ראשון נאמן לפי שהאמינו אותו התורה ושני המכחישו אין בדבריו כלום היינו דוקא כשהמעשה נעשה ע"פ עדותו של הראשון אבל כשלא נעשה מעשה על פיו אפי' בזה אחר זה ה"ל כבת אחת ועד א' בהכחשה הוא ולא מהימן והראי' מדאמרי' בפ' האשה שלום ע"א אומר מת ונשאת ובא אחר ואמר לא מת לא תצא ומקשי' טעמא דנשאת הא לא נשאת לא תנשא והא אמר עולא כ"מ שהאמינה תורה ע"א כו' ומפרקי' ה"ק ע"א אומר מת והיתרוה לינשא ובא אחר ואמר לא מת לא תצא מהיתרה הראשון אלמא אע"ג דבזה אחר זה עד א' בהכחשה לאו כלום הוא אלא ע"כ נעשה מעשה ע"פ הראשון כגון שהתירוה לינשא וזכתה בעצמה שאין הדבר מחוסר מעשה וכן בסוטה שבא עד א' מעיד ואמר נטמאת שפטרוה לשתות אבל כשעד א' מחייבו שבועה אפי' חייבוהו ב"ד שבועה ע"פ כל שבא ע"א והכחישו קודם שנשבע כבת אחת היא: ולפיכך נ"ל ברור שאפי' נאמר שע"א אינו פוטר משבועה של תורה ה"מ בשבועת מודה במקצת א"נ בשבועת השומרים: אבל בשבועה הבאה בהודאת עד אחד ע"א פוטרו ממנה לא מפני שעד אחד קם לפטור שבועה של תורה אלא משום דמשוי ליה לסהדותא קמא כמאן דליתא דה"ל ע"א בהכחשה ולא מהימן וכן דעת הרמב"ן בספר מלחמות שאין עד אחד פוטר שבועה של תורה והביא ראיה מדאמרי' בפ' המפקיד דשומר שמסר לשומר חייב משום דא"ל את מהימנת לי בשבועה האי' לא מהימן לי: ואמאי חייב יפטרנו שומר שני בעדותו משבועה שהוא חייב ואינו ראייה שכיון שהראשון מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע הרי הוא מחוייב ממון ואעפ"י שחיוב זה של ממון מפני חיוב שבועה באה לו אם אתה אומר ששומר ב' פוטר מחויב זה נמצא ע"א קם לממון וכן דעת הרז"ה דעד פוטר אפילו משבועה דאורייתא אבל הסכמת הרמב"ן ז"ל כך הוא דדוקא משבועת התקנה הוא פוטרו כאותה של משנתינו אבל משבועת התורה לא

דררא דממונא פירש"י ז"ל חסרון כיס שאם תחייבנו שלא כדין הרי חסר ממון ואם תפטרנו שלא כדין נמצא חסר ולד פרתו משמע לאפוקי מציאה דלא קא חסר ממונא ולאפוקי מו"מ דהא מהדר לי' דמי וקשה עלי' מדמקשינן פח"ה גבי זה אומר של אבותי דאמרי' כל דאלים גבר ואקשי' מדאמרי' המחליף פרה בחמור וילדה כו' דאמרי' יחלוקו ומתרצינן התם איכא דררא דממונא למר ולמר כלומר משא"כ בזה אומר של אבותי ואם אתה תפרש דררא דממונא חסרון כיס בההיא נמי איתא אלא ה"פ עיקר תביעות ממון כמו דררא דטומאה דאיתא בפ"ק דנדה ובפ' חומר בקודש שפי' עיקר טומאה ובתרגום ירושלמי מידי תבקשנו מן ידי תרריניה וכן פי' ר"ח והיינו דאמר התם דגבי מחליף פרה בחמור איכא דררא דממונא למר ולמר שהמוכר יש לו חזקה שהיתה שלו בתחלה בלא מחלק והלוקח יש לו חזקה שהיא שלו עכשיו משא"כ בזה אומר של אבותי וז"א של אבותי שאין לזה ולא לזה חזקה בלא מחלוקת שהרי כ"א מכחיש שלא היתה של חבירו מעולם וכן במתני' דזה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי אין לאחד מהם חזקה כלל שחבירו מכחישו לגמרי

דף ג ע"א אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא כלומר משו' דבמתני' ליכא וודאי רמאי אמרי' יחלוקו הא איכא וודאי רמאי אמרינן יהא מונח כי הכא דב' שהפקידו אצל אחד דבין ר' יוסי ובין רבנן מודו דהשאר יהא מונח ומתני' כשאר דמי הילכך זה אומר אני ארגתי' כו' דאיכא וודאי רמאי יהא מונח וכפ"רשי וקשה היכי מסקי' הכא דכל היכא דליכא וודאי רמאי אמרי' יחלוקו דהא בפ"חה משמע דאע"ג דליכא וודאי רמאי אמרי' כל דאלים גבר דאמרי' התם ההיא ארבא דהוי מינצו בי תרי האי אמר דידי הוא והאי אמר דידי הוא ומסקי' כל דאלים גבר והא התם ליכא וודאי רמאי דהאי דאמר דידי הוא דלמא במציאה אתי לידי' א"נ במו"מ ואפ"ה מסקי' כל דאלים גבר וכדאמרי' נמי בז"א של אבותי דאי וודאי רמאי דאמרי' כל דאלים גבר תירץ ר"ת דכי מסקי' הכא דכל היכא דליכא וודאי רמאי אמרי' יחלוקו ה"מ היכי דתפסי להו וליכא וודאי רמאי א"א להוציא שום אחד מהם מחזקתו אלא מעמידין כ"א בחזקת מה שהוא תופס אבל היכא דלא תפסו לה תרווייהו אע"ג דליכא וודאי רמאי כיון שאין אנו צריכי' להוציא שום אחד מהם מחזקתו אמרי' כדא"ג ועובדא דההי' ארבא בכה"ג הוא דלא תפסי לה תרוייהו אלא שהיתה מונחת בסימטא או במקום שיד שניהם שוה ומ"ה אמרי כל דאלים גבר וא"ת כיון דאפי' היכא דליכא וודאי רמאי בדלא תפסו בה לא אמרי' יחלוקו אלא כדא"ג מאי קא מקפי' לימא מתני' דלא כר' יוסי וא"נ דלא כרבנן לימא טעמא דמתני' דאמרי' יחלוקו משום דתפסו בה דכיון דתפסו בה בין איכא רמאי בין ליכא רמאי יחלוקו אבל לש בפלוגתא דר"י ורבנן כיון דלא תפסו בה ליכא למימר יחלוקו ואפילו היכא דליכא וודאי רמאי ומ"ה אמרי' יהא מונח וכיון שכן מנ"ל דאיכא פלוגתא בין איכא וודאי רמאי לליכא וודאי רמאי וכ"ת אי טעמייהו דרבנן ור"י משום דלא תפסו בה לא ה"לל יהא מונח אלא כל דאלים כההיא ארבא ליתא דהכא כיון שביד נפקד הוא אין לנו להוציאו מידי ולומר כדא"ג דנפקד לא פטר נפשו בחזרה דכל דאלים שהרי אפשר שלא תחזיר לבעלי' דהכי אמרי' בההיא ארבא דאנן לא תפסי' לה אבל אי תפסי לא מפקינן לה לומר כל דאלים גבר וכדאמרי' התם לפי שאין הנפקד פוטר עצמו אלא בחזרה גמורה וכיון שכן ניחא שפיר פלוגתייהו דר"י ורבנן בהדי מתניתין ומנ"ל דאיכא פלוגתא בין איכא וודאי רמאי לליכא וודאי רמאי י"ל דכיון דמקשי' מפלוגתייהו דר"י ורבנן אמתניתין ודאי ס"ל דפלוגתייהו נמי בדתפסו לה תרווייהו הוא דכיון שהנפקד אינו תופס ממון זה אלא מכח שניהם וכל מה ששניהם יסכימו בו יש לו לעשות ממנו הרי הוא כאלו תפסי בי' תרווייהו דומי' דמתני' ומ"ה אצטריכי' לתרוצי דטעמא דמתני' משום דליכא וודאי רמאי וכיון דתפסן לה תרווייהו יחלוקו אבל הכא בפלוגתא דר"י ורבנן כיון דאיכא וודאי רמאי אע"ג דתפסי לה תרווייהו אמרי' יהא מונח והילכך היכי דתפסי לה תרוייהו וזה אומר אני ארגתי' וז"א אני ארגתי' יהא מונח וכפי"רשי שלא תאמר אלא כל דאלים גבר כיון דאיכא וודאי רמאי כי היכי דבלא תפסי לא משום דלא דיינינן להו ביחלוקו אמרינן כל דאלים גבר והכא כי אמרי' יהא מונח מפני שהנפקד לא יצא ידי חובתו בחזרה דכל דאלים דליתא אלא כי היכא דבליכא וודאי רמאי אמרי' דנהי דהיכא דלא תפסי לה תרווייהו אמרי' כד"ג כדמוכח עובדא דההיא ארבא היכי דתפסו לה אמרינן יחלוקו כדי שתהא יד שניהם שוה בה כיון ששניהם מוחזקים בה כך הוא הדין בעצמו בדאיכא ודאי רמאי דנהי היכא דלא תפיס לה אנן אמרי' כל דאלים כדמוכח ההוא דזה אומר של אבותי היכא דתפסו לה יש לנו לומר שתהא יד שניהם שוה בה כדי שלא להוציא א' מתפיסתו לגמרי וכיון דא"א לומר יחלוקו דהא איכא ודאי רמאי מ"מ אמרי' יהא מונח כדי שתהא יד שניהם שוה בו ושלא להוציא א' מהם מתפיסתו לגמרי שאל"ת כן אלא היכא דאיכא ודאי רמאי ותפסי' לה אמרי' כל דאלים להכא כי אמרי' יהא מונח משום דאיתא ביד שליש מאי קושיא מפלוגתייהו דר"י ורבנן אמתני' לימא דבפלוגתייהו נמי הל"ל, יחלוקו וכדאמר במתניתין אלא דהכא שאני מפני שהוא ביד שליש אלא ודאי איתפסי להתרוייהו בדינא דשליש דיינינין ליה דכל היכא דאיכא ודאי רמאי אמרי' יהא מונח

נמצא פסקן של דברים דכל מידי דלא תפס לה תרווייהו וליתא נמי ביד שליש ומינצי עליה בין איכא ודאי רמאי בין ליכא רמאי כל דאלים גבר והיינו עובדא דהאי ארבא וההוא דזה אומר של אבותי ומיהו ה"מ היכא דאיכא למיקם עלה דמילתא וליכא דררא דממונא למר ולמר וכדאיתא התם בפח"ה אבל איכא דררא דממונא לתרוייהו אע"ג דלא תפסי לה חולקים בלא שבועה והיינו מתני' דמחליף פרה בחמור דאע"ג דלית הלכתא כההיא מתני' דהא בפ' השואל מוקמי' לה כסומכוס אבל רבנן דפליגי עליה אמרי' אוקי ממונא בחזקת מרא קמא וכדאיתא התם אפ"ה גמר מינה דליכא לאוקמי אחזקת מריה קמא דכל היכא דאיכא דררא דממונא אע"ג דלא תפסי לה חולקים בלא שבועה ואי ליכא למיקם בעלה דמילתא בין איכא דררא דממונא בין ליכא עבדי' שודא כשמואל דאמר הכי בפ' חזקת הבתים גבי ב' שטרות היוצאים ביום א' ואמרי' התם דטעמא דשמואל משום דליכא למיקם עלה דמלתא אבל מלתא דתפסו לה תרווייהו אי ליכא ודאי רמאי חולקים בשבועה והיינו מתני' דב' אוחזים ואי איכא ודאי רמאי כגון זה אומר אני ארגתי' כו' כיון דתפסו לה יהא מונח דומיא דב' שהפקידו אצל א' מן הטעם שכתבנו למעלה והיכא דאתו לההיא מידי דמינצו עלי' ביד שליש הרי הוא כאלו שניהם תופסים בו וכל היכא דאיכא ודאי רמאי אמרי' יהא מונח וכל היכא דליכא ודאי רמאי חולקים בשבועה ויש שדקדקו עוד לומר שאין נקרא ודאי רמאי אלא היכא שנודע בבירור שהדין שנידון ביניהם יהי' מרומה בעצמו כגון בשנים שהפקידו אצל אחד שאם באנו לומר יחלוקו נמצא הדין מרומה שאנו נותנים לא' מהם מה שאינו שלו ואנו יודעים בזה בבירור שלא מתוך טענותיהם אבל זה אומר אני ארגתי' אע"פ שלפי טענותיהם איכא ודאי רמאי שא"ל שכ"א סובר לומר האמת מ"מ אם נדון ביניהם יחלוקו אפשר שלא יהיה הדין מרומה בעצמו שאפשר ששניהם ארגוה הלכך חולקים בשבועה ומביאים ראי' מדאמרי' בב' אדוקים בשטר מלוה אומר שלי היא ולוה אומר שלך הוא ופרעתי לך דיחלוקו והתם לפי טענותיהם איכא ודאי רמאי אפ"ה אמרי' יחלוקו לפי שאפשר שהדין שנדון ביניהם לא יהי' מרומה שמא לוה פרע מחצה וה"ה באומר אני ארגתי' כו': וכן דעת התוספות אבל הראב"ד פוסק כדברי רש"י דבזה אומר אני ארגתי' יהא מונח ויש כאן דעת אחרת לומר דכל היכא דליכא ודאי רמאי אפילו לא תפסי לה תרווייהו לא אמרי' יחלוקו וכ"ת הא אמרי' גבי ההיא ארבא כל דאלים גבר לא תקשי דהא מיירי בדאיכא ודאי רמאי כגון דאמר דידי הוא שאני עשיתי או ירשתי' מאבותי וזה אפשר הוא לדעת רש"י שהוא סובר דכל היכא שהן רמאי' בטענותיהם מיקרי ודאי רמאי וכמו שכתבנו אבל ע"ד מי שסובר שאינו נקרא רמאי אלא מחמת הדין בעצמו אי אפשר לך להעמיד ההוא עובדא בדאיכא ודאי