ר"ן בבא מציעא לט

כרשב"ג ולא מטעמי' אילימא הלכה כרשב"ג דאם מתה ירשנה ולא מטעמי' דאלו רשב"ג סבר תנאי בטל ורב סבר תנאו קיים והא איתמר האומר לחבירו ע"מ שאין לך עלי אונאה אלמא דאפילו במפרש ס"ל לרב תנאי בטל דאלת"ה מאי קושי' דהא ההיא דהכותב לאשתו מפרש הוא אלא ע"כ כדכתיבנא דפלוגתייהו במפרש ור' כר"מ ושמואל כר"י

הילכך לענין פסק הלכה קי"ל כר"י וכשמואל דקאי כותיה דקי"ל כשמואל בדיני הילכך ע"מ שאין לך עלי אונאה אי מפרש הוא דאמר יודע אני וכו' אין לו עליו אונאה אבל בסתם יש לו עליו אונאה וה"מ בע"מ שאין לך עלי אונאה אבל ע"מ שאין בו בין בסתם בין במפרש יש לו אונאה וכדמפרשא ליה לרב ענן משמיה דמר שמואל וכן פוסק הרי"ף ז"ל וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפרק י"ג מהלכות אבידה וזה שלא כדברי הרא"בד ז"ל שכתב דכיון שעיקר מחלוקתם באונאה הוא ה"ל פלוגתא דאיסורא וקיי"ל כרב באיסורי

ולענין פסק הלכה פסק הרי"ף כר"ש כו' ויש מי שחולק בזה ואמר דהכא רבא גרסי' דהוא רביה דאביי דהא בתר הכי מייתי' אוקמתי' דאביי ואלו הוי רבא הוי מקדמי ליה אביי מקמי' דהכי הוא אורחא דתלמודא משום דהוא קשיש מיניה הילכך נקטינן כאוקימתיה דאביי דהוא בתרא דאמר דלא דמי סלע לטלית וסתם מתניתין דטלית כ"ע היא אבל בסלע קי"ל כר' יהודא דאמר א' מכם דהפלה כמותו לגבי ר"מ ולגבי ר"ש וכדאיתא בהדיא בפ' מי שהוציאוהו ולזה מטין גדולי האחרונים ז"ל

נב ע"א אמר אביי ה"ק פחת סלע יותר מכדי אונאה איסר אסור פרש"י ז"ל אסור להוציאה ביפה ולא מיחוור דמאי איריא יתר מכדי אונאה אפילו כדי אונאה נמי שהרי מוזהר עליה בבל תונו אלא ודאי אסור לקיימה קאמר דס"ל לאביי כרב הונא דאמר פחות מכן יקוץ יתר על כן יקוץ ומיהו קסבר אביי דכדי אונאתו כיון דלא הוי ביטל מקח מותר לקיימה ואפילו פחתה מכדי אונאתה משהו אלא א"כ פחתה איסר לדינר דנהי דאסור להוציאה וביטול מקח נמי איכא כיון דדבר מועט הוא לא החמירו עליה שלא לקיימה וא"ל רבא והא פחות מכן קתני כלומר דאפילו פחתה מכדי אונאתה כל שהוא משמע אלא אמר רבא אם פחתה סלע איסר לדינר אסור וסתמא כר"מ ומסתברא דהאי אסור דקאמר רבא אסור לקיימה קאמר וכשיטתיה דאביי דס"ל לרבא דכל שפחתי' כדי אונאתה אסור לקיימה ואליבא דרב הונא ומיהו לרב אמי דאמר יתר על כן יקיים מפרש לברייתא דאם פחתה איסר לדינר אסור להוציאה קאמר. הילכך כיון דאביי ורבא שייכי כוותיה דרב הונא קי"ל כותיה דפחות ויתר מכן אפילו בכדי אונאתה יקוץ וכן פסק הרי"ף ז"ל

ונותנה למעשר שני ארישא, קאי דקתני עד כמה תהא חסירה ולא תהא בה אונאה דהא פיסקא דמתניתן דלעיל וה"ק דכיון שאין בה כדי אונאה נותנה למעשר בשווייה דאי הוי כדי אונאה הא פסקינא לעיל כרב הונא דאמר יקוץ והוה ליה כאסימון ומעות הרעות דאין מחללין עליהן מעשר שני ועוד דאי בכדי אונאה היכי תנן שאינו אלא נפש רעה אדרבה כל כדי אונאה דרכן של בני אדם להקפיד דמ"ה אזהרה רחמנא עלה אלא ודאי לא חסרה כדי אונאה

ע"ב אמר ר' פפא ש"מ האי מאן דמוקים אזוזי מקרי נפש רעה פי' אתי לאשמעינן ר"פ דמאן דמוקם אזוזי שחסרה פחות מכדי אונאה שלא לקבלה בשלימה לגמרי מקרי נפש רעה דאי ממתניתן ה"א דלא נקרא נפש רעה אלא למי שאינו מקבלה כלל אפילו בדמים ודאים שבה אבל בשלימה אין לו לקבלה קמ"ל ר"פ דכל מאן דמוקים עליה שלא לקבלה בשלימה גמורה מקרי נפש רעה ודייק לה ממתניתן דאי לא דחשיבא בשלימה לגמרי לא הי' מתירין לחלל מעשר שני עליה

מסייע ליה לחזקיה פירש רש"י ז"ל דמתניתין גופא מסייע ליה לחזקיה ותימה דא"כ אדרבה תקשי וכי חזקיה מתניתן אתא לאשמעינן אלא ה"פ דמתניתן בהדי פירושא דר"פ מסייע לחזקיה דהא אשמועינן ר"פ ממתניתן דסלע שלא חסרה כדי אונאה כשלימה גמורה הוא והיינו כחזקיה דאמר דמחלל עליה ביפה ממש לל"ק או שפורטה בשויי' דהיינו ביפה ממש לל"ב וכמו שנפרש בס"ד ואמרינן מאי קאמר פי' דמשמע ליה דכי קאמר פורטה בשוייה בדמים ודאים שבה קאמר ולא ביפה ממש ומ"ה ק"ל מאי קאמר דכיון שלא חסרה כדי אונאה יכול לפורטה ביפה ומשני דה"ק אע"פ דכשבא לפורטה בירושלים אצל השולחני פורטה בשוייה ע"כ שאע"פ שיש לו רשות לפורטה ביפה ממש שולחנים לא יקבלוהו ממנו אלא בשוייה ואפ"ה כיון שלא חסרה כדי אונאה מחלל ביפה ואקשינן למימרא דסבר חזקיה וכו' ואסיקנא מאי ביפה בתורת יפה כו' ולמסקנא חזקיה ה"ק אע"פי שכשהוא בא לפורטה פורטה בשוייה כלומר בכל שויה דהיינו ביפה שכיון שלא חסרה כדי אונאה. ליכא דמוקים עלה אלא נפש רעה א"ה אין מחללין בה מעשר שני אלא ביפה כלומר בדמים יפים ודאים שבה ולהאי לישנא סייעתיה דחזקיה ממתניתין וממאי דקאמר ר"פ היינו מהאי דקאמר חזקיה דכשהוא פורטה פורטה בשוויה כלומר בשלימה גמורה ולפ"ז הא דתנן ונותנה למעשר ב' בדמים ודאים שבה קאמר והא דדאיק ר"פ ממתניתין דמאן דמוקים אזוזא שלא לקבלו בשלם מקרי נפש רעה הכי קא דייק דאם איתא דלעלמא אין מקבלין אותו בשלם לגמרי לגבי מעשר לא מחללינן עליה כלל נמצא עכשיו שאין פחות מכדי אונאה של סלע דומה לפחות מכדי אונאה שבטלית דבטלית אין לו לקבל ובסלע אם אינו מקבל מקרי נפש רעה ומיהו נפש רעה הוא דמקרי אבל מכפא לא כיפינן ליה

נג ע"א אסורים לזרים פי' בתוס' דבירושלמי אמרו מתניתן מסייע ליה לר"י ואסורים לזרים פתר לה בפחות מכשיעור כלומר ולהא איצטריך וא"ת הא נמי פשיטא דחצי שיעור אסור לר' יוחנן מן התורה כדאיתא בפרק בתרא דיומא ומ"ש תרומה ובכורים אפילו כל איסורין שבתורה נמי י"ל איצטרך משום דהתם מרבינן חצי שיעור מכל חלב וסד"א דדוקא דומיא דחלב דאסורו שוה בכל אבל תרומה ובכורים שאין איסורין שוה בכל אימא לא קמ"ל

שם מש"כ במעשר שני דבטל ברוב פי' רש"י ז"ל דלא בעינן מאה ואחד נראה מדבריו דס' מיהא בעי ומאי ברוב ברביית ס' כשאר אסורין והרשב"א ז"ל הקשה. דא"כ הל"ל מש"כ במעשר שני דבטל בס' דאלו ברוב כלומר ברביית שיעור אף תרומה ובכורים בטלים ברוב כלומר ברביית מאה וא' לפיכך פי' דברוב ממש קאמר כלומר חד בתרי ומכאן הכריע כדברי האומרים דיבש ביבש חד בתרי בטל ולפי זה כי אקשינן בפרק גיד הנשה עלה דמתניתן דתנן התם גיד שנתערב בין הגידים וחתיכה בין החתיכות וכו' וליבטל ברובא ברובא ממש קאמר כלומר חד בתרי וזה שלא כדברי קצת מפרשים שכתבו דאפילו יבש ביבש בעי ס' ושם יתבאר בס"ד

שם ואם איתא לדחזקיה הוי דבר שיש לו מתירין וכו' פי' רש"י ז"ל בשלמא לדידן משכחת לה כשאין בו ש"פ דלאו בר פדייה הוא וכשנטמא דלאו בר אסוקי ומיכלא בירושלי' הוא אלא לחזקיה קשה ואינו מחוויר דאכתי לא הוה משמע לן דאיירי כשנטמא דלקמן הוא דמוקמינן ליה בהכי לפיכך פי' ר"ת ז"ל דלעולם בשלא נטמא וכ"ת א"כ ליסקיה וליכליה וה"ל דבר שיש לו מתירין ליתא דלא מקרי מתירין אלא כשהוא יכול להתירו בלא טורח גדול אבל כאן שיש טורח להעלותו עם תערובתו לאו מתירין מקרי ונפקא ממנה לקערה שנאסרה, מחמת בלע שנתערבה בין הקערות דלא קרינן לה דבר שיש לו מתירין אעפ"י שיש להם היתר בהגעלה והא דאקשינן לקמן וניהדר וניעלייה בירושלים דאלמא כל היכא דאיפשר למסקיה דבר שיש לו מתירין הוא ל"ק דהתם מ"ה מקשינן מדקתני שנכנס לירושלים ויצא משמע אפילו לא יצא אלא פסיעה אחת ובכה"ג מקשינן ליהדר וליעלייה שהרי אין טורח בהעלותו א"נ י"ל דמ"ה לא חשבי' יש לו מתירין מפני שיכול להעלותו משום דלא מקרי דבר שיש לו מתירין במידי דמחוסר מעשה אלא במידי דקאי להכי אבל מעשר שני לא קאי להעלותו לירושלים בעינה אלא לפדותו ולהעלות דמיו וכי אקשינן בסמוך ליהדר וליעלייה התם הוא שכיון שנכנס שם פעם אחת אין לו פדיון וע"כ לאסוקי קאי

שם וניתי איסר דילמא אתי לאתויי פרוטות וא"ת א"כ בעלמא היאך מחללין על איסר נגזור דילמא אתי לאתויי פרוטות י"ל דלאו גזרה היא אלא ה"ק כיון דזמנין דאתי לאתויי פרוטות ניחא להו לרבנן דליבטיל ולא להחמיר עליה כדין דבר שיש לו מתירין כיון דזמנין דנפיק מיניה חורבה אבל ודאי לכתחלה מחללין על איסרין ולא גזרינן וכן נראים דברי רש"י ז"ל ומ"מ איכא למידק דהכא משמע דאין מחללין בפרוטות דהא אמר דחצי פרוטה לא תפסה וכיון שכן אם היה מחלל אפרוטות דילמא איכא חצי פרוטה יתר דא"א לצמצם ולא תפסה ונמצא אותו חצי פרוטה נאכל בחוץ בלא פדיון ואלו בריש פרקין משמע בהדיא דמחללין מעשר שני על פרוטות תירץ הרמ"בן ז"ל דהתם הוא במכוין להתפיס כל הפרוטות כלומר שיהו נתפסות כולן בקדושת מעשר ובכה"ג תפיס כוליה שאין אונאה בחלול אבל כשהוא מכוין להתפיס חצי פרוטה ושתהא חציה חולין בכה"ג הוא דאמרינן דלא תפסה

ע"ב לא פלוג רבנן במחיצות וא"ת דהא בפרק חלק אסיקנא דכי גזור רבנן כי איתניהו למחיצות אבל כי ליתניהו למחיצות לא גזרו תירץ הרמב"ן ז"ל דהתם שנפלו מחיצות קודם שנכנס שלא קלטוהו כלל ובכה"ג לא גזרו אבל הכא שנפלו אחרי שנכנס גזרו בהו רבנן כיון דמעיקרא קלוט אע"ג דנפל והיינו דגרסינן במקצת נסחי כיון דקלוט קלוט ולא פלוג רבנן במחיצות

שם גבי הקדש כתיב ויסף חמישיתו כסף ערכך עליו כי אבעיא לן בהקדש אי מוסיף חומש על חומש דוקא במקדיש קרקע כגון בית ושדה אחוזה אבל במטלטלי הא כתיב ואם גאול יגאלנה ויסף חמישיתו על ערכך ואי שדית ואו דויסף ה"ל חמישיתו

שם המקדיש ולא המתפיס וא"ת והא בסמוך נפקא לן מואם בבהמה טמאה י"ל דהאי קרא בקרקע כתיב ואם גאל יגאל את השדה המקדיש אותה ואצטריך למקרקע וקרא דואם בבהמה טמאה איצטריך למטלטלי

שם דילמא לענין חומש קאמרת וכדרי"בל פירש"י ז"ל והאי דנקט מעילה לאו דוקא אלא משום דבמעילה נמי' איכא חומש נקט מעילה וא"ת והא דנקט כולה לשמים למ"ל וכ"ת למעוטא קדשים קלים מחומש נקט לה ליתא דהיכא דמי אי בתמימים דכותיה נמי בקדשי קדשים שכולן לשמים לא שייך בי' חומש דלית להו פדיון ואי בשהוממו אפי' קדשים קלים אית בהו חומש כפדיונן דאמרינן בפ' התודה המתפיס מעות של מעשר שני לשלמים כשהוא פודן מוסיף ב' חומשין אחד של מעשר ואחד