ר"ן בבא מציעא לח

יוחנן אבל במשכון וכיוצא בו דמדאורייתא לא קני ליכא מ"ש ואע"ג דאסיקנא דברים ומעות קאי באבל אמרו אפי' לר"ל דמעות אינן קונות מדאורייתא כלל אליבא דר"ל הוא דאמרי' הכי אבל לדידן ליכא מי שפרע אלא במידי דמדאורייתא קני וכדס"ד מעיקרא וכן מפורש בירושלמי במסכת שביעית ההיא שלא ידבר א' בפה וא' בלב האי פירוקא אפי' לר' יוחנן איצטרך דלדידי' נמי חסרון אמנה הוא דאיכא אבל עשה דאורייתא ליכא ואי קרא להכי אתי עשה נמי איכא ומ"ה הביא בהלכות פירוקי' דאביי דאלמא אפי' לר' יוחנן איצטרך ואפשר דמעיקרא נמי לתרווייהו פרכי'

אמר רב פפא מודי ר' יוחנן במתנה מועטת פי' וכל מכר נמי כמתנה מועטת דמי דהא סמכא דעתו וי"א דכיון שלא אמרה ר' יוחנן אלא במתנה מועטת במכר נמי לא אמרו אלא בשלא נשתנה השער אבל בנשתנה השער הרי זו כמתנה מרובה ולא סמכא דעתו ולפי זה הא דאמר לי' רב לרב כהנא אידך הוי להו דברים ודברים אין בהם משום מחוסרי אמנה לאו כשמעתי' בלחוד אורי לי' אלא ככ"ע אורי לי' והא דאמרי' עלה דאתמר ומייתי פלוגתא דרב ור' יוחנן לאו למימרא דבהא פליגי אלא משום דדמי' ליה אייתי לפלוגתייהו וכ"ד הר"ן הלוי ז"ל אבל הרשב"א ז"ל סובר דאפי' נשתנה השער אפילו דברים שיש בהם משום מחוסרי אמנה והא דאמרי' דבמתנה מרובה יכול לחזור בו פי' בירושלמי דדוקא באדם עשיר אבל בעני, עושה נדר וגרסי' התם רב מפקיד לשמעי' אי אמרי לך לגבר פלוני אי מסכן הוא הב ליה מיד ואי עתיר הוא אמליך ביה תנינות

מט ע"א לא מבעיא ש"ש דלא הוי כו' וא"ת דהא אמרי' בפרק הזורק וכן לענין החוב קרוב למלוה פטר לוה ואוקימנא כגון דאמר לו זרוק לי חובי בתורת גיטי' והפטר טעמא דאמר ליה הא לאו הכי לא נפטר עד שיגיע לידו ומ"ש הכא לאו קושיא הוא דהתם היינו טעמא דכיון דהלואה היא מעות הללו של לוה הם ואינם יוצאים מרשותו עד שיבואו לרשות מלוה אבל הכא דקס"ד השתא דהני זוזי פקדון נינהו ביד מוכר כיון דא"ל תא שקול זוזיך דלא בעינא לאותיובי בשמירתן פטור דפקדון כל היכא דאיתא ברשותא דמרה איתה וראי' לדבר מדתנן בפ' אומנין דהאומנין ש"ש הם וכולן שאמר טול את שלך והבא מעות ש"ח ואמרינן בגמרא טול את שלך איצטרך לי' ס"ד אמינא, ש"ח נמי לא הוי קמ"ל פי' דה"א דכיון שאמר טול את שלך כאלו אמר אינו רוצה להתחייב עוד בשמירתו ופטור קמ"ל דלא משמע הכי אלא אינו תופסה על שכרו קאמר הא אי אמר בהדיא דלא בעי לאיחיובו בשמירתן מהני ולפ"ז הא דאמרינן בפ"ק דקדושין מי דמי התם בתורת פקדון אתי לידי סברא אי שדינא להו מחייבינן בהו לאו משום דדינא הכי הוא אלא דאיהי סברי וטעיא בהכי ואע"ג דבתר הכי פריך רב אחאי אטו כולהו נשי דינא גמירי דמשמע דקס"ד דמאי דסברן דינא הוא אקידושין הוא דפריך ולאו אפקדון: (ביאור הדברי' דתחלה סבר דבבא לידה בפקדון הוא דטעתי' וסבר' דאי שדינא מחייבת בה אבל בבא ליד' בתורת קדושי' אין לה מקום לטעותו הדר פריך עלה דדלמא גם בכה"ג טעת' וסברה וחייבו.) כדאיתא התם דוק ותשכח אבל ודאי קושטא דמילתא דבפקדון כל היכא דא"ל שקול זוזיך מפטר וה"מ בפקדון אבל בהלואה לא נפטר עד שיבואו לרשות מלוה וכמ"ש למעלה ומהו אפילו נתנם בע"כ של מלוה פטור דנתינה בע"כ שמה נתינה וראי' לדבר מדאמרי' בפרק מי שאחזו דאמר רבא מתקנתו של הילל נלמד נתינה בע"כ שמה נתינה וכו' איצטרך ליה. להלל לתקוני שלא בפני' אבל בפני' נתינה בע"כ שמה נתינה ואע"ג דאתקיף עליה ר' פפא לאמר דילמא אפילו בפניו נמי מדעתו אין שלא מדעתו לא לא שבקינין מאי דפשיטא ליה לרבא משום אתקפתי' דר' פפא דלא איתמר אלא דרך דחייה בעלמא וכ"כ רבינו האי גאון ז"ל בתשובה ועוד אפילו אם תמצא לומר דאידחי ליה דרבא מקמי אתקפתיה דר"פ התם הוא במתנה שלא נחלקו אלא בע"מ שתתני לי מאתים זוז אבל פריעה אפילו בע"כ מהני דמאי אית לי' למעבד מדתני בתוספתא בפרק הגוזל מי שבא בדרך והי' בידו מעות וראה אנס באה כנגדו ואמר ליה טול את אלו שאני חייב לך אם קבל עליו פטור ואם לאו חייב טעמא דראה אנס הא לאו הכי אע"פי שלא קיבל עלי' פטור הוא

אמר רב פפא א"ל רבינא דא"ל ההוא מרבנן כו' כלומר דלאו הכי הוי עובדא אלא כדמפרש ואזיל וכתב הרי"ף בהלכות לאפלוגי אלישנא קמא קא אתי ולומר דבההוא גונא לא הוי אמר רבא דאפילו ש' ח לא הוי דנהי דפקדון הכי הוי דינא וכדכתבינין לעיל הני זוזי דהלואה דמי דהא מצי לאפקינהו דלהכי יהבינן ניהליה ולא מפטר משום דא"ל שקול זוזך אבל לעולם הם ברשותו לאונסין עד שיקבל עליו מ"ש ומי שקיבל עליו תורת פקדון עליהם וכל היכא דאמר ליה שקול זוזיך דלא בעינין לאיחיובי בהו פטור מיהו הני מילי היכא דלא אפקינהו אבל אפקינהו אע"ג דקיבל עלי' מ"ש ואמר תא שקול דידך אחרינא ברשותי' קיימא לאונסין עד שיבואו ברשותו של מוכר וכ"כ הרשב"א ז"ל אבל בתוס' כתבו דלאו לאפלוגי אדינא דלעי' קאתי אלא מעשה שהי' קאמרינן לאשמועינן דכי א"ל הא ביתא קמך אפי' ש"ח לא הוי: אבל לעולם הני זוזי פקדון נינהו בידי' דמוכר ולא מחייב באונסין גמורין דידהו הלכך כי א"ל תא שקיל זוזיך מפטר כדין נפקד הרוצה להוציא פקדון מתחת ידו וכמו שכתבנו למעלה וראי' דלא מחייב באונסין מדפרכונין לעי' גבי נותנה לספר מעל והא בעי' ממשך התספורת ואי ס"ד מחייב באונסין מאי קושי' דהא אע"ג דלא נקנה משום דלא משך תספורת כיון דמצי לאשתמושי בהו ומחייב באונסין דידהו מעל כדאמרינן בפ' המפקיד לדידך דאמרת אפי' נאנסו מאי אריא הוציא אפי' לא הוציא נמי אלמא כל היכא דמחייב באונסין אע"פ שלא הוציא מעל אלא ודאי דאין חייב באונסין ומש"ה ק"ל כיון שלא משך אמאי מעל אבל הרמ"בן ז"ל כתב להעמיד דברי הגאונים ז"ל דהא לא קשיא דכי פרכי' והא בעי לממשך תספורת לר"ל הוא דפרכינן דלדידי' ודאי כיון דס"ל דמעות אינן קונות פקדון נינהו גבי אבל לר"י כיון דס"ל דמעות קונות מדאורייתא ומדינא קיימין ברשותי' לאונסין אע"ג דתקון רבנן דלא לקני היינו לענין שיכולין לחזור בהן כדי שלא יאמר נשרפו חטיך בעלי' אבל לענין אונסין כיון דמדאורייתא קיימי ברשותי' דמוכר לא תקון רבנן בהא מודי אלא אוקמי אדינא דאורייתא

ע"ב כגון שהיתה של לוקח מושכרת למוכר וכו' פירש"י ז"ל דלאו למימרא וכו' ולפ"ז יש אומרי' אומרי' דשכירת מטלטלין נקנה בכסף דליכא למיחש שמא יאמרו הבעלים נשרפו המטלטלין כיון שהגוף של בעליה אי מיתנס טרח ומציל והא דפרכי' לעי' גבי נתנה לספר מעל והא בעי לממשך תספורת לר"ל מקשינין דס"ל שאין מעות קונות מן התורה כלל אבל לר"י שכירת מטלטלין ניקנה בכסף: (ושמעתי מפי אדמ"ו להרב הגאון דהמתיק בזה דברי תוס' ע"ז ס"ג ע"א ד"ה והא מחסרא ול"ד לההי' דפ' הזהב נתנה לסיטון וכו' ולכאור' ק' למה לא הקשו ממוקדם דבספר תלי' בדר"י ור"ל: ותירץ דתוס' ס"ל כשיטה זו דשכירות מטלטלי לר"י נקנה בכסף ויש תבלין לזה מדברי תוס' קדושי' כ"ז ע"א ד"ה ומקומו ועיי"ש במהרש"א ולפי הנ"ל מיושב קושי' המהרש"א דמברייתא קתני כך שכירות קרקע מוכח דחשיב אפי' מה דאית' במטלטלי דהא בשכירות גם מטלטלי ניק' בכסף: וא"כ מההי' דספר לא הו"מ להקשות דבזה דהוי שכירות אפי' מדרבנן נקנה בכסף לזה הקשו מסיטון דמיירי ממכר ובעיקר קושי' תוס' לפי דברי הר"ן דבסמוך דלר"י ס"ד אוקמי המעות ברשות המוכר וכ"כ תוס' בב"מ דמ"ג בתירוצם הב' ממיל' רווחא שמעתי דלר"י נהי דמדרבנן לא קנה מ"מ מעל כיון דהכניס המעות לרשות המוכר וק"ל

) נא ע"א תגרי לוד לא שכיחי דטעו וא"ת למאי דס"ל מעיקרא דאינהו נמי טעו אמאי שמחו מעיקרא ואמאי חזרו בסוף י"ל דהוי ס"ד דפחות משליש לר"ע כפחות משתות לרבנן ומ"ה שמחו דאע"ג דאינהו נמי טעו הא מצו לאהדוריה טעותייהו בכדי שיראה ואהני להו ר"ט דמקחן קיים

ע"ב ע"מ שאין בו אונאה ה"פ דכשהוא מתנה ואמר שאין לך עלי אונאה אינו עוקר דין תורה אלא מתנה הוא עמו שאותו דין אונאה שיש לו עליו שלא יתבענו ממנו והיינו לישנא דשאין לך עלי אבל באמר ע"מ שאין בו אונאה לאו כל הימנו שהרי התורה אמרה שיש, בו אונאה והוא בא לעקור ד"ת ודמיא האי מילתא למאי דאמרינן בפרק קמא דמכות ע"מ שלא תשמיטנו שביעית שביעית משמטתו לפי שבא לעקור דינא של שביעי ולאו כל הימנו אבל באומר שלא תשמטנו בשביעי' אינו אלא מתנה עם בעל חובו שיפקע לו אותו זכות שיש לו בשביעית והיינו דמדמינן להו התם בפ"ק דמכות ולא נתבררו דברי רש"י ז"ל בכאן: וכתב הרמ"בן ז"ל דלהאי לישנא דרב ענן שמואל דאמר כר' יהודא ולא מצי אמר אנא דאמרינן אפילו לר"מ דאי טעמיה דשמואל משום מי יימר דעקר א"כ אפילו מ"מ שאין בו אונאה לימא דאין בו אונא' דמי יימר דעקר אלא דע"כ שמואל כר' יהודא ולא כר"מ דכל היכא דקא עקר לא שאני ליה בין ספק לודאי והיינו דאמר אביי בסמוך מחוורתא דרב כר"מ ושמואל כר' יהודא דנהי דאיצטריך ליה למימר רב כר' מאיר לפרוקי לקושין אכתי ה"מ אמר דשמואל ככ"ע וכדס"ד מעיקרא אלא דמהא דרב ענן דמפרש מיניה דמר שמואל הוא דקאמר הכי וכדכתי'

רבא אמר כאן בסתם כאן במפרש: לכאורה משמע דרבא אתי לפרוקי ברייתא כרב דלעולם רב דאמר אפי' כר' יהודא אלא דפלוגתייהו דרב ושמואל בסתם וס"ל לרב דבסתם אפילו ר' יהודה מודה דיש לו אונאה אבל במפרש לר' יהודא אין לו אונאה והיינו ברייתא ומיהו לא מחוויר דא"כ הך ברייתא דקתני בד"א בסתם הויא תיובתי' דשמואל לגמרי דהא ע"כ ר' יהודא הוא דלר"מ אפילו במפרש לא מהני דהא ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה מפרש הוא וכיון דר' יהודא היא ש"מ דמודה ר"י בסתם דיש לו אונאה ואי פלוגתייהו דרב ושמואל בסתם שמואל דאמר כמאן ומאי פירוקיה דרבא לתרוצי קמייתא לרב ותקשי הא לשמואל לפיכך פי' הרמ"בן ז"ל דרבא הכי קאמר לאו כדקס"ד עד השתא דפלוגתייהו בסתם הוא וכדקאמרינן אבל הכא מי יימר דקא עקר דליתא אלא רב הוא דאמר יש לו עליו אונאה בין בסתם. בין במפרש וכר"מ ולגבי מאי דאמר בסתם מצי אמר אנא דאמרי אפילו לר"י אבל שמואל דפליג עליה במפרש דוקא הוא דפליג אבל בסתם מודה הילכך בסתם בין ר"מ בין רב ושמואל כולהו מודה דיש לו אונאה אבל במפרש הוא דפליגי דרב אמר אפילו במפרש יש לו אונאה וכר"מ ושמואל אמר דבמפרש אין לו עליו אונאה וכר' יהודא והכי מוכח בפרק הכותב דאפילו במפרש ס"ל לרב דיש לו עליו אונאה דתנן התם הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך בחייך ובמותיך רשב"ג אומר אם מתה ירשנה מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה ותנאו בטל ואמר רב עלה הלכה כרשב"ג ולאו מטעמא ואמרינן מאי הלכה