ר"ן בבא מציעא לז

ור' אבא אמר רב הונא קנה ואין לו אונאה דכיון שלא הקפיד כלל ולאומדין חליפי' דמחליף כלי בכלי שכל אחד רואה מה שהחליף יש לו אונאה

ומשכה לפרה ולא משכה לטלה דלא הוי משיכה מעליותא וא"ת ליקני' מיהא כנגד מעותיו דהא אמרי' בפ"ק דקידושין מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחד מהן קנה כולן ואמרי' עלה לא שנו אלא שנתן לו דמי כולן אבל לא נתן לו דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו אלמא כנגד מעותיו מיהא קנה ה"נ ליקני בחמור כנגד הפרה י"ל דשאני הכא שאיני ראוי לחלוק וכיון שלא קנה כולו אף חציו לא קנה אבל בהחליף פרה וטלית בכור חיטי' ומשכה לפרה ולא משכה לטלית קנה לחיטים כנגד הפרה ולפנינו אכתוב עוד דינים הללו בס"ד

ד"ת מעות קונות פי' הרי"ף ז"ל דנפקא לי' מק"ו גופו קונה בכסף דעבד עברי נקנה בכסף ממונו לכ"ש וק"ו זה הוזכר בגמרא ריש פ"ב דבכורות אבל לענין זה וקשה א"כ יהי' כל המטלטלין נקני' בשטר בק"ו זה דעבד עברי נקנה בשטר וכי תימא ה"נ הא אמרי' בריש המוכר את הספינה דמטלטלי לא מקני בשטרא י"ל דהתם היינו טעמא משום דשטרא לא שייך במטלטלי שא"א לסיימן ומ"מ קשה אין יהודי יוכיח בגופו בכסף וממונו במשיכה לר' יוחנן דאמר הכי התם בריש פ"ב דבכורות בהדיא דאין יהודי בחדא ולישראל בחדא ישראל במעות לאין יהודי במשיכה ובכה"ג פרכי' התם ורש"י ז"ל פי' בשמעת' דכל הנעשה דמים בא' דר"י דייק לה מהקדש דכתיב ונתן הכסף וקם לו וק' דהדיוט מהקדש לא גמרי וכ"ש בזו דבהדי אמעוט הקדש מהכא דכתיב עמיתך אלא י"ל דלא מקרא יליף אלא מסברא בעלמא שרוב הקנינים נעשי' בכסף ובדין הוא שיהי' קונות והיינו דלא בעינן טעמא דר"י כדבעי' טעמא דר"ל

ומאי טעמא אמרו משיכה קונה כו' וא"ת כיון דמדאורייתא מעות קונות ולא משיכה למה עקרו ד"ת לגמרי יאמרו שלא יקנה אלא במשיכה ומעות י"ל דאי אמרי' הכי זמנין דמשיך ולא יהיב דמי' וא"ל לוקח למוכר נשרפו חיטך בעלי' וכל זה בכלל דברי ר"י וה"ק מ"ט אמרו משיכה קונה ולא מעות גזירה שמא יאמר א' מהם כו' וא"ת בחליפי אמאי סגי במשיכה דחד מינייהו וכדאמרינן כיון שזכה זה נתחייב זה בתליפי' ניחוש שמא יאמר לו נשרפו חיטך בעלי' לאו קושי' הוא דאי אמרת לא קנה עד שימשכו שניהם אף אותו שמשך יאמר לחבירו נשרפו חיטך שמשכתי בעלי' וא"ת בקנין סודר דליכא למימר הכי לתקון דלא לקניה גזירה שמא יאמר נשרפו חיטך בעלי' י"ל דכיון דבחליפין שוי' ליכא לתקוני מידי וכדכתי' לא פלוג רבנן בחליפין ועי"ל דבקנין סודר כיון שאין המעות בידו עדיין טרח ומציל בה שלא יצטרך להתרעם ממנו על מעותיו ומהאי טעמא נמי אגב קני ולא גזרינן מידי. כך תקנו משיכה בלקוחות פירש"י ז"ל דכי מוקמת חזרה נמי ברשות לוקח מסר נפשי' מוכר וטרח ומציל שאם ישרפו יאמר חזרני בי וכ"כ הרי"ף ז"ל בהלכות דכל כמה דלא משכיה לוקח לזבוני ואתנוס דלמוכר אתניס ומשנה שלימה שנינו פרק אותו ואת בנו בד' פרקים בשנה משחיטי' את הטבח בע"פ כו' לפי' אם מת מת ללוקח ואקשי' והא לא משך ומפרקי' כדר"י דאמר מעות קונות ובד' פרקי' הללו העמידו דבריהם על דין תורה וקתני סיפא נמי בהדי' אבל בשאר ימות השנה אין כן לפי' אם מת למוכר אלמא דכל כמה דלא משכי' לוקח לזבינו ואתנוס למוכר אתנוס וכ"כ הרמב"ם ז"ל פ"ג מה' שחיטה וכ"ד ר"ת ז"ל וזה שלא כדברי הר"ז ז"ל שכ' דכי אמרי' דלוקח יכול למיהדר ביה דוקא לענין זולא אבל אם נאנסו נאנסו ללוקח בין לר"ש ובין לרבנן ולא נתחוורו דבריו ודברי הראשונים עיקר דכל שלא משך נאנסו למוכר ולא עוד אלא כל שהלוקח חוזר בו מחמת שנאנסו אינו מקבל עליו מי שפרע אלא היכא שהמוכר מעמיד לו מקחו ולוקח אינו רוצה לקבל משום זולא אבל היכא שנאנס דלא שקיל מידי לא וכ"כ רבינו האי גאון ז"ל בשער י"ג ולא תיקשה לך האי דאמר לקמן בההיא גברא זוזי אשומשמי ואגנב זוזי ואתי מוכר למיהדר בי' ואמרי' דמקבל עליו מי שפרע דלא קשי' דהתם מוכר הוא דבעי למהדר ביה משום דאגנב זוזי ואיהו וודאי דינא הוא דלקבל מי שפרע דהא יהבינהו ניהליה לוקח והוא אינו מעמי' לו מקחו מקח אבל היכא דא"ל מוכר ללוקח נשרפו חטיך בעלייה לא מקבל לוקח מי שפרע דהא לא יהיב לי' מוכר ולא מידי ור"ת הוסיף עוד שאעפ"י שלא הגיע האונס אלא שחוזר בו מחמת פחד האונס אינו מקבל מי שפרע והביא ראיי' מההוא גברא דיהיב זוזי אחמרא ושמע דבעי למנסב דבי פרזק רופילא וקא הדר בי' ואתא לקמי' דר' חסדא ולא א"ל דלקבל עלי' מי שפרע וכ"כ הראב"ד ואין כן דעת הגאונים ז"ל דהם אמרו דכל שחזר בו קודם שיגיע האונס מקבל עליו מי שפרע והאי דלא אדכר ליה רב חסדא דלקבל מי שפרע לאו ראיי' הוא דאינהו לא אתי' לקמי' אלא לשאול אם לוקח יכול לחזור בו אם. לאו אבל אה"נ דלוקם בעי לקבולי מי שפרע ודכוותא אשכחן בה הוא דיהב זוזי אשומשמי דא"ל רבה דאפי' ש"ח לא הוי ופטור ולא אמרינן דלקבל מי שפרע אע"ג דדינא הוא דלקבל כדאמרי לי' רבנן לרבה ודקיבל עלי' מי שפרע וקאמר להו אה"נ וכ"כ ר"ח עלה דההוא דא"ל ר"ח ללוקח אי תהדר בך קבל עלך מי שפרע דהא לא משכת וכן אמרו משמו של רבי' האי גאון ז"ל

כגון שייחד לו כלי להלוואתו פירש"י ז"ל דאין בהלוואה גרידא ליכא קרבן שבועה הואיל ונתנה להוצאה אבל ייחד לו כלי עליה הו"ל דומיא דפקדון ואין מחוור דלא בעי' שיהי' מיוחד בפני עצמו בפקדון דתנן פרק שבועת הפקדון אנסת ופיתית את בתי והוא אומר לא אנסתי ולא פתיתי משביעך אני ואמר אמן חייב ור"ש פוטר שאין אדם משלם קנס ע"פ עצמו אמרו לו אעפ"כ משלם הוא בושת ופגם ע"פ עצמו אלמ' שאעפ"י שאין מיוחד בפקדון מחייב עליה קרבן שבועה לפי' פירש הרמב"ן ז"ל דאה"נ דבהלוואה גרידתא מחייב קרבן שבועה אלא דהכא מדכתיב את הגזילה אשר גזל או את העושק דמשמע את הידוע ש"מ כלי מיוחד הוא תובע דאי בהלואה גרידתא ובשכר שכיר גרידא הא לא משלם המלוה ממש שהלוה ר"ל דלהוצאה ניתנה אלא וודאי כגון שייחד לו כלי לעשותו ולהלוואתו ומדלא אהדרי' קרא לתשומת יד ש"מ דמעות אינן קונות וא"ת אכתי מאי דייק מהכא דלמא התם משום דאין המעות בעינא דליקנו דהא מעות הלוואה נינהו ומעות מלוה אינן קונות וכדאית' פרק האיש מקדש ושוין במכר שזה קנאו ואי מלוה להוצאה ניתנה במאי וכמו שכתבנו לעיל: י"ל דהב"ע שייחד לו כלי בשעת הלוואתו דדמים גמורים נינהו ועושק נמי שייחד לו כלי קודם גמר שכירתו וקסבר אינה לשכירות אלא לבסוף דבההיא שעתא וודאי קני כאלו הי' בעין כדאמרי' בקידושין גבי עשה לי שירים ואקדש אני לך דלמ"ד אינה לשכירות אלא לבסוף מקודשת ולהרמב"ם ז"ל שכתב שמלוה קונה אתי סוגיא שפיר אלא דההיא דפרק האיש מקדש קשי' עליו

מח ע"א הא בעי לממשיך תספורת מכאן דקדק ר"ת ז"ל שמי ששכר סופר או מלמד תינוקת מכיון שמשכו הבעלים כלי תשמישן כגון קסת הסופר וקולמסו ורצועות המלמד קנה ואין יכולין לחזור בהן דומיא דספר שמשכן ממנו תספורת ור"י בעל התוספת השיגו עליו דלא גרע מעבד עברי שמגרע מפדיונו ויוצא ואעפ"י שי"ל דהתם הוא משום דכתיב עבדי הם ולא עבדים לעבדי' אבל כאן שהוא קבלן אפשר שאינו יכול לחזור בו דכיון שאינו לא שכיר יום ולא שכיר שעות אינו עבד אלא קבלן א"ה מהא לא איריא דמהכא לא ש"מ אלא שהוא יכול לעכב המספרים עד שיספרנו שהמספרים קנויין וה"ה לסופר שהקולמס קנוי' לו אבל סופר עצמו יכול לחזור בו

ובדקה לוי במתני' נתנה לסיטון מעל וא"ת ומאי סייעתא דר"י מהא דלמא בסיטון אין יהודי וכדר"ל דאמר לישר' במשיכה ולאין יהודי במעות תי' בתוס' דסתם סיטון מוכר יין ושמן דע"ש שמוכר בלח נקט אסיטון וא"כ א"א באין יהודי אינו נקא מהם ושמן ג"כ אסור הי' וליתא שאסיטון אינו מי שמוכר בלח בלבד אלא במוכר הגדול שבחנווני שמוכר לכולם נקרא אסיטון ועוד אמרו דאדרבה ע"ש שמוכרים תבואה נקראים כן שהחיטים בלשון יון סיטון ואפשר שסתם סיטון מוכר הכל בין לח בין יבש ומ"ה לא מתוקמא אלא בישראל

ע"ב ערבוני יקון פירש"י ז"ל שאמר בפי' שיקנה בערבון זה כל הקרקע והא לאו מלתא היא כיון שמתחילת פסק לתת לו יותר ולא נהירא וי"מ בד"א בזמן שא"ל ערבוני יקון כלומר שלא פסקו דמי השדה אלא שהקדים לו קצת מעות וא"ל ערבוני יקון דבכה"ג לא סמכא דעתי' דמוכר אבל היכא שפסק עמו לתת לו השדה באלף זוז ונתן לו מהם ת"ק זוז קנה הכל דבכה"ג סמכא דעתייהו נתקיימו התנאים וא"ת ובמה קנה זה שיתחייב הלה לכפול לו ערבונו וי"ל בשקנו מידו והכי מוכח בתוספתא א"נ י"ל דה"ק לי' אכפול לך ערבונך שתקנה במעותיך כפלים בקרקע שלו ובכה"ג וודאי קנה שהרי בכסף הוא קונה

ודקאמרת למאי תפיס לזכרון דברים בעלמא וא"ת וכיון דאמרי' הכי אליבא דרב נימא ה"נ לר' יוחנן ומנ"ל דתנאי הוא דלמא רשב"ג סבר דאפי' כנגד כולו אינו משמט דכנגד כולו הוא קונה ור' יהודא הנשיא נמי הכי ס"ל דכנגד כולו הוא קונה אלא דהכא תפיס לי' לזכרון דברים בעלמא ליתא דבשלמא לרב דאמר כנגדו הוא קונה איכא למימר דלזכרון דברים בעלמא תפיס ליה שכיון שמשכון זה אינו נתפס אלא במקצת חובו איכא למימר שכשם שממון זה על אמונתו הלווהו ולא על המשכון אף כולו נמי לא על המשכון הלווהו כלל דלמה ישאל משכון יותר על חציו הא' מחציו השני אלא וודאי כלו על אמונתו הלוהו ומשכון זכרון דברים בעלמא תפוס מה שאין לומר כן אליבא דר' יוחנן דכיון דס"ל דעירבון כנגד כולו הוא קונה ואדם מקנה קרקע בערבון שאינו שוה אלא חציו מלוה נמי פעמים שהוא מלוה את חבירו על המשכון שאינו שוה אלא פלג חובו ותפיס לי' אכולה חובו אלא וודאי ר"י הנשיא לי' לי' דר' יוחנן

מח ע"א דברים ר' יוחנן אמר יש בהם משום מחוסרי אמנה וקי"ל כוותי' ומיהו דוקא משום מחוסרי אמנה אבל מש"פ ליתנייהו וכדאמרי' לעיל דברים בלא מעות לא קאי באבל אמרו וכ' הרי"ף. ז"ל בהלכות דאפי' דברים ומשכון נמי וראייתי' מהא דאמרי' בפ"ק דקידושין בני ר' הונ' זבין אמתי' כו' ואין זו ראיי' דהתם דיני' קאמר לי' דיכול לחזור בו אבל לעולם מקבל עליו מש"פ דהא לקמן בההא זוזי אחמרא והדר בי' משום דבעי מנסביה ולא אדכרו בי' בגמ' מ"ש פי' כלל ואעפ"י כן אמרו הגאונים ז"ל דמקבל לי' מ"ש ועוד דהתם בקדושין אמתא הואי וכמקרקע דמי' ואפשר דליכא מ"ש במקרקעי אבל יש לסמוך דברי הרי"ף מדאמרי' לעיל ואי אמרת מעות אינן קונות אמאי קאי באבל אלמא דליכא מי שפרע אלא במידי דמדאורייתא קני כגון מעות לר'