ר"ן בבא מציעא לה

בשר בזול היינו כל זוזא בד' דנקא לאו מעיקר הגמ' הוא אלא הגהות אחרונים היא אין השיעור שוה בכל מקום אלא הכל לפי הענין

ואין דרך זה מחוור בעיני דא"כ מאי דאמרי' עד השתא נימא לי לבקרא זיל שלים אמר אנא בהדי תוראי אוקימתי' וכו' דאידחו לי לגמרי למסקנא וזה א"א דהא משום ההיא טענה אמר רמי בר חמא היכי נדיינה דיינא להאי דינא ולא חייש לתלמודא דדחי לה וא"כ היאך נאמר שנדחית בשתיקה ולפיכך א"א להעמיד שיטה זו אלא א"כ הם מפרשי' הסוגי' בדרך אחרת ואין לי להאריך

נימא לי' לדיד' זיל שלים אמר אמרי לי' מהאי רמי פי' שומר חנם הי' שאלו ש"ש אינו נפטר בטענה זו והל"ל מהא רמי ומהא לא תרמי

מג ע"א ורב נחמן אמר נאנסו לא פי' כיון שלא נשתמשו וקיי"ל כוותי' ואע"ג דלעיל גבי דמי אבידה משוינן לי' שואל אעפ"י שלא נשתמש כבר כתבתי עיקרן של דברים בפ' אלו מציאות בס"ד

איתבר ממילא משלם זוזי דאע"ג דשמואל בכה"ג משלם ד' התם היינו טעמא דעד השתא ברשותא דמרא קיימא ושואל בשעת שבורה הוא דמתחייב באונסין ולפיכך משלם בשעת חיובו אבל גזלן משעת גזילה נפק לי' מרשות בעלים תדע דלא מצי נגזל מקדיש לי' ובשעת גזילה הוא דמתחייב גזלן באונסין הלכך משלם כדמעיקרא ומיהו תברא או שתיא משלם ד' דכיון דעבד איהו בידים השתא מזיק לה דאי איכא בעינא הדרה

ואי דחסר מי איכא למ"ד דלא משלם כשעת הגזילה והא תנן כל הגזלני' משלמי' וכו' פי' דמתניתין כללא הוא בין לשבח ובין לפחת וכדאמרינן עלה דמתני' זה הכלל לאתוי' מאי לאתוי טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור בין לענין יוקרא וזולא וכדאמרי' בהדיא בפ' כל שעה אילימא דמעיקרא שווי' ד' ולבסוף שוויא זוזא והא תנן כל הגזלני' משלמי' כשעת הגזילה

ע"ב לימא רבא דאמר כב"ש פי' דליכא למימר דבדאיתבר ממילא פליגי ורבא דאמר כב"ה משום דפשיטא לן דבדאיתבר ממילא ליכא למימר דלשלם אלא זוזא וא"כ מאי טעמייהו דב"ש ורבא נמי לאו ממילא איתבר אתי לאשמועינן דפשיטא הוא אלא תברא או שתיא אתא לאשמועינן: אלא הכא בשבח גזילה קא מפלגי ובפלוגתא דהני תנאי פי' דר"מ סבר דנגזל הוי ור"י סבר דגזלן הוי וקמו להו ב"ה נמצא פסקן של דברים בגזילה דלענין שבח גזילה דגזלן הוי כב"ה ולענין זולא משלם כדמעיקרא דהא תנן כל הגזלגים משלמי' כשעת הגזילה ולענין יוקרא קיי"ל כרבא דאיתבר ממילא מש משלם כדמעיקרא אבל תברא או שתיא כיון שהוא מזיק בידים משלם ד'

סליק פרקא

מד ע"א פרק הזהב הנחושת קונה את הכסף והכסף אינו קונה את הנחושת פי' משום דנחושת לגבי כספא פירא הוי מיהו לגבי דהבא לא איתפרש במתניתן אי הוי נחשא טבעא גבי' או פירא אבל בירושלמי משמע דנחשא לגבי דהבא פירא הוי וכ"ד הרמב"ן ז"ל: אסימון קונה את המטבע מפרש בגמ' מאי אסימון פולסא ופי"רשי ז"ל פולסא דבר שאין עליו צורה ולכאורה הכי משמע מדמייתינן בגמ' פלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבא גבי חלול דאמר ר"ע דבר שיש עליו צורה לאפוקי אסימון שאין עליו צורה ומיהו איכא למידק מדאמרי' בפ' במה האשה גבי סלע שעל גבי הצינית אי משום צורתא לעבד לה פולסא אלמא פולסא דבר שיש עליו צורה הוא אלא שכבר נזהר רש"י ז"ל שם מקושיא זו שפירש ליעבד לה פולסא וליעבד לה צורתא ואחרים מפרשי' ודאי פולסא אית לה צורתא וכדמוכחא האי דפ' האשה יוצאה סלע שהוא מטבע שנסדקה שאינו חשוב מחמת צורתו כלל: והיינו דמייתינן עלה הא דאמרי'. גבי חלול דבעינן דבר שיש עליו צורה כלומר דבעינן שיהא חשוב מצר צורתו למעוטי אסימון שכיון שנשבר אין צורתו מחשבת כלום ולשון פולסא כמו ופלסי' לסלא שהיא ענין שבירה או מענין ושקל בפלס הרים שהמטבע כיון שנשבר אינו עומד אלא לשקול בו

מטלטלין קונים את המטבע איכא למידק כיון דהאי מטבע דקאמרינן הכא הוא ניהו מטבע כסף דהא ליכא למימר מידי דקרי לי' תנא מטבע אלא כסף דזהב ונחושת בתורת פירות נינהו וכיון שכן ל"ל למתניי' השתא כספא לגבי דהבא טבעא הוי אע"ג דדהבא טבעא תותי' וחשיב מיני' לגבי מטלטלין מביא אלא מכאן נראה דהאי מטבע דתנן הכא לא מטבע כסף לחוד הוא אלא אפי' של זהב ושל נחושת וקמ"ל דאע"ג דדהבא ונחשא לגבי כספא פירא הוי לגבי מטלטלי' טבעא הוי וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' מכירה

ע"ב גמרא א"א פירא הוי ה"ל סאה בסאה ואסור איכא למידק לפי מאי שכתבנו במשנתינו דאי אמרינן דהבא הוי מדאמרינן לקמן תסתיים דר' יוחנן הוא דאמר אין מחללין דאמר ר' יוחנן אסור ללות דינר בדינר כלומר כיון דלגבי נפשי' פירא הוי לגבי מטלטלי' נמי פירא הוי וכיון שכן אנן דאמרי' דלגבי מטלטלי' טבעא הוי ע"כ דלגבי נפשי' נמי טבעא הוי הלכך בדין הוא דלישלם לי' דינרין טבין וטקלין אע"ג דלגבי כספא פירא הוי י"ל דהשתא סמיך אמסקנא דשמעתין דאמרינן דאסור ללות דינר בדינר אלא א"כ הוא טבעא לכל מיני כדינר של כסף דלגבי מטלטלין ולגבי דנפשי' טבעא הוי כיון דלגבי כספא פירא הוי אסור וכמו שנכתוב לפנינו: לא רב דינרי הוי לי' וכיון דהוי לי' נעשה כאומר הלויני עד שיבוא בני וכו' וא"ת מהאי קא מבעיא לי' לרב הא מתניתין הוא בפ' איזהו נשך אבל אומר לו הלויני עד שיבוא בני או עד שאמצא מפתח י"ל התם הוא דאמר בהדי' אבל הכא נעשה כאומר קאמר: אלא א"א פירא משער תנא במידי דאייקור וזול וא"ת ואלא מאי דהבא טבעא וכספי פירא א"כ היכי משער תנא בכספא כלל דקתני איסר א' מכ"ד בדינר של כסף והא כיון דכספא פירא לא קיץ ולא יוקר וזול י"ל דהוא לא משער בי' אלא היכא דקיץ וה"ק איסר אחד מכ"ד בדינר של כסף אחד מעשרים וחמשה בדינר של זהב: חד אמר מחלוקת בסלעין על דונרין דב"ש סברי כספא טבעא פירא וכו' וא"ת והיכי סבירא לן הכי א"כ קמו להו ב"ש כזקנותו של ר' וב"ה כילדותו והיכי מוקמינן לי' לב"ה דלא כהילכתא י"ל דהך משנה דמעשר נשנית בילדותו דר' ומ"ה אוקי לב"ה כסברא דילי' ובזקנותו דהדר בי' ה"נ איבעי לן לאפוכי מתניתין דמעשר דב"ה לדב"ש אלא דמשנה לא זזה ממקומה

אבל פירות על דינרין ד"ה מחללין כלומר דאע"ג דס"ל לב"ש דדהבא לגבי כספא פירא הוי לגבי פירא טבעא הוי וזה על דרך שכתבנו במשנתינו דב"ש דהכא היינו כזקנותו דר' ומיהו מ"ד אף בפירות על דינרין מחלוקת משמע לכאורה דפליג אהך סברא וס"ל דדהבא אפי' לגבי פירא פירי הוי וא"ה לענין דינא ל"ק כלל דהא אסיקנא דר' יוחנן הוא דאמר מחללין וקיי"ל כר"י לגבי ר"ל ועוד כתב הרמב"ן ז"ל דאפי' מ"ד בפירות על דינרין מחלוקת דווקא לענין חלול הוא דאמר הכי כיון שבסוף הוא צריך לחלל דינרי זהב על כסף שאין, מוצא אדם ליקח צרכיו בהזהב אף מעכשיו אנו רואים אותו כפירא כיון שהוא עתיד להיות פירא לענין כספא אבל לענין מקח וממכר דהבא לגבי פירא טבעא הוי והיינו טעמא דלא מדמי זהב לב"ש לכסף לב"ה דהתם מ"ה מחללין פירות עליו אע"ג דאינהו סברי דכספא לגבי דהבא פירא הוי משום דכיון דלגבי פירא טבעא הוי ושוב אין אנו צריכי' לחלל כסף על זהב מחללינן אבל זהב לב"ה אע"ג דלגבי פירא טבעא הוי כיון שסופו לעשות פירא לגבי כספי לא מחללינן

מה ע"א ושאני הכא כיון דלענין מ"ומ שוינהו רבנן פירא וכו' פי' דאע"ג דדהבא לגבי נפשי' טבעא הוי וכמו שכתבנו למעלה אפ"ה משום חומרא דרבית אסור ללות דינר בדינר כיון שסופו של דינר להחליפו במטבע כסף ויהי' פירא לגבי משא"כ בכסף לילדותו של ר' דכיון דלגבי נפשי' טבעא. הוי אע"ג דלגבי דהבא פירא הוי מותר ללות דינר בדינר של כסף לפי שאינו עומד להחליפו בזהב והיינו דאמרינן בפשיטות אילימא דינר של כסף בדינר של כסף לגבי נפשי מי איכא למ"ד לאו טבעא הוי:

ב"ש אומר בכל סלע מעות פירש"י ז"ל דלאו לעכובא קאמר אלא לומר שאם רצה מחליף כל פרוטותיו דסלע וב"ה פליגי עלי' ואמרי שאינו ראוי לעשות כן אלא בשקל כסף בשקל מעות ואיכא למידק דא"כ הו"ל מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה והו"ל למתניי' במס' עדיות דתנינהו לכולהו:

אלא ה"פ דב"ש סברי דע"כ הוא צריך ליקח סלעי' מן הכל כדי שלא יעלו הפרוטות חלודה וב"ה סברי שאין צריך לעשות כן אלא אם רוצה פורט בשקל כסף בשקל מעות כדי שיהי' מעות מזומנות לו ולא תקשי לך לישנא דהפורט דמשמע דלאו חיובא הוא. דה"ק דנהי שאינו מחויב לפרוט לכתחילה מ"מ אם בא לפרוט פורט בכולן:

אלא דכ"ע הכסף כסף ריבה ואפי' כסף שני והכא בהא קמפלגי מר סבר גזרינן שמא ישהה עליותיו וכו' מהכא משמע דכ"ע מודו דמחללינן כספא אדהבא אי לאו משום גזירה דשמא ישהה עליותיו ובודאי הך מסקנא בזקנותו דר' שייכא דליכא למימר דללישנא בתרא בגמ' קמו להו ב"ה וב"ש בילדותו דר' וא"ה אע"ג דלזקנותו דר' דהבא לגבי כספא פירא הוא מחללינן במעשר שני כספא אדהבא משום רבויא דהכסף כסף ריבה אי לאו משום גזירה:

ומכאן נראה דאפי' לזקנותו דר' דהבא לגבי מטלטלי טבעא הוי וכמו שכתבנו במשנתינו דאי ס"ד דפירי גמור הוי היכי מרבינן מהכסף כסף מידי דלא יהוי טבעא כלל לוקמי' לרבויא דכסף הכסף לסלעין על סלעין אלא וודאי לגבי מטלטלי טבעא הוי ומ"ה מרבינן לי' וראיי' לדבר עוד מדתניא בתוספתא כל הנקנה קונה ובוודאי כל המטלטלין נקנין הן לגבי כל המטבעות וכל המטבעות קונין הן לגבי כל המטלטלין וקאמר דכל הנקנה דהיינו מטלטלין קונה את המטבעות אבל הקונה דהיינו המטבעות אינן קונין ש"מ, שכל המטבעות טבעא הוי לגבי כל המטלטלין:

ועוד דחיי' מדאמרי' לעיל אבל פירות על דינרין ד"ה מחללין וקיי"ל הכי ובודאי דלההוא לישנא ס"ל דמעשר ומ"ומ חד דינא אית להו דאכתי לא הוי ס"ל רבויא דכסף הכסף ועוד ראיי' מדתניא לקמן דר' שמעון אומר טלית קונה דינר זהב ואין דינר זהב קונה טלית:

וזה שלא כדברי רבינו האי גאון ז"ל שכתב דאפי' לגבי מטלטלי לזקנותו דר' דהבא פירא הוי וכתב עוד ז"ל דאפי' לענין חליפין הוי פירא גמור ונקנה בחליפין והשיב עליו הרמב"ן ז"ל דאפי' את"ל דפירא הוי לגבי מו"מ:

לענין חליפין ליכא למימר הכי כדאמרינן בסמוך טעמא משום דדעתי' אצורתא וצורתא עבידא דבטליה. וראי' לדבר דפרכינן למ"ד מטבע נעשה חליפין ממתניתין דהזהב קונה את הכסף ואי פירא גמור הוא לכל מילי מאי קושיא נהי דנקנה בחליפין שמעת מינה מדקתני קונה את הכסף:

נעשה חליפין לא שמעת מינה אלא ע"כ דהבא טבעא הוי לגבי חליפין וכיון דלענין חליפין טבעא, הוי ש"מ דלגבי מטלטלין טבעא הוי דאי פירא הוא לכל דבר היכא הוי טבעא לענין חליפין אלא ע"כ כדכתבינן: