ר"ן בבא מציעא לא

ולענין דיני אדם כל היכא דהוי שמא ושמא או בריא ובריא ל"ש לא עביד אסורא ולא ה"ל למידק ול"ש עביד אסורא וה"ל למידק פטור בדיני אדם ואין צריך לפנים אבל היכא דה"ל בריא ושמא אי עבד אסורא כגון גזל א"נ ה"ל למידק כגון נפקד בשתי כריכות חייב לשלם כל א' וא' מקנסא ולא מדינא אבל היכא דלא עביד אסורא ולא ה"ל א' א"נ לקח מחמשה בני אדם אע"ג דהוי בריא ושמא פטור כרשב"א אליבא דר"ע וכבר כתבנו שאפשר לפוטרו בזו אף בבא לצאת ידי שמים כיון שהוא יודע עיקר חיובו ואינו מעכב ממון אחרים בידו ובכל הני גווני דמשלם מקנסא ולא מדינא דעת הרי"ף ורמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות שאלה שהנוטלין נשבעין שבועה כעין דאוריתא שכלל גדול לכל הנוטלין שלא מהדין שאין נוטלין אלא בשבועה כעין ששנינו, בפרק כל הנשבעין זהו דרך הראשונים ז"ל ומה שהסכימו מו בו גדולי אחרונים ז"ל אבל הראב"ד ז"ל כתב בפרק הגוזל כר"ט משום דטעמא דר' עקיבא משום קנסא הוא והאידנא לא דיינינן דיני קנסות וכן פסק הר"ז הלוי כר' טרפון

דף לח ע"א רב נחמן בר יצחק אמר חיישינן שמא עשאן תרומה ומעשרות על מקום אחר: נ"ל דע"כ רב נחמן בר יצחק עיקר חששיה משום שמא יעשה ב"ה תרומה הוא דאי מזבנינן להו נמצא אוכל טבלים שאם לא נאמר כן משום תששא דשמא עשאן בלחוד אפי', בכדי חסרונן נזבנינהו לכהנים בדמי תרומה וכ"ת לעולם לא חייש אלא לשמא עשאן דהיינו טעמא דלא מזבנינן לכהנים בדמי תרומה שמפני שדמיה קלים נמצא ב"ה נפסד ביותר: ליתא דמתניתן מלתא פסיקתא קתני הרי זה לא יגע בהן דאפי' מוצא מהן כפלים מכדי דמיהן דע"כ לרב כהנא הכי הוא ומדרב כהנא נשמע לרב נחמן בר יצחק אלא ע"כ עיקר חששיה דרב נחמן בר יצחק משום שמא יעשו הוא אלא דמלתא דשכיחא נקט לי' שאם בא למוכרו לזרים חיישינן שמא עשאן ונמצא מאכיל מעכשיו תרומה לזרים ומינה דאפי' מזבנינהו לכהנים בדמי תרומה אסור חיישינן שמא יעשה ונמצא גורם שיאכל ב"ה טבלים לכשיפריש על שלו ותמיה לי רב כהנא למה לי' למימר טעמ' דאדם רוצה בקב שלו דהא איהו גופיה משמע דחייש לשמא עשאן תרומה דהכי משמע מלישנא דגאון ז"ל הכתוב בנוסחאות בסוגיא זו דיהיב טעמא לקמן למאי דאמר רבה בר בר חנה דיתר מכדי דמיהן מוכרין היינו טעמא משום דלקמיה הוא דהויא הא אי הויא לאלתר חיישינן שמא יעשה ורב כהנא ורבה בר בר חנה בחדא שיטתיה אזלי וכדאמרינן בגמרא נמי כי קאמר רב כהנא בכדי חסרונן קאמר וכיון שכן בכדי חסרונן דהוי לאלתר למ"ל לרב כהנא טעמא דאדם רוצה תיפוק לי' שמא יעשה תרומה י"ל דאה"נ אלא דאתא לאשמועינן דאפי' בשנפקד זה יודע שהפירות הללו מתוקנים הם דליכא למיחש בהו שמא יעשם תרומ' שנמצא מפריש מן הפטור על החיוב א"ה לא יגע בהן מטעמא דאדם רוצה בקב שלו

בשלמא לרב כהנא היינו דקתני לפיכך. פי' דלרב כהנא אי לאו משום דלא יגע בהן בעל הבית לא היו רשאי לעשותן תרומה שהיה לו לחוש שמא מכרן והיינו דקתני לפיכך אלא לרב נחמן בר יצחק מאי לפיכך דכיון דקאמר חיישינן שמא עשאן תרומה אלמא ס"ל שאפי' היה רשאי נפקד למכרן ב"ה אין לו לחוש לכך ורשאי לעשותן תרומה ומעשר וא"כ מאי לפיכך דבלאו הכי נמי עושה אותן ואדרבה איסור מכירה דנפקד ברשאי ב"ה לעשותן תרומה תליא: ומפרקינן דהכי קאמר לפיכך לכתחילה ב"ה וכו' כלומר דנהי דאפי' הי' רשאי נפקד למוכרן ב"ה היה עושה אותן תרומה ה"מ דוקא בשעת הדחק אבל שלא בשעת הדחק לא דשמא מכרן נפקד אבל השתא דאמר רבנן דלא יגע בהן לכתחילה עושה אותן וה"מ לרב נחמן אבל לרב כהנא אי בעי אמר כותי' דרב נחמן דלכתחילה ב"ה עושה אותן ואי בעי אמר עושה אותן בשעת הדחק דבהכי סגי' לי' מילתא תליא אי אמר רב כהנא ביתר מכדי חסרונן מוכרן בב"ד או לא וכמו שיתפרש בס"ד אבל לרב נחמן לא סגיא לי' דלא לימא לכתחילה עושה אותן מאי לפיכך וכיון שכן הוא צריך הוא לומר דאפי' ביתר מכדי חסרונן אינו מוכרן וכמו שתבאר בסמוך

מחלוקת בכדי חסרונן לאו למימרא שחסרו בשנה אחת כדי חסרונן דא"כ היכי אמר רשב"ג מוכרן והלא אף בביתו של מפקיד היו מתחסרין כן ועוד האיך שנינו אפי' הן אבודין אלא ה"פ שנחסרו בפחות משנה מה שדרכן להתחסר בשנה אחת ולפיכך אמר רשב"ג מוכר דכיון שמהר חסרונן כ"כ בכל יום היו חסרים והולכים ורבנן אמרי לא יגע בהם דשמא לא יחסרו עוד בכל זו השנה

אדרב נחמן וודאי פליגי: פי' דליכא למימר דרב נחמן בר יצחק מודה ביתר מכדי חסרונן דמוכרן מהני טעמא דמפרש גאון. ז"ל לקמן לרבה בר בר חנה משום דכי משתכחא לקמן הוא דהויא וליכא למיחש שמא יעשם תרומה דאם איתא שיש שום צד שיהא רשאי נפקד למוכרן היכי אמרי' דבעל הבית עושה לכתחיל' והלא ה"ל לחוש לאותו צד אעפ"י שהוא רחוק שלא להכניס עצמו לבית הספק כיון שאינו נפסד כלל אלא ודאי מדקאמרינן דעושה אותם לכתחילה אלמא ס"ל שא"א בשום ענין שיהא רשאי נפקד למכרן הילכך ודאי פליגא אבל אדרב כהנא מי לימא פליגא שהרי לרב כהנא אין לו הכרע לפרש האי עושה אותן לכתחילה אלא יכול הוא לפרש שעושה אותן תרומה בשעת הדחק וכיון שכן אפשר לומר דיותר מכדי חסרונן מוכרן וא"ה בעל הבית הדחק עושה אותם תרומה דכיון דיתר מכדי חסרונם לא שכיחא אין לו לב"ה לחוש בשעת הדחק למלתא דלא שכיחא ואסיקנא דרב כהנא לא פליגי אבל דרב נחמן ודאי פליגי אבל מ"מ עדיין יש כאן שאלה דנהי דמפרש רב יצחק דהאי עושה אותן אפי' לכתחילה הוא שמעינן דדינא הכי הוא דאין נפקד רשאי למוכרן בשום אופן אכתי איכא למיבעיא מאי טעמא אמרינן אדרבה הכי אימ' איפכא דביתר מכדי חסרונן יהא רשאי נפקד למוכרן משום הפסד ב"ה ולב"ה לא יהא רשאי לעשות מהם תרומה לכתחילה אלא בשעת הדחק דוקא וכשיטת דרבה בר בר חנה ורב כהנא זו היא שאלתו של גאון ז"ל דכתובה בנוסחאות ולרב נחמן בר יצחק ומי נזבנינהו לכהנים בדמי תרומה בהא קמיפלגי וכו': ומעתה לשונו של גאון ז"ל והשמועה כלה פשוטה לפניך אעפ"י שראיתי מי שדחה לשונו של גאון ז"ל הכתוב בנוסחאות ופי' שמועה זו ע"ד אחרת לא נתישבה דעתי שאין לדחות בסברא שלנו דברי קבלה וכ"ש מאחר שרש"י ז"ל פירשם בעיקר גמ' ויש ששואלין כאן היכי חיישינן שמא עשאן תרומה ומעשר והלא לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף ויתבאר בפ' כל הגט בס"ד

ע"ב במאי ק"מ מר סבר להפסד מרובה חששו וא"ת מאי קמבעי לן דכיון דמוקמי' לי' בכדי חסרונן לימא בהא ק"מ בפלוגתייהו דרבנן ורשב"ג דמתני': לאו קושיא היא דהכא אליבא דרב כהנא שקלינן וטרינן דאמר ביתר מכדי חסרונן מוכרן וטעמא דרב כהנא דאדם רוצה בקב שלו לא שייך הכא דכיון דהבאיש שמנו והדביש דבשו ואינו רוצה בקיומן כלל ומ"ה איצטרכינן למימר דטעמא כר"מ משום דלהפסד מועט לא חששו דכיון שאין הבעלים חוששין בהצלת הקנק כלל אין הנפקד רשאי למוכרן דהרי הוא כאלו הופקד אצלו שמן שהבאיש או דבש שהדביש שאינו רשאי למוכרן

ולענין פסק הלכה בפלוגתייהו דרבנן ורשב"ג דמתניתין קי"ל כרבנן וכדפסק כוותייהו בשמעתין רבא אמר רב נחמן: ובפלוגתייהו דרב כהנא ורב נחמן בר יצחק קימ"ל כרב כהנא משום דשייכא במילתיה דר' יוחנן דאמר דיתר מכדי חסרונן דברי הכל מוכרן בב"ד ורב נחמן בר יצחק ודאי פליגא הילכך ק"ל כרבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן וכדרב כהנא ונפקא מינה דאפי' בפירות שהם מתוקנים דליכא למיחש בהוא שמא עשאן תרומה לא יגע בהן אלא א"כ חסרו יותר מכדי חסרונן אבל ביתר מכדי חסרונן דקי"ל כרבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן ולענין פלוגתייהו דר"מ ורבנן בשמן שהבאיש ודבש שהדביש קימ"ל כרבנן דעושה להם תקנה ומוכרן דאע"ג דפלוגתייהו דרבנן ורשב"ג דמתניתין קימ"ל לא יגע בהן כבר כתבנו דלא שייך הכא אדם רוצה בקב שלו כדשייך במתניתין הלכך לא תליא חדא בחברתה כלל וק"ל כרבנן דעושה להסתקנה ומוכרן וכ"ד הרמב"ם ז"ל בדברי' הללו בפ"ד מהלכות שאלה ופקדון וכתוב במקצת ספרים ומוכרן בב"ד וכתב הרשב"א ז"ל דמדקתני בפקדון מוכרין בב"ד ובגבאי צדקה לא קתני ש"מ דדוקא בפקדון דכיון שלא הופקדו אצלו אלא להיות מכונסים בקרן זוית בלבד אינו רשאי לעשות להם תקנה אלא בב"ד אבל בצדקה ותמחוי הפרנסין הם הבעלים הלכך מה שירצו לעשות עושי' אפי' שלא בב"ד

מדרשב"ג נשמע דמורידין קרוב לנכסי שבוי פי' דלאו מי אמר רשב"ג מוכרן מפני השב' אבידה אלמא כיון דאיכא ודאי פסידא עושין להם תקנה ואעפ"י שאפשר שיהיה הפסד במכירה זו שמא יוקרו פירות שאין מניחן את הודאי ותופסין את הספק ה"נ גבי שבוי כיון דודאי א"ל פסידא שיבורו שדותי' מורידין לתוכן קרוב אע"ג דאפשר דמפסיד להו וא"ת מי דמי התם לא אפשר בתקנתא אחרת אבל הכא דאפשר באריס דליכא פסידא למה מורידין קרוב י"ל לפי שזה קרוב הוא ראוי לירש אותו ואם היינו מורידין אריס אפשר היינו מפסידין את הקרוב דשמא מת השבוי וזה יורש אותו הלכך אין לנו לעשות תקנה בנכסים שיש בהם הפסד לשום אדם דאע"ג דבעלמא לא חיישינן שמא מת כדאמרינן נותנו לה בחזקת שהוא קיים שאני הכא שאין אנו שלוחים לשמור הנכסים אלא מעצמינו אנו עושים תקנה וכיון דאפשר נמי שמת אין לנו לעשות תקנה שאפשר שיהיו קרוב זה נפסד בה ולפיכך אין מורידין אלא קרוב

מדרבנן נשמע דאין מורידין קרוב לנכסי שבוי, קס"ד דטעמייהו יהו דרבנן משום דס"ל דאע"ג דאיכא ודאי,. פסידא כיון דאפשר נמי דאיכא פסידא במכירתן מוטב שיפסדו מאליהן ולא יפסידו בתקנת ב"ד ה"נ אין מורידין מהאי טעמא גופיה

ודלמא ע"כ לא קאמר רשב"ג הכא וכו' אע"ג דהשתא דחינן לה לא דחינן לה מדרש"בג לגמרי אלא לומר דממתניתן לא תפשוט אבל בהדיא שמעינן ליה לקמן לרשב"ג בברייתא דס"ל מורידין

ושמואל אמר מורידין כיון דאמר מר דשיימינן לי' כארס לא מפסיד להו: כי אמרינן דשיימי' לי' כאריס לאו למימרא שב"ד מחשבין עמו בכל שנה ושנה ונותנין לו חלק אריסותו דא"כ מאי טעמא דרב דאמר דאין מורידין הא ודאי כיון שבכל שנה ושנה מחשבין עמו ליכא למיחש דלמא מפסיד להו שהרי אנו רואין בכל שנה ושנה האיך הוא מתעסק בהן אלא ודאי לשמואל דאמר מורידין אין מחשבין עמו כלל עד שיבואו הבעלים אבל בנתיי' הוא אוכל כל הפירות וכ"ד הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות נחלות ולזה הסכים הרמב"ן ז"לה

ולענין פסק הלכ' ק"ל כשמואל שאע"פי שלא שמעו בו שמת מורידין קרוב לנכסיו מיהו כת' הרשב"א ז"ל דה"מ בדלא אשכחי' אפוטרופ' דעביד בחנם אבל אי משכחי' אין מורידין קרוב לאכול פירו' אלא מעמידין אפוטרופוס