ר"ן בבא מציעא כח

דעבידי דאתו כגון פירות דקל אבל ההיא שהגוף בעולם אעפ"י שאינו ראוי להיות נקנה מעכשיו כאלו לא בא ס"ל לר"מ דהיכא שהקנהו לאחר שיהא ראוי קנו לי' אע"ג דלא עביד דאתי כי ההיא דלאחר שתתגיירי כיון שהגוף מיהא ישנו בעולם והוכיחו ראיה לדבריהם מדאמר בריש פ' מי שמת גבי נכסי להאי דמעברת אימר דשמעת לי' לר"מ למי שישנו בעולם למי שאינו בעולם מי שמעת לי' ומאי קמ"ל הא וודאי שמעי' ליה כלאחר שנתגייר ולאשתחרר שהקנה עצמו אינו ראוי לקנות עכשיו כאלו לא בא לעולם וקני אלא מאי אית ליה למימר דשאני התם דגוף הקונה מיהת בעולם לגבי נקנה נמי אע"ג דאמר ר' מאיר כל היכא שהגוף נקנה בעולם ואע"ג דלא עביד דאתי מהני היכא שאין גוף הנקנה בעולם לא אמר לך אלא היכא דעביד דאתי כגון פירות דקל וא"ת א"כ דשני לי' בין היכא שהגוף בעולם ובין היכא דליתא בעולם כלל נהי נמי דאמר ר"מ היכא שהנקנה בעולם אע"ג דלא עביד ואתי דהיינו לאחר שתתגיירי דמקנה מנ"ל דלימא ר"מ היכא שאין הגוף בעולם כלל אע"ג דעביד דאתי כגון פירות דקל וכ"ת סברא הוא דס"ל לתלמודא דלא גרע דבר שלא בא לעולם כלל כיון דעביד דאתי כגון פירות דקל מדבר שישנו בעולם ולא עביד דאתי דהיינו לאחר שתתגיירי א"כ מאי קא מקשה התם פ' מי שמת גבי נכסי להאי דמעברת לדבר שאינו בעולם מי שמעת לי' דהא מהאי סברא גופא איכא למשמע דכי היכי דאמר ר"מ בלאחר שתתגיירי דהיינו גוף הקונה בעולם ולא עביד דאתו וקונה ה"נ אמר גבי עובר אע"פי שלא בא לעולם כיון דעביד דאתי וי"ל בודאי גוף שישנו בעולם אע"ג דלא עביד דאתי עדיף מהיכא דליתי בעולם כלל אע"ג דעביד דאתי והיינו דמקשינן התם למי שאינו בעולם מי שמעת לי' ומיהו לגבי נקנה כיון דחזינן לי' לר"א בן יעקב התם בפ' האשה רבה ולטובא אמוראי בתראי דסברי דאע"ג דליתי' בעולם כיון דעביד דאתי מקנה תלינן האי סברא נמי בדר"מ כיון דכלהו רבנן דהתם דאזלי בשטתי' אמרי הכי אבל לגבי קונה דלא אשכחן תנא או אמורא דאמר דקונה היכא דלית' בעולם אע"ג דעביד דאתי לא תלינן בדר"מ כיון דלא שמעינן לי' ולא למאן דאזיל בשטתי' ומ"ה מקשינן בפ' מי שמת למי שאינו בעולם מי שמעת לי'

דף לד ע"א אי הכי אפי' גיזותה וולדותה נמי פי' כיון דמעכשיו קאמר וא"ת והא קאמר נמי לכשתגנב וה"ל כמעכשיו ולאחר ל' יום דגופא קני עכשו ופירי לאחר ל' יום ל"ד דהתם כיון דא"ל מעכשיו ולאחר זמן משמע מעכשיו קני מקצת דהיינו גופיה ופירי לאחר זמן אבל באומר לכשיעשה דבר פלוני קני מעכשיו אינו אלא תנאי לכשיתקיים תנאו קנה עכשיו הכל וכדאי' פ' איזהו נשך דא"ל לכי מיית קני מעכשיו לכי מיית יהבינן לי' כולהו פירי ללוקח

מאי טעמא הואיל וכל תנאה שלו בדבורא לא מקני כפילא

ע"ב וחזר ואמר איני משלם מהו פי' אמר בב"ד כל אמר דשמעתין נמי דכותי' דאי שלא בב"ד ודאי בדבורא לא מקני כפילא דלא סמכא דעתה ואע"ג דאמר בב"ד הריני משלם א"ה מספקא לן כי אמר הכי משלם אי מהדר קא הדר בי' או לדחויא בעלמא קא מכוין ומדבעי לן הכי מכלל דפשיטא לן דאי בעי למהדר מצי הדר בי' דאי לא מאי קמבעי לן ולפיכך למד מכאן ר"ת ז"ל שהמחייב עצמו בב"ד בדבר שאינו מחוייב בו כגון זה שאמר הריני משלם או שאמר לחברו רצונך השבע וטול אעפ"י שקבל עליו הלה יכול לחזור בו כל זמן שלא נשבע ולפ"ז הא דאמרינן בפר' יש נוחלין שורי גנבת רצונך השבע וטול נשבה ואינו יכול לחזור בו ל"ג נשבע ואינו יכול וכו' דמשמע דכיון שאמר רצונך השבע וטול אינו יכול לחזור בו והלה נשבע בע"כ והא ליתא כדפרישנא אלא ה"ג ונשבע אינו יכול לחזור בו דכיון דשנשבעה כבר נגמר הדין וראיה לדבר עוד מדאמרינן ריש פ' הדיינין אם אמר איני נשבע פוטרין אותו מיד כלומר כי היכי דלא להדר בי' אלמא מצי הדר בי': אבל הריא"ף ז"ל גורס שם בפ' יש נוחלין נשבע ואינו יכול לחזור בו נראה שהוא סבר דכיון שהודה אינו יכול לחזור בו וכ"ת א"כ קשה שמעתין א"כ מאי קמבעייא לן או דלמא מהדר קא הדר בי' דהא אמרינן אינו רשאי לאו קושיא היא דהא טעמא דמקניא לי' כפילא משום דלא אטרחי' לבי דינא והכא אי מהדר קא הדר בי' אעפ"י שאינו רשאי קא מטרח לי' והכי נמי מסתברא דאי יכול לחזור בו היכא לימא ר' יוחנן דבדיבורא מקני לי' כפילא והיכי סמכא דעת' כיון דאי בעי מצו הדר בי' אלא ודאי אינו יכול לחזור בו ומ"ה כי אמר משלם סמכה דעתי' שלא יחזור בו דכיון דמדינא לא מצי הדר מסתמא לא מטרח לי' לבי דינא בכדי: וכ"ת א"כ קשה ההיא דפרק הדיינין דקאמר פוטרין אותו מיד דמשמע כי היכי דלא ליהדר בי' אלמא מצי הדר בי' לאו קושיא היא דה"ק כיון שאמר הריני משלם אין צריך עוד לעכב את דינו אלא פוטרין אותו מיד שהרי אינו יכול לחזור בו וי"ל עוד דכ"ז שעסוקים באותו ענין יכול לחזור ומ"ה קאמרינן פוטרין אותו מיד כלומר ונתקן מענין לענין כדי שלא יחזור בו וא"ת עוד דהא קימ"ל בפ' זה בורר גבי נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך שיכול לחזור בו עד שיגמור הדין לאו קושיא היא דהכא נמי נגמר הדין כמו דבההיא דפ' יש נוחלין כיון שאמר רצונך השבע וטול והלה נתרצה כבר פסק הדין על עצמו דדכותה נמי בנאמן עלי אבא אלו פסק האב ואמר פלוני השבע וטול הרי זה גמר דין ואינו יכולין לחזור וה"נ כיון דאמר הריני משלם אין לך גמר דין גדול מזה שאלו בב"ד אמרו כן כבר נגמר הדין ולפי' אין יכול לחזור בו

שאל מן השותפין ושלם לאחד מהם פי' חלקו וא"ת והאיך הוא יכול לשלם לאחד מהם בלא חבירו והא אמרינן בשבועות בפר' שבועות הפיקדון וכחש בעמיתו פרט למכחש לא' מן השותפין דלאו כפירת ממון הוא לפי שאינו רשאי לפרוע לא' מהם בלא חבירו וכמו שכתבתי שם בס"ד י"ל דהכא במאי עסקינן שפרע לאחד מהם חלקו מדעת חבירו

שותפין ששאלו ושילם אחד מהן מהו פי' חלקו המוטל עליו וכן פי' רש"י ז"ל מכאן נראה בשנים שלוו אין כל א' מהם חייב אלא במחצה ואיכא למידק בהאי ירושלמי דכתב בפרק שבועת הפיקדון גבי הא דמכחש באחד מן השותפין אמר ר' יוסי הדא אמרה שנים שלוו מאחד אע"ג דלא כתבין אחראין וערבאין זה לזה אחראין וערבאין זה לזה וכתב הריא"ף ז"ל אלמא כל אח' מהם חייב על הכל וא"כ מאי קמיבעי לן הכא שילם א' מהם מאי היינו בעיא גופה דשלים מחצה מהו: איכא למימר דאע"ג מדינא כל חד וחד מחייב בכולה אפילו הכי א"ל דמקני לי' כפילא הכא טפי מבשילם מחצה דאומדן דעתי' הוא שהרי פרע כל מה שעליו לפרוע משלו לההוא פלגא אחרינא אם פורעו משל חבירו חוזר וגובהו: ויש לתרץ עוד ולומר דשנים שלוו מאחד או שהפקידו א' אצלם אין א' מהם חייב לפרוע הכל אלא מדין ערב שאם אין נכסים לשותפו יגבה ממנו אבל בזמן שיש לו נכסים לא יתבע הערב תחילה אלא גבי מכל חד וחד פלגא דרמי עליו ומ"ה מיבעיא לן כיון דשילם כל מאי דרמי עליו כדין ב"ח מקני לי' כפילא או דלמא כיון דאכתי פש חיובא גבי' מאידך פלגא כדין ערב הוה לי' כשילם מחצה ולא מקני לי' כפילא והכי נמי מוכח בפ' השואל דלא מחייב באידך פלגא אלא מדין ערב דגרסינן התם שותפין ששאלו ונשאל לא' מהן מהו כולי' שואל בענין והא ליכא או דלמא לההוא פלגא דשיילה מיהת מפטר ואם איתא דכל חד וחד מחייב בכולהו אמאי י לא מפטר אפילו בכל דאי כולי' שואל בעינן הא איכא וכ"ת כיון דאיכא שואל אחרינא בהדי' לאו כולי' שואל הוי א"כ בההוא פלגא דשיילה לאו כולי' שואל הויא ומאן פלג לך חד פלגא מאידך פלגא אלא ודאי משמע דמדין ערב בלחוד הוא דמחייב באידך פלגא ומ"ה לא מפטר אלא פלגא דידי' וה"נ מוכח בתוספתא דב"ב דתניא התם המלוה את חבירו ע"י שני ערבין לא יפרע מא' מהן ואם אמר על מנת שיפרע ממי שירצה יפרע ממי שירצה וה"ה לא יפרע מא' מהן תחלה אלא כשהוא בא לגבות מהן יפרע מזה מחצה ומזה מחצה אין לו גובה מן השני והרי שני ערבין הללו הרי הן לענין ערבותם כשנים שלוו מא' ואפ"ה אמרינן דכל זמן שיש נכסים לשניהם אינו גובה אלא מזה מחצה ומזה מחצה אלמא דבשנים שלוו מא' נמי הכי דיינינן אבל הרמב"ם ז"ל כתב בשני ערבין שנפרע מאיזה מהן שירצה וכבר כתבתי זה בפ' שבועות הדיינים בס"ד

שאל מן האשה ושילם לבעלה פי' רש"י ז"ל דאשה נשואה שהשאילה פירות נכסי מלוג שלה ואין זה מחוור דאי כשהשאילה היא בלא רשות בעלה כיון שהבעל אוכל פירות אין זה שאילה אלא גזל ואי ברצון בעלה פשיטא ודאי דמקני כפילא ומאי שאל מן האשה ושילם לבעלה הרי מי ששאל שילם אלא ה"פ שאל מן האשה כשהיא פנויה ושילם לבעלה כלומר משנשאה וה"ה שילם לה אלא משום דבעל אוכל פירות נקט בעלה מי אמרינן כי מקני לי' כפילא ה"מ אלו שילם בעודה פנויה דהוו לדידה תשלומין מעליא שכל הנאתו שלה אבל הכא דהנאתו לבעל היא לא וכן אשה ששאלה כשהיא פנויה ונשאת מי אמרינן כי מקני לי' כפילא ה"מ לדידה דעבדה לי' נייח נפשי' אבל לבעל לא או דלמא לא שנא

ומשביעין אותו שבועה שאינו ברשותו פי' אתא לאשמועינן שאעפ"י שהוא רוצה לשלם מעצמו דסד"א להמניה דהא קפיד אממונא דחברי' ולא בעי למגזלי' אפ"ה חיישינן דדלמא פריש מלאו דגזלה ולא פריש מלאו דלא תחמוד דלא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו וגרסינן בירושלמי בפרקין אמר משלם אני חוששין אמר נשבע אני וראה אותם שהיה מגלגלין עליו שבועות וחזר ואמר משלם אני חוששין אמר רב יוסי לא שחייבה תורה שבועה להחמיר עליו אלא להקל עליו שאם רצה לשלם משלם ואם רצה לשבע ישבע וכתב הריא"ף ז"ל בהלכותיו בסוף פ' כל הנשבעין וה"פ אמר משלם אני חוששין שמא שלח בו יד כלומר שמא הוא שולח בו יד ורוצה לעכבו לעצמו הלכך משביעין אותו שבועה שאינה ברשותו כרב הונא אמר נשבע אני וראה שמתגלגלין עליו שבועות וחזר ואמר משלם אני חוששין פי' אמר נשבע אני: שלש שבועות שמשביעין אותו להאי ודאי ליכא למיחש שמא ברשותו שכבר רצה לשבע קודם הגלגולים ובשביל הגלגולים הוא שחזר ואמר משלם אני ואפ"ה קאמר דחוששין שאעפ"י שאין לחוש שמא ברשותו הוא חוששין על הגלגולים וכיון שנשבע עליהם אפשר שמשביעין אותו ג"כ שבועה שאינה ברשותו בגררא דאינך ור' יוסי סבר שלא חייבה תורה שבועה להחמיר עליו אלא להקל עליו ואין לנו להשביעו על הגלגולין ושבועה שאינה ברשותו נמי ליכא כיון שכבר רצה לשבע מתחילה וקי"ל כת"ק שחייב לשלם הכא או לשבע על הכל וכן פסק הריא"ף וכאידך ירושלמי דגרסינן התם חד בר נש אזיל למידן קומי ר' זעירא איחייב שבועה על תרין דינרין אמר לי' לאו תרין דינרין אינון הא טריפין לך א"ל ומלת פלן ופלן א"ל או אוהב לי' כל מאי דתבע לך או משתבע לי' על כל מאי דמגלגל לך

שמא ישבע זה ויוציא הלה את הפיקדון מרש"י ז"ל ויפסל בו לעדות ולשבועה ואיכא למידק וכי תקנתא לרשיעי עבדינן ואיכא