ר"ן בבא מציעא כז

בפני ב"ד נמי משכחת לה דכי אמרינן שלו קודם ה"מ כל היכא דלא מצי למשקל מחברי' כגון בטל מן הסלע שאם היה מחזיר כלא הי' תנאי לא הי' נוטל מן הבעלים אלא כפועל בטל של אותה מלאכה דבטל ממנה דטפי מהכי לא הוה מקרי שלו דשמא היא עצמו נוח לו בכך וכמו שפירש למעלה לפי' רש"י ז"ל וא"נ היכא דשלו מרובה שאי אפשר שיטול מחבירו יותר ממה שיחזיר לו אבל כל היכא דשלו מועטת כיון דמן הדין שלו קודם אפי' היכי דליכא ב"ד מניח את שלו כדי להחזיר של חבירו ונוטל ממנו שיעור מה שהפסיד בודאי דה"ל כפועל בטל ודבר ברור הוא ולא תקשה לך הא דתנן בב"ק זה בא בחביתו של יין וזה בא בכדו של דבש ונשבר כדו של זה ושפך הלה את יינו והציל את הדבש לתוכה אין לו שכרו דאלמא דאע"ג דאפסיד מועט כדי להציל את המרובים לא שקיל לי' מבעל אבדה שכבר נאמר בזה דהתם היינו טעמא דכיון שהיה חברו בפנינו והיה יכול להתנות ולא התנה איהו דאפסיד אנפשי'

גמ' תדע דתנן אלמנה מוכרת שלא בב"ד וא"ת מי דמי התם תקנתם היא דתיקן לה או משו' חינא או מש' מזוני דאי לאו משום הכי אפי' אם נאמר דשותף חולק שלא מדעת חברו אלמנה דלית לה בנכסי כלום מאי עבידת' דמזבני אלא ע"כ משום תקנתם היא: וא"כ מאי מייתי ראי' לשותף וי"ל דקס"ד דמשום חינא עשאוה כשותפו אבל לא אלים כולי האי ליפות כוחה יותר משותף ואם איתא דשותף לא האיך היו מתקנים כן

אינה צריכא ב"ד מומחין אבל צריכה ב"ד הדיוטות והכי קי"ל ופי' הדיוטות שאין יודעין בדין כלל אצא שהן בקיאין בשומא דבהכי בלחוד סגי לאלמנה ולשותף אבל אבל אי אפשר לפרשו כן כמו שמתפרש בעלמא שפי' הדיוטות בכל מקום דאיכא חד גמיר וסבר ותרי דמסברא להוא לסברי דא"כ פשיטא דטפי מהכי אינה צריכא דבכל דיני ממונות סגי בהכי אלא ע"כ כדאמרן

אבל גרושה צריכא ב"ד מומחין וכדתנן התם וגרושה לא תמכור אלא בב"ד ולאו מומחין ממש אלא הכא קרינן מומחין למאי דקרי בעלמא הדיוטות והכא קרינן הדיוטות גמורים וא"ת כיון דצריכה ב"ד הדיוטות כלומר בקיאין בשומא היכי אמרינן בפרק אלמנה נזונית דאלמנה ששמה לעצמו לא עשתה ולא כלום דאמר לה מאן שם לך לעצמה הוא דלא עשתה ולא כלום הא לאחרינא מה שעשתה עשוי וה"ד אי שמכרה בב"ד הדיוטות כדאמרינן הכא היכי אמרינן לה מאן שם לך הא איכא ב"ד דשמו לה ואי שלא בב"ד לאחרינא אמאי מהני והא אמרינן הכא דצריכא ב"ד הדיוטות אינה קושיא כלל שכבר פירשא שא דהיינו טעמא לפי שהיא שליח של יתומים ובמקום היתומים עומדה ולפיכך אינה יכולה לשום לעצמה דמי מוכר לה דאעפ"י שהי' שם ב"ד אינם אלא שמאים בעלמא דאלו היה שם ב"ד חשוב היתה יכולה לשום לעצמה לפי שהב"ד אביהן של יתומים והן עומדים במקומם והאלמנה כאחר דעלמא ויכולה לקנות אבל כיון שאלו אינם אלא שמאים בעלמא הויא לה אלמנא זו כשליח היתומים ואינה יכולה לשום לעצמה שכן הדין בשליח אחר וראיה לדבר מדאמרינן התם ההוא גברא דאפקידו ביה כסתא דיתמי שמה לנפשי' בתר אייקר וקם אשית מאה אתא לקמיה דרב אמי א"ל מאן שם לך והתם ודאי ליכא למימר דבתורת פיקדון אתא לידי' דא"כ פשיטא דלא עבד ולא מידי, אלא דע"כ דאפקידו גביה ההיא כסתא למוכרה לאחרים ושמה לעצמו בכמו שהיתה שוה באותו זמן וא"ל רב אמי דלא מהני דכיון דשליח הוא אינו יכול לשום. לעצמו והוי יודע דכי היכי דמסקינן הכא דשותף חולק שלא מדעת חבירו בב"ד במטלטלין הוא הדין בקרקעות והכי מוכח בפ' בית כור בהא דאמרינן ולרב דאמר בטלה מחלוקת אלמא הדר דינא אלא מעתה הני ביה תלתא דיתבי ואזול בי תרי מניהו ופלוג ה"נ דבטלה מחלוקת ומיהו איכא מ"ד ד דדוקא בב"ד חשוב אבל בהדיוטות שאינם אלא שמאים כי הני דאלמנה כשיבא חבירו יכול למחות ברוחות וראי' לדבר מדאמרינן בכמה דוכתא דיתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהם ב"ד מעמידים להם אפטרופוס ובוררין להם חלק יפה ואף הגדילו אין יכולים למחות דא"כ מה כח ב"ד יפה ובודאי לא שייך טעמא דכח ב"ד אלא בב"ד חשוב אבל לא בשמאין דעלמא אבל נשתתפו במעות שותף חולק שלא מדעת חבירו בלא ב"ד כלל וכדמוכח פ' איזהו נשך בעובדא דהנהו כותאי דעבד עובדא בהדי הדדי דאמרינן דזוזי כמאן דפליגי דמו ונמצאו ג' דינין בחלוקת בחלוקת השותפין

הכי קאמר מצוה מן התורה לפרוק בחנם י"א דדוקא כשאינו בטל מן הסלע אבל כשהיה בטל נותן לו כפועל בטל דלא עדיף מאבידה וקרי כאן אפס כי לא יהיה בך אביון שלך קודם אלא בבטל קאמרינן דהוי בחנם ולפ"ז טעינה בשכר אפי' באדם בטל ואינו מחוור בעיני כיון דאיכא בפריקה צער ב"ח אפי' בטל מן סלע חייב בחנם אבל טעינה הויא לה כשאר אבדה דבשכר כל, שלא היה בטל אבל בבטל בחנם והא דאמרינן לקמן בפריקה דכי לא עבד מרי' בהדי' בשכר אע"ג דצער ב"ח דאורייתא לאו משום דלא מחייב בצער ב"ח אלא בשכר אלא קנסא הוא דקניס לי' רחמנא דכיון דהוא מריה ולא עביד בהדיה נהי דאיהו פריק מיד משום מצוה דצער ב"ח נוטל שכרו ממריה משום קנסא

מצוה בשונא לכוף את יצרו פי' רמב"ן דלאו היינו שונא דקרא דהא אוקימנא פ' ערבי פסחים כגון דחזי בי' דבר ערוה יחידי דמצוה לשנאותו ולמה יכוף את יצרו אלא הכא בשונא דעלמא עסקינן דעביד בי' אסורא כי סאני לי'

ר"י הגלילי בטעינה כרבנן ס"ל פי' אבל לעולם צער ב"ח דרבנן כו' וא"ת האיך אפשר דסבר ר"י טעינה בשכר והא טעמי' דרבנן דאמרי הכי משום ק"ו דצער ב"ח דאורייתא וא"כ לר"י הגלילי דאמ' דרבנן מנ"ל דטעינה בשכר י"ל דנפקא לי' מדרשא דתחת משאוי ולא מפורק דפי' רש"י לא מפורק בחנם אלא בשכר ואע"ג דהא איצטריך לי' תחת משאו למשאו שיכול לעמוד בו מדכתיב תחת ולא כתב במשאו משמע ולא מפורק ולפ"ז אפשר דרבנן נמי מהכא משמע להו דטעינה בשכר וא"כ קושיא דרבא אדחי אלא מיהו כיון דרבנן דרשי תחת משאו ולא שמעי' מינה דמשאו שאינו יכול לעמוד בו פטור משמע דטעמא דמלתא משום דס"ל דצער ב"ח דאורייתא ומ"ה לא מצינו לאוקמי' למפטר משאו שאינו יכול לעמוד בו ומוקמי לי' למדרש ולא מפורק: ולענין פסק הלכה הרי"ף ז"ל פסקי כרבא דצער ב"ח דאורייתא וה"נ מוכח פרק מפנין דשרי לבטל כלי מהיכנו משום צער ב"ח דאורייתא ומיהו דוקא בצער גדול אבל צער מעט לא דתנן פ' משילין גבי אותו ואת בנו שנפלו לבור דמעלה ושוחטו וה"נ עושה לו פרנסה במקימו דברי ר' אליעזר ולא שרינן לי' להעלותו משום צער ב"ח דלאו צערא הוא הוא כולי האי ואפילו ר' יהושע דשרי בערמה הא פירשוה התם דטעמא משום הפסד ממון ולא משום צערא וא"ת כיון דצער ב"ח דאורייתא בזקן ואינו לפי כבודו למה אינו פורק משום צער ב"ח כתב הרמב"ן ז"ל דעשה דכבוד התורה עדיף ול"נ דזקן לאו דוקא שקנה חכמה אלא ה"ה למכובד וכדאמר כל בשלו פורק וטוען בשל חבירו פורק וטוען אבל אם אין דרכו בשלו גם לא בשל חבירו וכ"ד הרמב"ם ז"ל אלא כך נ"ל כיון דצער ב"ח הותר לתשמישן של בני אדם כ"ש לכבודן בשב ואל תעשה דגדול כבוד הבריות

ת"ח שבבבל עומדין זה בפני זה פי' כמלא עיניו דאע"ג דברבו שאין מובהק בד' אמות סגי עשו ת"ח שבבבל כרבו מובהק לחומרא כיון דבכל יומא גמיר חד מחבריה דאי עומדין ד' אמות בלחוד פשיטא: וכן נמי האי דמקרעין זה על זה פי' קרע שאינו מתאחה דאי קורעין בלחוד פשיטא אטו גרעי מחכם דתניא חכם שמת הכל קרוביו אלא כדין רבו מובהק דנו אותם לכל דבר לחומרא אבל לא לקולא כלומר לענין אבדה במקום אביהם וכפיר"שי אבל הרמב"ן ז"ל חולק בס' תורת האדם ואמר דעומדין בד' אמות בלחוד קאמר וכן מקרעין לקרע בעלמא אצטריך שאין חכם עומד וקורע אלא מפני גדול ממנו או שוה לו אבל מפני קטן ממנו לא דה"ל זקן ואינו לפי כבודו אבל אם הוא רבו אעפ"י שאינו רבו מובהק עומד מפניו וקורע אליו אעפ"י שהוא קטן דשמואל קרע על ההוא מרבנן דאסבירי' ויורד לאמת השחי ולפיכך ת"ח שבבבל עומדין וקורעין זה על זה אפילו קטן ממנו

דף לג ע"א מאי חכמה רוב חכמתו והכי קימ"ל דכל שרוב חכמתו ממנו זהו רבו לענין אבדה כר' יהודה וכדפסק ר' יוחנן דעולא קאי כותי' דקאמר ולענין אבדה אין מחזירין עד שיהי' רבו מובהק וכ"ד הרמב"ם ז"ל פי"ו מהל' גזלה ואבדה ופי' רוב חכמתו רוב ידיעתו מקרא או משנה או תלמוד

סליק פרקא תנינא

המפקיד פרק שלישי

ע"ב ונגנבו או שאבדו קתני נגנבו לאשמועינן דכפילא הוי למי שהפקידו אצלו וקתני ואבדו אע"ג דלית בי' כפילא ואשמועינן דליוקרא דלבתר אבדה הוי למי שהפקידו אצלו כדאמר בגמ' גבי כיפי דרב נחמן ואע"ג דמסיים במתניתין נמצא הגנב ולא תני ביוקרא מידי. תנאי חדא מינייהו נקט ופריש בגנבה וה"ה באבידה לשבחא דשייך בה דהיינו יוקרא וכי קתני נגנבו לא כשנגנבו מאליהן בלחוד קאמר דמצי פטר נפשי' בקושטא אלא אפילו נגנבו בפשיעותא דאע"ג דלא מצי פטר נפשי' בקושטא כיון דמצי פטר נפשי' בשקרא הרי אמרו ש"ח וכו' קני לי' לכפילא וראי' לדבר מדאמרינן בגמרא אמר רב פפא ש"ח כיון דאמר פשעתי מקני לי' כפילא דאי בעי פטר נפשי' בגנבה ואבדה

נשבע ולא רצה לשלם לכאורה ק' הך סיפא למה לי דפשיטא דכיון דלא שילם דלא מקני' לי' כפילא מיהו בפ' הגוזל עצים דייק רבא מינה דנשבע ושילם ואח"כ הוכר הגנב משלם כפל לשומר דטעמא דלא רצה לשלם כלל הא רצה לשלם אח"כ אעפ"י שנשבע מקני, ליה כפילא ולאביי דאמר התם דבכה"ג לא קני לי' כפילא י"ל דהכי קאמר נשבע ולא רצה לשלם כלומר כיון שלא רצה לשלם אלא נשבע תו לא מקני לי' כפילא אפי' שילם: גמ' ואפי' לר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ה"מ כגון פירות דקל דעבידי דאתי פי' לאו דשמעינן לי' לר"מ בפירות דקל מידי אלא משום דרב הונא ס"ל לקמן פרק איזהו נשך בפירות דקל דקנה ואמרינן התם פ' האשה רבה דרב הונא כרב ורב כר' ור' כר"מ כולהו ס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם משום הכא תלינן לה כלהו בדר"מ וקשה היכי אמרינן הכא דלא שמעינן לר"מ אלא במידי דעביד דאתי והא תנן בפ' האומר דקדושין הרי את מקודשת לי לאחר שתתגייר לאחר שתשתחררי לאחר שימות בעליך וכו' ר"מ אומר מקודשת והא כל הני לא עבידי דאתי תירץ בתוספ' דתרי גווני איכא בדבר שלא בא לעולם חד מינייהו שלב"ל כלל וא' שהוא בעולם אבל אינו ראוי להיו' מקנה כאלו לא בא לעולם כלל ובאותו שלא בא לעולם כלל ס"ל לר"מ דלא מקני אלא היכא