ר"ן בבא מציעא כד

מצא בכותל חדש מחציו לחוץ שלו הך בבא נמי אפילו בדבר שיש סימן איירי דומיא דרישא ובגמרא נמי אמרינן עלה סכינא בתר קתא וכיסא בתר שאנציה ואע"ג דדבר שיש בו סימן הוא וכי מוקמינן ליה בנסכא הא איכא סימן משקלותיו א"נ מקום דהוי סימן וא"כ קשה מחציו ולחוץ למה הוא שלו יטול ויכריז כבר נשמר מזה רש"י ז"ל שפי' דכולה מתניתין בדשתיך דומיא דרישא ומ"ה מחציו ולחוץ שלו דאע"ג דליכא למתלי באמוריים דהכא כותל חדש הוא אפ"ה הרי הוא שלו דבני ר"ה הניחוהו שם וכיון דשתיק איאוש וליכא למימר דתקני ליה חצירו לב"ה דקודם יאוש הוי התם ולא עדיפא חצרו מידו וכדכתי' ועוד דמחציו ולחוץ חצר שאינה משתמרת הוא ומחציו ולפנים של ב"ה שהוא הניחו שם ואע"ג דשתיק אין יאושו של אדם מפקיע ממנו מה שהוא ברשותו

או שעשאו פונדק לג' עובדי כוכבים לאו דוקא ג' אלא מדנקט מעיקרא ג' נקיט נמי הכי ג'

ראה סלע שנפלה מב' חייב להכריז משום דלא מיאש מימר אמר אמינא לי את שקלת' וכו' כתוב במקצת פי' רש"י דנקיט לי' בדינא ומשבע לי' שבועת היסת אבל בג' מיאש לפי שאינו יכול להשביע' היסת בשמא: שאין לך נשבע בשמא אלא אותן ששנינו בפ' כל הנשבעין אלו נשבעין שלא בטענה וכן כתב תוספת בשם רש"י ז"ל ולפ"ז יש לדקדק מכאן שמשביעין היסת בשטענה קרובה לברי' אעפ"י שאינו בריא גמור כי הכא דסלע שנפלה מב' אבל בשמא גמור דומיא דג' אין נשבעין ומיהו בתוס' הקשו עליו דהא רב נחמן להעמיד דברי בר קפרא בא דאוקי לה כגון שעשאו פונדק לג' בני אדם ובימי בר קפרא עדין לא נתקנה שבועות היסת לכך פיר' נקטינה ליה בדינא והוא לא מעיז בפניו לכופרה

ואע"ג דאהדרי' לבתר יאוש מתנה בעלמא הוא דקא יהיב ליה וכו' לשון זה כתוב בנסחאות ובפי' ר"ח ובהל' הרי"ף והרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' גזילה ואבידה וק' טובא היכא אפשר דאע"ג דאהדרי' עבר משום לא תגזול הא לאו דגזלה ניתק לעשה הוא כדאיתא פ' שלוח הקן וכן נמי עשה דהשיב תשיבם איתי' לעולם דהא כי אתא לידי' באיסורא אתא לידי' ומחייב לאהדורי ונאמרו בתירוץ קושי' זו סברות רבות שאינם עולות כלל: והרמב"ן ז"ל תי' דאע"ג דלאו דגזילה ניתק לעשה הוא ה"מ גזילה גרידא שלעולם אינה ניקנית כ"כ שלא יהי' מחויב בהשבת דמי' הילכך כי מחזיר דמים או גזלה מקיים לי' לעשה ומנתק לאו אבל הכא דין אבידה פתו' בי' דאבידה היא ואבידה לאחר יאוש ניקנית לגמרי שאין המוציא מחוייב לא בהשבתה ולא בהשבת דמי' הילכך כי אהדרי' מתנה היא וכ"ת א"כ נהוי כאבידה דאתאי לידי' קודם יאוש דלעולם אינה ניקנית ביאוש: כדאיתא בריש פירק' ומחיי' לאהדורה בעינה לית' דהיינו דוקא כשנטלה מתחילה ע"מ להחזיר דכיון ן דנעשית שומר של בעלים הוה לה אבידה זו כאלו הוא ברשות בעלים לגמרי ומ"ה יאוש הבא אח"כ אינו יכול להפקיע מהם האביד' זו זו שהוא ברשותם שאין יאוש מפקיע ממונו של אדם שהוא ברשותו אבל הכא כיון שע"מ לגוזלה נטלה אינה שומר שלהן וכשנתייאשו הבעלים ממנה לא היתה עומדת ברשות' ולפי' יאוש מפקיע מהם דהווי להו אבידה זו כאילו נתייאשו הבעלים ממנה קודם שבא ליד מוצא דקני לה בייאוש לגמרי ואפי' בחזרת דמים לא מחייב הילכך כי מהדר לה מתנה בעלמא הוא דיהיב לה. ואין זה מחוור בעיני דהא רבה גופי' אמר בפ' מרובה גבי יאוש דגזילה דקונה אי מדאורייתא אי מדרבנן או דילמא לא דמיא לאבידה אבידה היא דכי אתאי לידי' בהיתרא אבל האי כיון דבאיסורא אתאי לידו מדרבנן הוא דליקני משום תקנות השבים אלמא דקולא דאבידה מגזל' אינו אינו אלא דבהתירא אתא לידיי' אבל זו שנטלה ע"מ לגוזלה ומתחילה עבר על לאו ועשה דאבידה גופה ודאי דבאסורא אתאי לידי' ומחייב בהשבתה או בהשבת דמי' דגזלה גמורה ולפי' לשון זה של גאון ז"ל צ"ע אלא שכיון שכל האחרונים סמכו בו יש לסמוך עליו עד יבוא ויורה צדק

גמ' ל"ש אלא בלוקח מן התגר פי' אפי' תגר זה לקח מבע"הב אינו חייב להחזיר דב"ה מיאש אמר אפי' תגר זה מזבין להו לאינשי טובא ולא מהדרי לי' וא"ת א"כ תקני לי' חצירו לתגר ויתחייב בעה"ב להחזירם לו דתגר לא מיאש חדא דלא ידע ועוד דכיון דלב"ה זבן לית ליה ליאושי וי"ל לכל דבר שאין דרכו להימצא אין חצרו של אדם קונה לו וכמ"ש למעלה הילכך מעות מפוזרות שנמצאו בפירות לעולם הרי אלו שלו אלא בב"ה דלוקח מב"ה שדשן הוא בעצמו בעבדיו ושפחותיו הכנעניים

מתניתין אף השמלה בכלל היתה כו' מה שמלה כו' פירש"י שאינה של הפקר דבידי אדם נעשים אף כל שיש תובעים לאפוקי היכא דידעינן ביה דאיאוש ולפ"ז יאוש משמלה נפקא ומיה' בירושלמי מפיק יאוש מאשר תאבד ולפי פירושו יש לה תובעי' שוה פרוטה והכי איתא בתוס' ולפ"ז מאן דמפיק לי' בגמרא מומצאתה פליגא אמתניתן ולא מחוור: גמ' שור לגיזת זנבו פי' אע"פ שאין בו ש"פ דאע"ג דממעטי לקמן אבידה שאין בה שוה פרוטה היינו שאין בה שוה פרוטה בכול' אבל יש בעיקרה שוה פרוטה מחייב לאהדורי כולה

פרט לאבידה שאין בה שוה פרוטה פי' דס"דא כיון דכתיב לכל אבידת אחיך אפי' לית בה ש"פ נמי קמ"ל

דאורייתא או דרבנן פי' סימנין שאינן מובהקין שמחזירין בהם אבידה קא מבעיא ליה דאילו סימנין מובהקין נקב יש בצד אות פלוני פשיטא דהרי הן כעדים וא"ת א"כ לוקי' שה דאבידה לסימנין מובהקין לא היא דקרא למה לי פשיטא דהרי הן כעדים וא"ת היכי מספקא לו סימנים אי דאורייתא או דרבנן דאי דרבנן א"כ מדאורייתא כל אבידה אפילו יש בה סימן הרי הוא כאילו אין בה סימן דא דאמרינן דהרי היא שלו לפי שבעליה מתייאשים ואין סומכין לומר שמא ימצאו עדים עלי' וא"כ האיך מחזירין אבידה מן התורה לעולם י"ל דכל שיש לה סימן מכריזין עליה שמא יש לו לבעלים סימן מובהק ולא מייאש א"נ י"ל דנהי דכשאין בה סימן אין הבעלים סומכין שימצאו עדים עליה ומייאשו התם היינו טעמא לפי שאין הבעלים יכולין לחזור אחר עדים לומר כזה ראיתם בתוך שלי בואו והעידו עלי' אבל כל שיש בה סימן בעלים לא מייאשי מימר אמרו אחזור אחר עדים ואצייר להם כלי שאבדתי בסימנין ויעידו עליו בטביעות עינן ולפי' מוצא חייב להכריז כדי לחזור בעדים

מאי לאו בסימן וא"ת אמאי לא אייתי ראיה ממתניתין דקתני והרמאי אע"פ שאמר סימנים לא יתן לו שנאמר עד דרוש אחיך אותו כו' אלמא לסתם בני אדם דלאו רמאי נינהו מהדר בסימנים ומדאורייתא דהא קרא קאמר י"ל דמצי דחי ליה דלעולם דרישא בעדים בעי' ותנאי ה"ק אמר את האבידה ולא אמר סימנין לא יחזיר הא אמר סימנים יחזיר ומדרבנן והרמאי אע"פ שאמר סימניה לא יתן דרחמנא אמר עד דרוש אחיך אותו והיינו בעדים וכיון דמדאורייתא לא מהדרי' לשום אדם אלא בעדים גבי רמאי מוקמינן ליה אדיניה דלא ליהדר ליה בסימנים אלא בעדים: לא בעדים פירש"י אם יש לו עדים שהוא שלו וא"ת בעדים אי לאשמועינן דמחזירין בעדי בפשיטא ואי לאשמעינן דבסימני' לא מהדרי' לשתוק קרא מיניה ואנא ידענא דמנא תיתי י"ל דסברא הוא דלהדר בסימנים דלאו לאפוקי ממונא ממר וליתב למר הוא דלהכי אצטריך שלא יתן אלא בעדים

אי חיישינן לשאלה כו' וא"ת וליקשי לי' ממתניתין דתנן פירות בכלי דמהדרי' פירות בסימני כלי ולא חיישינן לשאלה י"ל דלמא מתניתין מדרבנן אבל מדאורייתא חיישינן לשאלה להכי אייתי חמור בסימני אוכף דמקרא ילפי ליה וא"ת אי חיישינן לשאלה היכי מהדרי' אבידתא בסימני' ניחוש לשאלה דשמא שאלו ממנו פעם אחד וידע סימנין ועכשיו כשנאבדה בא זה ונותן סימ' ועוד ניחוש שמא שלו היה ומכיר וי"ל דמשואל למשאיל לא חיישינן לעולם דאפילו שאלו וידע סימנין מאין היה יודע שאבדה הלוקח אי המשאיל אבל גבי חמור בסימני אוכף ממשאיל לשואל הוא דחיישינן שמא המשאיל נותן סימני אוכף ויטול את החמור שאינו שלו ובכה"ג איכא למיחש שהדבר מצוי שידע המשאיל באבידת החמור דלמא משאיל זה ביקש אוכף שלו מבעל החמור שיחזירנו לו ובעל חמור אמר לו שאבדו עם חמורו ולפיכך יש לחוש שלא להחזיר החמור בסימני אוכף אבל באבידה דעלמא למשאיל ליכא למיחש דשלו היא נוטל ולשואל ולמוכר ליכא למיחש שמנין יודעין שנאבדה אבידה זו וי"א דלמסקנא לא חיישינן לשאלה כלל ואפילו ממשאיל לשואל דכי משנינן כליו בחיורי וסומקי הדרי מפירוקא דחיישי' לשאלה לגמרי ולפ"ז בסימנים מובהקים בכליו מעידין עליו לכ"ע אפי' סימנין דרבנן דלשאלה לא חיישינן

לא ידעי סימן מובהק דילה לאו דוקא סימן מובהק כגון נקב בצד אות פלוני דמדרבנן אפילו בסימן שאין מובהק מהדרינן אלא סימן מובהק חשוב כלומר סימן מספיק לאפוקי חוורי וסומקי דמיא למאי דאמרינן מאי לא אמר סימנין לא אמר סימן מובהק דידה שפירושו לא אמר שיהיה מספיק להחזירו בו: ניחא ליה ללוה לאהדורי למלוה וא"ת וכי משום סימנים מהדרינן א"כ למה תנן סתמא יחזיר למלוה אלמא ודאי כדמוכח מילתא דכיון דגבי הדדי נינהו ממלוה נפל ולאו משום סימנים כלל י"ל אה"נ אלא מיהו אי סימנים לאו דאורייתא האי אומדנא נמי לאו דאורייתא דמדינא לא מהדרי' אלא בעדי' או בסי' מובהקים וא"כ היכי תקון רבנן הכא הא ללוה לא ניחא לי' ובודאי בהאי אומדנא מתורת סימן נגעו בה: ומהדר לי' דסברא היא ומהניא טפי האי אומדנא מסימנים ולא מתקנות חכמים אלא מדאוריית' ומפירש"י נראה דזה ס"ד מעיקרא דה"נ משום סימנים מהדרי' למלוה וצריך שיאמר ג' הן ומג' לווים הן: ומיהו אפי' בהאי סימנא לא יחזיר ללוה דכיון דגבי הדדי נינהו רגלים לדבר דממלוה נפל אבל מ"מ אפי' למלוה לא מהדרי' אלא בסימנים: ומ"ה מקשים כיון דצריכה לסימני' והם לאו דאורייתא אמאי מהדרי' הא לא ניחא לי' ללוה ומפרקינן דסברא הוא ומהאי סברא לחוד בלא סימנים מהדרי' למלוה דאומרא דמוכח הוא

דף כח ע"א אלא אמר רבא סי' דאוריית' כו' ולאו מהאי דרשא פשיט לה רבא דהא איכא לשנויי כדשנינן בעדים אלא רבא ממתניתין דייק הכי וקאמר דכיון דמתני' דייקא דסימן דאורייתא קרא דעד דרוש אחיך אותו בסי' מוקמינן לה ולפ"ז ל"ג מאי דכתיב כמקצת נסחו בסמוך את"ל הא פשיט לי' סימנים דאורייתא משום דאיכא למימר כדשנינן בעדים וליתא כלל דרבא לאו מדרשא יליף לה אלא ממתניתין כדפי'. את"ל סי' דאורייתא פירש"י ז"ל דלאו דפשיטא לי' דסימן דאורייתא אלא דיני קא פסיק וה"ק אפי' את"ל סימנין דאוריית' סימנין ועדי' ינתן לעדים תדע דלא פשיט לי' לרבא לגמרי דסי' דאורייתא דהא אמרינן היא אומר' סימני הגט כו' במאי אילימא בארוך וגוץ הא אמרת אין מעידי' וכו' אלא דאמר נקב יש בו בצד אות פלוני והא ודאי למאן דאמר דרבנן אצטרי' הכי דלמ"ד דאורייתא בנקב בעלמא סגי כדאית' לעיל בפרק קמא ואע"ג דאמרינן מעיקרא אלא אמר רבא סי'