ר"ן בבא מציעא כג

קשורין ואקשינן למה לי קשורין ודאי מפני שהקשר סימן ש"מ כו' ומפרקינן תני ר' חייא כרוכין וכו' ומ"ה מקשינן א"ה מאי סימן יהיב בהו דמכריז מנין ודאי לאו משום סימן כריכא מכריז דהא כולהו נמי הכי כריכא א"ה אפילו תרי נמי ומפרקינן שטרי מכריז הילכך ג' דוקא והא דבעינן כרוכין שאם היו מותרים אין כאן סימן של מנין דשמא יותר היו ואבדה השאר או שנמצאו שאין מנין סימן אלא בקשור כגון בדי מחטין ושטרות כרוכים או בדרך הנחה כגון צבורי פירות ומטבעות זו ע"ג זו אבל כל שמפוזר אין חייב להכריז עליו משום מנין שלו

שאין סימן למטבע פי' לפי שהרבה טבועים במטבע א' והרי"ף הוסיף בדבר וכתב דאימר האי אפוקי אפקה ומאינש אחרינא נפל וכך הוא במיעוט הגרסאות כעין פי' של ראשונים ז"ל והוצרכו לזה להיכא דשמן כתוב עליהם דאע"ג דריעא מלתא דמעיקרא דידי' הוה א"ה חיישי' דילמא אפוקי אפקה ומאינש אחרינא נפל ולאו למימר דחיישינן שמא לא אבד הוא כלום אלא אחר דא"כ האיך ידע זה דהאי אחרינא אבד את שלו עד שהוא בא ונותן סימנים אלא דאמרינן שמא הי' לו ב' או ג' שהיה שמו כתב עליהם והוציא האחת ואבד האחרת ואותה שהוציא ג"כ נאבדה מיד אותו שבא לידו ומצאה זה והוא סבור כי שלו מצאה ונותן סימניה ומיהו כי אמרינן אין סימן למטבע בצורת מטבע קאמרינן לפי שהרבה מטבעות כמטבע א' הא אם נתן בה סימן נסדקה מחזיר שהרי מטבע לענין זה כשאר כל הכלים

ע"ב ולהוי קשר סימן נ"ל דהני פי' כיון דהאי ספק הנוח הוא לאו וודאי דאיכא למימר דרך נפילה הוא יטול ויכריז דאי דרך נפילה היא. זו היא אבדה שמוזהר עליה ליטול ולהכריז ואי דרך הנחה הוא אכתי לא מפסיד ולא מידי שהרי הם במקום שמשתמר ואינו משתמר הניחם ואף כשיטלם זה ג"כ רשותו של זה לבעלים משתמר ואינו משתמר הוי דכיון דאית ביה סימן קרוב הדבר שכשיכריז מוצא זה יבואו הבעלים ויתנו סימן ויטלום ומ"ה אקשינן ונהוי קשר סימן כלומר ויטול ויכריז אבל בודאי הניח כיון שאין זו אבידה שמוזהר עליה כלל אע"פי שהניחוהו במקום משתמר ואינו משתמר לא יטלנו אע"פי שיש בו סימן שאם יטלנו יהיה ברשותו כמו כן משתמר ואינו משתמר משום הכי כיון דודאי הניח הוא ואין זו אבידה שמוזהר עליה אינו רשאי ליטלה ממקום שמשתמר ואינו משתמר דהיינו רשותו של מוצא והיינו דתני לקמן טלית בצד גדר קרדום בצד גדר פרה ורועה בין הכרמים אינה אבידה כלומר ואינה רשאי ליטלה שאע"פ שטלית וקרדום שבהם סימן כיון שמציאת' מוכחת עליה דודאי הניח הוא דהא לא שייך למימר בהו דמעצמא אתי אע"ג שהן במקום משתמר לא יטול דודאי הניח נינהו דהא לא שייך למימר דמעלמא אתו הילכך כי מקשה הכא ונהוי קשר סימן משום דאיכא למימר דרך נפילה הוא מקשי' הכי ואסיקנא דלית בהו סימן כלל הא אית בהו סימן יטול ויכריז דאי דרך נפילה הוא זו היא אבידה שמוזהרין עליה והרי הוא מועיל לבעליה כשנוטל אותה ואפי' אי דרך הנוח אע"פי שאינו מועיל אותם מ' מ אין מפסיד כלום שאף רשותו של זה משתמר ואינו משתמר הוא להם ומיהו ה"מ היכא שמקום מציאתם הוא משתמר ואינו משתמר אבל אם הוא משתמר גמור אפי' בספק הנוח לא יטול שאע"פי שאם דרך נפילה הוא יש תועלת לבעלים בנטילתו א"ה איכא למיחש דדילמא דרך הנחה הוא ונמצא מפסידם שהוא נוטל ממקום משתמר לגמרי ומניח במקום משתמר ואינו משתמר דהיינו רשותו של מוצא שאע"פ שיכריז אפשר שלא ישמעו הבעלים ואפילו אם ישמעו שמא לא יהי' בקיאים ליתן סימן וכיון שהדבר שקול אם יש תועלת לבעלים בנטילתו או הפסד לא יטול ואפשר דהיינו טעמא דמצא כלי באשפה דאם מכוסה לא יגע בו שאע"פי שאינו דרך הנחה ואפשר דדרך נפילה הוא א"ה לא יגע בו דאי"ל דרך הנחה הוי ונמצא נוטל ממקום משתמר גמור ומניח למקום משתמר ואינו משתמר זה דעתי בדברים הללו

ואם נטל לא יחזיר פרש"י ז"ל לא יחזיר לשום אדם אלא בעדים דהא לית בהו סימן וקשי' מאי קמ"ל פשיטא כיון דלית ביה סימן לא יחזיר ועוד קשה עליה מדאמרינן לקמן בפ' המפקיד גבי גזל א' מה' בני אדם ואינו יודע איזה מהם גזל מניח גזלה ביניהם ומסתלק ופריך ושקיל ליה והאמר ר' אבא בר זבדא אמר רב ספק הניח וכו' ואם נטל לא יחזיר ואם כפי' רש"י ז"ל שפירש לא יחזיר לשום אדם קאמר מאי קושי' דהתם נמי אינו מחזירה לשום א' מהם אלא מניח ביניהן, לפי' י"מ דה"ק ואם נטל לא יחזיר למקום שנטל שאעפ"י שמתחלתם לא היה מחוייב בהשבתם דאדרבה לא יטול קאמרינן א"ה כיון שהגביהה נעשה שומר של בעלים ואינו נשמר אלא בהשבה גמורה ודמי למאי דאמרינן לקמן גבי זקן ואינו לפי כבודו שאעפ"י שהוא פטור אם הכישה נתחייב בה וגם זה אינו מחוור דבפרק הספינה אמרינן בהדיא דע"כ לא קאמר רבא הכישה נתחייב בה אלא בב"ח דאנקטינהו נגרא בריאתא כיון שגרם הפסד לבעלים נתחייב בת אבל היכא דלא גרם הפסד לא וא"כ הכא שלא גרם הפסד וודאי יכול להחזיר וכן בדין דמה נפשך אם הבעלים הניחוהו שם לדעתם כיון שמקום זה משתמר הוא לדעת בעלים יכול הוא להחזיר ואי מעלמא אתו כיון שאין בו סימן הרי הוא שלו וכיון שיכול להניחו בביתו למה לא יהא רשאי להניחו במקום שיכול אלא ה"פ אם נטל והלך לו לא ישיב ויחזירנו למקום שנטל שאני אומר שמא בעלים באו שם ליטלו ולא מצאוהו ונתייאשו ממנו והוא לא קנה באותו יאוש דבאסורה אתי לידיה הילכך יהא מונח בידו עד שיבואו בעלי' עדים שהוא שלהם ויחזירו בעדים שאם יחזירנו למקום שנטל בעלים לא ישבו שם לבקשן עוד שכבר ביקש ולא מצא ויבא אדם שאינו הגון ויטול וכך מפורש בירושלמי דגרסינן התם ר' אבא בר זבדא אשכח חומר מכסי בכספא ונסבתי' אתי קמו רב א"ל ולא עבדת טבעת א"ל אהדרינהו א"ל לא דנא אמר אתא מאריה ולא אשכחי' ואתיאש מיניה ובודאי הא דגמרא דילן היינו התם דירושלמי דר' אבא בר זבדא דאמר הכי משמי דרב אמר לההי' הילכך שמעינן מינה שאם נטל ולא זז משםיכול להחזיר שאין כאן לחוש שמא באו שם הבעלים ובהשבה גמורה לא נתחייב כיון שלא היה לו ליטול ולא גרם להם הפסד וכדכתיבנא

נמצא כלל אבידה על דבר שהוא דרך נפילה ואין בו סימן אם הוא דבר שי"ל שהרגישו בו בעלים כגון זוזי דחשיבי אז מידי דיקיר דאיכא יאוש מדעת הרי היא שלו ואם לאו לא יטול וכדמוכח בריש פרקין דבר שהוא דרך הנחה בר"ה ואין בו סימן כגון כריכות הרי אלו שלו דודאי לשעה הניחום ואח"כ שכחום וכיון דלית בהו סימן מיאשי ומקום נמי בר"ה לא הוי סימן:

דבר שהוא ספק הניח במקום המשתמר ואין משתמר בדבר שאין בו סימן היינו דר' אבא בר זבדא דאמר ספק הניח לא יטול משום דאי דרך נפילה הוי אין זו אבדה שמוזהר עליה ואם דרך הנחה הוי נמצא מפסיד לבעלים שמקום זה משתמר ואינו משתמר הוא להן ולדעתם הניחוהו ואם יטלנו זה רשותו של מוצא אינו משתמר להם כלל כיון שאין בו סימן ומיהו ספק הניח בדבר שאין בו סימן דלא יטול לא משכחת לה כיון דקיי"ל דמקום הוי סימן אלא בגוזלות מדדין ודכותייהו אבל במידי אחרינא לא דמקום הוי סימן דאי בנפילה באו שם ליכא סימן כלל ושלו הם ואי בהנחה הרי יש בהן מקום סימן ויטול ויכריז אבל יש בו סימן יטול וכדמקשינן ונהוי קשר סימן דכיון דאפשר דדרך נפילה הוא והרי הוא מועיל לבעלים בנטילתו ואי דרך הנחה הוי א"ה אינו מפסידם שאף רשותו של זה משתמר ואינו משתמר הוא לבעלים כיון שיש בו סימן נוטל ומכריז ומיהו ה"מ היכא שמקום מציאותו משתמר ואינו משתמר הוא הא אם הוא משתמר גמור כגון כלי באשפה כל היכא דאיכא לספוקי בהנחה. לא יטול דאע"ג דאיכא למימר דרך נפילה הוא ויטול איכא לספוקי נמי בדרך הנחה ואם נוטל נמצא משנה מרשות משתמר לבעליו לגמרי לרשותו של מוצא שהיא משתמר ואינו משתמר וכדכתי' לעיל:

וטעמא דסכיני והמניק דאמרינן לקמן דנוטל ומכריז היינו טעמא דכיון דדרך אשפה ליפנות לה כלים קטנים בודאי בדרך נפילה באו שמה וליכא לספוקי בהנחה:

דבר שהוא ודאי הניח בין שיש בו סימן בין שאין בו סימן בין שהוא משתמר לגמרי בין שהוא במקום משתמר ואינו משתמר לא יטול כלל דכיון שהוא ודאי הניח אין זו אבידה שמוזהרים עליה ואפילו היא במקום משתמר ואינו משתמר ויש בה סימן לא יטול שאף רשותו אינו אלא משתמר ואינו משתמר ולמה ישנה מדעת בעליה לשנות ממקום למקום והיינו טעמא דמצא טלית בצד גדר קרדום בצד גדר דתניא לקמן אין זו אבידה כלומר ולא יטול:

ולענין אם נטל דלא יחזיר כל משום בין בספק הניח בין בודאי הניח בין שאין בו סימן בין שיש בו סימן לא יחזיר וכטעמא דמפורש בירושלמי דאפילו בודאי הניח אי"ל הכי דלא יחזיר דשמא באו בעלים ולא מצאוהו ולא יוסיפו לבקש שם וה"ל כההי' דאמרינן בב"ח דכיון דאנקטינהו נגרי בריאתא וגרם הפסד לבעלים נעשה שומר שלהם ואינו נפטר אלא בחזרה גמורה אבל היכא דלא זז משם כל היכא דאיכא ודאי הניח בין בדבר שיש בו סימן בין בדבר שאין בו מחזיר שהרי לא גרם הפסד לבעלים ולמקום שהוא משתמר לדעתם מחזירה וכן נמי בספק הניח בדבר שאין בו סימן דמה נפשך אי דרך נפילה הרי הוא שלו וכ"ש דיכול להחזירה שם ואי דרך הנאה לרשות בעלים הוא מחזירה אבל בספק הניח בדבר שיש בו סימן אפילו לא זו משם לא יחזיר שהרי לכתחלה הוא מחוייב ליטול ולהכריז דאיכא לספוקי דרך נפילה הוא וכדמקשינן ולהוי קשר סימן וכיון שכן פשיטא דאם נטל אעפ"י שלא זז משם לא יחזיר שאפי' לכתחלה הוא חייב ליטול

מצא בגל או בכותל ישן וכו' מפרש בגמר' מפני שיכול לומר של אמורים הם ובדשתיך טפי וכיון דתלינן באמוריים וודאי אפילו יש בו סי' הרי אלו שלו וא"ת למה הוא שלו תזכה לו חצירו לבעל הכותב תירצו בתוס' שאין חצירו קונם לו לאדם אלא במה שהוא עשוי שימצא אבל במה שאינו עשוי שימצא שם כי הכא לא ועי"ל דהכא לא אפשר דתיקנו לו חצירו כלל דממון אמוריים לא זכה בו אותו שנמצא בקרקע שלו ששללם מתחלה היה לכל ישראל ולאחר שעמד שם כ"כ הרי הוא כאבוד מכל אדם ולפיכך הרי הוא של מוצאו וא"ת א"כ משנעשה אבוד מכל אדם תקני ליה חצירו י"ל דחצירו לא עדיפא מידו ואלו באה לידו קודם יאוש בעלים לא קני ליה הואיל ובאסורי אתי לידו הילכך חצירו נמי לא קני ליה: